א-רקה
 | |
| צילומי תמונות של העיר | |
| מדינה / טריטוריה |
 סוריה |
|---|---|
| מחוז | א-רקה |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד |
244  |
| שטח | 1,962 קמ"ר |
| גובה | 245 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 299,824[1] (2019) |
| ‑ במטרופולין | 338,773 |
| ‑ צפיפות | 110 נפש לקמ"ר (2012) |
| קואורדינטות | 35°57′N 39°01′E / 35.95°N 39.01°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.esyria.sy/eraqqa/ | |
  | |
אַ-רַּקַּה (בערבית: الرقة, תעתיק מדויק: אלרַּקַּה) היא עיר בצפון סוריה, השוכנת על גדת נהר פרת בשפכו של נהר בליח, כ-160 קילומטר מזרחית לעיר חלב. העיר היא בירת מחוז א-רקה וממוקמת במרחק 40 קילומטרים ממזרח לסכר טבקה, הגדול בסוריה.
עד לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה א-רקה הייתה העיר השישית בגודל אוכלוסייתה בסוריה, כשעל פי מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2004, התגוררו בה 220,488 תושבים. על פי נתונים לשנת 2020, דווח כי 81 אלף איש גרים בה. העיר הייתה בשליטת ההלנים והביזנטים ושימשה כבירת החליפות העבאסית בשנים 796 עד 809 ותחת שליטת הארון א-רשיד. היא גם הייתה בירת המדינה האסלאמית משנת 2014 עד 2017
כיום נשלטת א-רקה על ידי הכוחות הסוריים הדמוקרטיים ששולטים בכל שטחי העיר, לאחר שכבשו אותה מידי ארגון המדינה האסלאמית, שהחזיק בה מפקדה לכוחותיו בסוריה. העיר נחשבה במרבית שנות מלחמת האזרחים בסוריה לבירת המדינה האסלאמית. בעיר פעל מטעם המדינה האסלאמית סיור חיסבה, מעין משמר עליון לאכיפת החוק בעיר. הכנסייה הארמנית הקתולית בעיר הוסבה למסגד ומרכז הדרשות של העיר, במקביל להימלטותם של אלפים מתושבי העיר הנוצרים. מעמדה של העיר הפך אותה ליעד לתקיפות אוויריות אינטנסיביות של צרפת ורוסיה.[2] ביוני 2017, הכוחות הסוריים הדמוקרטיים בתמיכת ארצות הברית פתחו בקרב על העיר א-רקה, במטרה למוטט את הח'ליפות שעליה הכריז הארגון. שלושה חודשים מאוחר יותר, ב-17 באוקטובר, לאחר הפצצות כבדות שהחריבו את העיר כמעט לחלוטין, הודיעו הכוחות הסוריים הדמוקרטים על שחרורה של העיר מידי המדינה האסלאמית.[3] ב-17 באוקטובר 2019, במהלך מבצע מעיין השלום, במסגרת הסכם בין הכוחות הסוריים הדמוקרטים והממשל הסורי, כוחות צבא סוריה נכנסו לעיר, לראשונה מזה 5 שנים והיא הוכרזה כחופשית מדאעש.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר הייתה מיושבת עוד מימי קדם. בקרבת העיר נמצאים אתרים ארכאולוגים ובהם תל ביה, שהוא אתר של העיר הבבלית העתיקה תותול, וכן תל זיידאן. העיר המודרנית מתבססת על עיר אשר הוקמה בתקופה ההלניסטית על ידי סלאוקוס הראשון. יורשו, סלאוקוס השני הרחיב רבות את העיר. תחת שלטון האימפריה הרומית, א-רקה הייתה חלק ממחוז אוסרואנה.
א-רקה מילאה תפקיד מפתח ביחסים בין האימפריה הסאסאנית לזו הביזנטית, כאשר שלטה בעיר. לאחר מלחמות בין האימפריות, העיר מילאה כנקודת מעבר סחורות בין שתי האימפריות. בשנת 542 העיר נהרסה על ידי השליט הפרסי ח'וסרו הראשון ותושביה הוגלו. העיר שוקמה על ידי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית.
בימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 639 או 640 העיר נכבשה על ידי הכובש המוסלמי, ומאז היא מופיעה בכתבים תחת השם "א-רקה". הנוצרים הורשו להמשיך בפולחן שלהם, אך צמיחת הנצרות הייתה אסורה. עד המאה ה-12, התקיימו לפחות ארבעה מנזרים בעיר. בנימין מטודלה עבר בעיר במאה ה-12 ותיאר את הקהילה היהודית בעיר. בתחילת המאה ה-13 ביקר בעיר גם הנוסע והמשורר יהודה אלחריזי בדרכו לבבל.
חשיבותה האסטרטגית של א-רקה התחזקה מאוד עם שלהי בית אומיה ותחילת השושלת העבאסית, כשהייתה בצומת דרכים בין הערים דמשק, אורפה ותדמור. העיר הייתה בירת הח'ליפות העבאסית בשנים 796–809, תחת שלטון הח'ליף הארון א-רשיד. היא הייתה עיר חשובה במחוז ההיסטורי דיאר מודר (אנ') והשתייכה גם לחצי האי ג'זירה. במאות השנים שלאחר מכן העיר שקעה כתוצאה ממלחמות אזוריות, ונותרה לשליטת שבטים בדואים.
א-רקה פרחה שוב בזמן השושלת האיובית בשנים 1150-1250. המצביא והשליט הידוע זנגי נקבר בעיר בשנת 1146.
בתקופת האימפריה העות'מאנית העיר הייתה באיילט א-רקה שבירתו הייתה העיר אורפה.
בתקופה המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר יושבה מחדש בשנת 1864. בתחילה כעמדה צבאית, ולאחר מכן לערבים, בדואים וצ'צ'נים שברחו ממלחמת הקווקז. ב-1981 הוקם בעיר מוזיאון א-רקה שהציג ממצאים ארכאולוגיים מהמחוז מתקופות שונות וכן אמנות מודרנית. מוזיאון זה נשדד והמבנה נפגע במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.[4]
העיר פרחה בשנות ה-50 של המאה ה-20. כותנה הייתה מקור נרחב להכנסות אל העיר. בעשורים שלאחר מכן נחשפו שרידים ארכאולוגיים רבים.
במלחמת האזרחים ולאחריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – מלחמת האזרחים בסוריה, הקרב על א-רקה (2017)
ארגון ג'בהת א-נוסרה השתלט על העיר במרץ 2013, השליט בה את השריעה ושרף שתי כנסיות, וכן מסגדים שיעים[5]. באוגוסט 2014 כבשו כוחות המדינה האסלאמית כמעט את כל שדה התעופה הצבאי הסורי שבקרבת העיר[6]. לאחר הפיגועים בפריז שבוצעו בנובמבר 2015, העיר הופצצה רבות על ידי קואליציה בהובלת ארצות הברית. המדינה האסלאמית שלטה על העיר עד אוקטובר 2017, אז השתלטו על העיר הכוחות הסוריים הדמוקרטיים שזכו לתמיכת ארצות הברית. באוקטובר 2017 נאמד מספר תושבי העיר בכ-30,000.
ב־2021, ארבע שנים לאחר שחרורה, דווח שהעיר א-רקה חזרה לחיים הודות למאמצי הצוותים המקומיים להבטחת שירותים מתאימים. את העיר מנהלת המועצה האזרחית של רקה, ששיקמה את אספקת המים והתשתיות של מגזרי החקלאות והאנרגיה. בנוסף, שוקמו גשרים חיוניים המקשרים את האזור הכפרי עם העיר ורשתות מי השתייה והביוב. בנוסף לשיקום כבישים, פינוי תלוליות עפר, סלילת רחובות ערים ושתילת פארקים ציבוריים. בנוסף, שופצו 400 בתי ספר בעיר ובית החולים הלאומי א-רקה נפתח מחדש, בנוסף לבית החולים למיילדות ולגינקולוגיה ו־27 מרכזי הבריאות הפזורים בעיר ומרכז בידוד המיועד לנדבקים בנגיף הקורונה.
מאז החזרת השליטה לכוחות הממשלה, כלכלת העיר תלויה במתקנים תעשייתיים כמו מפעלי פלסטיק, ייצור חומרי בניין ותעשיות נוספות ומספר המפעלים הללו הגיע ל-100.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של א-רקה- דורון פסקין, מדוע הפכה רקה לבירת הטרור של דאעש?, באתר כלכליסט, 17 בנובמבר 2015
סומיני סנגופטה, הניו יורק טיימס, פנים מול פנים עם ניצולי דאעש בא-רקה: ביקור בבירת המדינה האיסלאמית, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2017- א-רקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אוכלוסיית סוריה (באנגלית)
- ^ עקב המתקפה של רוסיה וצרפת: הנהגת דאעש נמלטה מא-רקה, באתר וואלה, 18 בנובמבר 2015
- ^ המיליציה הכורדית בסוריה: בירת המדינה האיסלאמית א-רקה בידינו, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2017
- ^ Ar-Raqqah Museum in Syria continues to Suffer דיווח באתר art-crime.blog ב-26 בנובמבר 2016
- ^ As jihadist rebels burn two Catholic churches in ar-Raqqah, Assad's enemies openly split, אתר asianewsת 27 בספטמבר 2013
- ^ ד-פ-א, ניו יורק טיימס ו"הארץ", "המדינה האיסלאמית" כבשה את המאחז האחרון של אסד במחוז א-ראקה, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2014