תולדות היהודים ברותניה הקרפטית
יהודים התיישבו באזור קרפטורוס או טרנסקרפטיה כבר במאה ה-15. שליטים מקומיים אפשרו לאזרחים יהודים להחזיק בקרקע ולעסוק במלאכות רבות שהיו מנועים מהם במקומות אחרים. יהודים שהתיישבו באזור הקימו קהילות שבנו בתי כנסת גדולים, בתי ספר, בתי דפוס, עסקים מגוונים, תעשיית עץ חקלאות וכרמים. עד סוף המאה ה-19 חיו באזור כ-150,000 יהודים.[1]
היהדות החרדית ברותניה התת-קרפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין המלחמות הייתה מרכז חשוב של היהדות החרדית כולל קבוצות חסידיות. רבנים ידועים רבים חיו כאן ניהלו ישיבות והחזיקו חצרות. קבוצות אלו התחרו לעיתים קרובות זו בזו, הייתה גם תחרות בין הקבוצות החילוניות השונות.
תחילת המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
_synagogue.jpg)
מפקד האוכלוסין האחרון בהונגריה התקיים ב-1910. ארבעה מחוזות שהיו בשטחה של קרפטורוס אורותניה הקרפטית הן: אונג, ברג, אוגוצה ומאראמארוש.
מחוזות אוגוצה ומארמארוש חולקו בין צ'כוסלובקיה ורומניה בשנת 1920 לאחר התפוררות האימפריה האוסטרו-הונגרית עם הפסדה במלחמת העולם הראשונה.
הונגריה סיפחה את חלקיה הצפוניים של המדינה הרותנית קצרת הימים של קרפטו-אוקראינה ב-1939, ואת חלקיה הצפוניים של רומניה ב-1940-טרנסילבניה. החלקים הצפוניים שייכים כעת לאוקראינה כמדינה יורשת של ברית המועצות.
אונג וברג היו חלק מצ'כוסלובקיה לאחר 1920 מלבד חלק קטן מברג שנשאר בגבולות הונגריה. הונגריה סיפחה את חלקיהן התחתונים או הדרומיים מצ'כוסלובקיה ב-1938 ואת חלקיהם העליונים או הצפוניים מקרפטורוס ב-1939.[2]
| מָחוֹז | דצמבר 1910 | ינואר 1941 סך הכל | חלק שסופח ב-1938 | חלק שסופח ב-1939 | חלק שסופח ב-1940 |
|---|---|---|---|---|---|
| אונג | 17,587 (10.9%) | 20,903 (9.8%) | 13,000 (נמוך יותר) | 8,000 (עליון) | - |
| ברג | 33,660 (14.2%) | 46,156 (12.9%) | 25,000 (נמוך יותר) | 21,000 (עליון) | - |
| אוגוקסה | 11,850 (12.9%) | 10,932 (11.9%) | - | 7,000 (צפוני) | 4,000 (דרומי) |
| מרמרוס | 65,694 (18.4%) | 79,048 (16.2%) | - | 48,000 (צפוני) | 31,000 (דרומי) |
| סה"כ | 128,791 (15.2%) | 157,766 (13.7%) | 38,000 | 84,000 | 35,000 |
בשנת 1921 כ-27% מיהודי רוסיה התת-קרפטית חיו מחקלאות כך שאחוז האיכרים היהודים היה הגבוה ביותר בכל אירופה. במפקדי האוכלוסין של 1921 ו-1930, 87 ו-93 אחוזים בהתאמה מכלל היהודים קרפטורוס תפסו את הלאום שלהם כיהודים. זו נחשבת לקבוצה הפחות מתבוללת דוברת יידיש בצ'כוסלובקיה.[3]
מחקרים היסטוריים מספקים עדויות רבות לכך שבמאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 יחסי רותנים-יהודים היו בדרך כלל טובים. ב-1939 רישומי מפקד האוכלוסין הראו כי 80,000 יהודים חיו במחוז האוטונומי של קרפטורוס.[4]
יחסם של חלק מהרותנים לשכניהם היהודים מוצג בצורה חיה במחזה של אולכסנדר דוכנוביץ' (1803–1865), המעלות חשובה יותר מעושר המתודרך כאן, כמו גם בטריפטיכון הסיפור הקצר Golet v údolí מאת איבן אולברכט.
בניגוד לאזורים אחרים באוקראינה בקרפטורוס לא היו מהומות נגד יהודים או פוגרומים.
השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם השנייה סבלו היהודים מקשיים כלכליים לאחר שנושלו מרכושם ולא הורשו לעסוק במקצועותיהם.
ממשלת הונגריה וגורמיה הפשיסטים מילאו תפקיד בולט ברדיפת והרג יהודים עוד מתחילת המלחמה. החל משנת 1939 התקבלו חוקים דרקוניים שאסרו על יהודים ללכת לבתי הספר או להפעיל את העסקים הקודמים שלהם. בקיץ 1941, גירשו השלטונות ההונגרים כ-18,000 יהודים מרותיניה הקרפטית למחוז גליציה של פולין-אוקראינה. זה נעשה במסווה של גירוש פליטים זרים, אך בפועל רוב המגורשים היו ממשפחות שחיו באזור במשך 50–100 השנים הקודמות. רבים שלא היו מסוגלים להוכיח את תושבותם לטווח ארוך נלקחו. רוב המגורשים נמסרו מיד ליחידות האיינזצגרופן הגרמניות הנאציות בקמינץ פודולסק ונורו במכונות ירייה במהלך שלושה ימים בסוף 1941. כמה אלפי אחרים פשוט הושארו לנפשם לאחר שנדחקו מעבר לגבול לגליציה, באזור ליד קמינץ פודולסק. הרוב המכריע של קבוצה זו נספה לאחר מכן במהלך השנתיים הבאות בגטאות ובמחנות מוות עם תושבים יהודים אחרים של האזור.[5][1]
אותם יהודים שהתמזל מזלם להימנע מהגירושים של 1941 עמדו בפני מחסור נוסף תחת השלטון ההונגרי. גברים בגיל העבודה גויסו לכנופיות עובדי עבדים ששיעור גבוה בהן נספו.[6] השרידים הוחזרו בסופו של דבר לבתיהם בזמן כדי לסבול מגירוש למחנות ריכוז תחת השלטון הנאצי לאחר 1944.
לאחר נפילת השלטון ההונגרי החל שלב הפתרון הסופי של יהדות הונגריה באופן מהיר והורחב גם לקרפטורוס.
באפריל 1944 הוקמו בערים בקרפתורוס 17 גטאות ראשיים. 144,000 יהודים רוכזו והוחזקו שם. החל מ-15 במאי 1944: 14,000 יהודים הוצאו מהאתרים הללו לאושוויץ מדי יום עד לגירוש האחרון ב-7 ביוני 1944.
הטבלה הבאה מציגה את רכבות המוות שמקורן בארבעת המחוזות הללו שעברו דרך קאסה (קושיצה). (כמה גברים יהודים היו בעבודות כפייה (munkaszolgálat); כמה רכבות לא עברו דרך קאסה; וכמה יהודים מהאזור נאלצו לעלות על רכבות שיצאו ממחוזות שכנים):
| מוצא רכבת המוות | # של רכבות | סה"כ # אנשים | תאריך מסירה מהונגרים לגרמנים בקאסה |
|---|---|---|---|
| אונגוואר (אוז'הורוד) | 5 | 16,188 | 17, 22, 25, 27, 31 במאי |
| בֶּרְגְסְזָאס (ברחובה) | 4 | 10,849 | 16, 18, 24, 29 במאי, |
| Munkács (Mukachevo) | 9 | 28,587 | 14, 16, 17, 18, 19, 20, 21, 23, 24 במאי |
| Nagyszőlős (Vynohradiv) | 3 | 9,840 | 20, 27 במאי, 3 ביוני |
| Ökörmező (Mizhhir'ya) | 1 | 3,052 | 17 במאי |
| הוסט (חוסט) | 4 | 10,825 | 24, 26 במאי, 2, 6 ביוני |
| Técső (Tiachiv) | 1 | 2,208 | 28 במאי, |
| Aknaszlatina (Solotvyno) | 1 | 3,317 | 25 במאי |
| Máramarossziget (Sighetu Marmaţiei) | 4 | 12,849 | 16, 18, 20, 22 במאי |
| Felsőviso (Vişeu de Sus) | 4 | 12,074 | 19, 21, 23, 25 במאי |
| סה"כ | 36 | 109,789 |
עד יוני 1944 הושמדו כמעט כל היהודים מהגטאות של רותניה הקרפטית, יחד עם יהודים הונגרים אחרים. מתוך יותר מ-100,000 יהודים מקרפטורוס כ-90,000 נרצחו. פרט לאלה שהצליחו לברוח, רק מספר קטן של יהודים ניצלו על ידי רותנים שהסתירו אותם.
לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המספר המשוער של יהודים מהאזור ששרדו היה 15,000–20,000 איש. רובם עזבו את קרפטורוס לפני סגירת הגבולות הסובייטיים החדשים בסתיו 1945 כך שנותרו רק 4,000 יהודים בשנת 1948. בזמן המפקד הראשון שלאחר מלחמת העולם השנייה בברית המועצות, בשנת 1959, עמד מספר היהודים במחוז זכרפטיה על 12,569 רובם היו מהגרים מחלקים אחרים של ברית המועצות.[7]
לאחר מלחמת העולם השנייה ומשהורד מסך הברזל על השטחים שנותרו בידי ברית המועצות, נותרו בקרפטורוס יהודים בעיקר בערים הגדולות.
לאחר פתיחת מסך הברזל רבים מיהודי קרפטורוס עזבו את האזור חלקם הצליחו להגיע לארצות הברית ורובם הגיעו לישראל.
כמה אלפי יהודים היגרו לארצות הברית ולישראל במהלך שנות ה-70 בעקבות תיקון ג'קסון-וניק, בעוד שכמה מהם נסעו להונגריה. המפקד הסובייטי האחרון ב-1989 נמצאו 2,700 יהודים באזור שגם הם עזבו את קרפטורוס לישראל או לארצות הברית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנרי אברמסון, זיכרון קולקטיבי וזהות קולקטיבית: יהודים, רוסינים והשואה, קרפטו-רוסין אמריקאי, כרך. 17 (1994), מס. 3.
- אלכסנדר דוכנוביץ', סגולה חשובה יותר מעושר (תורגם על ידי איליין רוסינקו), מונוגרפיות מזרח אירופה, 1995, 85 עמ',מסת"ב 0-88033-290-5.
- מיכאל מיטסל, "פעילותו של "הג'וינט" במוקאצ'בו בשנים 1944 - 1945 והיחס הסובייטי אליו ב-1953", יהודים ברוסיה ובמזרח אירופה, 1(58)2007ISSN 1565-4907.
- אגנס סאגווארי,
- מחקרים על ההיסטוריה של שואת הונגריה, בודפשט, Napvilag, 2002.מסת"ב 963-9350-10-9ISBN 963-9350-10-9, 151 עמ'. (באנגלית)
- Tanulmanyok a magyarorszagi holokauszt törteneteböl, בודפשט, Napvilag, 2002.מסת"ב 963-9350-01-XISBN 963-9350-01-X, 132 עמ'. (בהונגרית)
- ד"ר אגנס סגווארי, "השואה בקרפטו-רותניה" (אורכב 27.04.2010 בארכיון Wayback Machine) היסטוריון מנתח את מקומה של רותניה הקרפטית ב-irredentism ההונגרית, הזיוף המדעי של רשומות מפקד האוכלוסין, השפעת הממשל ההונגרי, סקירה ארכיונית עם תיעוד מלא.
- מאגר ידע קרפטו-רוסין
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 The Last Jews of Zakarpattia, Balkanist, 2017-01-29 (באנגלית אמריקאית) The Last Jews of Zakarpattia
- ^ Preclík, Vratislav. Masaryk a legie (Masaryk and legions), váz. kniha, 219 str., first issue - vydalo nakladatelství Paris Karviná, Žižkova 2379 (734 01 Karvina, CZ) ve spolupráci s Masarykovým demokratickým hnutím (Masaryk Democratic Movement, Prague), 2019, מסת"ב 978-80-87173-47-3, pages 8 - 77, 101-102, 124–125, 128, 129, 132, 140–148, 184–199.
- ^ Wein, Martin. 2015. History of the Jews in the Bohemian Lands. Leiden: Brill, p. 100-103, 157-171 Table of Contents
- ^ Wein, Martin. 2015. History of the Jews in the Bohemian Lands. Leiden: Brill, p. 135-141 on Christian-Jewish relations Table of Contents
- ^ In Defense of Christian Hungary: Religion, Nationalism, and Antisemitism 1890-1944, Cornell University Press, Paul A. Hanebrink, pages 192-3
- ^ Historical Dictionary of the Holocaust, Scarecrow Press, Jack R. Fischel, page 119
- ^ Wein, Martin. 2015. History of the Jews in the Bohemian Lands. Leiden: Brill, p. 249-273 Table of Contents