לדלג לתוכן

תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא; תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר; וְכׇל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ, אַל תִּקְרֵי "בָּנָיִךְ" אֶלָּא "בּוֹנָיִךְ"
יְהִי שָּׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ: לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָּׁלוֹם בָּךְ: לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָּׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל: שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

סידור נוסח מרוקו

תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם היא מימרה תלמודית של האמורא רבי אלעזר בשם רבי חנינא בשבח ומעלת התלמיד חכם.

המימרה נסמכת על הפסוק בספר ישעיה[1]: ”וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ.” וכך דרש האמורא: אל תקרי "בָּנָיִךְ" אלא "בּוֹנָיִךְ", דהיינו שתלמידי החכמים שהם בוני העם הם גם סיבה להשכנת שלום בעם.

מימרה זו מסיימת מספר מסכתות בתלמוד הבבלי[2][3].

המימרה מופיעה גם בתלמוד הירושלמי[4] בספרות המדרש[5] ובאבות דרבי נתן[6].

לפי המנהג הנפוץ בקהילות ישראל מימרה זו נאמרת מידי בוקר בסיום הפרק אין כאלוקינו שבסוף תפילת שחרית (לאחר נוסח פיטום הקטורת). המנהג לומר זאת מוזכר כבר בסדר רב עמרם גאון[7]. לאחר המימרה נהוג לומר סדרת פסוקים שעוסקים בשלום.

לאימרה זו מספר לחנים, בעיקר בסגנון החזנות.

פרשנות והגות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המפרשים יש שראו בכך דרישה מתלמידי החכמים לנהוג במידת הענווה ועל ידי כך ירבה השלום[8].

הראי"ה קוק רואה במימרה זו מטרה שהלומדים והמעיינים יציגו את כל צדדי החכמה ואת כל השיטות השונות, ועל ידי כך יתבררו צדדי האמת השונים[9]: ”כולם יכירו שכולם, גם ההפכים בדרכיהם ושיטותיהם כפי הנראה, המה כולם למודי ד', בכל אחד מהנה יש צד שיתגלה על ידו ידיעת ד' ואור האמת.”

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ספר ישעיהו, פרק נ"ד, פסוק י"ג
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ד, עמוד א', מסכת יבמות, דף קכ"ב, עמוד ב', מסכת נזיר, דף ס"ו, עמוד ב', מסכת כריתות, דף כ"ח, עמוד ב', מסכת תמיד, דף ל"ב, עמוד ב'. במסכת תמיד מופיעה האימרה בשם רבי אלעזר בן עזריה, אך ככל הנראה זו טעות, וגם בספר עין יעקב במסכת תמיד הגרסה היא אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא. יש לציין שבתנא דבי אליהו זוטא פרשה יז הנוסח הוא אמר רבי אלעזר בן עזריה אמר רבי חנינא
  3. ^ המסכתות בתלמוד הבבלי המסיימות במימרה זו, מרומזות במילה "בָּנָיִךְ" ממנה נדרשת המימרה: ברכות, נזיר, יבמות וכריתות (ערוך לנר, סוף מסכת יבמות). מסכת תמיד, שלא נמצאת בידינו בשלמותה, לא מרומזת במילה זו
  4. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה ה'
  5. ^ ראו איכה רבה פרשה ה, מדרש תהלים מזמור קכב ותנא דבי אליהו זוטא פרשה יז
  6. ^ נוסחא ב פרק מח
  7. ^ בסיום התפילה בחול ובשבת
  8. ^ ראו למשל בספר "מראית העין" של החיד"א (מסכת פסחים דף קטז עמוד ב) שכתב: "ולפי פשוטו, כשהם תלמידי חכמים שלומדים תורה לשמה בענוה ומחזיקים עצמן לתלמידי חכמים כי בעיניהם אינם חכמים רק תלמידים, והיה הענוה אזור מתנם, אז מרבים שלום בעולם, מרביצין תורה שנקראת שלום בעולם, דעל ידי הענוה מכוונים לאמת, כמו שכתוב על בית הלל, וגם כפשוטו מרבים שלום בעולם"
  9. ^ ראו עין אי"ה ברכות פרק ט אות שסא