FARC

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוגו פאר"ק
דגל פאר"ק

FARC או FARC-EPספרדית: Fuerzas Armadas Revolucionarias de Colombia – Ejército del Pueblo = הכוחות המזוינים המהפכניים של קולומביה - צבא העם) הוא ארגון טרור מרקסיסטי הפועל ברחבי העולם ובעיקר בקולומביה. ב-2001 הכניסה מחלקת המדינה של ארצות הברית את הארגון לרשימת ארגוני הטרור, והאיחוד האירופי החליט על כך אף הוא מעט אחרי האמריקאים. ממשלות קובה וונצואלה טוענות שזהו ארגון פרטיזנים הפועל על פי האידאולוגיה הבוליברית.

פאר"ק לקח חלק פעיל וחשוב במלחמת האזרחים בקולומביה מאז הוקם ב-1964 ועד הפסקת האש ב-2016. הארגון דוגל בסוציאליזם מהפכני ומרקסיזם-לניניזם. הארגון פעל מדרום קולומביה, דרום-מערב ומזרח המדינה, ולו סניפים גם במדינות השכנות: פרו, ונצואלה, ברזיל, פנמה, אקוודור, ובכוחות מצומצמים יותר ניכרת נוכחותו גם בארגנטינה, מקסיקו, בוליביה ופרגוואי.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 הביא הארגון להעמקת התפתחות הנרקו-טרור, טרור שממומן באמצעות סחר לא חוקי בסמים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון הוקם ב-1964 בתור הזרוע הצבאית של המפלגה הקומוניסטית של קולומביה עם פרוץ מלחמת האזרחים בקולומביה.

עד שנות ה-80 של המאה ה-20 פעל הארגון כמחתרת בעלת עמדות סוציאליסטיות מהפכניות, אלא שהחל מאמצע שנות ה-80 החל הארגון להתעסק בסחר בסמים ובחטיפת אנשים (אף שרשמית, הארגון מסרב להודות בכך שהוא עוסק בסחר לא חוקי בסמים). בשנות ה-90 הסתכסך פאר"ק עם המפלגה הקומוניסטית הקולומביאנית, וכאלטרנטיבה הקים זרוע פוליטית בשם "המפלגה המחתרתית הקומוניסטית של קולומביה".

הנהגת פאר"ק מאורגנת כמזכירות בת 7 חברים, שבראשה "קוֹמֵנדנטֶה" (מפקד) עם ששה מפקדי שדה, כשמביניהם התפרסם חורחה בריסניו בתור הפרטיזן הקולומביאני המפורסם ביותר.

עד ה-26 במרץ 2008, המפקד העליון של פאר"ק היה מנואל מרולנדה, שהיה ממייסדי הארגון.[1] לאחר מותו מונה אלפונסו קאנו לראש המורדים הקולומביאניים, אף שבאחרונה כוחו והשפעתו בארגון פחתו, ואת תפקיד ראש פאר"ק מילא איוואן מארקס. ב-4 בנובמבר 2011 הרגו כוחות הביטחון של קולומביה את אלפונסו קאנו באזור הררי במחוז קאוקה, במהלך המבצע הצבאי "אודיסאו".[2] במקומו מכהנת מזכירות החזית בראש התנועה וטימולאון חימנס כמפקד עליון.[3]

כ-40% מלוחמי פאר"ק הם נשים. אחת ממפקדות השדה של הארגון, אלדאנייס מוסקרה (Eldaneyis Mosquera), שנודעה בכינוי "קארינה", נכנעה לכוחות הצבא הקולומביאניים ב-19 במאי 2008.

עד העשור האחרון של המאה ה-20 שלט הארגון על כ-40% משטח קולומביה, אולם בעשור הראשון של המאה ה-21, תודות לסדרת מבצעים צבאיים בשיתוף פעולה עם גופים שונים, שליטת הארגון צומצמה, ובעת פתיחת תהליך השלום שלט הארגון על 30% משטחי המדינה.[דרוש מקור]

הארגון ביצע שורת פיגועי טרור, ואחד המאסיביים שבהם היה ב-3 בנובמבר 1998, כאשר פיצוץ אדיר בעיר מיטו הביא להרג 130 איש ולפציעתם של 30. נוסף להתנקשויות ופיגועי טרור רצחניים פעל הארגון באמצעות חטיפות, כולל חטיפות המוניות. אחת החטופות המפורסמות ביותר היא אינגריד בטנקור, סנאטורית קולומביאנית ממוצא צרפתי, אשר שהתה בשבי FARC במשך כמה שנים, ושוחררה במבצע צבאי.[4]

ב-2011 דיווחו כוחות הביטחון כי כ-30% מהרשויות המקומיות בקולומביה סבלו מהתקפות של FARC וכנופיות פשע, פחות מבשנה הקודמת, בעוד שמספר ההתקפות גדל.[5]

תהליך השלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2012 החל בהוואנה בירת קובה משא ומתן בין FARC וממשלת קולומביה להשגת הסכם שלום. איוואן מארקס ניהל את המשא ומתן מצד FARC. ב-23 בספטמבר 2015 נפגש חימנס לראשונה עם נשיא קולומביה חואן מנואל סנטוס בהוואנה, וחתם על הסכם לריכוך העונשים (קביעת עונשים מרביים) שיוטלו על האחראים לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות מקרב חברי המחתרת ומקרב הממשלה, הצבא וארגונים אחרים. לפי דו"ח של בית הדין הפלילי הבינלאומי משנת 2012 יש בסיס סביר להעריך כי ELN, FARC (מחתרת שמאלנית רדיקלית נוספת), הצבא הקולומביאני וארגונים פארא-צבאיים (ימניים) ביצעו פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.[6]

ב-23 ביוני 2016 חתמו סנטוס וחימנס בהוואנה על הסכם הפסקת אש.[7] על פי ההסכם יתפרקו 7,000 לוחמי FARC מנשקם ויעבירו אותו לידי האו"ם. ב-24 באוגוסט חתמו נציגי הצדדים בהוואנה על הסכם שלום,[8] וב-26 בספטמבר חתמו סנטוס וחימנס על הסכם השלום בטקס חגיגי בעיר קרטחנה. חימנס התנצל במעמד זה על כל הכאב שגרם ארגונו.[9] אולם במשאל העם על הסכם השלום הקולומביאני, שנערך ב-2 באוקטובר, נדחה ההסכם ברוב זעום של 50.2%, כיוון שנתפס כמקל מדי עם המורדים. עם זאת שני הצדדים הביעו נכונות להמשיך במגעים ולפעול יחד על מנת לשמור על השלום.[10] ב-24 בנובמבר נחתם בבירה בוגוטה הסכם שלום חדש, הכולל שינויים שהציעו מתנגדי ההסכם הקודם.[11] הקונגרס של קולומביה אישר את ההסכם החדש ב-30 בנובמבר,[12] וב-13 בדצמבר אישר בית המשפט החוקתי את הליכי ההצבעה על ההסכם בבית הנבחרים.[13]

ב-1 במרץ 2017 החלו לוחמי FARC למסור את נשקם לאו"ם. על פי הסכם השלום אמורה מסירת הנשק להסתיים עד סוף מאי, אולם בינתיים אין עמידה בלוח הזמנים.[14]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא FARC בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קולומביה: בכיר ב-FARC אישר כי ראש הארגון מת, באתר ynet, 25 במאי 2008
  2. ^ קולומביה: חוסל מפקד מחתרת FARC, באתר ynet, 5 בנובמבר 2011
  3. ^ 'Timochenko', otro radical en la jefatura de las Farc, El Tiempo, 15/11/2011 (בספרדית)
  4. ^ לאחר כ-6 שנים: בטאנקור חולצה מהשבי בקולומביה, באתר ynet, 3 ביולי 2008
  5. ^ Alertan que más de 330 municipios tienen fuerte presencia de las Farc, El Espectador, 28/4/2011 (בספרדית)
  6. ^ Rose Lander, Colombia govt, FARC agree to maximum prison sentences for war crimes, Colombia Reports, 23/9/2015 (באנגלית)
  7. ^ בתום סכסוך של 50 שנה: קולומביה והמורדים חתמו על הפסקת אש, באתר וואלה! NEWS‏, 24 ביוני 2016
  8. ^ יום היסטורי בקולומביה: הסכם שלום נחתם בין הממשלה למורדים, באתר וואלה! NEWS‏, 25 באוגוסט 2016
  9. ^ סוף ל-50 שנות מלחמה: ממשלת קולומביה והמורדים חתמו על הסכם שלום, באתר וואלה! NEWS‏, 27 בספטמבר 2016
  10. ^ תדהמה בקולומביה: האזרחים דחו את הסכם השלום במשאל העם, באתר וואלה! NEWS‏, 3 באוקטובר 2016
  11. ^ לאחר הכישלון במשאל העם: הסכם שלום חדש נחתם בקולומביה, באתר וואלה! NEWS‏, 25 בנובמבר 2016
  12. ^ קולומביה: הקונגרס אישר הסכם שלום עם ה-FARC, באתר nrg‏, 1 בדצמבר 2016
  13. ^ קולומביה: השופטים אישרו לנשיא לקדם את הסכם השלום, באתר nrg‏, 13 בדצמבר 2016
  14. ^ FARC begins disarmament process, The Bogotá Post, 8/3/2017 (באנגלית)