תומאס ויילי
 | |
| תומאס ויילי בנעוריו | |
| לידה | 15 בדצמבר 1765 |
|---|---|
| פטירה |
2 בנובמבר 1800 (בגיל 34)  |
| מדינה |
ממלכת בריטניה הגדולה |
| כינויים נוספים |
Jerusalem Whaley Buck Whaley |
| ידוע בשל | מסעו לירושלים |
| תפקיד |
חבר פרלמנט של אירלנד |
| בן או בת זוג |
מרי לולס (1799–1800) |
  | |
תומאס ויילי (Thomas Whaley; 15 בדצמבר 1765, אירלנד – 2 בנובמבר 1800, אנגליה) היה חבר הפרלמנט האירי ונודע כמהמר וכהרפתקן. ב-1789 ביקר בארץ ישראל ובשל כך כונה "ויילי הירושלמי" (Jerusalem Whaley).
קורות חייו ומעשיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תומאס ('בּאק')[1] ויילי היה בנו של ריצ'רד צ'אפל ויילי (Richard Chappell Whaley),[2] בעל אחוזות עשיר, שופט וחבר הפרלמנט האירי, שאבותיו הגיעו לאירלנד באמצע המאה ה-16 עם אוליבר קרומוול והתנחלו בה. תומאס ויילי התייתם מאביו בגיל ארבע. בהגיעו לגיל 17 נשלח להשלמת חינוכו בטיול הגדול בצרפת, משם אולץ לחזור לביתו בגלל הסתבכות בחובות הימורים. ב-1785, בגיל 19, נבחר לפרלמנט האירי, אך לא היה בכך כדי להניאו מאורח חייו הראוותני והבזבזני.
המסע לירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תומאס ויילי ערך מסע למזרח ב-1788–1789, בהיותו בן 22, בעקבות הימור פרוע. במסיבת רֵעים במעון דוכסי ליינסטר (כיום מושב הֵאֵירָכטָס של אירלנד) נשאל על תוכניותיו למסעות, ובתשובתו הזכיר את ירושלים. המסובים התגרו בו שלא יצליח להגיע אליה, ומכאן קצרה הדרך להתערבות: ויילי הימר על 15,000 ליש"ט[3] שיגיע לירושלים ויחזור לדבלין בתוך שנים-עשר חודשים ויציג ראיות למילוי המשימה. לא מעטים נענו לאתגר והשקיעו מכספם בהימור, ולא רק משום פחזנות. היו שסברו בבורותם שירושלים אינה מקום ארצי כלל. רבים האמינו שהסיכוי שיוכל להשלים את מסעו אפסי. ארץ ישראל בשלהי המאה ה-18 עדיין לא הייתה על מסלול המסע הגדול של בני המעמד העליון האירופים, לא יעד למבקשי תרבות ופינוק וגם לא להרפתקנים, אלא מחוז מוזנח באימפריה העות'מאנית, מסוכן לנוסעים בגלל מחלות ושודדים. אִזכור ירושלים כיעד למסע לא היה מקרי. עוד קודם לכן הביע ויילי רצון להפליג בים התיכון ואף רכש ספינה לשוט בה, אבל הוכרח לוותר על תוכניותיו ועל הספינה בשל קשייו הכספיים.
ויילי יצא לדרך מדבלין בספטמבר 1788 עם פמליית מלווים ו"מטען גדול של יין מדֵירה" לצהלת קהל גדול שנאסף ברציפים שעל גדות הליפי. בגיברלטר פגש בחברו יוּ מוּר (Hugh Moore) שילווה אותו לאורך הדרך. ההפלגה הארוכה הסתיימה בסמירנה, ומשם המשיכו ויילי ואנשיו לקונסטנטינופול בדרך היבשה. בעזרת השגריר הבריטי לאימפריה העות'מאנית הושגו רישיונות מתאימים להמשך המסע, והחבורה הקטנה – ויילי, ידידו מוּר ובן לוויה ארמני, פאולו, שנמצא להם בסמירנה, שלט בשפות האזור ושימש להם כמדריך וגם כמשרת – הפליגה לארץ ישראל בינואר 1789. תחנתם הראשונה בארץ ישראל הייתה עכו שם נחתו ב-23 בפברואר 1789. מעכו יצאו בתוך יום לנצרת וממנה רכבו לירושלים דרך עמק יזרעאל, ג'נין ושכם בלוויית מדריך מקומי, נהגי פרֵדות ומשמר חיילים. הנוסעים עטו על עצמם בגדי מקומיים בתקווה שלא יבלטו לעין. לירושלים הגיעו ביום האחרון של פברואר ועשו בה ימים ספורים, שבמהלכם ביקרו גם בבית לחם. ויילי נשמע לאזהרות, לא התעקש על תוכניתו לרדת אל נהר הירדן והסתפק במבט מרחוק אל נופי ים המלח. הדרך אצה לו משום שהספינה שבה ביקש לחזור לאירופה עמדה להפליג, ואחרות לא נראו באופק. הדרך חזרה מירושלים הייתה רצופה תלאות. בעכו היה עליהם להיענות להזמנתו של הואלי אחמד אל-ג'זאר לארמונו, להקשיב בסבלנות להתפארויותיו ואף להעניק לו שי – אקדח יקר.[4] אף על פי שהיה דחוק בזמן, הספיק לפני הפלגתו לסור לחיפה כדי לרכוש סוס ערבי מיוחס ולטפל בסדרי העברתו לאנגליה.[5]
דיווחיו של ויילי על מה שראה בדרכו מתבססים על מה שמצא בכתבי אחרים, ואין בהם תרומה ייחודית לחקר הארץ. אין להגדיר את ביקורו בארץ הקודש כמעשה צליינות דתי, אף שחווה התרגשות רבה נוכח קבר ישו בכנסיית הקבר. מכל מקום, הוא השיג אישורים חתומים מאב מנזר הבשורה למרים בנצרת ומאב מנזר סן סלוודור בירושלים, ובעזרתם הוכיח שעמד בתנאי ההימור.[6] ויילי גם העתיק כתובות של מצֵבות, בהן אלה של מנהיגי מסע הצלב הראשון גוטפריד מבויון ובלדווין הראשון, מלך ירושלים, אולי כדי להמציא הוכחות נוספות לביקורו בארץ הקודש.[7] את ספר זכרונותיו כתב כתשע שנים אחרי שובו מהמזרח, והיה סיפק בידו למצוא את הדרוש לו בכתבי אחרים. לא מן הנמנע שוויילי התכונן למסעו בעזרת כתבי נוסעים, בהם חיבורו "מסע לסוריה ולמצרים״ של וולני, שמהדורת התרגום שלו לאנגלית ראתה אור בדבלין ב-1788, וכן ספרו של פרנסואה דה טוט (אנ') על "הטורקים והטטרים", שנדפס בדבלין כבר ב-1785.[8]
בחזרה לדבלין[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויילי הפליג מנמל עכו ב-10 במרס 1789. בקפריסין שהה כשבועיים. אחרי מסע ממושך בים, עצירה בקנדיה שבכרתים ועיכוב בענאבה (אנ') בחסות הדיי של אלג'יריה, הגיע ב-6 במאי למארסיי, שבה חויב לשהות שלושה שבועות בהסגר. ממנה נסע בדרך היבשה לפריז ועשה זמן-מה בלונדון. לדבלין הגיע ביולי 1789, כעשרה חודשים אחרי צאתו לדרך. עם שובו היה ויילי לאיש השעה, כפי שמעידות הידיעות בעיתונות בת הזמן. הוא אסף את כספי הזכייה בהימור, ולא בלי שמחת ניצחון: "חבריי, שהשקיעו את כספם בהנחה שהמסע [לירושלים] אינו בר-ביצוע, נאלצו באי רצון לשלם לי את ה-15,000 ליש"ט", כתב בזכרונותיו. ויילי נשאר בדבלין למשך השנתיים הבאות, שאחריהן עבר ללונדון ובילה במקומות שונים באירופה, כולל פריז בעיצומה של המהפכה. הוא לא חדל מרדיפת תענוגות ומשחקי מזל וחובותיו הלכו ונערמו והגיעו לסכומי עתק. הוא אף נאסר בגינם בלונדון ונחלץ ממאסרו בהתערבות גיסו, הלורד צ'נסלור של אירלנד (אנ'), אך נאלץ למכור את אחוזותיו ולעקור כליל מארצו. ויילי השתקע עם בת זוגו מריה קורטני וילדיהם באי מאן שבים האירי, שם מצא מקלט מנושיו.[9] גם ביתו החדש באי מאן הפך נושא להימור. ויילי התערב שיבנה את בית מגוריו על אדמת אירלנד מבלי להתגורר בה, וכך היה. הוא ייבא אדמה מארצו ופיזר אותה על הגבעה שעליה נבנה הבית.[10] שיפור במצבו הכלכלי איפשר לוויילי לפרוע את חובותיו, למצוא מחוז בחירה חדש ולכהן בבית הנבחרים האירי משנת המרד האירי של 1798 ועד מותו ב-1800. לא ברור מה פעל שם, אבל כהונתו העניקה לו חסינות מתביעות אזרחיות. בהצבעה על חוק האיחוד של 1800 נהג בהפכפכות, ונפוצו שמועות לפיהן נטל שוחד משני הצדדים, התומכים והמתנגדים כאחד.
אחרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויילי מת בפתאומיות בדרכו מליברפול ללונדון, בטרם מלאו לו 34 שנים. הוא נקבר מיָד במקום מותו בעיירה קנוטספורד (אנ') שבמחוז צ'שייר באנגליה, ונסיבות מותו נותרו נושא להשערות. פרטי חייו ומעשיו של תומאס ויילי הפרוע לשמצה היו לשיחת היום בדבלין שנים רבות אחרי שעבר מן העולם, אם כי אין ספק שלא נעדרו מהם גוזמאות ובדיות.[11]
בשנות חייו האחרונות העלה ויילי את סיפור חייו על הנייר וייחד בו פרקים למסעו בארץ ישראל ולשהותו בירושלים. כתב היד נשמר אצל מנהלי העיזבון שלו ופורסם בדפוס רק ב-1906.
ב-2019 ראה אור ספרו של דייוויד ריאן, "באק ויילי: גדול ההרפתקנים של אירלנד".[12] הספר נכתב על סמך זכרונותיו של ויילי, הן הנוסח הערוך שראה אור ב-1906 והן זה שבכתב היד המקורי, על יומניו של יוּ מוּר, מי שליווה את ויילי במסעו לארץ ישראל, על פרסומים בעיתונות בת הזמן ועל מסמכים שונים שנמצאו לריאן בארכיבים.
אִזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלדה דבלינאית ארוכה – "Whaley's Embarkation" – מספרת על יציאתו למסע לירושלים.[13]
ג'יימס ג'ויס מזכיר בספרו "דיוקן האמן כאיש צעיר" את גרם המדרגות הסודי "מימיו של באק ויילי" בבניין שבו למד. ביתו של ויילי בדבלין (ב-Stephen's Green) נמכר על ידי יורשיו והיה עד 1970 חלק ממתחם האוניברסיטה הקתולית של אירלנד (אנ'), והוא משמש כיום כמוזיאון הסִפרוּת של אירלנד (MoLI).
תומאס ויילי (כ"תומאס הירושלמי") הוא דמות מרכזית בספרו מ-2009 "סוד בראשית" של טום נוקס (שם העט של שון תומאס (אנ')).[14]
ב-2016 שודרה בערוץ הטלוויזיה האירי (TG4) סדרת תיעודית בת ארבעה פרקים דוברת אירית בשם "Bóthar Buck" ("הדרך של באק"), שבה שוחזר מסעו של ויילי לירושלים.[15]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ-ישראל, עם עובד ודביר, תשכ"ו; על ויילי בעמ' 32–33, קטע מספר זכרונותיו של ויילי בעמ' 407
- David Ryan, Buck Whaley: Ireland's Greatest Adventurer, Newbridge: Merrion Press, 2019
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
Buck Whaley's Memoirs Including His Journey to Jerusalem, London: Moring, 1906
כרך ראשון,
כרך שני
- David James O'Donoghue, "Whaley, Thomas", in: Dictionary of National Biography, 1885-1900, Volume 60, 1899
- John Brinton, "A Million Dolar Bet", Armaco World, Vol 18, No. 6, 1967
- David Lammey, "Whaley, Thomas (1766–1800)", ODNB Oxford Dictionary of National Biography, 2004 (2008)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הוכר ברבים כ-Buck Whaley; Buck במובן של צעיר תאב חיים ונמהר
- ^ כונה Burn-Chapell Whaley ('ויילי מבעיר-כנסיות') בשל עמדותיו האנטי-קתוליות הקיצוניות
- ^ למעלה משני מיליון £ בערכים עכשוויים
- ^ ויילי תיאר מעללים של גז'אר, "מפלצת" כלשונו, ששבר בפטיש עשוי כסף את גבו של אחד ממשרתיו; הוא גם סיפר שהואלי הצעיד בסך את נשות הרמונו בפני אורחיו, אבל יש לפקפק בכך
- ^ הסוס ניתן במתנה לנסיך ויילס שוויילי נמנה עם חוג מכריו
- ^ תצלום האישור מנצרת
- ^ רשומים בכתב ידו בעמודים 198–199 בספר זכרונותיו (1906)
- ^ Memories of the Baron de Tott, on the Turks and the Tartars
- ^ מריה קורטני נודעה באי מאן כ'גברת ויילי', וייתכן שהשניים היו נשואים כחוק; ציור דיוקנה המיוחס לאמן ג'ורג' צ'ינרי (Chinnery), אצוּר באוספי מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק; בשנת חייו האחרונה נשא ויילי לאישה בת אצילים, מרי לוֹלֶס (Lawless), והיא "גידלה את ילדיו כאילו היו שלה"
- ^ הבית, סמוך לבירה דאגלס, כונה בשם "Whaley's Folly" ("שיגיון ויילי"); בשנות ה-40 של המאה ה-19 הוסב הבניין המפואר לבית מלון בשם Fort Anne
- ^ בהן המעשיות על פולחן השטן שהנהיגו חברי "מועדון אש הגיהנום" (אנ') הדבלינאי בהובלתו של ויילי
- ^ Buck Whaley: Ireland's Greatest Adventurer
- ^ הבלדה המוּערת מובאת במלואה בעמודי המבוא (xxxv–xxx) לספרו של ויילי
- ^ הספר ראה אור ב-2011 בתרגום לעברית של יעל ענבר בהוצאת מטר
- ^ " Bóthar Buck"