אדיפוס המלך

אדיפוס המלך
Oι̉δίπoυς τύραννoς

אדיפוס המלך על הבמה בתיאטרון במדריד, 2011
כתיבה	סופוקלס
דמויות	אדיפוס (מלך תבאי) יוקסטה (אשתו) אנטיגונה, איסמנה (בנותיהם) קראון (אחיה של יוקסטה) כהן זאוס טירסיאס (הנביא העיוור) שליח ראשון רועה צאן שליח שני מקהלת זקני תבאי ראש המהקהלה
מקום ההתרחשות	תבאי
סוגה	טרגדיה יוונית
הצגת בכורה	429 לפנה״ס
שפה	יוונית עתיקה

אדיפוס המלך (ביוונית: Oι̉δίπoυς τύραννoς; "אוֹידיפוס הטיראן") היא טרגדיה יוונית שנכתבה על ידי סופוקלס בשנת 428 לפנה"ס, על פי דמותו של אדיפוס מלך תבאי - דמות מהמיתולוגיה היוונית. המחזה הוא השני מבין הטרגדיות התבאיות שהועלו על במה, אך הוא הראשון בסדר הכרונולוגי, כשלאחריו באים "אדיפוס בקולונוס" ו"אנטיגונה". אריסטו (ב"פואטיקה") ראה ב"אדיפוס המלך" דגם מושלם של טרגדיה יוונית, ובדיעבד אכן זה מקומו של המחזה בתולדות הספרות המערבית.

עלילה

אדיפוס הוא בנם של ליוס מלך תבאי ויוקסטה. כאשר נולד נמסרה להוריו נבואה, שעל פיה, כאשר אדיפוס יגדל, הוא יהרוג את אביו ויינשא לאימו. הוריו של אדיפוס החליטו להורגו כדי למנוע את התגשמות הנבואה. הם הפקידו אותו בידי רועה, וציוו עליו להורגו. אך הרועה ריחם עליו והשאיר אותו על ראש הר. רועה צאן אחר שעבר במקום מצא את התינוק והביא אותו לפוליבוס מלך קורינתוס. הוא גדל כבנם של המלך והמלכה. כאשר אדיפוס גדל, הוא שמע מפי האורקל מדלפי כי הוא עתיד להרוג את אביו ולהינשא לאמו. הוא החליט לברוח מחשש שמא יגשים את הנבואה ויהרוג את הוריו המאמצים.

במהלך נדודיו ביוון, הוא פוגש זקן נישא על ידי שני משרתים שמתייחסים אליו ביהירות רבה. אדיפוס הורג אותם, מבלי לדעת שאחד מההרוגים הוא אביו הביולוגי, ושחציה הראשון של הנבואה הוגשם. בהמשך דרכו הגיע אדיפוס לתבאי, עיר הולדתו, ושמע שמלך העיר מת בנסיבות מסתוריות. העיר הייתה נתונה במצור על ידי ספינקס, שדרשה שיפתרו את חידתה כתנאי להסרת המצור. אדיפוס פתר את החידה, שהייתה: איזו חיה הולכת בבוקר על ארבע, בצהריים על שתיים, ובערב על שלוש? התשובה הייתה האדם, שבצעירותו זוחל על ארבע, בבגרותו הולך על שתיים, ובזקנתו הולך עם מקל ולכן יש לו שלוש רגליים. הוא שחרר את תבאי, וכפרס על תושייתו נשא לאישה את אלמנת המלך. בכך התגשמה הנבואה במלואה.

לאחר מספר שנים, כאשר לאדיפוס ולאשתו-אימו היו ילדים, פרצה בתבאי מגפה נוראה. אדיפוס שלח שליחים לכל רחבי יוון במטרה להבין את סיבת המגפה, ומתחיל חיפוש אחרי החוטא.

בשלב זה של קורות חיי אדיפוס, מתחיל המחזה אודותיו. אדיפוס שולח את קראון לאורקל בדלפי כדי לקבל מענה לצרה שנפלה על העיר. קראון חוזר עם התשובה שהסיבה למגפה היא משום שרוצחו של המלך ליוס גר בעיר. אדיפוס, מבלי לדעת שליוס הוא אביו והוא שרצח אותו, נותן מראש עונש לאשם שיימצא, בכך שיוגלה מן העיר ויוחרם. כדי לגלות מיהו הרוצח שהביא את המגפה, מזמן אדיפוס את תרסיאס הנביא העיוור כדי שייתן תשובות. תרסיאס מתחמק משאלתו כדי לא להיות מי שמספר לאדיפוס שהוא עצמו האשם, דבר שמביא את אדיפוס לכעוס עליו ולהאשימו ברצח שהביא את הצרות על תבאי. מסע האשמות הזה ממשיך גם בהאשמתו של קראון בכך שזה רוצה לקחת את המלוכה ממנו. כתוצאה מהמריבה של אדיפוס ותרסיאס, תרסיאס מגלה לאדיפוס לבסוף שאדיפוס עצמו הוא הרוצח. אדיפוס תחילה לא מאמין לו, וממשיך לדבר עם אשתו ולנסות לגלות את האמת על הרוצח. רק לקראת סיום המחזה, לאחר מפגש עם הרועה שאסף אותו מבית הוריו, אדיפוס ואשתו-אימו מבינים את האמת המרה. אדיפוס ובני משפחתו גוזרים על עצמם את עונשם. אדיפוס עוקר את שתי עיניו ויוצא לגלות יחד עם שתי בנותיו, איסמנה ואנטיגונה. אשתו-אימו מתאבדת. אולם שני בניו, אטאוקלס ופוליניקס, נשארים בעיר.

ניתוח ספרותי

ההצגה "אדיפוס המלך" בביצוע תיאטרון במדריד, 2011

גורלו של אדיפוס במחזה

קיימות שתי גישות עיקריות הנוגעות לגורלו הטראגי של אדיפוס. האחת טוענת שטרגדיית אדיפוס המלך היא טרגדיה של גורל, כלומר – אדיפוס נתון בציפורני הגורל ואינו אחראי לטעויותיו ולגורלו. לפי גישה זו, חיי האדם נשלטים על ידי כוחות שמעבר לאדם (האלים).

דעה זו גורסת כי אדיפוס לא עשה עוול בכוונה תחילה – הסיבות לרצח לאיוס מושתתות בעיקרן על אופיו הנמהר ומהיר החימה – הוא אכן חף מפשע, במובן המדובר. כל אשמתו היא שהאלים בחרו בו כדי ללמד לקח את בני התמותה. לא משום שחטא, אלא משום שזהו רצונם, ורצונם צודק תמיד. בגישה הזו האלים מגלמים את תפקיד 'הגורל העיוור', ועל אדיפוס הוטל להיות הקורבן, הדמות הטראגית בעלילה (אך למרות זאת, בסיפור האגדה עצמו, מה שאין מספרים, לפני שנולד לליוס בן הוא אנס בן של כהן בדלפי, ועל כך נחתה עליו קללה שלא ייוולד לו בן. אך למרות זאת הוליד ליוס בן, ולכן קיללו אותו האלים שוב, "הבן שלך ירצח אותך וישכב עם אימו"). הם רצו להדגיש את עליונות כוחם האלוהי על הכוח האנושי, שהוא כאין וכאפס ביחס לשלהם, ובחרו באדיפוס דווקא משום שהוא אדם דגול ורם מעלה, כי אין הכפשת שמו של איש מעניי העם יכולה להיות סימן לגדולת האלים.

הגישה השנייה, לעומת זאת, בה תומכים רבים (ואריסטו הראשון בהם), אומרת שמקור גורלו הנורא של אדיפוס הוא בחטא שחטא. אומנם הנקודות השליליות באופיו הן ביטחון עצמי מופרז וחשדנות, שמביאים אותו למעשים נמהרים ולא תמיד צודקים, אך עם זאת, לפי תיאור הרצח של לאיוס, משתמע כי אדיפוס היה חף מפשע. בני אדם רבים שחטאיהם ומגרעותיהם גדולים מאלו של אדיפוס נחשבים לאנשים הגונים ומהוגנים, וחייהם רגועים ושלווים. לפי מושגי היוונים, רצח לאיוס היה רצח שאינו גורר כל עונש, אלא רק צורך בהיטהרות.

אדיפוס כדמות טראגית במחזה

אדיפוס הוא אדם מהיר החלטה ומהיר פעולה, בעל אינטליגנציה גבוהה המנוצלת היטב, ותכונות מנהיגות בולטות, שמעורר הערצה אצל נתיניו. עם כל אלה, הוא גם איש נמהר, נוח לכעוס ולחשוד. יש לו אישיות גדולה, אבל לא אידיאלית לאישיותו של אדם. אישיותו מגלמת את הדמות הטראגית בכך שהוא נאבק באומץ מול הגורל, ואצילות הרוח שאופפת אותו אפילו בשעת משבר, אסון והתפוררות האושר שלו, היא מקור הטראגיות של המחזה "אדיפוס המלך".

ככל שמתקדם המחזה מתהדקת 'טבעת האמת' סביב אדיפוס, עד שהוא אינו יכול עוד לברוח. דמותו מתגלה בכל הטראגיות שבה בתמונת השיא של המחזה – בשיחה שבין אדיפוס, השליח מקורינתוס והמשרת הזקן, בה אדיפוס יכול להרכיב, לבסוף, את תמונת חייו למן ההתחלה. היא מורגשת על ידי הקורא (או הצופה), באופן מסוים, כבר מהתמונה הראשונה, בה בני תבאי מתחננים בפני אדיפוס שיציל את העיר מפני הצרות שפקדו אותה. את הטראגיות במחזה מדגישה האירוניה הטראגית שנראית בכל חלקי המחזה.

נראה שאדיפוס כלל אינו מתרעם על גורלו העגום, למרות היותו הקורבן, כביכול. הוא לא מתלונן על דינו ואינו כועס על האלים. הוא מקובע בתכונות אופיו השליליות – וגם החיוביות. הוא מתעקש לחקור את האמת עד סופה, מה שנובע מתקיפותו האינטלקטואלית המאפיינת אותו – גם בוויכוח שלו עם תרזיאס הוא מפגין חוסר הקשבה וחוסר הבנה.

העימות הטראגי שבמחזה, שיוצר את דמותו הטראגית של אדיפוס, הוא ההתנגשות בין האמת של האלים לבין האמת בה מאמינים בני האנוש.

תרגומים לעברית

• סופוקלס, אדיפוס המלך, תרגם מיונית עם מבוא שאול טשרניחובסקי, ברלין, א.י. שטיבל, תר"ץ 1929
• סופוקלס, אוידיפוס המלך, תרגם מיוונית והוסיף מבואות, הערות ונספחים שלמה דיקמן, ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ה 1964
• סופוקלס, אדיפוס המלך, מיוונית: אהרן שבתאי, ירושלים, שוקן, תשמ"א 1981
• סופוקלס, אדיפוס המלך, מיוונית: שמעון בוזגלו, ספרי עליית הגג/ידיעות ספרים, 2012
• סופוקלס, אדיפוס המלך, מיוונית: פרופסור דבורה גילולה, הוצאת ליון בוקס, 2015.

ראו גם

• אדיפוס
• תסביך אדיפוס
• אדיפוס רקס (אופרה)

לקריאה נוספת

• עדי פרוש, "משפט וספרות: אשמה, כוונות ותוצאות בטרגדיה 'אדיפוס המלך'", עיוני משפט כד, עמ' 15–80

קישורים חיצוניים

• שרונה גורי, אדיפוס המלך, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• המבוא והפתיחה לאדיפוס המלך, מתוך האתר של המשורר שמעון בוזגלו
• אדיפוס המלך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סופוקלס. אדיפוס המלך, דף שער בספרייה הלאומית
• אדיפוס המלך, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)