תירו בפסנתרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תירו בפסנתרן
Tirez sur le pianiste
מבוסס על הרחק למטה מאת דייוויד גודיס
בימוי פרנסואה טריפו
הופק בידי פייר בראונברגר
תסריט פרנסואה טריפו ומרסל מאוזי
עריכה קלודין בּוּשֵׁה, Cécile Decugis עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים שארל אזנבור, מארי דובואה, ניקול ברגר
מוזיקה ז'ורז' דלרו עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ראול קוטאר
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה פייר בראונברגר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Les Films du Carrosse, Astor
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 25 בנובמבר 1960, צרפת
משך הקרנה 92 דקות
שפת הסרט צרפתית
סוגה נאו-נואר, פילם נואר, דרמה קומית, סרט פשע, סרט דרמה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב ₣890,062.95
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תירו בפסנתרןצרפתית: Tirez sur le pianiste, לעיתים מוכר כ'מי ירה בפסנתרן') הוא סרטו השני של הבמאי הצרפתי פרנסואה טריפו בכיכובו של הזמר והשחקן שארל אזנבור. הסרט, שנחל כישלון מסחרי בעת צאתו לאקרנים ב-1960, הוכר במרוצת השנים כאחד מסרטיו המרכזיים של הבמאי וכיצירה מכוננת בהתהוות הגל החדש הצרפתי.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במוקד הסרט עומד הפסנתרן שארלי קוהלר (שארל אזנבור), המנגן שירי ג'אז קלילים במועדון פריזאי, על אף שיכולותיו הטכניות בנגינה גבוהות בהרבה. בבר עובדת גם המלצרית לנה (מארי דובואה), המאוהבת בשארלי, והוא מנוהל על ידי פלין (סרז' דברי) המאוהב בלנה.

לשארלי שלושה אחים, הצעיר שבהם מתגורר עמו בפריז והשניים הבוגרים מתגוררים בבית הוריהם ומתפרנסים מפשיעות קטנות. העלילה המרכזית של הסרט נפתחת כאשר אחד האחים מגיע לפריז על מנת לבקש משארלי סיוע כספי, ובכך קושר אותו למחלוקת אלימה שהתגלעה בינו לבין שני גנגסטרים שפגע בכבודם. הללו חוטפים את שארלי ואת לנה כדי לאלץ את שארלי להסגיר את מיקומם של שני אחיו, אלא שהמזימה אינה עולה בידם ושארלי ולנה מצליחים לברוח.

בין שארלי ולנה מתפתח רומן, שבמסגרתו מעמתת לנה את שארלי עם עברו כפסנתרן קונצרטים וירטואוז ומצליח בשם אדוארד סרויאן, קריירה שנקטעה בהתאבדות אשתו הקודמת של שארלי, תרז סרויאן, בעקבות בגידתה בשארלי עם האמרגן שלו. לאחר ההתאבדות הכריז סרויאן על פרישה מעבודתו המוזיקלית, עבר לעבוד במועדון ואימץ את הכינוי "שארלי". אינפורמציה זו מועברת לצופה על ידי שימוש בפלשבק המלווה וויס אובר. לנה מפצירה בשארלי לשוב ולעסוק במוזיקה אומנותית, ושארלי ולנה מכריזים על התפטרותם ממועדונו של פלין. הדבר מעורר את חמתו של פלין ומביא לקטטה בין פלין ושארלי במהלכה נדקר פלין. שארלי נמלט מן העיר ועובר להסתתר בבית הוריו עם אחיו. למחרת המאורעות מכיעה לנה אל בית הוריו על מנת לדווח לו שהוא פטור מעונש כיוון שהשכנים היו עדים לקטטה וראו ששארלי פעל מהגנה עצמית. בשעה שהיא מגיעה פורץ קרב יריות בין אחיו של שארלי ובין הגנגסטרים עמם הסתכסכו, המוביל בסופו של דבר למותה של לנה. סצנת הסיום של הסרט מציגה את שארלי השב לנגן במועדון.

סגנון הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט משתייך לזרם הגל החדש הצרפתי, ומכיל כמה מן האלמנטים הצורניים המזוהים עם התנועה, כגון שבירה של הנרטיב הליניארי הקלאסי (כאשר מאורעות שקדמו לזמן העלילה קוטעים מהלכה באמצעות פלשבק המתפרש על מספר סצנות), יחס א-סינכרוני בין פסקול ותמונה (הסצנה בה שארלי ותרז מממשים את אהבתם מכילה רצף של דימויים מופשטים מבחינת התמונה וקריינות של תרז המבטאת את אהבתה לשארלי בפסקול), ושימוש בטכניקות צילום ועריכה לא קונבנציונליות (כגון השימוש בסינמסקופ, שבאותה עת עדיין היה מזוהה עם הפקות הוליוודיות רחבות יריעה, בעיקר סרטי מלחמה ומערבונים).

הסרט כפילם נואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מאמץ אלמנטים סגנוניים רחבים מז'אנר הפילם נואר, כגון עלילת מתח שבבסיסה פרשייה אפלה, צילום ותאורה קונטרסטיים וקודרים בהשראת הקולנוע האסקפרסיוניסטי, ודמות פאם פאטאל המובילה את הגיבור למפלה טראגית (דמותה של תרז סרויאן, המפתה את אדוארד לפתח את הקריירה המוזיקלית שלו ואף מקיימת רומן עם האמרגן שלו על מנת לקדם אותה, ולבסוף מביאה את הקריירה שלו לסיום). עם זאת, תירו בפסנתרן אינו יכול להיחשב כסרט פילם נואר קלאסי, הן מכיוון שעידן הפילם נואר הגיע לסיומו כארבע שנים קודם לכן (עם סרטו של אורסון וולס, מגע של רשע) והן מכיוון ששימושו של הסרט בקונבנציות של הז'אנר הוא רפלקסיבי, ולעיתים אף פארודי. כך לדוגמה, העמדת נושא העשייה האומנותית במוקד הסרט מעיד על גישה רפלקסיבית, בעוד הסצנה בה נעצרים המאפיונרים על מהירות מופרזת כאשר במכוניתם מצויים שארלי ולנה שנחטפו בניגוד לרצונם, או הסצנה בה מתלבטים המאפיונרים לנגד עיניו של שארלי האם לחשוף בפניו שיש בידם אקדח כיוון שהוא ודאי מצפה לכך בלאו הכי, מעידות על סגנון פארודי. לפיכך ניתן להגדיר את תירו בפסנתרן כחלוץ בזרם הנאו נואר, זרם פילם נוארים מודרניים בעלי גישה מורכבת כלפי הז'אנר, כגון צ'יינטאון של רומן פולנסקי. ההתייחסות הרפלקסיבית לז'אנר היא מאפיין מובהק של תנועת הגל החדש הצרפתי, והיא מאפיינת סרטים רבים בזרם, כגון אישה היא אישה של ז'אן-לוק גודאר (מיוזיקל) או הקצב של קלוד שברול (מותחן).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]