כלי רכב אמפיבי
כלי רכב אַמפיבי (או, כפי שהוצע בעברית, כלי רכב ימבשתי[1][א]) הוא כלי רכב המסוגל לנוע הן ביבשה והן במים. בדרך כלל כלי רכב אמפיביים יכולים לחצות רק מכשולי מים רדודים ולא עמוקים מדי. הרחפת, כלי שמרחף על כרית אוויר, יכולה לנוע הן על היבשה והן על פני הים, אך תכנונה המיוחד הפך אותו לקבוצה מובחנת מכלי הרכב האמפיביים – כלי רכב שנעים בעיקר ביבשה (על גבי גלגלים או זחלים) ויכולים גם לצלוח מכשולי מים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלי הרכב האמפיבי הממונע הידוע ראשון היה רכב בשם Orukter Amphibolos, שהומצא על ידי אוליבר אוונס ב-1805, אך לא ידוע אם אי-פעם נסע על היבשה. כעבור שנה, ב-1806, חברת French Fournier בנתה רכב אופני עם תובה דמוית סירה ובכך נבנה הרכב האמפיבי האמיתי הראשון.
מאז פותחו ונבנו מספר מכוניות אמפיביות, כולל ה-Amphicar בשנות ה-60 של המאה ה-20, "אמפיקט" בשנות ה-70 וה-Gibbs Aquada בימינו. למרות זאת, כלי רכב אמפיביים כמעט שאינם קיימים בשוק האזרחי ועיקר שימושם הוא על ידי צבא וגופי מחקר העובדים בסביבות קשות.
טרקטורונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]טרקטורונים אמפיביים הם סוג ייחודי של רכבי שטח (ATVs) והם בין כלי הרכב האמפיביים הקטנים ביותר שאינם מסוג 'רחפת' (ללא כריות אוויר). הם זכו לפופולריות משמעותית בצפון אמריקה בשנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70. הטרקטורון האמפיבי הוא בדרך כלל רכב קטן, קל משקל, שאינו מיועד לנסיעה בכביש מהיר. הוא בנוי לרוב מ"אמבט" קשיח ואטום העשוי מפלסטיק או מפיברגלס אינטגרלי. הוא מצויד בשישה (ולפעמים שמונה) גלגלים מונעים, בעלי צמיגי בלון בלחץ נמוך. תכנון זה מוותר על מערכת מתלים (מלבד זו הקיימת בצמיגים עצמם) ועל גלגל הגה מסורתי. בקרת הכיוון מתבצעת באמצעות היגוי החלקה (Skid Steer) – בדומה לרכב זחלילי או נגרר. הפנייה מושגת על ידי: בלימת הגלגלים בצד שאליו רוצים לפנות, והגברת המצערת (גז) לגלגלים בצד הנגדי. המנוע הוא לרוב מנוע של טרקטור גינה, והרכב מגיע למהירות מרבית של כ-40 קמ"ש ביבשה.
טרקטורונים אלה בנויים עם מרווח גחון נדיב, המאפשר להם לחצות בהצלחה ביצות, בריכות, נחלים ואדמה יבשה כאחד. ביבשה יש להם אחיזה גבוהה ויכולת שטח טובה. במים, תנועת הסחרור של הצמיגים מספיקה אמנם כדי להניע את הרכב, אם כי בקצב איטי. אך ניתן להוסיף מנועים חיצוניים לשימוש ממושך ומהיר יותר במים. באוקטובר 2013, חברת "גיבס אמפיביאנס" הציגה דגם בשם "קואדסקי" (Gibbs Quadski). זהו הרכב האמפיבי הראשון מסוג זה שהגיע למהירות של 72 קמ"ש הן ביבשה והן במים. ה"קואדסקי" פותח על בסיס טכנולוגיה שגיבס פיתחה במקור עבור ה"אקוואדה" (Aquada), מכונית אמפיבית שלא ירדה לייצור המוני בעקבות קשיים רגולטוריים[3].
מכוניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוחן של מכוניות אמפיביות החל בסביבות שנת 1900, אך מלחמת העולם השנייה שימשה כזרז משמעותי לפיתוחן המואץ. שתיים מהמכוניות האמפיביות המשמעותיות ביותר נוצרו בתקופת מלחמת העולם השנייה:
- פולקסווגן שווימווגן (Schwimmwagen): הרכב האמפיבי הנפוץ ביותר בשימוש גרמניה הנאצית. רכב שטח דמוי ג'יפ קטן, שתכנן מהנדס פורשה ב-1942 תוך שימוש במנוע ומכלולי הנעה של ה"קובלווגן". המרכב האמפיבי עוצב על ידי ארווין קומנדה.
- פורד GPA ("סיפ" - Seep; קיצור של "Sea Jeep"): גרסה אמפיבית של הג'יפ ויליס MB שפותחה עבור צבא ארצות הברית. דגם GPA שונה במיוחד, שנקרא "האלף-סייף" (Half-Safe), שימש את האוסטרלי בן קרלין להקפת העולם בהפלגה ובנהיגה בשנות ה-50.
לאחר המלחמה, בלט האמפי-ריינג'ר (Amphi-Ranger) הגרמני, שהיה אחד מרכבי השטח האמפיביים בעל יכולות העבירות הגבוהות ביותר. הוא כלל גוף עשוי מסגסוגת אלומיניום עמידה למי ים והוכח כיעיל בסערות עזות בים הצפוני[4]. הרכב, שהונדס באופן יסודי ויקר, נבנה בכ-100 יחידות בלבד, וידוע ביכולתו לחצות את תעלת למאנש כמעט ללא מאמץ. אולם לא כל הניסיונות בתחום זכו להצלחה; לדוגמה, ההרצוג קונטה שווימווגן (Herzog Conte Schwimmwagen) משנת 1979 לא עבר את שלב האב טיפוס[5]. ישנן מספר דוגמאות בודדות למכוניות אמפיביות המיועדות לשימוש אזרחי גרידא שהגיעו לייצור המוני:
- אמפיקאר (Amphicar): מכונית משנות ה-60, נחשבת למכונית האמפיבית האזרחית המוצלחת ביותר, עם ייצור של כ-4,000 יחידות.
- גיבס אקוואדה (Gibbs Aquada): מכונית עכשווית בעלת יכולת "תכנון" (Planing) על פני המים במהירות גבוהה. חברת גיבס בנתה חמישים יחידות בתחילת שנות ה-2000.
- אחרות: מכוניות נוספות כוללות את ההידרה ספיידר האמריקאית וה-Spira4u[6].
יישומים צבאיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלי הרכב האמפיביים נמצאו שימושיים במיוחד ליישומים צבאיים, שכן במהלך מלחמה כוחות הצבא נדרשים לחצות תוואי קרקע קשים ולעיתים גם לצלוח מכשולי מים ולבצע לוחמה אמפיבית. בעוד על נהרות ותעלות אפשר לגשר במהירות באמצעות טנק גישור או בניית גשרים מהירה בידי חיל הנדסה, הרי שנהרות רחבים, אגמים וחופים רדודים דורשים תובלה ימית. כיום, לכלי רק"ם רבים - לרבות טנקים ונגמ"שים - יש יכולות אמפיביות, חלקן אף מאפשרות צלילה קצרה במכשולי מים רדודים.
ישנם כלי רכב צבאיים בעלי "מצב אמפיבי", שבו מסכי איטום ומצופים מגדילים את כושר הציפה, והמנוע והזחלים מספקים כוח מניע למדחף. טנקי שרמן DD אמפיביים היו מצוידים בתצורה זו, כאשר מסך מתקפל הגן עליהם מפני הצפה במים וטביעה בזמן שצלחו את המים עד לחופי נורמנדי.
אחד מכלי הרכב האמפיביים המפורסמים של מלחמת העולם השנייה היה המשאית DUKW האמפיבית. היא פותחה עבור הזירה הפסיפית על מנת לאפשר אספקת כוחות תוך גישור על מכשולי מים וניוד בין איים בתוך ארכיפלג. הרכב תוכנן כפרויקט מלחמתי בידי חברת היכטות Sparkman and Stephens.
בצדה השני של הזירה, הגרמנים פיתחו את ה-Schwimmwagen (תוכנן על ידי חברת פורשה) ב-1938 והשתמשו בו באופן נרחב. התכנון בוצע על ידי ארווין קומנדה (Erwin Komenda) שתכנן גוף אמפיבי המתבסס על מערכות המנוע והתמסורת של ה-Kübelwagen.
בזמן מלחמת וייטנאם, השתמש צבא ארצות הברית ברכב האמפיבי Gama Goat כדי להעביר אספקה דרך התעלות ושדות האורז המוצפים של דרום-מזרח אסיה. גם נגמ"ש M-113, ששימש כאחד הכלים העיקריים לניוד הכוחות, היה בעל יכולת אמפיביות, כאשר הותקנו לו העזרים המתאימים (משטח חזית הודף מים, איטומים, שנורקל וכו').
גם כיום ישנם כלי רכב אמפיביים מודרניים:
- רכב ה-Véhicule de l'Avant Blindé הצרפתי (VAB בקיצור) שמלבד נגמ"ש יכול לשמש לפיזור הפגנות באמצעות תותח מים.
- נגמ"ש אמפיבי AAV7A-1 Amphibious Assault Vehicle בשירות חיל הנחתים האמריקני, מצויד במיגון של רפא"ל.
- טנקים אירופאים וסובייטים רבים מצוידים בערכות המאפשרות להם לצלוח נהרות. הם בנויים בצורה אטומה למים, וכדי להסיבם לצליחה יש לאטום הרמטית מספר פתחים ולהתקין שנורקל עבור המנוע ואנשי הצוות.
כיום מתחילה מגמה איטית להגביר את השימוש ברחפות למטרות צבאיות. כרגע, רחפות משמשות בעיקר לתובלה ימית בינונית ופחות לסיור או פעילות טקטית.
.jpg)
כלי רכב אמפיביים צבאיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצאו משירות:
- טנק שרמן DD
- "ברווז" - רכב אמפיבי DUKW, יוצר בין השנים 1942–1945
- "תמסח" (ז'ילואה)
- נגמ"ש BTR-50
- פורד GPA - רכב שטח, יוצר בין השנים 1942–1943
- סטרידסואגן 103
- נגמ"ש BTR-60
עדיין פעילים:
- נגמ"ש M-113
- נגמ"ש BTR-70
- טנק T-72
- טנק לאופרד 2
- נגמ"ש AAV7A1 של חיל הנחתים
- משאית M520 Goer, יוצרה בין השנים 1972–1976
- נגמ"ש BTR-3
- נגמ"ש BTR-80
כלי רכב אמפיביים צבאיים בשירות צה"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – צליחה בצה"ל
בישראל היבשה, בה אין כמעט נהרות גדולים, ההשקעה בכלים אמפיביים קטנה יחסית. ברם, בעקבות מלחמת ששת הימים בה ישראל כבשה את יהודה ושומרון ואת סיני, גבלה ישראל בשני מכשולי מים גדולים: נהר הירדן ותעלת סואץ. צה"ל תכנן לחצות מכשולים אלה, ואף להעביר דרכם כוחות שריון גדולים, במסגרת מלחמה עתידית, אם תפרוץ. האחריות על אמצעי הצליחה בצה"ל הוטלה על חיל ההנדסה הישראלי, שהצטייד עוד ב-1968 בדוברות אמפיביות מדגם ז'ילואה ("תמסח") - הללו היו כלי רכב אמפיביים בעלי מצופים מתנפחים שנעו בכוחות עצמם הן על היבשה והן על הים והחלק העליון שלהם שימש כדוברה. הז'ילואות השתתפו בצליחת תעלת סואץ במסגרת מבצע אבירי לב ולמעשה הכריעו את מלחמת יום כיפור (1973) לטובת צה"ל בחזית המצרית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כלי רכב אמפיביים (members.iinet.com.au)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כלי רכב אמפיבי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ המילה ״ימבשתי״ היא הלחם בסיסים של ים ויבשת שהציע יונתן רטוש[2].
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ https://www.milononline.net/do_search.php?Q=%E9%EE%E1%F9%FA%E9
- ^ רוביק רוזנטל, איך אומרים רבין, איך נולדו המאחזים, והמילון של יונתן רטוש, באתר "הזירה הלשונית"
- ^ "Attorneys: New Classification Needed for High Speed Amphibians, Feb. 14, 2012, FastAmphibians.com
- ^ Pohl, 1998
- ^ Objects of irrational desire: the Herzog Conte Schwimmwagen, BBC Top Gear, Tom Ford, Published: 17 Mar 2016, retrieved 18 July 2021
- ^ Spira4u
