תל קשיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תל קשיש
תל קשיש מבט לכוון צפון מכביש 70
תל קשיש מבט לכוון צפון מכביש 70
שטח 10 דונם
גובה מעל פני הים 250 מטר
היסטוריה
תרבויות התרבות הכנענית
תקופות ברונזה בייניימית
תקופת הברונזה המאוחרת
תקופת הברזל I
תקופת הברזל II
ננטש התקופה הרומית בארץ ישראל
סוג תל
אתר ארכאולוגי
חפירות האוניברסיטה העברית 1978-1987
ארכאולוגים אמנון בן-תור
מצב הרוס
גישה לציבור כן
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ליד קריית חרושת
קואורדינטות 32°41′04″N 35°06′32″E / 32.6845°N 35.109°E / 32.6845; 35.109
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תל קשיש במרכז על רקע שדות עמק יזרעאל, משמאל בתי קריית חרושת. צולם מקרן הכרמל
מראה ראשו של התל והפילבוקס המנדטורי

תל קָשִׁישׁ הוא אתר ארכאולוגי השוכן על גדת נחל קישון באחד מפיתוליו, באופן שבו הנחל תוחם אותו משני צדדיו. התל ממוקם ליד קריית חרושת כ-2 ק"מ מצפון לתל יקנעם, וניתן לראות ממנו את תל יקנעם בבירור.

זיהוי התל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה התל מוארך וממדיו 180X60 מטרים. שטחו 10 דונם והוא משתפל בתלילות רבה לכל עבריו, פרט לצידו הצפוני-מזרחי. חציו המערבי של התל גבוה בכחמישה מטרים מחציו המזרחי. יוחנן אהרוני הציע לזהותו עם העיר "חלקת" המופיעה ברשימות תחותמס השלישי; ואמנון בן-תור הציע לזהותו עם "דַבָּשֶׁת" (יהושע יט י - יא). בערבית קרוי התל בשם "תל אל-קסיס", היינו, "תל הכמרים", וייתכן שהשם קשור להריגת נביאי הבעל בידי אליהו. במאורעות 1939-1936 נבנה בראש התל פילבוקס למטרות שמירה.

המחקר באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר התנהלו חפירות בראשות אמנון בן-תור שהחלו בשנת 1978. נמצאו בו שכבה ארכאולוגית מתקופת הברונזה הקדומה, תקופת הברונזה התיכונה, תקופת הברונזה המאוחרת, תקופת הברזל והתקופה הפרסית.

התקופה הקדומה ביותר שנמצאה בתל הייתה תקופת הברונזה הקדומה I. קירות מבני המגורים יושבים על סלע האם. בתקופה זו נמצאו שרידי ביצורים שיצאו מכלל שימוש בסוף התקופה. השרידים מתקופת הברונזה התיכונה התגלו רק בחלקו הגבוה של האתר בנויים על ראשם של הקירות מתקופת הברונזה הקדומה. נמצא קטע של יישוב מתוכנן ומערכת ביצורים.

מתקופת הברונזה המאוחרת התגלו שלוש שכבת עיקריות. היישוב הוגדר ככפרי, לא נמצא בו ביצור. סמוך לפאתי התל התגלה מבנה איתן עם קירות בעובי 2 מטר, אשר לדעת החופרים היה מגדל. המכלול הקרמי כלל בעיקר כלים מקומיים וקצת כלי יבוא. בתקופה זו היה התל חלק מפעילות הסחר שעברה מאזור החוף מהנמל של תל אבו הואם לכוון מגידו.

השרידים מתקופת הברזל נמצאו בחלקו הגבוה של התל, שם התקיים יישוב קטן (חוה ומספר מבנים נספחים). שכבת היישוב האחרונה שהובחנה הייתה התקופה הפרסית שעיקרה מבנה מרשים בחלקו הנמוך של התל שנראה כמו חווה מבוצרת.

בחודשים מרץ עד יוני 2010 נערכה בשולי התל הצפוניים והמזרחיים חפירת הצלה מטעם רשות העתיקות. החפירה נערכה במקום לפני הנחת צינור גז על ידי חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל. את החפירה ניהלו הארכאולוגים עוזי עד ואדווין ואן-דר-ברינק. החפירה נערכה בעמק מחוץ אך בסמיכות לשולי התל. נמצאו שרידים מתקופות אחדות. מתקופת הברונזה הקדומה א נמצא מצבור של קנקני אגירה. מציאתם של אובניים עשויים אבן מעידה אולי על סמיכותו של בית יוצר. יש לציין את סמיכותו של ערוץ נחל קישון העשוי להיות מקור לטין ולמים למתקן שכזה. כ־300 מטר מצפון לתל נמצאה פאביסה (מעין בור גניזה לכלים שיצאו משימוש) שהכיל למעלה מ-200 כלים מייצור מקומי וכלים מיובאים מיוון וקפריסין. הבור הסגלגל נחפר בתוך סלע גיר, תקרתו התמוטטה עוד בימי קדם. עומקו של הבור היה 3 מטר אורך 3 מטר ורוחב 1.5 מטר. השערת החופרים היא שהכלים היו אולי של מקדש סמוך מתקופת הברונזה המאוחרת ב. בין הכלים שנמצאו היו מקטרים, קובעות, כדי ארכובה, גביעים, כנים, קערות, פכים, פכיות, סירי בישול ונרות שמן, חלקם מטיפוסים שלא נמצאו עד חפירה זאת ואין להם מקבילות בחפירות אחרות. בין הכלים שנמצאו היה גביע שעליו פני אדם מכוירים, כלי חרס מטיפוס מיקני, כלי בסיס טבעת, פכיות מקורצפות וקערות חלב ממשפחת מחופה לבן. בנוסף נמצאו גם שרידים מן התקופה רומית.[1]

אתר עין קשיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרגלות התל סמוך על גדות נחל קישון ממוקם אתר "עין קשיש", אתר פרה-היסטורי גדול, בו נערכה חפירת הצלה בשנים 2015–2017, לפני הקמת מחלף תל קשיש. באתר התגלה לראשונה בעולם יישוב ניאנדרטלי מחוץ למערה. החוקרים, אראלה חוברס מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, עומרי ברזילי מרשות העתיקות ואלה בין מהקריה האקדמית אונו, הגיעו למסקנה כי בצפון הארץ חיה קבוצה יציבה של ניאנדרטלים במשך אלפי שנים, ערב הופעת האדם המודרני לפני 60 אלף שנה. הממצאים במקום סותרים את הנחה של חלק מחוקרי התקופה, לפיה הסיבה להיכחדות הניאנדרטלים באזור נעוצה בקושי שהיה להם להסתגל לאקלים מתייבש, בשל אי-יכולתם לחיות במרחבים פתוחים. שרידים חלקיים של שני שלדי אדם שנחשפו באתר תוארכו על ידי נעמי פורת מהמכון הגיאולוגי לישראל לתקופה הפלאוליתית התיכונה-מאוחרת (לפני 60–70 אלף שנים).[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תל קשיש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]