תסמונת גייאן-בארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"תסמונת גייאן-בארה"
Spirodoc FVC.jpg
מכשיר ספירומטר נייד אשר ניתן להשתמש בו כדי לצפות סיבוכי נשימה אצל הלוקים בגליאן-בארה
שם בלועזית GBS) Guillain-Barré syndrome)
תחום נוירולוגיה
מיקום אנטומי מערכת העצבים ההיקפית עריכת הנתון בוויקינתונים
שכיחות 2 לכל 100.000 אנשים בשנה
ביטוי קליני חולשה, נימול בגפיים ושיתוק במעלה הגוף
אבחון מהלך התסמינים ושלילת אפשרויות אחרות, ניקור מותני ואלקטרומיוגרפיה EMG
טיפול פלזמפרזה (אנ') או IVIG וטיפול פליאטיבי
סיבוכים כ-5% מהחולים עלולים למות בעקבות סיבוכים
פרוגנוזה מספר שבועות עד שלוש שנים להחלמה מלאה
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 792008 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D020275, D020275
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תסמונת גייאן-בארה (מוכרת גם כתסמונת גיליאן-בארה, בלעז-Guillain-Barré syndrome או בשמה המקוצר (GBS), בעברית תסמונת דלקת רב-עצבית עולה חריפה), היא מחלה אוטואימונית הפוגעת במעטפת העצב, מיאלין, ומתפתחת בדרך כלל עקב זיהום המוביל לתגובה של מערכת החיסון כנגד אנטיגן זר שחודר לרקמות העצב דרך מנגנון של חיקוי מולקולרי. מחלה זו פוגעת במערכת העצבים ההיקפית.

המחלה יכולה להופיע בכל גיל ומופיעה בדרך-כלל אחרי מחלה עם תסמיני חום או שילשולים כתגובה לנגיף או חיידק. לפי רישומים רפואיים בארצות הברית, כחמישה אחוזים מן החולים במחלה מתים ממנה, כתוצאה מסיבוכי נשימה (לעיתים כתוצאה משגיאה באבחון התסמינים והמנעות מטיפול מתאים). בישראל אין נתונים לגבי תסמונת גייאן-בארה.

המחלה תועדה לראשונה בשנת 1916 על ידי הנוירולוגים הצרפתיים ג'ורג' גייאן (אנ') וז'אן אלכסנדר בארה (אנ').

תסמינים ואבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנזק הנגרם למעטפת העצב בעקבות המחלה

תסמיני המחלה מתחילים בחולשה, תחושות נימול, עקצוצים, שריפה וכאבים בגפיים (ידיים ורגליים). התחושות מתחילות בכפות הרגליים והידיים ומתקדמות במעלה הגוף, בפתאומיות תוך דקות או בהדרגה תוך ימים ספורים. שרירי הגוף נחלשים עד כדי שיתוק, אשר מביא למצב שהרגליים והידיים אינן נשמעות להוראת המוח. השיתוק עלול לטפס לשרירי הנשימה והפנים. תהליך זה הוא השלב הקריטי והמסוכן של המחלה, ונמשך לרוב בין 14 ל-20 ימים. חלק מהחולים נזקקים להנשמה מלאכותית ולהשגחה צמודה בטיפול נמרץ נשימתי.

במקרים קשים יש עליה בלחץ דם ושינויים בקצב הלב.

למחלה אין בדיקות ספציפיות, והאבחנה נעשית על סמך מהלך התסמינים ושלילת אפשרויות אחרות. זאת, בעזרת ניקור מותני לבדיקת נוזל המוח והשידרה ואלקטרומיוגרפיה (EMG).

הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה מחייבת אשפוז מיידי מאחר שההידרדרות עלולה להיות פתאומית. החולים מאושפזים בדרך כלל במחלקה הנוירולוגית. אם השיתוק מגיע לאזורי הנשימה החולים מועברים לטיפול נמרץ, לתמיכה נשימתית. טיפול מקובל הוא סינון מרכיבי דם דם (פלזמפרזה (אנ'), Plasmapheresis) להוצאת מרכיבי מערכת החיסון הגורמים למחלה. טיפול נוסף הוא מתן עירוי של IVIG. בנוסף ניתן טיפול תומך למניעת סיבוכים (פצעי לחץ, קונטרקטורות) ותמיכה בנשימה, הזנה בזונדה ופיזיותרפיה למניעת התקצרות והתקשות השרירים.

ההחלמה היא ספונטנית ומתפרשת על פני חודשים רבים. רוב החולים מבריאים לחלוטין תוך שנתיים עד שלוש שנים. כ-10% מהחולים חווים מדי פעם שיתוקים חוזרים או כאבים כרוניים. במקרים אלה ניתנים קורטיקוסטרואידים ותרופות המדכאות את המערכת החיסונית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ר. ברקוב, מ.ה. בירס, א.ג. פלטשר (2002) מרק - המדריך הרפואי השלם. כנרת זמורה ביתן. הד ארצי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תסמונת גייאן-בארה בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.