Erschallet, ihr Lieder, erklinget, ihr Saiten, רי"ב 172

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הכנסייה שבמבצר ויימאר, ציור שמן מ-1660

Erschallet, ihr Lieder, erklinget, ihr Saiten (בעברית: השמעו השירים, התרוננו המיתרים) רי"ב 172, היא קנטטה שהלחין יוהאן סבסטיאן באך ב-1714, בהיותו בוויימאר לכבוד חג הפנטקוסט. ביצועה הראשון היה ב-20 במאי 1714[1] בכנסייה שבארמון הדוכס של ויימאר, מעסיקו. כקנטטות נוספות מאותה תקופה, הוא ביצע אותה מספר פעמים נוספות מאוחר יותר, בין היתר כשעבד בלייפציג, ב-1724.

היסטוריה ומילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באך עבד כמלחין החצר של הדוכס בוויימאר מ-1708, ובמרץ 1714 קודם לתפקיד הממונה על המוזיקה. בתפקיד זה היה אחראי להלחנה של יצירה חדשה מדי חודש, בעיקר של קנטטות[2], כשמטרתו הייתה להלחין קנטטה עבור כל מועד בשנה, תוך כמה שנים. לפי הידוע כיום, קנטטה זו הייתה השלישית בשנה לאחר רי"ב 182 ורי"ב 12, מתוך שמונה שהלחין באותה שנה[3]. בעוד את שתי הקודמות הלחין עבור ימי ראשון, זו הראשונה בשנה שהלחין לכבוד חג מרכזי בלוח השנה הנוצרי.

סדר הקריאה לחג כולל פסוקים ממעשי השליחים ומהבשורה על פי יוחנן[4]. הטקסט מיוחס לסלומון פרנק, משורר החצר שכתב את הליברטו לקנטטות נוספות של באך מתקופה זו, למרות שזה לא מופיע בגרסה המודפסת של מזמורי פרנק. הליברטו כולל פסוק מקטע הקריאה של יוחנן: "מי שאוהב אותי ישמר את דברי ואבי יאהב אותו; גם נבוא אליו ונשכן אצלו"[5], המתקשר למהות החג ולשאר הטקסט שכולל גם פסוקים ממזמורים של מרטין לותר ושל פיליפ ניקולאי (משורר לותרני בן המאה ה-16). הוא מזוהה כבעל השפעה של תנועת הפייטיזם שרווחה בגרמניה באותה עת ובא לידי ביטוי בקשר הישיר של הנשמה אל אלוהים המבוטא בדיאלוג בחלק החמישי של הקנטטה, ובחלק האחרון המביע קשר מיסטי אל ישו[6].

בעוד דפי התווים של הביצוע הראשון אבדו, אלו של הביצועים המאוחרים יותר, שרדו. הוא ביצע את הקנטטה שוב בקטן בין 1717 ל-1722 ומספר פעמים בלייפציג, ב-1724 וב-1731, עם שינויים קלים בסולם או בהרכב. בקנטטות נוספות של באך לכבוד פנטקוסט (ציון מקביל לחג שבועות) נכלל הפסוק מהבשורה על פי יוחנן, כגון רי"ב 59 ורי"ב 74, כמו גם חומר הלחנה.

מבנה והרכב מבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנטטה נכתבה עבור ארבעה סולנים, סופרן, אלט, טנור ובס ומקהלה בת ארבעה קולות. הכלים המשתתפים הם שלוש חצוצרות, טימפאני, חלילית (או חליל), אבוב ד'אמורה, שני כינורות, שתי ויולות, בסון, צ'לו ובאסו קונטינואו. ההרכב הוא חגיגי ועשיר יחסית לקנטטות אחרות. בניגוד לחלק מקנטטות אחרות שלו, זו לא נפתחת בסינפוניה. במקור היא הורכבה משישה חלקים, ובביצוע בלייפציג הוא הוסיף חלק שביעי שמהווה חזרה של מקהלת הפתיחה:

  1. מקהלה: !Erschallet, ihr Lieder, erklinget, ihr Saiten (השמעו השירים, התרוננו המיתרים!)
  2. רצ'יטטיב לבס: Wer mich liebet, der wird mein Wort halten ("אִישׁ כִּי יֶאֱהָבַנִי יִשְׁמֹר אֶת־דְּבָרִי"[7])
  3. אריה לבס: Heiligste Dreieinigkeit (השילוש הקדוש ביותר)
  4. אריה לטנור: O Seelenparadies (הו, גן עדן של נשמות)
  5. אריה בדואט לסופרן ולאלט: Komm, laß mich nicht länger warten (בואי, אל נא תתני לי לחכות יותר)
  6. כוראל: Von Gott kömmt mir ein Freudenschein (אלוהים שולח אלנו אור שמח)
  7. חזרה של המקהלה מחלק 1 (בגרסת לייפציג)

הלחן המסורתי של הכוראל (הפרק השישי) משותף לכוראל המסיים של קנטטה רי"ב 1, אך בהירמון שונה, כמו כן ניתן לזהות הקירבה ללחן הכוראל המסיים קנטטה רי"ב 195. שלש הקנטטות דומות גם בתזמורן ונכתבו בשנים סמוכות.

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הקנטטה ביצעו והקליטו כ-26 פעמים[8] חלקן על ידי מנצחים ידועים כגון גוסטב ליאונהארדט (ב-1985), טון קופמן (ב-1995), מסאקי סוזוקי (ב-1997) וג'ון אליוט גרדינר (ב-2000).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]