שילה (עיר מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 32°03′21″N 35°17′23″E / 32.055800°N 35.289824°E / 32.055800; 35.289824

שילה העתיקה - כאן ככל הנראה עמד משכן שילה
תל שילה, משמאל למטה למרגלות התל, שרידי הכנסייה הביזנטית, הבזיליקה, 2005
שרידים באתר

שילה הייתה עיר ישראלית בנחלת שבט אפרים בדרום השומרון בתקופה שבין התנחלות השבטים בארץ כנען לבין הקמת ממלכת ישראל המאוחדת. בתקופה זו שימשה כמרכז הדתי-פולחני של שבטי ישראל, וכנראה אף כבירה בפועל. על-פי הממצאים הארכאולוגיים, שילה חרבה זמן מה בטרם יסד שאול את הממלכה, ואחת ההשערות היא כי כישלון שבטי ישראל להגן על בירתם היה הגורם העיקרי לכינון שלטון המלוכה, שהחליף את צורת הממשל המתוארת בספר שופטים. האתר כולל ממצאים ארכאולוגים מתקופת הברונזה התיכונה, תקופת הברונזה המאוחרת, תקופת הברזל, התקופה הרומית, התקופה הביזנטית והתקופה הערבית הקדומה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי העיר נמצאים בדרום השומרון, מצפון-מערב לעמק שילה, וממזרח לנחל שילה. בין היישובים הסמוכים לתל שילה ניתן למנות את שילה ממזרח, עלי מצפון-מערב, קריות מצפון וגבעת הראל ממערב.

זיהוי האתר ותולדות המחקר הארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקומו של האתר מוזכר לראשונה בברכת יעקב ליהודה: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית, מ"ט, י') מקובל שבספר שופטים (כ"א, י"ט) מתואר מיקומו המדויק: "הנה חג ה' בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל, מזרחה השמש למסילה העולה בית אל שכמה ומנגב ללבונה"[1]. בתקופות מאוחרות יותר מיקום האתר מוזכר על ידי הירונימוס, בתרגומו לספר צפניה, ועל ידי אב הכנסייה אוסביוס, המציין כי היא רחוקה 12 מילין משכם ובמפת מידבא. האתר מוזכר לאחר מכן גם במאה ה-14 על ידי הנוסע אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח", ובשנת 1838 האתר זוהה מחדש על ידי אדוארד רובינסון. הודות לזיהויים אנו יודעים כיום בוודאות את מיקומה המדויק של שילה.

התיאור המקראי של העיר שילה, ביחס לדרך ("המסילה"), כיווני רוחות השמים ויישובים באזור, מסייע לכאורה לזהות את מיקומה הגאוגרפי, אך מנגד, מראה עד כמה שילה לא הייתה מספיק ידועה ומוכרת, ולכן היה צריך להשתמש באמצעי זיהוי נוספים. פסוק זה יכול ללמד על בעיה רוחנית של בני שבט בנימין אשר אינם מכירים את מקום המקדש שנמצא קילומטרים ספורים מגבול נחלתם או שמלמד על זמן חיבורו, שהיה לאחר חורבן שילה. יש לציין שבכתבי היד של פירושי רש"י ור' יוסף קרא, קיים ציור הממחיש את הדרך מבית אל לשכם, ומיקומה של שילה מזרחית לדרך ודרומית ללבונה. איור זה טרם הובא לדפוס בפירוש רש"י לתורה אך מופיע בפירושו לתלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ז', עמוד ב'.

בכנסייה שנחפרה מתחת למבנה ג'מע אל-יתים נמצאה כתובת פסיפס המזכירה את האפיסקופוס של שילה ואת האפיסקופוס האזורי, הכתובת מוצגת כיום במוזאון השומרוני הטוב ורפליקציה שלה ניתן לראות בתערוכת הממצאים "דברי ימי שילה" הנמצאת באתר "שילה הקדומה".

שם המעין הסמוך, עין סילון, וכמו כן -כיניו של התל הארכאולוגי בפי המקומיים "חרבת סילון" גם כן מעיד על שימור השם שילה.

בשנת 1915 נערכו באתר חפירות בדיקה על ידי א' שמידט. בשנים 1926–1931 באה משלחת ארכאולוגים בראשות הנס קייר, מדנמרק, וחשפה שרידים עתיקים במקום. המשלחות הדניות הופסקו בעקבות מותו של ראש המשלחת מדיזנטריה. החפירות הישראליות הראשונות נוהלו על ידי זאב ייבין, בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20[2]. חפירות נוספת נערכו בין השנים 1984-1981, על ידי ישראל פינקלשטיין.

החל משנת 2010 החלו באתר "תל שילה" סדרת חפירות ארכאולוגיות שמטרתן לחשוף את שילה העתיקה על כל שלביה. החפירות מנוהלות על ידי קמ"ט ארכיאולוגיה ועל ידי אוניברסיטת אריאל בשומרון. בחפירה משתתפים מכינות קדם צבאיות ובני נוער רבים, תחת ניהולם של אנשי צוות וארכאולוגים מומחים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משכן שילה

שילה המקראית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הבזיליקה מבחוץ, 2013
שרידי הבזיליקה, כנסייה מהתקופה הביזנטית

האזכור הראשון של שילה בתנ"ך הוא בברכת יעקב ליהודה בספר בראשית: "עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים", אך לא מסופר שם על שילה כעיר, אלא כחזון כלשהו. בספר יהושע שילה מוזכרת לראשונה כשם מקום, כאשר יהושע מפיל את הגורלות על חלוקת הארץ לנחלות שבטי ישראל. נאמר שם גם שאוהל מועד הוקם בשילה (פרק י"ח). בספר שופטים, פרק י"ח מצוין כי פסל מיכה התקיים כל ימות היות המשכן בשילה. במסכת סנהדרין מסופר כי בית מיכה היה שלושה מילין משילה העתיקה, כנראה באתר חאן א-לובאן, בסמוך לכפר לובאן. בהמשך מסופר על בני שבט בנימין שחטפו את בנות שילה אשר חוללו בכרמים לאחר סיפור פילגש בגבעה, אולי רמז לכך בשמן של שטח עמקים בסביבה: סאהל אל עיד (עמק החג) וסאהל אל בנאת (עמק הבנות).

בתחילת ספר שמואל א' מסופר על שילה כמרכז דתי: מסופר על אלקנה ומשפחתו, אשר עלתה לשילה לזבוח להשתחוות ולזבוח לה'. בשילה מתרחשת הפגישה בין חנה אשת אלקנה לבין עלי הכהן. לאחר סיפור זה יצא עם ישראל למלחמה בפלשתים, מלחמה בה הפסיד. העם לא נכנע, לקח איתו את ארון הברית משילה ויצא להילחם שנית, אך שוב הפסיד, וארון הברית נלקח בשבי. אחד מחיילי ישראל רץ לשילה מן המלחמה על מנת לבשר לעלי הכהן את הבשורה המרה, ואחרי שמנהיג העם שמע שנשבה ארון האל, הוא נפל מהכיסא, שבר את מפרקתו ומת.

חורבן שילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נפילת ארון הברית בשבי, משערים כי אירע חורבן שילה, והגיע הקץ להיותה מרכז דתי. חורבן שילה מוזכר במקורות תנכיי"ם מאוחרים יותר: בנבואת ירמיהו - "לכו אל מקומי אשר בשילו...וראו מה עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל" ו"כשילו יהיה גורל הבית הזה"; ובספר תהילים - "ויטש משכן שילה".

ממצאים מעידים כי גם לאחר חורבנה של שילה שמתוארך בבדיקת פחמן 14 ל-1050 עד 1000 לפנה"ס[3], המשיך להתקיים בה יישוב יהודי עד לשנת 722 לפנה"ס, עם תבוסת ממלכת ישראל לאשור וחורבן שאר הערים הישראליות. בין תושבי שילה לאחר החורבן הראשון נמנה הנביא אחיה, שנודע בכינויו "השילוני".

בתקופה הפרסית התל מיושב שוב בצפיפות והיישוב היהודי של שילה ממשיך להתקיים עד מרד בר כוכבא.

ימי הביניים - היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגן דוד מאבני פסיפס על רצפת כנסייה ביזנטית שנחשפה בתחילת המאה ה-20 בתחומי העיר

מימי בית ראשון ועד לימי הביניים התקיימה עלייה לרגל לשילה. בתחילה היו אלו היהודים, לאחריהם הנוצרים, שבתקופה הביזנטית הקימו בעיר שתי כנסיות, הבזיליקה וכנסיית הצליינים, ולאחר מכן, בתקופה הערבית הגיעו לעיר המוסלמים, אשר הסבו נזק רב למבנים שהיו במקום, כשלקחו מהם חלקים לבניית בניניהם. אחד הבנינים שהשאירו אחריהם הערבים הוא "מסגד השישים" (ג'אמיע א-סיתין) אשר נבנה כנראה בסביבות המאות התשיעית והעשירית, ובו חלקים מהכנסיות הביזנטיות, ומשוער כי בית הכנסת שעליו סיפר אשתורי הפרחי משמש כבסיס המבנה, זאת לפי מספר סממנים יהודיים המצויים בו.

בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ביקרו בעיר מספר משלחות מחקר ארכאולוגיות, אשר החלו את החפירה במקום. כיום שוכן באתר מרכז מבקרים ארכאולוגי, ומתקיימים בו סיורים מודרכים.

שרידים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת הפסיפס בכנסייה בשילה, המזכיר את העיר שילה. מוצג במוזיאון השומרוני הטוב
פסיפס בכנסייה בשילה: כתובת יוונית המבקשת מישו לשמור את הכנסייה, את הבישוף, את הכומר ואת האחראי על הפסיפס.[4]
שרידי כותרות ועמודים שנלקחו ממבנה הבזיליקה, היום במתחם ג'אמע א-סיתין
"מגדל הרואה" - מרכז המבקרים החדש באתר

בתל שילה נחשפו שרידים המלמדים על קיומו של יישוב באזור זה מתקופת הברונזה התיכונה ועד ימינו, בהם פסיפסים מרהיבים, שתי כנסיות, מסגד עתיק ובית כנסת עתיק. חשיפת השרידים מתקופת הברזל הובילה לזיהוי האתר עם תל שילה המקראית, בו היה המשכן בתקופת התנחלות השבטים.

במאי 2012 התגלו בחפירות מטבעות עתיקים עליהם הוטבע "שנת... לגאולת ירושלים". הארכאולוגים מניחים שהמטבעות הם מתקופת המרד הגדול[5]. בחפירות הצלה שנערכו על ידי קמ"ט ארכאולוגיה בשנת 2014 התגלו שתי גתות שהתקיימו בין התקופה הביזנטית המאוחרת לבין התקופה המוסלמית הקדומה. קיומן של גתות אלו מלמד על ההמשכיות של היישוב האנושי באזור זה.

בשנת 2013 נחשפה במקום כנסייה מהעתיקות בעולם (מהמאה ה-4 לספירה), ובה רצפת פסיפס גדולה. בכנסייה שלושה חדרים, והיא התגלתה ליד הבזיליקה בעקבות שיטפון מי גשמים שחשף אותה. הכנסייה נחשבת לאחת הקדומות בארץ ישראל.[6]

כנסיות בתקופה הביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחפירות שהתקיימו בשנים 1932-1926 נחשפו שתי כנסיות ביזנטיות. שרידי הכנסיות נמצאו בצדו הדרום-מזרחי של האתר למרגלות התל. הכנסיות תוארכו על ידי החופרים למאה ה-6 לספירה.

  • כנסיית הצלבנים - גודלה 11.70 על 25 מטר לערך. שרידי הכנסייה שולבו במבנה מאוחר יותר, ולכן תוכניתה אינה ברורה. לכנסייה היו אפסיס ובמה מוגבהת מעל האולם. מצפון וממערב לאולם הראשי נחשפו מספר חדרים. להשערת החופרים היה בחזית הכנסייה אולם מבוא (נרתכס) ואטריום. במקום נמצאה רצפת פסיפס וסימני שלושה עמודים. מצפון לאטריום נמצא בור מים שהיה מחובר באמצעות צינור למקור מים שנמצא מצפון לכנסייה. ליד הבור נמצאו שרידים של מספר חדרים קטנים, שאחד מהם החצוב בסלע שימש לקבורה. רצפת האפסיס עוטרה בעלי גפן ואשכולות ענבים. רצפת הפסיפס בתוך אולם הכנסייה עוטרה בצורות גאומטריות, ורצפת הפסיפס של החדר הצפוני (פרותסיס) עוטרה בשתי איילות וביניהן עץ רימון. מאחורי כל איילה נמצא עיטור של דג. ברצפה זו נמצאה כתובת הקדשה בשפה היוונית שכללה חמש שורות, מוקפת במסגרת. בכתובת מוזכרים שמם של שני אחים: פורפריוס ויעקב.[7]
  • הבזיליקה - גודלה 18 × 15.10 מטר, והיא סמוכה יותר לתל. מבנה הכנסייה כולל אולם תווך ושתי סיטראות. בצדה המערבי של הבזילקיה נמצא אולם מבוא. רצפת הפסיפס של אולם התווך עוטרה בדגמים גאומטריים ובדגמי צמחים. על פי החופרים, דגם זה דומה מאוד לרצפת הקריפטה שבכנסיית אליהו הנביא במידבא, והם העלו השערה ששתי הרצפות נעשו בידי אותו אמן.

שתי הכנסיות חרבו בתקופת הכיבוש הערבי. נמצא שנעשה שימוש משני בחלק מהפריטים האדריכליים, במבנים הערביים במקום.[8]

התקופה הערבית הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת החפירות בשנת 1926 נמצאו בתל שרידי מבנים רבים מהתקופה הערבית הקדומה. בחפירות נמצא מקום פולחן מוסלמי (ללא בניין מעליו). המבנה הוא "ג'אמע א-סיתין" (מקדש השישים). המקום שימש לפולחן עוד לפני תקופת הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, אך נעזב לפני שנת 1926. האתר נחפר במספר מקומות. עמודי המסגד וכותרות המבנה נלקחו מהבזיליקה הביזנטית. נמצאו בו נרות ערבים מתקופת ימי הביניים. המבנה הוא ריבועי, ואורך צלעו 8.75 מטר. בכותל הדרומי שלו נמצאה גומחה קטנה ששימשה בשלב האחרון למחראב. הגומחה פונה לכיוון ירושלים, ובשל כך העלו החוקרים השערה שהמבנה היה בעברו בית כנסת שהוסב למסגד. השרידים כללו גם משקוף.[8]

אתר התיירות במקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילה הקדומה היא אתר תיירותי של המועצה האזורית מטה בנימין. באתר מתקיימות פעילויות שונות הכוללות סיורים מודרכים, סיורי מטמון ועוד. ב-2013 נפתח בתחומי האתר מגדל הרואה - מגדל תצפית הכולל מוזיאון ארכאולוגי ובו ממצאים מכל התקופות בהן היה האתר מיושב,[9] ואודיטוריום בו מוקרן על קירות שקופים סרט פנורמי המספר את סיפורו המקראי של המקום, והופק באתר עצמו בהשתתפות 150 שחקנים וניצבים.

התוכניות העתידיות של האתר כוללות הקמת אמפיתיאטרון, מרכז מסחרי, גלריות ומלון עם 60 חדרים. תושבים פלסטינים שכנים הגישו למועצה העליונה לתכנון בשטחי המנהל האזרחי התנגדויות לתוכניות אלו, בטענה של פגיעה באדמותיהם. התנגדות נוספת הייתה של עמותת "עמק שווה", שטענה שתהיה פגיעה בשכבות הארכאולוגיות. המועצה דחתה את רוב ההתנגדויות ואישרה את הבנייה, בכפוף למתן פתרון לאיסור המוטל על פלסטינים להיכנס למקום, בהתאם לצו אלוף הפיקוד ומאחר שהוא מצוי בתחום ההתנחלות שילה. עבודות בינוי שהתבצעו באתר בניגוד לחוק לפני האישור, הופסקו על ידי המועצה האזורית מטה בנימין, ואושרו בדיעבד על ידי המועצה העליונה, בנימוק שהן משתלבות בתוכניות הפיתוח שאושרו.[10]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שילה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ואולם לדעת יואל אליצור במאמרו התפיסה הטריטוריאלית בכפר הערבי ובגאוגרפיה המקראית, התיאור אינו של שילה, שאיננה "מנגב ללבונה" אלא מקדם לה, וכן הייתה עיר ידועה ומיקומה לא נצרך לתיאור, כי אם של מיקום המחולות שהתקיימו לידה.
  2. ^ ראה: יוסף אבירם (עורך), ארץ שומרון, ירושלים, תשל"ד
  3. ^ ISRAEL FINKELSTEIN and ELIAZER PIASETZKY The Iron I-IIA in the Highlands and Beyond, p. 47
  4. ^ הכתובת היוונית כתובה בקיצורים ופירושה ככל הנראה: "אדוננו ישו המשיח, שמור את המקדש הזה, את הבישוף, את גרמאנוס הכומר הזקן, ואת זוסיס, שנתן(?) משלו(?)".
    פירוש אלטרנטיבי של הקיצורים: "אדוננו ישו המשיח, שמור את אוטוניס הבישוף, את גרמאנוס הכומר הזקן, ואת זוסיס, אומן הפסיפס" (פירוש זה מופיע כאן). ראו את הדיון בנושא בוויקיפדיה היוונית ואת סיכום ההצעות לפירוש בדף השיחה של הקובץ בויקישיתוף.
  5. ^ מטבעות מימי המרד הגדול נמצאו בשילה
  6. ^ עמיחי רובין, בעקבות הגשם: בשילה נחשפה כנסיה מהקדומות בארץ, סרוגים, ‏24 באפריל 2013
  7. ^ הערך "שלה", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, עמ' 1537
  8. ^ 8.0 8.1 הערך "שלה", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, עמ' 1538
  9. ^ "מגדל הרואה - תל שילה", תמונות של הפרויקט באתר הקבלן CompuGraphic
  10. ^ ניר חסוןהמינהל האזרחי: לאפשר לפלסטינים לבקר באתר ארכיאולוגי בהתנחלות שילה, באתר הארץ, 12.08.2015
    עדו בן פורת, המינהל: לאפשר לערבים לבקר בשילה הקדומה, ערוץ 7, ‏12 באוגוסט 2015