תמר ורטה-זהבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תמר ורטה-זהבי
אין תמונה חופשית
לידה 1959 (בת 60 בערך)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע סופרת, מרצה
בן/בת זוג ראובן זהבי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אנדרסן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תמר וָרֶטֶה זהבי (נולדה ב-1959) היא סופרת ילדים, מרצה לחינוך ופעילה חברתית ישראלית, זוכת פרס עיטור אנדרסן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורטה זהבי היא בתם של חוקרת הספרות והמתרגמת עדה צמח וההיסטוריון מאיר ורטה. אחיה הם הבמאי דני ורטה והמשורר והעורך יורם ורטה. היא נולדה בירושלים.

חייתה בפריז במשך שבע שנים, וכתבה שם עבודת דוקטורט על התפתחות דימויים פוליטיים אצל ילדים.

מרצה לחינוך לגיל הרך במכללת דוד ילין, מנחה קבוצות דיאלוג בין יהודים לערבים ופעילה חברתית.

בכתיבתה לילדים ולנוער ניכרת מחויבותה החברתית, וספרייה עוסקים בנושאים חברתיים ופוליטיים. אחדים מספריה מבקשים לקרב בין יהודים לערבים: שני ספרים מצולמים דו-לשוניים על חיי היום-יום של ילדים ערבים, ושלושה ספרים לילדים בוגרים יותר ("שרוטה", "סלטה לאחור" ו"לפחד יש ריח") עוסקים בסכסוך הערבי-יהודי. ורטה זהבי כתבה גם ביוגרפיות לנוער על דמויות מופת שלחמו למען צדק חברתי כמו מרטין לותר קינג ומהטמה גנדי. ספרה "לפחד יש ריח" עוסק בהתנתקות, ואילו הספר "מולו וצגאי" מביא את סיפוריהם של ילדים פליטים מסודן ואריתריאה החיים בישראל.

זכתה בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" לשנת 2006, בעיטור אנדרסן לשנת 2016 על ספרה "מרטין"[1] ובפרס דבורה עומר לשנת 2018 על ספרה "השיר של רוזי".[2]

ורטה-זהבי מתגוררת בירושלים, נשואה לאומן ראובן זהבי ואם לשלושה.

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נפגשים אחרת: יהודים וערבים. ירושלים: המכללה לחנוך ע"ש דוד ילין, 1996
  • (עם יונס עבד אלסלאם), רים, הילדה מעין-חוד, צילומים: שימי נכטיילר, דניאל ורטה. תל אביב: הקבוץ המאוחד, 1999. ספר דו-לשוני; בערבית: الطفلة ريم من عين حوض
  • (עם יונס עבד אלסלאם), החלום של יוסף, צילומים: מיקי קרצמן, תל אביב: עם עובד, 2003. ספר דו-לשוני. בערבית: عندما يحلم يوسف
  • שרוטה, תל אביב: עם עובד, 2007
  • סלטה לאחור, תל אביב: עם עובד, 2008
  • מרטין: סיפור חייו של מרטין לותר קינג, איורים: דייוויד הול. תל אביב: עם עובד, 2010
  • גנדי: סיפור חייו של מהטמה (מוהנדס) גנדי, איורים: דייוויד הול. תל אביב: עם עובד, 2011
  • בר שלום, יהודה, ועמירם שראל, עושים לשם שינוי: על יזמים חברתיים בישראל, ירושלים: כרמל, 2011
  • לפחד יש ריח, תל אביב: עם עובד, 2012
  • ואנגרי: סיפור חייה של ואנגרי מאטאיי, האישה שנטעה ארבעים מיליון עצים. איורים: יסמין דייוויס. תל אביב: עם עובד, 2013
  • מנדלה: סיפור חייו של נלסון מנדלה, איורים: נוני סגול, תל אביב: עם עובד, 2014
  • (עם רונית רוזנטל), מולו וצגאי, איורים: סילביה כביב, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2014
  • זה אני הדוד תום, איורים: נורית צרפתי, הקיבוץ המאוחד, 2017
  • האשה ששינתה את אמריקה: סיפור חייה של הרייט ביצ'ר סטואו, איורים: סילביה כביב, הקיבוץ המאוחד, 2017
  • השיר של רוזי, הוצאת ידיעות אחרונות, טל מאי, 2017

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עינה ארדל, להפוך חיים של עלבון לחיים של גאווה ושמחה, בתוך: הפנקס: כתב עת מקוון לספרות ותרבות ילדים, 13 באוגוסט 2010
  • שרה זמיר ולאה ברץ, עברית וערבית יחד בז'אנר חדשני: בספרות ילדים היהודי מוצג כ"אחר", בתוך: כיוונים חדשים, גיליון 23 (דצמבר 2010), עמ' 298–304
  • אורית לנגר, קולו של "האחר" הערבי : דמות הערבי ויחסי יהודים-ערבים בשני ספרים לנוער מאת תמר ורטה-זהבי. בתוך: ספרות ילדים ונוער, חוב' 132 (אוגוסט 2011), עמ' 43–53

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]