S-200

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
S-200
S200Wega Rakieta.jpg
מידע בסיסי
קוד נאט"ו Gammon עריכת הנתון בוויקינתונים
ייעוד טיל קרקע-אוויר
ארץ ייצור ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות
רוסיהרוסיה  רוסיה
פעילות מבצעית מלחמת האזרחים בסוריה (נגד חיל האוויר הישראלי)
כניסה לשירות 1967 עריכת הנתון בוויקינתונים
פלטפורמת שיגור משגר ועליו טיל יחיד
מאפיינים כלליים
הנעה מאיצים: מנוע רקטי דלק מוצק שלב שני: דלק נוזלי
משקל 7,100 ק"ג
ממדים
אורך 10.8 מטר
ביצועים
מהירות 1,371 מטר לשנייה
טווח 300 ק"מ
גובה טיסה 40,000 מטר
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי 217 ק"ג
מרעום קרבה
הנחיה מכ"ם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

S-200 אנגרה/וגה/דוּבְּנה (רוסית: Ангара\Вега\Дубна, קוד דיווח נאט"ו: SA-5 Gammon) היא מערכת טילי קרקע־אוויר נייחת לטווחים בינוניים עד ארוכים מתוצרת ברית המועצות. המערכת מיועדת ליירט מטוסי בקרה אווירית, מטוסי צילום ומפציצים בטווחים ארוכים. נתוניו הטכניים של הטיל אינם מאפשרים יירוט של מטרות מתמרנות ולכן אינו מיועד ליירוט מטוסי קרב. סוללת טילי S-200 כוללת 6 משגרי מסילה שעל כל אחד מהם טיל בודד, מכ"ם גילוי אווירי מסוג P-14 בעל טווח גילוי של כ־600 ק"מ.

נוכח גודלו הפיזי של הטיל וריבוי מערכות תומכות הכרחיות בסוללת הטילים, המערכת סובלת מחוסר ניידות. על פי הדוקטרינה הצבאית הסובייטית יש לפצות על חוסר ניידותה של המערכת בהקמת מערכות דמה סמוכות אשר יקשו על תוקף לזהות את הסוללה האמיתית. לכן על פי רוב ניתן למצוא סמוך לסוללת הטילים מרכיבי סוללה דמה מסוגים שונים.

תיאור המערכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל טיל מוצמדים 4 מנועי האצה רקטיים מונעים בדלק מוצק. לאחר סיום בעירתם הם מתנתקים מהטיל ומופעל מנוע דלק נוזלי של הטיל. הטווח המקסימלי של הטיל הוא 150–300 ק"מ, תלוי בדגם הטיל. הטיל משתמש בהנחיית אלומת רדיו לתיקון המעוף במהלכו, ולקראת המטרה הוא מפעיל מכ"ם חצי־אקטיבי לצורך התבייתות סופית. המהירות המרבית של הטיל היא 4 מאך. הגובה האפקטיבי של הטיל הוא 20,000-300 מטר בדגמים הראשונים ועד ל־35–40 ק"מ בדגמים המתקדמים יותר. הטיל מצויד בראש קרב במשקל 217 ק"ג חומר נפץ מרסק או בראש קרב גרעיני בעוצמה של 25 קילוטון המופעל רק על ידי אות מהפיקוד.

מכ"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכ"ם המרכזי המשמש את מערכת ה־S-200 הוא 5N62 (קוד דיווח נאט"ו: Square Pair), המכ"ם בעל טווח של 270 ק"מ ומשמש גם לעקיבה אחר המטרות וגם להארתן לצורך הנחיית הטיל.

מכ"מים נוספים בהם המערכת משתמשת הם:

  • "P-14/5N84A "Tall King או "Big Back" המשמש לגילוי מטרות והתראה מוקדמת (בעל טווח של 600 ק"מ, וגובה מרבי של 46 ק"מ).
  • "Kabina 66/5N87 "Back Net או "Back Trap" המשמש להתראה מוקדמת (בעל תצורת חיפוש מיוחדת בגובה נמוך, וטווח של 370 ק"מ).
  • "P-35/37 "Bar Lock\Bar Lock B בעל הספק של 1,000 קילוואט, משמש לגילוי ועקיבה אחר מטרות (טווח של 392 ק"מ).
  • "Side Net" או "Odd Pair" המשמש לאיתור גובה המטרות (משמש גם במערכות SA-2, SA-4 ו־SA-3. בעל הטווח של 240 ק"מ, וגובה מקסימלי של 32 ק"מ).
  • "P-15M(2) "Squat Eye בעל הספק של 380 קילוואט. משמש לגילוי מטרות (טווח של 128 ק"מ).

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • S-200A אנגרה - נכנס לשירות בשנת 1967, בעל טווח מקסימלי של 160 ק"מ וגובה טיסה מרבי של 20 ק"מ.
  • S-200V וגה - נכנס לשירות בשנת 1970, בעל טווח מקסימלי של 250 ק"מ וגובה טיסה מרבי של 29 ק"מ.
  • S-200 וגה - בדגם זה בעל טיל חדש, קצר יותר ובעל מנוע דלק מוצק, הוארך הטווח המקסימלי ל־300 ק"מ ולגובה טיסה מרבי של 40 ק"מ.
  • S-200M וגה־M - בעל טווח מקסימלי של 300 ק"מ וגובה טיסה מרבי של 29 ק"מ.
  • S-200VE וגה־E - הדגם לייצוא, בעל ראש קרב נפיץ בלבד, טווח מקסימלי של 250 ק"מ וגובה טיסה מרבי של 29 ק"מ.
  • S-200D דובנה - נכנס לשירות בשנת 1976, בעל ראש קרב נפיץ או גרעיני, בעל טווח מקסימלי של 400 ק"מ וגובה טיסה מרבי של 40 ק"מ.

מפעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת מפעילי מערכת ה־S-200

עם המדינות המפעילות את הטיל נמנות אוקראינה, איראן, אלג'יריה, בולגריה, גאורגיה, הודו, לוב, קוריאה הצפונית, רוסיה, סוריה ועוד.

טיל SA-5 שירה צבא אוקראינה יירט ב־4 באוקטובר 2001 מטוס Tu-154 הרוסי (טיסה 1812 של S7 איירליינס) בו נספו 78 בני אדם, רובם ישראלים, מעל הים השחור.


פעילות מבצעית של המערכת בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל במלחמת האזרחים בסוריה
מפת אמ"ט לטיל SA-5 שנערכה בCIA בשנת 1984

סוריה הייתה המדינה הראשונה שרכשה את המערכת מברית המועצות. המערכת נדרשה לסוריה לאחר מלחמת לבנון הראשונה כדי לאיים ולהגביל את חופש הטיסה שהיה למטוסי הבקרה האווירית של ישראל, שסייעו להצלחה בקרבות האוויר במלחמה. לאחר השמשת הסוללות נוצר מצב חדש שבו שדה התעופה בן-גוריון היה מצוי בטווח הטילים. רכיבי המערכת סופקו בינואר 1983[1]. במהלך מלחמת האזרחים בסוריה השתלטו המורדים על מספר אתרים שבהם ניצבו רכיבי המערכת וגרמו לה נזק. חלק מהמערכות שנפגעו במהלך הלחימה הוחלפו או תוקנו על ידי רוסיה וחזרו לכשירות מבצעית. ב־17 במרץ 2017 נורו מספר טילי SA-5 לעבר מטוסים ישראליים שהפציצו מטרה בסוריה. אחד הטילים שהמשיך לכיוון ישראל יורט על ידי טיל חץ 2. ב־16 באוקטובר 2017 שיגר צבא סוריה טיל קרקע־אוויר מדגם SA-5 (טיל S-200) לעבר מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי שחגו בשמי לבנון בגיחת צילום שגרתית. המטוסים לא נפגעו והשיבו בירי פצצות מונחות שהשמידו את מכ"ם סוללת הנ"מ שתקפה אותם ובכך הוציאו אותה מכלל שימוש.[2]

בבוקר ה-10 בפברואר 2018 הצליחה סוללת S-200 סורית, באמצעות ירי של למעלה מ-20 טילי נ"מ, להפיל מטוס F-16I סופה של חיל האוויר הישראלי מעל שמי ישראל, אחרי שזה חזר מתקיפה בסוריה. הטייס והנווט נטשו את המטוס, שהתרסק בשטח ישראל, ובצניחה נפצעו קשה וקל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף פריאל, טילי סאם־5 בסוריה - בכשירות מבצעית תוך ‭6-4‬ שבועות, דבר, 18 בינואר 1983 ובתחילה הופעלו על ידי צוותים סובייטיים על אדמת סוריה.
  2. ^ יואב זיתון, חיל האוויר השמיד בסוריה סוללה ששיגרה טיל לעבר מטוסים, באתר ynet, 16 באוקטובר 2017,
    אמיר בוחבוט‏, בתגובה לירי על מטוס חיל האוויר בלבנון: צה"ל הפציץ בסוריה, באתר וואלה! NEWS‏, 16 באוקטובר 2017.