תל בלאטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תל בלאטה
Tel Shchem viewed from Joseph lookout point.JPG
תל באלטה, צילום ממצפה יוסף
שמות נוספים שכם הקדומה
מידות
גובה מעל פני הים 523 מטר
היסטוריה
תרבויות התרבות הכנענית
תקופות התקופה הכלקוליתית
תקופת הברונזה הקדומה
תקופת הברונזה התיכונה
תקופת הברונזה המאוחרת
תקופת הברזל
התקופה הפרסית
התקופה ההלניסטית
ננטש התקופה הרומית בארץ ישראל
סוג תל
אתר ארכאולוגי
חפירות 1913-1914, 1926-1928, האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל
1956, 1957, 1962 ו-1966 בית הספר האמריקאי לחקר המזרח
ארכאולוגים ארנסט זלין
קרל ואצינגר
ג'ורג' ארנסט רייט
אלברט גלוק
מצב הרוס
גישה לציבור כן
מיקום
מדינה מדינה פלסטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°12′49″N 35°16′55″E / 32.213618°N 35.281993°E / 32.213618; 35.281993
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תל בלאטה הוא תל בדרום-מזרח שכם, מעט ממערב למתחם קבר יוסף המזוהה כשכם העתיקה. שטחו של התל כ-5 דונמים.

זיהויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיהוי של תל בלאטה עם שכם מבוסס בין השאר על דברים של אוזביוס, אב הכנסייה, הנוסע מבורדו, מפת מידבא ומקורות ביזנטיים אחרים מאשרים את הזיהוי הזה, כמו גם ממצאים ארכאולוגיים משמעותיים.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי השערה אחת, שמו של המקום, "בלאטה", משמר את שמה הראשוני של שכם – אלון מורה, ששובש בתרגום השבעים ובתרגומי התנ"ך האחרים ממשמעותו המקורית – 'מישור (=אֵלון) מורה'[1], ל'עץ אָלון מורה' – בערבית 'בלוט (=אלון מצוי) מורה'. השם נשתמר בשם הכפר שלצידו (ומחנה הפליטים הענק שמדרום מזרח לתל)[2].

ישנה השערה נוספת, שמקור השם בשיבוש שמו היווני של העץ דולב מזרחי (Platanus orientalis), ולכן מזהים אותו עם פְּלָטָנוֹס (פלטאנוס, פלאטנוס, פלטינוס), יישוב מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל שנקרא ככל הנראה בעקבות העץ[3]. לפי מסורת השומרונים גדל במקום זה עץ האלה הנזכר בקשר עם יעקב[3].

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל בלאטה שוכן במוצאו המזרחי של מעבר שכם, בין השיאים של הר עיבל בגובה 940 מטר והר גריזים בגובה 860 מטר. התל מבורך במעיינות ובקרקע פורייה ושולט על צומת דרכים חשובה של ההר המרכזי על דרך ההר[4].

חפירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיר ושער באתר תל בלאטה

החפירות הראשונות שנערכו בתל התבצעו בשנים 1913-1914, 1926-1928[5] ו-1934 על ידי החוקרים ארנסט זלין וקרל ואצינגר מהאגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל[6]. החופרים החלו בחשיפתו של קטע חומה באורך 65 מטר בחלקו המערבי של התל, ושם נתגלה שער עם שלושה פתחים (פתחים אלו שימשו ככל הנראה כביצורים בשעת מלחמה). החומה נבנתה מגושי אבן גדולים, חלקם גדולים יותר מ-2 מטר. החוקרים חפרו תעלת בדיקה בתוך תחומי העיר, כדי ללמוד את שכבות התל. נתגלו ארבע שכבות, אך החוקרים טעו בקביעת תאריכיהן, משום שהם לא ידעו באופן מספק על כלי החרס המקומיים. בשכבה העליונה, אותה כינו החוקרים "יוונית", נתגלה כד ובו 850 חיצי ארד ו-7 חיצי ברזל. אלו היו ההישגים של עונת החפירות הראשונה בשכם.

בעונת החפירות השנייה בשכם נחפרו תעלות אחדות בחלקים השונים של התל. סמוך לשער הצפוני-מערבי נתגלה ארמון שכבש (מעין גשר) מוליך אליו מהשער. הכניסה אל המבנה הייתה מחדר שמידותיו 11×6.5 מטר, וגגו נתמך על ידי עמוד אחד. חדר זה הוליך אל האולם העיקרי, שתקרתו נשענה על 10 עמודים. בחלק זה של החפירה הבחינו החוקרים בתיקונים שנעשו בשלבים מאוחרים יותר. סמוך לארמון, נתגלה בניין אחר, שמידותיו 23×23, וזוהה על ידי החוקרים כבית בעל ברית (לפי ספר שופטים, ביתו נהרס על ידי אבימלך). זמן הבניינים שגילו החופרים (תיארוך)[7]:

  1. החומה המערבית, השער הצפוני-מערבי והארמון - 1700 לפנה"ס.
  2. החומה המזרחית ואגף שהוסיפו לארמון - 1500 לפנה"ס.
  3. המקדש - 1500 לפנה"ס.
  4. שלב חורבן קצר, ואחר כך בנייה מחדש - המאה ה-14 לפנה"ס.

בין הממצאים החשובים בעונת החפירה השנייה היו שני לוחות כתובים בכתב היתדות, האחד בענייני מכתב, והשני מכתב מאת מורה המבקש את שכרו מאבי תלמידו. בעונות החפירה שבאו לאחר מכן קשרו החוקרים את השער הצפוני-מערבי, החומה הגדולה ואת השלב הראשון של הארמון עם תקופת אל עמארנה. תוצאות החפירות של משלחת זו לא התפרסמו מכיוון שהושמדו בהפצצות על ברלין בשנת 1943.

בשנים 1956, 1957, 1962 ו-1966 נערכו חפירות חדשות בשכם על ידי ג'ורג' ארנסט רייט[8], מטעם המשלחת הארכאולוגית של דרו-מקורמיק, ובשנת 1970 נערכה בדיקה נוספת בשכם על ידי בית הספר האמריקני לחקר המזרח. מחפירות אלו נראה כי ראשית היישוב בשכם היה בראשית האלף הרביעי לפנה"ס. זה היה יישוב ארעי, ואילו יישוב הקבע הראשון היה בתקופת החיקסוס. באותה תקופה הוקפה העיר בחלקלקה גדולה, רוחב-26 מטר, גובה-7 מטר. נראה שמעל לחקלקה זו נבנתה חומת אבנים. החלק הגבוה ביותר של התל, האקרופוליס, הוקף בחומה בנוית אבן נפרדת, כדי להגן על בניין שזוהה על ידי החופרים כמקדש חיקסוסי. במקדש היו חצר וכמה שלבי בנייה. בסוף המאה ה-18 לפנה"ס היו בו 9 חדרים, כמה מהם חדרי עבודה. מתחת לרצפות נתגלו קבורות של תינוקות בכדים. במחצית המאה המאוחר יותר חרב הבניין בשריפה ונבנה מחדש. המקדש שמן השלב המאוחר ביותר נחפר עוד בידי הגרמנים (בעונת החפירות הראשונה). לשלב זה שייכת החצר שלפני המקדש ובה 6 עמודים בקצה הצפוני, ואחד במרכזה. בניין זה חרב בפעם האחרונה בשנת 1550 לפנה"ס בערך, כאשר גורשו החיקסוסים מהארץ על ידי המצרים.

תולדות ההתיישבות בתל בלאטה על פי הממצאים הארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הכלקוליתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהחפירות בתל עולה כי ראשית היישוב הייתה בתקופה הכלקוליתית בארץ ישראל. בסמוך לתל נמצא גם מערת קבורה גדולה מאוד (11x4 מטר לערך) שנחצבה ושימשה לראשונה בתקופה הכלקוליתית[9]. ממצאים מהתקופה הכלקוליתית נתגלו גם ב"תל א-נג'מה", הממוקם כ-500 מטר ממערב לתל בלאטה, סמוך לכפר רוג'ייב.

תקופת הברונזה הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקופת הברונזה הקדומה נמצאה כתובת מימי סנוסרת השלישי (1878-1843 לפנה"ס) במצרים (הידועה בשם "כתובת ח'ו-סבך"), המספרת על כיבוש העיר, אשר נפילתה מוצגת על ידי הסופרים המצרים כנפילתה של כל ארץ כנען (או "ארץ רתנו" כפי שהיא מכונה על ידם). באותם עת שימש תל מגידו כמרכז השלטון המצרי באזור. במאה ה-18 לפנה"ס הוקפה העיר סוללת עפר גדולה, שמעליה חומה ובה שני שערים. הסוללה דופנה מבחוץ בקיר חזק בנוי אבנים גדולות. בתוך הביצור נערם מילוי עבה, ומעליו נבנה מקדש מגדול, שרוחבו היה 5 מטר וגובהו היה כנראה רב[10].

תקופת הברונזה התיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחפירות של בית הספר האמריקני לחקר המזרח נתגלו ביצוריה העצומים של העיר מסוף תקופת הברונזה התיכונה, לפיכך הציע הארכאולוג רייט, כי "המאמץ האדיר ליצירתו של מבצר בלתי חדיר בתקופת החיקסוס מצביע על כך, שבמאות 17-16 לפנה"ס הייתה שכם עיר מדינה ששלטה על ההר ממגידו בצפון ועד גזר בדרום". שטח העיר הוגדל על ידי בניית חומה שתמכה במילוי מלאכותי. החומה בנויה מאבן ומעליה חומת לבנים. בתוך העיר נבנתה חומה נוספת, דקה יותר. שתי החומות האלו חוברו ביניהן על ידי קירות קצרים, באופן שנוצרה חומת סוגרים. חומה כזו נתגלתה בחלקו המזרחי של התל. החומה החיצונית נבנתה מאבנים גדולות מאוד. בקטע הצפוני-מערבי של החומה נתגלה שער גדול, שמידותיו 19×22 מטר. אותו השער נבנה מחדש בתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל. לאחר חמישים שנה בערך, נבנתה חומה חדשה על תוואי החומה הישנה, וגם נבנה שער חדש במזרח. סמוך לשער הצפוני-מערבי, נמצא מקדש מבוצר, מתקופת החיקסוס. המבנה שימש גם מקדש וגם מבצר[10].

תקופת הברונזה המאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב במקום התאושש במחצית השנייה של המאה ה-16 לפנה"ס. עם זאת, העיר שנבנתה לאחר הכיבוש המצרי, הייתה קטנה במידה ניכרת. "מקדש המגדל" הוקם במתכונת קטנה יותר, וחלק מן השערים והביצורים שוקמו. רוב הכפרים שמסביב לשכם חרבו, ולא נבנו יותר. גבולה של ממלכת שכם, הקיף במאה ה-14 לפנה"ס את רוב הר מנשה, פרט לעמק דותן, וחלק מהר אפרים. ארכיון אל עמארנה המצרי, מתאר בפירוט יחסי את קורות לבאיה (לבאיו) מלך שכם ובניו. גם בימי לָבָּאיה הייתה שכם לעיר דומיננטית בשומרון, ותחומי השפעתה הגיעו עד לגזר בדרום ועד לעמק יזרעאל בצפון. הוא ניסה להרחיב את תחום שלטונו לאזור השרון ועמק יזרעאל. הוא כרת ברית עם מלך גזר וגת (במצרית: כנת), ופעל נגד ערי השפלה. כנגדו התלכדה ברית מלכים, בה נמנו שליטי עמק יזרעאל, עמק עכו והשפלה המרכזית. גם השלטונות המצריים התקוממו כנגדו. בשלב זה, נאסר לָבָּאיה בידי המצרים והיה אמור להישלח למצרים לתת דין וחשבון על מעשיו, אך בהיותו בחנתון הצליח להימלט משוביו, אך נרצח בידי יריביו המקומיים אנשי גינָה. בני לָבָּאיה חידשו את הברית עם גזר וגת רימון, שבו ללחוץ את שכניהם והרחיבו את תחום פעולתם לעבר הירדן. הברית לא האריכה ימים, והתפרקה עקב שינוי שחל במצב הביטחון הפנימי בארץ. במות בני לָבָּאיה הצטמצם תחום השפעתה של שכם, ומהחפירות בתל עולה כי שכם חרבה שוב במאה ה-14 לפנה"ס והתאוששה כנראה רק בסוף המאה ה-14 לפנה"ס. הרקע ההיסטורי לחורבן זה אינו ברור, אך ייתכן שהדבר קשור לסכסוכים הפנימיים בין ערי המדינה של כנען באותה תקופה[11].

תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאות 13-12 לפנה"ס, חלה בעיר התאוששות אטית. התרבות החומרית של העיר שייכת כבר, על פי הממצא הקרמי, לתקופת הברזל בארץ ישראל, אולם העיר לא הייתה מבוצרת. שכבת החורבן השנייה והסופית של התל בתקופה זו אירעה במחצית במאה ה-12 לפנה"ס לערך, לאחר מכן לא נתאוששה שוב כ-250 שנים. לאחר תקופת נטישה מהעיר, נתחדש היישוב בשנת 900 לפנה"ס על ידי הישראלים. ירבעם ביצר את העיר והפך אותה לבירתו. מעל למקדש נבנה בית, שזוהה על ידי החוקרים כאסם מלכותי. הריסתה הסופית של שכם הישראלית מיוחסת לשלמנאסר החמישי או לסרגון השני שתקפו את ממלכת ישראל בשנים 720–722 לפנה"ס.

התקופה הפרסית והההלניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכי אשור, החל בסרגון השני, הגלו לאזור שכם תושבים מאזורים שונים במסופוטמיה. בעקבות תהליך של סינקרטיזם עם יושבי ההר ממוצא ישראלי, במסגרתו הובאו הכותים מכותא לאזור השומרון, נוצרה העדה השומרונית, המתקיימת בהר גריזים עד ימינו. העיר שומרון הייתה לעיר המרכזית באזור, ומהתקופה הפרסית בארץ ישראל התגלו בתל שרידי יישוב דל, עם זאת היא מוזכרת בחרסי שומרון מתקופה זו[12]. יישוב זה חרב בשנת 475 לפנה"ס. בנייתה של שכם מחדש כישוב שומרוני החלה עם האישור שהעניק אלכסנדר מוקדון לשומרונים להקים מקדש על הר גריזים (332 לפנה"ס). להתפתחות שכם, תרם דיכוי מרד השומרונים בעיר שומרון, והפיכתה למושבה של חיילים מוקדונים משוחררים (331 לפנה"ס). כתוצאה מכך, התחזק מעמדה של שכם, והיא הייתה במהרה לבירת השומרונים ולמרכזם הדתי והמדיני. בראשית המאה ה-2 לפנה"ס הוקמה על הר גריזים עיר שומרונית גדולה, שגרמה כנראה לירידה במעמדו של היישוב במקום. בשנת 72, בתחילת התקופה הרומית בארץ ישראל, נבנתה במקומה, כקילומטר ממערב, העיר "ניאפוליס" שירשה אותה (שמשמעותו עיר חדשה)[13][14].

ביקורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם 'תל בלאטה' היווה מוקד משיכה לחוקרי ארץ ישראל ועתיקותיה, אולם לא משך אליו את הקהל הרחב. לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר ישראלים רבים באו לבקר בשכם, רק מעטים הגיעו אל התל[15].

החל משנת 2010 התל שופץ והוכשר על ידי משרד התיירות ברש"פ ועיריית שכם בשיתוף גורמים אירופאיים[16], ויחד עם אתרים ארכאולוגים אחרים בשכם, הוכנס למסלולי תיירים וצליינים שבמסגרת ביקורים באתרי נצרות ומקרא, מגיעים לבקר גם בשכם וחפצים בסיור תיירותי.

בגלל הימצאותו בשטח A והצורך באבטחה רחבה, מועטים הביקורים של ישראלים באתר מאז הסכמי אוסלו, והם מתקיימים במסגרת אירועים מיוחדים[17].

מדי שנה, החל משנת 2014, התשע"ד, עורכת מועצה אזורית שומרון בשיתוף עם 'מרכז סיור ולימוד שומרון' סיור בתל בלאטה כחלק מ'כנס שכם' בו נחקרת העיר שכם מבחינה היסטורית וארכאולוגית, הסיור נעשה בתיאום ביטחוני עם הצבא, ולעיתים נוטל בו חלק גם מח"ט שומרון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תל בלאטה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כפי שתירגמו אונקלוס ויונתן את הפסוק בספר בראשית פרק יב פסוק ו. וכן פירש בעקבותיהם הרד"ק ועוד פרשנים.
  2. ^ ד"ר אריה בורנשטיין, תל בלטה - שכם הקדומה. אתר 'עוד יוסף חי'.
  3. ^ 1 2 עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך ומטח, 2010
  4. ^ יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא - גאוגרפיה היסטורית, מוסד ביאליק, 1962. עמוד 123
  5. ^ החפירות בשכם, דואר היום, 18 באפריל 1926
    חפירות בשכם העתיקה, דבר, 11 במאי 1930
  6. ^ יהושע בן-אריה, המוסדות הזרים לארכאולוגיה ולחקירת ארץ-ישראל בתקופת המנדט, קתדרה 92 (1999) 135-172
  7. ^ תאריכים אלה תוקנו לאחר מכן כמה פעמים.
  8. ^ שכם שימשה מקום קדוש, דבר, 16 ביוני 1965
  9. ^ אמנון בן-תור, מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא, האוניברסיטה הפתוחה, 1989, כרך 3, עמוד 140
  10. ^ 1 2 אדם זרטל, 'בארץ הפרזי והרפאים' — על ההתנחלות הישראלית בהר מנשה, בתוך: "מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל", ירושלים 1990 (עורכים, ישראל פינקלשטיין ונדב נאמן), יד יצחק בן-צבי החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, עמודים 60-75
  11. ^ ציפורה כוכבי-רייני, לאדוני המלך - מכתבי אל-עמארנה, מוסד ביאליק, 2005 פרק 10 - פרשת לבאיו מושל שכם ובניו, עמודים 207-191
  12. ^ חרס 44
  13. ^ בדומה להגיית הביטוי בשפה האנגלית: new police - משטר חדש=שלטון חדש = עיר שלטונית חדשה.
  14. ^ בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, ירושלים, מוסד ביאליק - 1976, עמוד: 667
  15. ^ שפי גבאי, שכם שבתל בלאטה, דבר, 28 באוגוסט 1967
  16. ^ Tell Balata Archaeologcial Park Project, Leiden University
  17. ^ יצחק טסלר, 300 ישראלים מטיילים ברשות: "שכם עיר האבות", באתר ynet, 23 בינואר 2014