S-300

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
S-300
מידע בסיסי
קוד נאט"ו Grumble עריכת הנתון בוויקינתונים
ייעוד טיל קרקע-אוויר לטווח ארוך
ארץ ייצור ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
יצרן Kalinin Machine-Building Plant, Aviatek עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת השירות 1978–הווה (כ־45 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
ביצועים
טווח 47 - 195 ק"מ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

S-300 היא סדרה של מערכות טילי קרקע-אוויר לטווח רחוק מתוצרת חברת אלמז הרוסית. המערכת פותחה בתחילה על ידי ברית המועצות בשנות ה-70 של המאה ה-20 עבור כוחות ההגנה האווירית הסובייטיים, ולאחר מכן על ידי רוסיה כנשק נגד מטוסים ונגד טילי שיוט, ובדגמים מתקדמים הותאמה ליירוט טילים בליסטיים.

תיאור ומאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת S-300 (מכונה גם PMU-2) נפרסה לראשונה על ידי ברית המועצות בשנת 1979, לצורך הגנה אווירית על מתקנים תעשייתיים גדולים, מתקנים מנהליים, בסיסים צבאיים, ושליטה במרחב האווירי נגד תקיפה מצד מטוסי אויב. המערכת אוטומטית לחלוטין, אם כי אפשריים גם תצפית ותפעול ידניים. ניתן להציב את רכיבי המערכת ליד עמדת הפיקוד המרכזית, או עד מרחק של 40 קילומטרים. כל מכ"ם מספק הכוונה לטילי עמדת הפיקוד המרכזית. עמדת הפיקוד משווה את הנתונים שמתקבלים ממכ"מי הכיוון המוצבים בנפרד במרחק של עד 80 קילומטר זה מזה, ומסננת מטרות שווא, משימה קשה במרחקים גדולים כאלו. למערכת הפיקוד יש שני מצבי זיהוי מטרה - פעיל וסביל.

S-300 נחשבת לאחת ממערכות הטילים נגד מטוסים החזקות ביותר שקיימות בעשור השני של המאה ה-21.[1] מכ"מי המערכת יכולים לעקוב אחר 100 מטרות בו-זמנית תוך נעילה על עד 12/24/36 מטרות. זמן פריסת ה-S-300 הוא חמש דקות.[1] טילי ה-S-300 מוכנים לשימוש, אטומים, ואינם דורשים תחזוקה לאורך חייהם.

למערכת יש גם יכולת מוגבלת לשמש כטיל קרקע קרקע נגד מטרות שטח, לטווח של כ-100 ק"מ. עקב עלות הטיל וזמינות טילי קרקע-קרקע ייעודיים, זולים ומדויקים יותר, יכולת זו כמעט שלא נוצלה ולא תורגלה. במהלך מלחמת רוסיה-אוקראינה נורו לראשונה טילי S-300 לעבר מיקולאייב, לטענת מקורות אוקראינים.[2]

הטיל המקביל אליו במערב הוא ה-MIM-104 פטריוט מתוצרת ארצות הברית.

משתמשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכת נמכרה לארמניה, סין, הודו, אוקראינה, בלארוס, סלובקיה, יוון, בולגריה, קזחסטן, וייטנאם, טורקיה, אלג'יריה ולוב. לפי דיווחים איראניים ורוסיים, הייתה כוונה למכור את המערכת גם לאיראן החל מסוף שנת 2008, אך ביוני 2010 הודיע גורם רוסי בכיר כי העסקה הוקפאה. ב-12 באפריל 2015 ביטלה רוסיה את האיסור על מכירת הטילים לאיראן. תהליך אספקת המערכת לאיראן החל ב-23 בנובמבר 2015.

רוסיה חתמה על עסקת מכירת מערכות S-300 לסוריה בהנהגת בשאר אל-אסד בשנת 2013, אולם בעקבות לחצים מצד ישראל וארצות הברית המערכת לא סופקה. במחצית הראשונה של 2016 העבירו הרוסים לפחות סוללה אחת של טילי S-300 (דגם V4) לסוריה לשם הגנה על כוחותיה שם.[3] לאחר תקיפה אווירית של ארצות הברית, בריטניה וצרפת על יעדים סוריים בעקבות חשד שמשטר אסד עשה שימוש בנשק כימי נגד מורדים, באפריל 2018, הודיעו גורמים רוסיים על אפשרות שתוסר מניעת האספקה של ה-S-300 לסוריה[4] - ייתכן שדגם S-300PMU2 Favorit.[5] ב-24 בספטמבר 2018, בעקבות הפלת מטוס הסיור הרוסי על ידי נ"מ סורי במתקפת הטילים בלטקיה על מתקן הצבא הסורי והאשמת ישראל באחריות לכך, הודיע שר ההגנה הרוסי על אספקתם בתוך שבועיים של טילי ה-S-300 לידי סוריה.[6][7] אחת הסוללות הוצאה מרוסיה באוגוסט 2022 בשל הפלישה הרוסית לאוקראינה.[8][9]

דגמים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגם קוד דיווח נאט"ו שנת הצגה טווח משקל ראש קרב הנחיה
S-300PT SA-10 1978 47 ק"מ 1,450 ק"ג 100 ק"ג רדיו
S-300V SA-12 1984 90 ק"מ 1,450 ק"ג 133 ק"ג מכ"ם חצי אקטיבי
S-300V SA-12 1984 100 ק"מ 420 ק"ג 150 ק"ג מכ"ם חצי אקטיבי
S-300VM SA-23 1990 200 ק"מ - - מכ"ם חצי אקטיבי
S-300PMU SA-20 1992 150 ק"מ 1,780 ק"ג 150 ק"ג מכ"ם חצי אקטיבי
S-300PMU SA-20 1992 195 ק"מ 1,800 ק"ג 150 ק"ג מכ"ם חצי אקטיבי משולב רדיו
S-400 SA-21 1999 120 ק"מ 420 ק"ג 24 ק"ג מכ"ם אקטיבי
S-400 SA-21 2000 400 ק"מ - - מכ"ם אקטיבי

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: S-300

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "International Assessment and Strategy Center > Research > Almaz S-300 – China's "Offensive" Air Defense". Strategycenter.net. 25 February 2006. Retrieved 14 November 2011.
  2. ^ תומאס ניודיק, Russia Now Firing S-300 Surface-To-Air Missiles At Land Targets In Ukraine: Official, The Drive, ‏8 ביולי 2022
  3. ^ Moscow Delivers S-300 missiles to syria for defence of Russian naval base. RT 7 Oct. 2016
  4. ^ העברת ה-S-300 לסוריה: "השלכות קטסטרופליות אם ישראל תתקוף", באתר וואלה!‏, 23 אפריל 2018
  5. ^ אתר למנויים בלבד "רוסיה צפויה להעביר בקרוב טילי S-300 לסוריה", באתר הארץ, 23 באפריל 2018
  6. ^ אור הלר, לאחר הפלת המטוס: רוסיה תספק לאסד טילי S-300 תוך שבועיים, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 24 בספטמבר 2018
  7. ^ הלוויין חשף: סוללת S-300 רביעית נפרסה בסוריה - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, ‏2019-06-30
  8. ^ N12 - פוטין מוותר על נכס משמעותי - שמנע מישראל לפעול..., N12, ‏2022-08-26
  9. ^ בן ישי, רון (2022-08-27). "רוסיה קיפלה מערכת S-300 - ויצרה הזדמנות לתקיפה ביעד אסטרטגי בסוריה". Ynet. נבדק ב-2022-08-27.


רק"מ מדינות הגוש הסובייטי לאחר מלחמת העולם השנייה
טנקים T-84 Oplot-M • T-90 • T-84 • T-80 • T-72 • IT-1 • T-64 • T-62 • PT-76 • T-55 • T-10 • ארמטה T-14
נגמ"שים BTR-152 • BTR-94 • BPM-97 • BTR-90 • BTR-80 • BTR-70 • BTR-60 • BTR-40 • BTR-4 • BTR-3 • BTR-D • BTR-50 • MT-LB
נגמ"שי לחימה BMPT • BTR-T • BMD-3 • BMD-2 • BMD-1 • BMP-3 • BMP-2 • BMP-1 • ‏T-15 ארמטה
תותחים מתנייעים 2S1 גווזדיקה • ‏SO-152 • ‏2S4 טולפן • ‏2S5 גיאטסינט-S • ‏2S7 פיון • ‏2S9 נונה • ‏2S19 MSTA‏ • ‏‏2S23 נונה-SVK • ‏2S25 Sprut-SD • ‏2S31 וונה • ‏ASU-57 • ‏ASU-85 • ‏A-222 ברג
ארטילריה רקטית BM-14 • ‏BM-21 גראד • ‏BM-24 • ‏BM-25 • ‏BM-27 אוראגן • ‏TOS-1 • ‏BM-30 סמרץ'
טילי קרקע-קרקע 2K6 לונה • 9K52 לונה-M • ‏OTR-21 טוצ'קה • OTR-23 אוקה • 9K720 איסקנדר • K-300P בסטיון-P
רק"ם נ"מ ‏SA-22 • SA-19 • ZSU-23-4 • ZSU-57-2 • BTR-152A\D\E • BTR-40A
מערכות קרקע-אוויר SA-4 • ‏SA-6 • ‏SA-8 • ‏SA-9 • ‏‏SA-10 • ‏SA-11 • ‏‏SA-12 • ‏SA-13 • ‏SA-15 • ‏SA-17 • ‏SA-19 • ‏‏SA-20 • ‏‏SA-21 • ‏‏SA-22
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=S-300&oldid=34563057"