Mr. Know All

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Mr. Know All
מאת סומרסט מוהם
שפת המקור אנגלית

מר יודע כלאנגלית: Mr. Know All) הוא סיפור פרי עטו של הסופר האנגלי סומרסט מוהם שנכתב בשנת 1924. סיפור זה נכלל בתוכנית הלימודים לבחינת הבגרות בשפה האנגלית בישראל.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מתרחש על סיפונה של אונייה, זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם הראשונה. כאשר בריטניה הייתה אימפריה גדולה ששלטה בשטחים רבים ברחבי העולם. המספר, ג'נטלמן אנגלי קלאסי ששמו אינו מתגלה במהלך הסיפור, נאלץ לחלוק תא באונייה המפליגה מסן פרנסיסקו ליוקוהמה שביפן. ברגע שנודע לו שמו של שותפו לתא, הוא מתרגז, כי היה מעדיף לחלוק את התא עם אנגלי, בעוד ששמו של השותף, מעיד על כך שאיננו כזה. עוד לפני שהמספר פגש את מר קלדה הוא מתעב אותו, ולא רק בשל מוצאו המפוקפק בעיניו: מר קלדה פרק את חפציו, והמספר מבחין שעל מזוודותיו מודבקים תגים רבים המעידים על כך שקלדה מרבה לנסוע בעולם. פרטים נוספים במטענו של השותף לתא מפריעים לו: המזוודה המכילה את בגדיו גדולה מדי לטעמו, הוא משתמש במוצרי רחצה וטיפוח ממותג יוקרתי וגם המברשות שלו יקרות, עשויות מעץ הובנה עם ראשי התיבות של שמו חקוקים בזהב, ועם זאת אינן לגמרי נקיות. המספר אינו אומר זאת במפורש, אך ניתן להסיק שהוא חש קנאה מסוימת: הראיות מצביעות על כך שמר קלדה עשוי להיות אדם אמיד. המספר משוכנע שמאחר שמר קלדה אינו אנגלי, הוא יסרב לפתוח את החלון ולאוורר את החדר.

המפגש הראשון בין המספר למר קלדה מתרחש זמן לא רב אחרי שהאונייה מפליגה. המספר יושב בחדר העישון של האונייה ומשחק בסוליטר. מר קלדה מצטרף אליו, מציג את עצמו בידידותיות מופרזת, וטוען שהוא אנגלי, אף על פי שתווי פניו, כך מסביר המספר, נראים שמיים: עורו כהה, שערו שחור ואפו מעוקל. על מנת להוכיח את היותו אנגלי מנופף מר קלדה בדרכונו הבריטי. המספר חושד בו כי מוצאו באחת מארצות הלבנט.

מר קלדה משתדל להתחבב על המספר. הוא מציע לו משקה אלכוהולי, על אף חוקי היובש שחלו באותה תקופה על כל טריטוריה אמריקנית. הוא מזמין אותו לצרף את ידידיו שגם להם הבטיח לספק את המשקאות האסורים, מתערב לו במשחק הסוליטר, מודיע לו שכבר שמר בעבורו מקום ישיבה ליד שולחן האוכל, מראה לו תכסיסי קלפים, ובכלל – מדבר בלי הרף, ולא מרפה מהמספר, שתיעובו כלפי מר קלדה גובר.

המספר מעיד על כך שאינו היחיד שמאס במר קלדה. לדבריו, כל הנוסעים נרתעים מפניו, אף על פי, ואולי משום, שהוא מתאמץ כל כך: מר קלדה משתתף בכל הפעילויות החברתיות המתרחשות בספינה: מארגן את הנשפים, את המכירות הפומביות ואת תחרויות הספורט. כולם מכירים אותו ואת רברבנותו: הוא מרבה להתווכח וחשוב לו מאוד להוכיח את ידיעותיו. הוא אף פעם לא מוותר, וחשוב לו לאלץ את האחרים להודות שטעו בכל פעם שהם מתווכחים אתו. הנוסעים, לדברי המספר, מכנים אותו מאחורי גבו וגם בפניו "מר כל יודע", אבל מקס קלדה אינו מבחין בלגלוגם ומתנהג כאילו כולם מחבבים אותו.

הוויכוחים המרים ביותר מתעוררים בשעות הסעודה. ליד השולחן מסבים כל יום הרופא, המספר, מר קלדה, ובני הזוג רמזי: הוא נציג זוטר בקונסוליה האמריקנית ביפן, היא אישה המתוארת כביישנית וצנועה. המספר מחבב את גברת רמזי בשל עדינותה המופגנת. בעלה מתואר במונחים לא מחמיאים: הוא כבד גוף בעל כרס משתפלת. הבגדים שהוא לובש נקנו בחנויות כלבו ולא נתפרו בעבורו במיוחד, שכן, מסביר המספר, משכורתו בשירות הקונסולרי האמריקני אינה גבוהה במיוחד. בני הזוג מפליגים ביחד מסן פרנסיסקו, אחרי פרידה של שנה. הגברת רמזי שהתה לבדה בניו יורק כל אותה תקופה, ובעלה הגיע לאמריקה כדי לקחת אותה אתו בחזרה ליפן. מר רמזי הוא אדם וכחן, לא פחות ממר קלדה. ביטחונו העצמי של האחרון מעצבן את מר רמזי, והוא נסחף לוויכוחים ארוכים, שבהם שניהם מתאמצים להוכיח את נכונות טענותיהם. שותפיהם לשולחן האוכל חשים לכודים – כך מעיד המספר, שכן הנימוס מחייב אותם לשבת ולחכות שהארוחה תסתיים. הרופא היושב ליד השולחן אינו נוהג להשתתף בוויכוחים הללו, הוא אדיש אליהם, ואילו את המספר, כך אפשר להסיק מדבריו, הם מרגיזים מאוד, אבל הוא משתדל להפגין את מורת רוחו בקרירות ובשתיקה רועמת.

ערב אחד מתגלגל הוויכוח בין מר רמזי למר קלדה לעניין של פנינים מתורבתות שהיפנים החלו לייצר. להפתעת המסובים טוען מר קלדה שהוא מומחה עולמי לפנינים. עד כה לא היה להם מושג במה הוא עוסק. עיניו של מר קלדה נחות על שרשרת הפנינים שעונדת הגברת רמזי, והוא מציין את ערכה הגבוה – אלה פנינים משובחות ביותר, הוא מסביר. מר רמזי משיב לו בלגלוג שאת השרשרת קנתה אשתו בניו יורק ערב עזיבתם את העיר, והיא שרשרת זולה מאוד, כי הפנינים, לדבריו, כלל לא אמיתיות. מר קלדה מתעקש שהשרשרת שווה עשרות אלפי דולרים. הם מחליטים להתערב על כך . מר קלדה מבקש לבחון את הפנינים מקרוב, כדי לפסוק סופית האם צדק או שגה. הגברת רמזי מנסה להניא את בעלה מההתערבות, אבל הוא מסרב לוותר. הוא מבקש ממנה להסיר את השרשרת כדי שמר קלדה יוכל לבחון אותה. הגברת רמזי מחווירה, מסתירה את השרשרת בתוך שמלתה, ומעמידה פנים שאינה מצליחה לפתוח את הסוגר. אבל מר רמזי אינו מודע לניסיונותיה למנוע את הבדיקה של השרשרת. הוא ניגש אל אשתו, פותח את הסוגר של השרשרת ומגיש אותה למר קלדה, שמוציא מכיסו זכוכית מגדלת. (העובדה שהוא נושא עליו את הפריט מהווה ראייה לכך שייתכן שהוא באמת מומחה לפנינים).

מר קלדה מביט בפנינים מקרוב וארשת של ניצחון עולה על פניו. רגע קט לפני שהוא מכריז על ניצחונו מוסט במקרה מבטו אל הגברת רמזי. הוא רואה מצוקה גדולה. המספר, שגם הוא שם לב לכך, מתפלא שמר רמזי, בעלה, כלל לא מבחין בתחינה העולה על פניה. לשניהם, למספר ולמר קלדה, ברור לגמרי שהגברת רמזי מבקשת בלי מילים שלא יסגיר אותה, שלא יכריז על כך שהפנינים יקרות מאוד, כפי שטען מלכתחילה. הסיפור אינו מסביר זאת, אבל הקורא יכול מיד להסיק את המסקנה המתבקשת, הבלתי נמנעת: נראה שאת ענק הפנינים היקר קיבלה הגברת רמזי במתנה, ודאי מגבר. מר קלדה מחליט למחול על כבודו, כדי להציל את נישואיה של הגברת רמזי. הוא מתקשה מאוד לעשות זאת, ידיו רועדות. אבל בדילמה שבין הצורך לשמר את המוניטין שלו כמי שיודע הכול לבין טוב לבו ורצונו לעזור לגברת רמזי, אף על פי שאינו מקורב אליה במיוחד, גוברת נדיבותו האנושית. הוא מכריז שטעה, ומאחר שהפסיד בהתערבות הוא מוציא מארנקו שטר של מאה דולר ומגיש אותו למר רמזי, שלועג לו ופוסק – "להבא אל תהיה כל כך בטוח בעצמך." כל הנוסעים באונייה לועגים למר כול יודע, שטעה, כביכול, והגברת רמזי פורשת ועולה לחדרה, בתואנה שהיא סובלת מכאב ראש.

למחרת בבוקר, בתמונה האחרונה בסיפור, המספר ומר קלדה נמצאים ביחד בתאם. המספר מבחין במעטפה שנדחפת מתחת לדלת. שמו של מר קלדה כתוב עליה באותיות דפוס – כדי שלא יהיה אפשר לזהות את כתב היד. הוא מגיש למר קלדה את המעטפה, שאין בתוכה שום פתק, אלא רק שטר של מאה דולר. מר קלדה מסמיק, קורע את המעטפה לגזרים ומבקש מהמספר להשליך את הקרעים מהחלון החוצה, אל הים. ברור למספר שזהו הכסף שהגברת רמזי החליטה להחזיר למר קלדה, כדי להודות לו על כך שלא הסגיר את סודה, אבל ליתר ביטחון הוא שואל את מר קלדה אם הפנינים היו אמיתיות. מר קלדה משיב לו שהוא במקומו של מר רמזי לא היה מניח לאשתו להישאר לבדה במשך שנה תמימה בניו יורק. ומוסיף ואומר שאף אחד לא אוהב שמציגים אותו כשוטה גמור.

המספר, שעד כה חזר ואמר עד כמה אינו מחבב את מר קלדה באופן מוחלט, משנה את דעתו ואומר שהוא אינו מחבב את מר קלדה, אך לא באופן מוחלט.

פרשנויות מקובלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור "מר יודע כול" מראה שדעות קדומות הן דבר שגוי. מר קלדה הצטייר תחילה כאדם בלתי נסבל, אך מתגלה כאדם רגיש וטוב לב, ואילו הגברת רמזי, שתוארה בצורה חיובית, מתגלה כאדם מזויף וצבוע, אישה שככל הנראה בוגדת בבעלה.

יש הרואים בפנינים כמשל, מר קלדה מתואר על ידי המספר כ"אנגלי מזויף" ואילו גברת רמזי כאישה צנועה ונעימה, אך בסופו של דבר אנו מגלים ש"הפנינה האמיתית" היא דווקא מר קלדה ואילו "הפנינה המזויפת" שנחשבה בעיני המספר לאמיתית היא גברת רמזי.

במידה רבה הסיפור עוסק במספר עצמו, בתהליך שהוא עובר ובהתפכחות שלו. הוא מבין את שגיאותיו בניתוח אישיותם של מר קלדה ושל הגברת רמזי, אך גם בסוף, גם כשהאמת מתגלה, השינוי שעובר המספר אינו מוחלט. המספר אמנם מבין שהדעות הקדומות שבהן החזיק היו שגויות, אך למרות זאת הוא אינו מחבב את מר קלדה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור "מר יודע כול" פורסם לראשונה בספטמבר 1924 בכתב העת Good Housekeeping.

הסיפור עובד בשנת 1950 לסרט קולנוע בשם "טריו", שכלל שלושה סיפורים מאת סומרסט מוהם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]