ברנשים וחתיכות (מחזמר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברנשים וחתיכות
Guys and dolls.jpg
מילות השירים פרנק לואסר
מבוסס על The Idyll of Miss Sarah Brown ו-Blood Pressure - שני סיפורים קצרים מאת דיימון ראניון[1]
ליברטיסט ג'ו סוורלינג ואייב בורואס
מוזיקה פרנק לואסר
הצגת בכורה 1950 (ברודוויי)
פרסים פרס אוליבייה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ברנשים וחתיכותאנגלית: Guys and Dolls) הוא מחזמר עם מילים ולחן מאת פרנק לואסר ומחזה מאת ג'ו סוורלינג ואייב בורואס. המחזמר מבוסס על The Idyll of Miss Sarah Brown ו-Blood Pressure - שני סיפורים קצרים מאת דיימון ראניון[1][2] - וכן מספר דמויות וקווי עלילה מסיפורים קצרים אחרים מאת ראניון, בעיקר "Pick the Winner".‏[3]

הצגת הבכורה בברודוויי הייתה בשנת 1950. המחזמר הוצג 1,200 פעמים וזכה בפרס טוני למחזמר הטוב ביותר. למחזמר היו מספר הפקות מחודשות בברודוויי ובלונדון, כמו גם עיבוד קולנועי משנת 1955 באותו השם בכיכובם של מרלון ברנדו, ג'ין סימונס, פרנק סינטרה וויויאן בליין.

המחזמר נבחר לזוכה פרס פוליצר בדרמה לשנת 1951. עם זאת, בשל רדיפתו של המחזאי אייב בורואס על ידי ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית, הטילה אוניברסיטת קולומביה וטו על הבחירה, ועל כן לא הוענק פרס פוליצר בדרמה באותה השנה.[4]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזמר נוצר על ידי המפיקים סיי פיואר וארנסט מרטין כעיבוד של סיפוריו הקצרים של הסופר דיימון ראניון.[5] סיפורים אלו, שנכתבו בשנות העשרים והשלושים, עסקו בגנגסטרים, מהמרים ובדמויות אחרות בעולם התחתון של ניו יורק. ראוניון היה ידוע כמי שעושה שימוש בסיפוריו בדיאלקט ייחודי, המערבב שפה גבוהה וסלנג.[6] פרנק לואסר, שרוב הקריירה שלו עד כה שימש כתמלילן למחזות זמר, נשכר כמלחין ותמלילן. ג'ורג' ס' קאופמן נשכר כבמאי. כאשר ג'ו סוורלינג סיים לכתוב את הגרסה הראשונה של המחזה, המפיקים חשו שהיא לא טובה מספיק, ופנו לאייב בורוז, כותב קומי שעבד ברדיו, על מנת שישכתב את המחזה.[5][7]

לואסר כבר חיבר חלק ניכר מהמוזיקה שתתאים לגרסה הראשונה של המחזה.[6] מאוחר יותר, נזכר בכך בורוז:

ארבעת-עשר השירים של פרנק לואסר היו כולם מעולים, והמחזה החדש היה צריך להיות כתוב כך שהסיפור יוביל לכל אחד מהם. מאוחר יותר המבקרים דיברו על כך שהמחזמר "משולב". המילה "משולב" פירושה בדרך כלל שהמלחין כתב את השירים כך שהם עוקבים אחרי הסיפור בצורה חיננית. ובכן, השגנו את זה אבל עשינו את זה הפוך.[8]

המקור באנגלית
Frank Loesser's fourteen songs were all great, and the [new book] had to be written so that the story would lead into each of them. Later on, the critics spoke of the show as 'integrated'. The word integration usually means that the composer has written songs that follow the story line gracefully. Well, we accomplished that but we did it in reverse.‏[8]

הדמות של מיס אדלייד נוצרה במיוחד כדי להכניס את ויויאן בליין למחזמר, לאחר שלואסר החליט שהיא לא מתאימה לשחק את התפקיד של שרה השמרנית.[9] כאשר לואסר הציע שבמערכה השנייה יבוצעו שנית שירים שכבר בוצעו במהלך המערכה הראשונה, הזהיר אותו קאופמן: "אם תחזור על שירים, אנחנו נחזור גם על הבדיחות".[10]

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נננתן דיטרויט וסקיי מאסטרסון, שני מהמרים כפייתיים ידועים לשמצה בניו יורק, עורכים ביניהם התערבות: על סקיי מוטלת המשימה לצאת לארוחת ערב בהוואנה, קובה עם שרה בראון, שמרנית חסודה הפעילה במיסיון נוצרי מקומי והמתנגדת להימורים. בעוד סקיי רודף אחרי שרה, במשימה שלכאורה היא חסרת כל תקווה, נייתן מתמודד עם בעיות אישיות משלו - לארוסתו מזה 14 השנים, אדלייד, נמאס לחכות לחתונה.

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה
מס' שם השיר ביצוע
1 אוברטורה תזמורת
2 ‏Runyonland‏ תזמורת
3 ‏Fugue for Tinhorns‏ נייסלי, בני, ראסטי
4 ‏Follow the Fold‏ שרה, תזמורת המיסיון
5 ‏The Oldest Established‏ נייתן, נייסלי, בני, ברנשים
6 ‏I'll Know‏ שרה, סקיי
7 ‏A Bushel and a Peck‏ מיס אדלייד, חתיכות
8 ‏Adelaide's Lament‏ מיס אדלייד
9 ‏Guys and Dolls‏ נייסלי, בני
10 ‏Havana‏ תזמורת
11 ‏If I Were a Bell‏ שרה
12 ‏My Time of Day / I've Never Been in Love Before‏ סקיי, שרה
מערכה שנייה
מס' שם השיר ביצוע
1 ‏Take Back Your Mink‏ מיס אדלייד, חתיכות
2 ‏Adelaide's Second Lament‏ מיס אדלייד
3 ‏More I Cannot Wish You‏ אברנת'י
4 ‏Crapshooters Ballet‏ תזמורת
5 Luck Be a Lady סקיי, ברנשים
6 ‏Sue Me‏ מיס אדלייד, נייתן
7 Sit Down, You're Rockin' the Boat נייסלי, הלהקה
8 ‏Marry the Man Today‏ מיס אדלייד, שרה
9 ‏Guys and Dolls (Reprise)‏ הלהקה

הפקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקת ברודוויי המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזמר הועלה לראשונה בברודוויי בתיאטרון רחוב 46 (כיום תיאטרון ריצ'רד רוג'רס) ב-24 בנובמבר 1950. את ההפקה הזו ביים ג'ורג' קאופמן, עם כוריאוגרפיה של מיכאל קיד, עיצוב תפאורה ותאורה של ג'ו מילזינר, עיצוב תלבושות של אלווין קולט, ניצוח תזמורת של ג'ורג' בסמן וטד רויאל, ועיבוד מוזיקלי של הרברט גרין.[11] בתפקידים הראשיים כיכבו רוברט אלדה (סקיי), סם לוין (נתן), איזבל ביגלי (שרה) וויויאן בליין (אדלייד). איווה ויטרס הייתה השחקנית המחליפה של אדלייד. המחזמר רץ 1,200 הופעות, וזכה בחמישה פרסי טוני בשנת 1951, כולל פרס טוני למחזמר הטוב ביותר. חברת התקליטים Deca Records הוציאה אלבום הקלטה של שירי המחזמר בביצוע צוות השחקנים המקורי על גבי תקליט, שמאוחר יותר הופץ מחדש כאריך-נגן ובהמשך גם כתקליטור.

הפקת לונדון המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגת הבכורה של המחזמר בוסט אנד של לונדון הייתה ב-London Coliseum ב-28 במאי 1953. הפקה זו הציגה 555 פעמים. השחקנים הראשיים היו ויויאן בליין, סם לוין, ליזבת ווב וג'רי ויין.[12][13] ליזבת ווב הייתה השחקנית הראשית היחידה שהייתה בריטית והיא לוהקה לתפקיד על ידי פרנק לאוסר. לאורך השנים, המחזמר הופק מחדש מספר פעמים ויצא למספר סיבובי הופעות וזכה לפופולריות רבה בקרב בתי ספר והפקות של תיאטרון קהילתי.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 במרץ 2006 הועלה המחזמר בתיאטרון בית ליסין בתל אביב, בעקבות הצלחת הפקה מחודשת של המחזמר בלונדון שנה קודם לכן, בכיכובו של יואן מקגרגור. את הגרסה העברית תרגם דורי פרנס. בהפקה הישראלית, עם בימוי וכוריאוגרפיה של קן אולדפילד ובהפקתו המוזיקלי של אלדד שרים, כיכבו צביקה הדר (נייתן דטרויט), גיא זו-ארץ (סקיי מסטרסון), לירז צ'רכי (סרה בראון) ומיה דגן (גברת אדלייד). עוד השתתפו: ישראל גוריון, רותי הולצמן, ניקי גולדשטיין, שמחה ברבירו, אלחי לויט, אסף אשתר, נתן נתנזון, יונתן פז בוגנים ועוד.

תגובות וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקת ברודוויי המקורית של ברנשים וחתיכות זכתה לביקורות חיוביות פה-אחד, והמבקרים שיבחו את הנאמנות למקור של דיימון ראניון. ריצ'רד ווטס מהניו יורק פוסט כתב כי "ברנשים וחתיכות זה בדיוק מה שצריך להיות כדי לחגוג את רוחו של ראניון ... [המחזמר] מלא בדמויות ממולחות ובשפה המקורית והעשירה המקודשת את זכרו של המאסטר המנוח".[14] וויליאם הוקינס מה-"ניו יורק וורלד-טלגרם & סאן" כתב כי המחזמר "משחזר את מה ש[רניון] ידע על ברודוויי ... האבירות שלו טהורה וצעירה כמו אווה הקטנה".[14] רוברט קולמן מה-"ניו יורק דיילי מירור" כתב כי "אנחנו חושבים שדיימון היה מתענג [מהמחזמר] כמונו".[14]

גם המחזה והלחן זכו לשבחים רבים; ג'ון צ'פמן מהניו יורק דיילי ניוז כתב כי "המחזה הוא יצירה של הומור קל ומהנה, המוזיקה ומילות השירים, שנכתבו על ידי פרנק לוסר, מתאימים כל כך עבור המופע ונטולים כל בנאליות, כך שהם משלימים זה את זה לכדי ניצחון אמנותי".[14] קולמן כתב כי "פרנק לוסר חיבר לחן שיזכה להשמעות רבות בג'וקבוקסים, ברדיו ובביסטרואים ברחבי הארץ. מילות השירים שלו מובחנות במיוחד בכך שהן עוזרות לבורווס לקדם את העלילה". בניו יורק טיימס כתב ברוקס אטקינסון: "לשירים של מר לוסר יש את אותה המשיכה כמו של הסיפורים [עליהם מבוסס המחזה], שהם מצחיקים מבלי להיות מודעים לעצמם או מכניים".[15]

מבקרים רבים טענו כי למחזמר חשיבות רבה בתיאטרון המוזיקלי. ג'ון מקליין מהניו יורק ג'ורנל אמריקן כתב כי "זה הדבר הכי טוב ומרגש מכל סוג שהוא מאז פאל ג'ואי, זהו ניצחון ותענוג".[14] אטקינסון כתב כי "מוטב שכבר נודה בכך שברנשים וחתיכות הוא יצירה אמנותית. היא ספונטנית ויש לה צורה, סגנון ורוח".[15] צ'פמן טען: "בכל המחלקות, ברנשים וחתיכות הוא קומדיה מוזיקלית מושלמת".[14]

עיבוד קולנועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברנשים וחתיכות (סרט)

ב-3 בנובמבר 1955 יצא לאקרנים עיבוד קולנועי של המחזמר באותו השם, בכיכובם של מרלון ברנדו בתפקיד סקיי מסטרסון, פרנק סינטרה בתפקיד נייתן דטרויט, ג'ין סימונס בתפקיד שרה וויויאן בליין בתפקיד מיס אדלייד. הסרט בויים על ידי ג'וזף ל. מנקייביץ' והופק על ידי סמואל גולדווין.

שלושה שירים חדשים, שנכתבו על ידי פרנק לואסר, נוספו לסרט: "Pet Me Poppa"‏, "A Woman in Love"‏ ו-"Adelaide" שנכתב במיוחד עבור סינטרה. חמישה שירים שהופיעו במחזמר הושמטו מהסרט: "A Bushel and a Peck", ‏"My Time of Day",‏ "I've Never Been In Love Before",‏ "More I Cannot Wish You" ו-"Marry the Man Today".

פוקס המאה ה-20 רכשו את הזכויות למחזמר בתחילת 2013, על מנת להפיק גרסה מחודשת לסרט בכיכובם של צ'נינג טייטום וג'וזף גורדון-לוויט.[16]

דמויות ושחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקיי מסטרסון האחות שרה בראון נתן דיטרויט מיס אדלייד נייסלי-נייסלי ג'ונסון אברנת'י ביג ג'ול הארי "הסוס" בני סאות'סטריט
הפקת ברודוויי המקורית רוברט אלדה איסבל ביגלי סם לוין ויויאן בליין סטאבי קיי פאט רוני ב' ס' פולי טום פדי ג'וני סילבר
הפקת לונדון המקורית ג'רי וויין ליזבת' ווב ארנסט באצ'ר לואו הרברט
סרט הקולנוע, 1955 מרלון ברנדו ג'ין סימונס פרנק סינטרה רג'יס טומי ב' ס' פולי שלדון לאונרד
הפקת ברודוויי המחודשת, 1976 ג'יימס רנדולף ארנסטין ג'קסון רוברט גיום נורמה דונלדסון קן פייג' אמט "בייב" וואלאס וולטר וייט ג'ון ראסל כריסטוף פייר
הפקת ברודוויי המחודשת, 1982 איאן צ'ארלסון ג'ולי קובוינגטון בוב הוסקינס ג'וליה מקנזי דייוויד הלי ג'ון נורמינגטון ג'ים קרטר ביל פטרסון בארי ראטר
הפקת ברודוויי המחודשת, 1992 פיטר גלאגר ג'וזי די גוזמן נייתן ליין פיית' פרינס וולטר בובי ג'ון קרפנטר הרשל ספארבר ארני סבלה ג'יי קיי סימונס
הפקת ברודוויי המחודשת, 2005 יואן מקגרגור ג'נה ראסל דאגלס הודג' ג'יין קרקובסקי מרטין אליס ניאל באגי סבאן סטפן נורמן באומן קורי אינגליש
הפקת ברודוויי המחודשת, 2009 קרייג ביירקו קייט ג'נינגס גראנט אוליבר פלאט לורן גרהאם טיטוס בורג'ס ג'ים אורטליב גלן פלשלר ג'ים וולטון סטיב רוזן

מועמדויות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקת ברודוויי המקורית (1950)
שנה טקס הפרס קטגוריה מועמדות תוצאה
1951 פרס טוני המחזמר הטוב ביותר זכייה
השחקן הראשי הטוב ביותר רוברט אלדה זכייה
השחקנית הטובה ביותר איסבל ביגלי זכייה
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר מיכאל קיד זכייה
במאי מחזמר הטוב ביותר ג'ורג' קאופמן זכייה
הפקת New York City Center‏ (1965)
שנה טקס הפרס קטגוריה מועמדות תוצאה
1965 פרס טוני השחקן הטוב ביותר במחזמר ג'רי אורבך מועמדות
הפקת ברודוויי המחודשת (1976)
שנה טקס הפרס קטגוריה מועמדות תוצאה
1977 Drama Desk Award השחקן הטוב ביותר במחזמר רוברט גיום מועמדות
השחקנית הטובה ביותר במחזמר ארנסטין ג'קסון מועמדות
Theatre World Award קן פייג' זכייה
פרס טוני ההפקה המחודשת הטובה ביותר מועמדות
השחקן הראשי הטוב ביותר במחזמר רוברט גיום מועמדות
השחקנית הראשית הטובה ביותר במחזמר ארנסטין ג'קסון מועמדות
הפקת לונדון המחודשת (1982)
שנה טקס הפרס קטגוריה מועמדות תוצאה
1982 Critics' Circle Theatre Award[17] השחקן הטוב ביותר בוב הוסקינס זכייה
העיצוב האמנותי הטוב ביותר ג'ון גונטר זכייה
Evening Standard Award הבמאי הטוב ביותר ריצ'רד אר זכייה
פרס לורנס אוליבייה המחזמר הטוב ביותר של השנה זכייה
השחקן הטוב ביותר במחזמר בוב הוסקינס מועמדות
השחקנית הטובה ביותר במחזמר ג'וליה מקנזי זכייה
שחקן המשנה הטוב ביותר במחזמר דייוויד הלי זכייה
הבמאי הטוב ביותר ריצ'רד אר זכייה
עיצוב התפאורה הטוב ביותר ג'ון גונטר זכייה
הפקת ברודוויי המחודשת (1992)
שנה טקס הפרס קטגוריה מועמדות תוצאה
1992 Drama Desk Award ההפקה המחודשת הטובה ביותר זכייה
השחקן הראשי הטוב ביותר במחזמר נייתן ליין זכייה
פיטר גלאגר מועמדות
השחקנית הראשית הטובה ביותר במחזמר פיית' פרינס זכייה
השחקן הטוב ביותר במחזמר וולטר בובי מועמדות
הבמאי הטוב ביותר במחזמר ג'רי זאקס זכייה
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר כריסטופר צ'דמן מועמדות
עיצוב התפאורה הטוב ביותר טוני וולטון זכייה
עיצוב התלבושות הטוב ביותר וויליאם אייבוי לונג זכייה
עיצוב התאורה הטוב ביותר פול גאלו זכייה
פרס טוני ההפקה המחודשת הטובה ביותר זכייה
השחקן הראשי הטוב ביותר במחזמר נייתן ליין מועמדות
השחקנית הראשית הטוב ביותר במחזמר פיית' פרינס זכייה
ג'וזי די גוזמן מועמדות
הבמאי הטוב ביותר במחזמר ג'רי זאקס זכייה
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר כריסטופר צ'דמן מועמדות
עיצוב התפאורה הטוב ביותר טוני וולטון זכייה
עיצוב התאורה הטוב ביותר פול גאלו מועמדות
הפקת לונדון המחודשת (1996)
שנה טקס הפרס קטגוריה מועמדות תוצאה
1996 Critics' Circle Theatre Award הבמאי הטוב ביותר ריצ'רד אר זכייה
1997 פרס לורנס אוליבייה השחקנית הטובה ביותר במחזמר אימלדה סטונטון מועמדות
ג'ואנה רידינג מועמדות
שחקן המשנה הטוב ביותר במחזמר קלייב רוי זכייה
הפקת לונדון המחודשת (2005)
שנה טקס הפרס קטגוריה מועמדות תוצאה
2006 פרס לורנס אוליבייה ההפקה הטובה ביותר של מחזמר זכייה
השחקן הטוב ביותר במחזמר דאגלס הודג' מועמדות
יואן מקגרגור מועמדות
השחקנית הטובה ביותר במחזמר ג'יין קרקובסקי זכייה
ג'נה ראסל מועמדות
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר עבור תיאטרון רוב אשפורד מועמדות
עיצוב הקול הטוב ביותר טרי ג'רדין, כריס פול מועמדות
עיצוב התאורה הטוב ביותר הווארד הריסון מועמדות
הפקת ברודוויי המחודשת (2009)
שנה טקס הפרס קטגוריה מועמדות תוצאה
2009 פרס טוני ההפקה המחודשת של מחזמר הטובה ביותר מועמדות
עיצוב התפאורה הטוב ביותר רוברט בריל מועמדות
הפקת לונדון המחודשת (2015)
שנה טקס הפרס קטגוריה מועמדות תוצאה
2015 פרס לורנס אוליבייה ההפקה המחודשת של מחזמר הטובה ביותר מועמדות
השחקן הטוב ביותר במחזמר דייוויד הייג מועמדות
ג'יימי פארקר מועמדות
השחקנית הטובה ביותר במחזמר סופי תומפסון מועמדות
שחקן המשנה הטוב ביותר במחזמר גאווין ספוקס מועמדות
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר עבור תיאטרון קרלוס אקוסטה, אנדרו רייט מועמדות

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן הקלטות רבות של שירי המחזמר, בביצועים שונים. בין הבולטות שבהן:

הפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Davis, Lee. "The Indestructible Icon". ShowMusic. Winter 2000–01: 17–24, 61–63.
  • Loesser, Susan (1993).: A Most Remarkable Fella: Frank Loesser and the Guys and Dolls in His Life. New York: Donald I. Fine. ISBN 0-634-00927-3.
  • Stempel, Larry (2010). Showtime: A History of the Broadway Musical Theater. New York: W. W. Norton and Company. ISBN 0-393-92906-X.
  • Suskin, Stephen (1990). Opening Night on Broadway: A Critical Quotebook of the Golden Era of the Musical Theatre. New York: Schrimmer Books. ISBN 0-02-872625-1.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברנשים וחתיכות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Nadel, Ira Bruce. Double act: a life of Tom Stoppard. Methuen, 2002. p. 542.
  2. ^ "Damon Runyon". Authors. The eBooks-Library. בדיקה אחרונה ב-20 ביולי 2008. 
  3. ^ Stempel, 435
  4. ^ Suskin, 275
  5. ^ 5.0 5.1 Zolotow, Maurice. "Guys, Dolls and Runyon". The New York Times, Nov. 12, 1950, Section 2, p. 1,3.
  6. ^ 6.0 6.1 Stempel, 434
  7. ^ Suskin, 272-276
  8. ^ 8.0 8.1 Burrows, Abe (1980). Honest Abe. Boston: Atlantic-Little, Brown, p. 149, cited in Stempel, 434-435
  9. ^ Scott Simon (host). "Creation of the musical Guys and Dolls, Weekend Edition Saturday, National Public Radio, November 2=pk2000
  10. ^ Herrmann, Dorothy (1982). With Malice Toward All. New York: G. P. Putnam's Sons. עמ' 60–61. 
  11. ^ Guys and Dolls | IBDB: The official source for Broadway Information. IBDB. Retrieved on 2012-05-21.
  12. ^ Listing, 1953 guidetomusicaltheatre.com, retrieved March 5, 2010
  13. ^ The London Coliseum history, Programme arthurlloyd.co.uk, retrieved March 5, 2010
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 14.4 14.5 Suskin, Steven. Opening Night on Broadway: A Critical Quotebook of the Golden Era of the Musical Theatre, pp. 272-276. Schirmer Books, New York, 1990. ISBN 0-02-872625-1
  15. ^ 15.0 15.1 Atkinson, Brooks. "At the Theatre". The New York Times, November 25, 1950. p. 21
  16. ^ Fleming Jr., Mike "Fox Seals ‘Guys And Dolls’ Rights; Wants Channing Tatum, Joseph Gordon-Levitt To Fill Frank Sinatra And Marlon Brando Shoes." Deadline.com (April 24, 2013).
  17. ^ Critics Circle Awards – 1982
  18. ^ Guys & Dolls: 1950 Original Broadway Cast Recording 2000 CD
  19. ^ Guys and Dolls: 1955 Movie Soundtrack 2007 Blue Moon Imports CD
  20. ^ Guys & Dolls: 1955 Movie Soundtrack 101 Distribution 2009 CD
  21. ^ Guys and Dolls: 1976 Studio Recording (1976 date is incorrect) 1992 CD
  22. ^ Guys and Dolls: 1976 Broadway Revival Cast Recording 1991 CD
  23. ^ Guys and Dolls: Original 1982 London National Theatre Cast EMI 2007 CD
  24. ^ Guys and Dolls: Original 1982 London National Theatre Cast Music for Pleasure 1992 CD
  25. ^ Guys and Dolls: 1992 Broadway Revival Cast 2009 CD
  26. ^ Guys and Dolls: 1995 Complete Studio Cast Recording 1996 2-CD set