מפלגת הירוקים (גרמניה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברית 90'/הירוקים
Bündnis 90/Die Grünen
Greens logo
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד סימון פטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיג סימון פטר וסם אוזדמיר
שנת ייסוד 1980 ("הירוקים")
1990 (Bündnis 90)
1993 (איחוד)
מספר חברים בפרלמנט 63/631 (בונדסטאג)
247/1,857 (בלנדטאגים של מדינות גרמניה)
מספר חברים בפרלמנט בינלאומי 11/96 (הפרלמנט האירופי)
מטה ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות מפלגה ירוקה
מיקום במפה הפוליטית מרכז-שמאל
קבוצה פרלמנטרית בינלאומית Global Greens, קבוצת המפלגות הירוקות
ארגונים בינלאומיים התנועה האירופית גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
צבעים רשמיים ירוק
http://www.gruene.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ועידת המפלגה ב-2005
מחאה נגד מתקן הטמנה של פסולת גרעינית, 2008
מחאה נגד מזון מהונדס גנטית, 2013
מפת הבחירות לירוקים בכל אחד ממחוזות גרמניה בבחירות לבונדסטאג ב-2009
מצב המפלגה בלנדטאגים של מדינות גרמניה, נכון ל-2014.
  חברת קואליציה בכירה
  חברת קואליציה זוטרה
  באופוזיציה

מפלגת הירוקיםגרמנית: Bündnis 90/Die Grünen) היא מפלגה גרמנית אשר חרתה על דגלה את נושא איכות הסביבה, ומזוהה בנוסף עם מספר עקרונות שמאל, כגון שיפור מעמד העובדים והפועלים, שיפור זכויות האזרח והמהגרים, מניעת התערבות של גרמניה בסכסוכים אלימים בעולם (למעט למטרות הומניטריות), קידום מעמד האישה ועוד. המפלגה זוכה לתמיכה רבה בעיקר בערים הגדולות (ברלין, קלן, המבורג) וכן ערי אוניברסיטה קטנות (טובינגן, היידלברג וכו'). בהשוואה למפלגות "ירוקים" אחרות בעולם, זוהי אחת הוותיקות והמצליחות ביותר: מאז היווסדה בשנת 1980 זוכה המפלגה בקביעות בלמעלה מ-5% מקולות המצביעים. לאחר איחוד גרמניה ב-1990 התאחדה מפלגת הירוקים של גרמניה המערבית עם מפלגה דומה בגרמניה המזרחית, Bündnis 90. ב-1998 נכנסה המפלגה המאוחדת לראשונה לממשלה, והיא קיימה מאז ועד סוף 2005 קואליציה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. בבחירות הכלליות ב-2005 נחלו הירוקים מפלה יחסית, כוחם קטן והם הפכו, עם 8.1% מקולות הבוחרים, למפלגה הקטנה ביותר בבונדסטאג. בראש המפלגה עמד עד להתפטרותו בסוף 2005 שר החוץ של גרמניה, יושקה פישר, אשר היה הפוליטיקאי הירוק שהגיע לתפקיד הבכיר ביותר בתולדות המפלגה.

ייסוד המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה נוסדה ב-13 בינואר 1980 על ידי קבוצה של פעילי איכות סביבה ופעילי שלום על מנת לספק בסיס פרלמנטרי למאות תנועות חוץ-פרלמנטריות שונות שפעלו בנושאים אלה בגרמניה. מצע המפלגה הראשוני התגבש סביב התנגדות לזיהום סביבה, לשימוש באנרגיה גרעינית, למיליטריזם של נאט"ו (בעיקר הצבת טילי שיוט גרעיניים וטילים בליסטיים מסוג פרשינג על אדמת מערב גרמניה) ולהיבטים סביבתיים וחברתיים של תיעוש מוגבר. בין האישים שפעלו בה בראשיתה היו יושקה פישר, רודי דוצ'קה ודניאל כהן-בנדיט (ממנהיגי מרד הסטודנטים ב-1968) ואחרים. בוועידת המפלגה הראשונה הוצהרו ארבעה עקרונות, שיכונו בהמשך ארבעת העמודים של מפלגת הירוקים ואשר מהווים בסיס אידאולוגי למפלגות ירוקות רבות שנוסדו מאז.

ארבעת העמודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ארבעת העמודים" סייעו להפיכת אוסף תנועות מחאה שפעלו בעיקר נגד מגמות וגופים למפלגה פוליטית בעלת תוכנית פעולה המבוססת על עקרונות קונסטרוקטיביים.

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות השמונים גיבשה המפלגה קו שכלל, בנוסף ל"ארבעת העמודים", גם פציפיזם, תמיכה נרחבת בזכויות הגירה, לגליזציה של סמים קלים ותמיכה במרי אזרחי נגד נשק גרעיני ואנרגיה גרעינית. גורמים שמרניים יותר פרשו מהמפלגה והקימו את "המפלגה האקולוגית הדמוקרטית" (Ökologisch-Demokratische Partei, ÖDP), שלא זכתה להצלחה ולא עברה מעולם את אחוז החסימה. לאחר הצלחה ברמה המדינתית, זכתה מפלגת הירוקים בבחירות 1983 לבונדסטאג ב-5.7% מקולות הבוחרים, שהקנו לה 27 מושבים בפרלמנט הלאומי. עובדה זו הביאה לקיצו של המצב דו-גושי שהתקיים בבונדסטאג מאז 1961 (שכלל את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית מול המפלגה הנוצרית-דמוקרטית עם המפלגה הדמוקרטית החופשית כלשון מאזניים).

התנגדות המפלגה לאנרגיה גרעינית נפלה על אזניים קשובות במיוחד לאחר אסון צ'רנוביל (אפריל 1986) והייתה בין הגורמים המרכזיים שתרמו לנסיקתה בבחירות ינואר 1987 לבונדסטאג בלמעלה מ-50% ל-8.3% מהבוחרים ו-42 מושבים. צמיחה זו ביססה את מעמדה של המפלגה כגוף בר-קיימא שאיננו תופעה אופנתית או חולפת. באותה עת החל יושקה פישר להתבלט כמנהיג המפלגה.

Bündnis 90 והאיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1990, לקראת הבחירות לפולקסקאמר (הרשות המחוקקת של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, היא מזרח גרמניה) במרץ אותה שנה, התאחדו מספר תנועות לזכויות אדם במדינות מזרח גרמניה לשעבר (בהם Neues Forum ("הפורום החדש"), Initiative für Frieden und Menschenrechte ("יוזמה לזכויות האדם ושלום") ו-Demokratie Jetzt ("דמוקרטיה עכשיו")) למסגרת מפלגתית בשם Bündnis 90 ("ברית 90"). הברית המאוחדת השיגה 12 מושבים בפולקסקאמר, רובם מברלין ופוטסדאם ויצרנ תנועה משותפת עם "המפלגה הירוקה של גרמניה הדמוקרטית" (DDR Grüne Partei). בבחירות המדינתיות שהתקיימו באוקטובר הכניסה הברית נציגים כמעט לכל לנדטאג, פרט לזה של מדינת מקלנבורג-מערב פומרניה.

בבחירות הראשונות לבונדסטאג לאחר איחוד גרמניה הצליחה Bündnis 90, שנרשמה לבחירות תחת רשימה חמאוחדת עם מפלגת הירוקים בשם Bündnis 90/Grüne – BürgerInnenbewegung ("ברית 90/הירוקים - תנועת האזרחים"), להשיג 6.1% מהקולות במדינות המזרח לשעבר. זאת בעוד שהרשימה במערב גרמניה לא הצליחה לעבור את 5% הנדרשים כאחוז חסימה. עקב העובדה שבבחירות אלה חושב אחוז החסימה בנפרד, הצליחה המפלגה המאוחדת להכניס לבונדסטאג 8 חברים, כולם מהמפלגה המזרח-גרמנית. חוסר ההצלחה של המפלגה הוסבר באירוניה בכרזה של המפלגה מאותה עת בלשון: "כולם מדברים על גרמניה, אנחנו מדברים על מזג האוויר", כלומר בעת רוגשת מבחינה לאומית, נתפסה התמקדות המפלגה בהתחממות הגלובלית כבלתי רלוונטית[1].

כבר בבחירות ספטמבר 1991 ללנדטאג של סקסוניה רצה המפלגה כמפלגה מאוחדת בשם Bündnis 90/Die Grünen, וב-14 במאי 1993 נוסדה רשמית המפלגה הגרמנית המאוחדת בשם זה, בניגוד לדעת נציגי ברנדנבורג ב-Bündnis 90, שהתנגדו לאיחוד.

בבחירות הפדרליות של 1994 התאוששה המפלגה וזכתה ל-7.3% מקולות הבוחרים ו-49 מושבים.

חברות בממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות 1998 שמרה המפלגה על כוחה, עם ירידה קלה, ונכנסה לראשונה בתולדותיה לקואליציה יחד עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD), קואליציה זו נקראה "קואליציית ירוק-אדום" על שום צבעי שתי המפלגות. יושקה פישר מונה לסגן הקנצלר ושר החוץ ובממשלת הקואליציה כיהנו פרט אליו עוד שני שרים "ירוקים" (בתיקי הבריאות ואיכות הסביבה).

למרות שיתופי פעולה רבים עם מפלגת השלטון, בעיקר בנושאים חברתיים, השתתפות ה"ירוקים" בקואליציה לא הייתה הרמונית והקואליציה ידעה חיכוכים במספר נושאים. ב-1999 נדרשה המפלגה לתמוך בהשתתפות כוחות גרמניה בנאט"ו במלחמת קוסובו ("מבצע כוח מאוחד"), דבר שגרם להתפטרותם של כמה מחברי המפלגה הפציפיסטים. מרמור נוסף בקרב מצביעי המפלגה נגרם בשל אי-סגירתן של תחנות כוח גרעיניות, בניגוד להצהרתה בבחירות. ב-2001 שוב נדרשה המפלגה לתמוך בשיגור חיילים גרמניים לחו"ל במסגרת השתתפות כוחות גרמניים במלחמת אפגניסטן. במסגרת הצבעת האמון שדרש הקנצלר גרהרד שרדר לגבי נושא זה הצביעו ארבעה מחברי מפלגת הירוקים נגד הממשלה. פעילים רדיקליים במפלגה תקפו חברי פרלמנט ירוקים שהצביעו בעד המעורבות הצבאית והטיחו בהם באירועים שונים רוטב עגבניות, ביצים ויוגורט.

עם זאת, זכתה המפלגה להישגים, כאשר בשנת 2000 חתם השר לאיכות הסביבה (בשמו הרשמי: השר לאיכות הסביבה, שמירת הטבע והבטיחות הגרעינית) מטעמה, ירגן טריטין, על הסכם עם חברות החשמל על תוכנית לנסיגה הדרגתית משימוש באנרגיה גרעינית וסגירת כל 19 תחנות הכוח הגרעיניות בגרמניה עד 2020. כן הייתה המפלגה פעילה לכינון חוק לאיחוד אזרחי של זוגות חד מיניים שנחקק ב-2001.

בבחירות 2002 זכו הירוקים ב-8.6% מקולות המצביעים ושבו לקואליציית ה"אדום-ירוק" שנתמכה בעיקר על ידי המתנגדים למלחמת עיראק. פישר וטריטין שבו לתפקידיהם כשר החוץ והשר לאיכות הסביבה בהתאמה, והמפלגה קיבלה גם את תיק הגנת הצרכן, התזונה והחקלאות בממשלה.

ב-2003 השיגה המפלגה שיא של 13 מתוך 99 המושבים המוקצים לגרמניה בבחירות לפרלמנט האירופי.

למרות שהמפלגה שמרה על כוחה בבחירות 2005 וזכתה ב-8.1% מהקולות, חוותה SPD מפלה ואת הממשלה לאחר הבחירות הרכיבה המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית.

מפלגה באופוציזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהמפלגה נמצאת באופוזיציה מאז 2005, היא שותפה במספר קואליציות עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בלנדטאגים (פרלמנטים מדינתיים) במספר מדינות גרמניה, כגון המבורג, ברמן, נורדריין-וסטפאליה, הסן, סקסוניה התחתונה וריינלנד-פפאלץ. בבאדן וירטמברג נבחר בעקבות בחירות 2011 נציג המפלגה, לראשונה בתולדותיה, לראש הממשלה והמפלגה הפכה למרכיב עיקרי בקואליציה.

מצב בבחירות הפדרליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונית-אופניים של הירוקים בחזית הבונדסטאג, במסגרת מערכת הבחירות של 2005.
בחירות אחוז מושבים בבונדסטאג הערה
1980 1.5 לא עברה את אחוז החסימה
1983 5.6 27/498 מערב גרמניה בלבד
1987 8.3 42/497 מערב גרמניה בלבד
1990 5.0 8/662 כאיחוד Bündnis 90/Grüne – BürgerInnenbewegung
1994 7.3 49/672
1998 6.7 47/669
2002 8.6 55/603
2005 8.1 51/614
2009 10.7 68/622
2013 8.4 63/630

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מפלגת הירוקים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]