אה"מ קורנווליס (1901)

אה"מ קורנווליס
HMS Cornwallis

אה"מ קורנווליס יורה מטח דופן במהלך הנסיגה ממפרץ סובלה בדצמבר 1915
אה"מ קורנווליס יורה מטח דופן במהלך הנסיגה ממפרץ סובלה בדצמבר 1915
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה
צי
סדרה	אוניות המערכה מסדרת דאנקן
ציוני דרך עיקריים
מספנה	Thames Ironworks and Shipbuilding Company
תחילת הבנייה	19 ביולי 1899
הושקה	17 ביולי 1901
תקופת הפעילות	9 בפברואר 1904 – 9 בינואר 1917 (12 שנים)
אחריתה	הוטבעה על ידי הצוללת U-32
מיקום	35°06′00″N 15°11′00″E
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה
מידות
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 13,483–13,966 טון, מקסימלי: 15,100–15,400 טון
אורך	132 מטר
רוחב	23.01 מטר
שוקע	7.85 מטר
נתונים טכניים
מהירות	19 קשרים
גודל הצוות	720 איש
טווח שיוט	11,240 ק"מ במהירות 10 קשר
הנעה	24 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 18,000 כוחות סוס
צורת הנעה	2 מדחפים
אמצעי לחימה
שריון	שריון עיקרי – 178 מ"מ, שריון סיפון – 25–51 מ"מ, צריחי תותחים ראשיים – 203–254 מ"מ, קזמטים – 152 מ"מ, ברבטות – 102–279 מ"מ, מחיצות הגנה – 178–279 מ"מ, מגדל הניווט – 305 מ"מ
חימוש	4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ), 12 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 10 תותחים 12 ליטראות (3 אינץ', 76 מ"מ), 6 תותחים 3 ליטראות (1.9 אינץ', 47 מ"מ), 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ)

אה"מ קורנווליס הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של הצי המלכותי הבריטי מסדרת דאנקן. קורנווליס ואחיותיה, שנבנו כדי להתמודד עם קבוצה של אוניות מערכה רוסיות מהירות, היו מסוגלות להפליג במהירות של 19 קשרים (35 קמ"ש), מה שהפך אותן לאניות המערכה המהירות ביותר בעולם. אוניות המערכה מסדרת דאנקן היו חמושות בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) והן היו דומות בגדול לסדרת לונדון, אם כי עם הדחק מופחת מעט ופריסת שריון דקה יותר. ככאלה, הם שיקפו התפתחות של אוניות המערכה מסדרת קאנופוס הקלה יותר. קורנווליס נבנתה בין הנחת השדרית שלה ביולי 1899 לבין השלמתה בפברואר 1904.

לאחר כניסתה לשירות בשנת 1904, קורנווליס שובצה לצי הים התיכון עד 1905, אז הועברה לצי התעלה. היא שהתה שם שנתיים לפני שהועברה לצי האטלנטי, שם נשארה עד 1909, ואז חזרה לצי הים התיכון. בשנת 1912, היא שובצה לצי הבית, תחילה בשייטת אוניות המערכה הרביעית ולאחר מכן בשייטת אוניות המערכה השישית, שם הוצבה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. השייטת השישית חיפתה על חציית חיל המשלוח הבריטי לצרפת באוגוסט 1914, ולאחר מכן הועברו אוניותיה לשייטת אוניות המערכה השלישית כדי לתגבר את הצי הגדול בסיורים הצפוניים.

בינואר 1915 נשלחה קורנווליס לים התיכון כדי להשתתף במערכת הדרדנלים נגד האימפריה העות'מאנית. היא ירתה את היריות הראשונות של המערכה ב-19 בפברואר במהלך הפגזה של הגנות החוף העות'מאניות. במהלך החודשיים שלאחר מכן, היא השתתפה בהתקפות רבות על המבצרים שלא הצליחו להרוס אותם, מה שהוביל להחלטה שתהיה צורך בהתקפה קרקעית גדולה כדי לנטרל את ההגנות. קורנווליס תמכה בנחיתה בכף הלס ב-25 באפריל והפגיזה חיילים עות'מאניים במהלך החודש הבא, כאשר חיילי מדינות ההסכמה ביקשו לדחוף עוד יותר פנימה. לאחר מכן שירתה בסיורי תעלת סואץ וזמן קצר בתחנת הודו המזרחית עד מרץ 1916, אז שבה לים התיכון. בזמן סיור ליד מלטה ב-9 בינואר 1917, היא טורפדה והוטבעה על ידי הצוללת U-32 הגרמנית.

תכנון

תוכנית גובה והסיפון הימני כפי שמתואר ב-Brassey's Naval Annual 1915

שש האוניות של סדרת דאנקן הוזמנו בתגובה לאוניות המערכה המהירות מסדרת פרסבט שהחלו לבנות על ידי הצי הרוסי הקיסרי באמצע שנות ה-90 של המאה ה-19. האוניות הרוסיות היו אוניות מערכה מהירות דרג ב', ולכן ויליאם הנרי וייט, המנהל הבריטי לבנייה ימית, עיצב את סדרת דאנקן כך שתתאים למהירות הגבוהה של כלי השיט הרוסיים. כדי להשיג את המהירות הגבוהה יותר תוך שמירה על הדחק כמו באוניות המערכה הקודמות, וייט נאלץ להפחית באופן משמעותי את הגנת השריון של האוניות, ולמעשה הפך את האוניות לגרסאות מוגדלות ומשופרות של סדרת קאנופוס של 1896, במקום נגזרות של אוניות המערכה דרג א' מג'סטיק, פורמידבל ולונדון החזקות יותר. המאפיינים ההגנתיים המופחתים, הפך את האוניות מסדרת דאנקן לנחותות מאוניות המערכה האמיתיות מהדרג הראשון, אך הן היו עדיפות במידה ניכרת על אוניות המערכה מסדרת פרסבט שנגדן נבנו כדי להתמודד, והיו כמה מאוניות המערכה המהירות ביותר בשירות בזמן שנבנו.

קורנווליס הייתה באורך כולל של 432 רגל (132 מטרים), רוחב של 75 רגל 6 אינץ' (23.01 מטרים) ושוקע של 25 רגל 9 אינץ' (7.85 מטרים). הדחק האונייה היה 13,270–13,745 טונות ארוכות (13,483–13,966 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 14,900–15,200 טונות ארוכות (15,100–15,400 טונות) במעמס מלא. הצוות שלה מנה 720 קצינים ומלחים. אוניות הסדרה הונעו על ידי זוג מנועי 4 צילינדרים תלת דרגתיים שהניעו שני מדחפים, עם קיטור שסופק על ידי עשרים וארבעה דוודי בלוויל. הדוודים פלטו לשתי ארובות קרובות הממוקמות באמצע האונייה. לאוניות הסדרה הייתה מהירות מרבית של 19 קשרים (35 קמ"ש) מ-18,000 כוחות סוס (13,000 קילוואט), מה שהפך את קורנווליס ואחיותיה לאוניות המערכה המהירות ביותר בעולם במשך כמה שנים. במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש), האונייה יכלה להפליג לטווח של 6,070 מיילים ימיים (11,240 ק"מ).

לקורנווליס היו ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ)/ 40 קליבר שהותקנו בצריחים תאומים מלפנים ומאחור. האונייה גם הרכיבה סוללה משנית של 12 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ)/ 45 קליבר מותקנים בקזמטים, בנוסף לעשרה תותחי 12 פאונד (3 אינץ' (76 מ"מ)) ושישה תותחי 3 פאונד (47 מ"מ (1.9 אינץ')) להגנה מפני סירות טורפדו. כמקובל באוניות מערכה של התקופה, היא צוידה גם בארבע צינורות טורפדו בקוטר 18 אינץ' (457 מ"מ) שקועים בגוף.

לקורנווליס הייתה חגורת שריון בעובי 7 אינץ' (178 מילימטרים); המחיצה הרוחבית בקצה האחורי של החגורה הייתה בעובי 7–11 אינץ' (178–279 מילימטרים). הצדדים של צריחי הסוללה הראשיים שלה היו בעובי 8–10 אינץ' (203–254 מילימטרים), על גבי ברבטות בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים), וסוללת הקזמטים הייתה מוגנת בפלדת קרופ בעובי 6 אינץ'. למגדל הניווט שלה היו דפנות בעובי 12 אינץ'. היו לה שני סיפונים משוריינים, בעובי 1–2 אינץ' (25–51 מילימטרים), בהתאמה.

היסטוריית שירות

לפני מלחמת העולם הראשונה

השקת קורנווליס, 17 ביולי 1901

קורנווליס, שנקראה על שם ויליאם קורנווליס, הונחה על ידי Thames Ironworks and Shipbuilding Company בלימאות', לונדון ב-19 ביולי 1899 והושקה ב-17 ביולי 1901, כאשר היא הוטבלה על ידי גברת איינסלי, אשתו של אחד מההדירקטורים. טקס ההשקה היה מאופק, עקב האבל של בית המלוכה בעקבות מותה של המלכה ויקטוריה, אולם להשקה היו עדים קהל עצום של צופים, כולל דיפלומטים ממעצמות הצי האחרות באותה תקופה. היא הפליגה למספנת צ'טם כדי להשלים את עבודות האבזור בספטמבר 1902. העבודה הסתיימה בפברואר 1904.

קורנווליס נכנסה לשירות ב-9 בפברואר 1904 כדי להחליף את אוניית המערכה רינואון בצי הים התיכון. בים התיכון היא התנגשה בבריגנית היוונית אנג'ליקה ב-17 בספטמבר 1904, אך לא ספגה נזק רציני. היא עברה לצי התעלה בפברואר 1905, ולאחר מכן לצי האטלנטי ב-14 בינואר 1907. במהלך שירותה בצי האטלנטי, היא עברה שיפוץ בגיברלטר מינואר עד מאי 1908, והפכה לאוניית הדגל של סגן המפקד, אדמירל משנה, ב-25 באוגוסט 1909.

באוגוסט 1909, קורנווליס הועברה חזרה לצי הים התיכון והתבססה במלטה. תחת ארגון מחדש של הצי ב-1 במאי 1912, שייטת הקרב של צי הים התיכון הפכה לשייטת אוניות המערכה הרביעית, צי הבית, שבסיסה בגיברלטר ולא במלטה, וקורנווליס הפכה כך ליחידת צי הבית בגיברלטר. היא צומצמה לצוות שלדי בשייטת אוניות המערכה השישית, הצי השני, במרץ 1914.

מלחמת העולם הראשונה

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, התוכניות קראו במקור לקורנווליס ואוניות המערכה אגממנון, אלבמארל, דאנקן, אקסמות', ראסל וונג'נס להתאחד בשייטת אוניות המערכה השישית ולשרת בצי התעלה, שם הייתה אמורה השייטת לפטרל בתעלת למאנש ולחפות על תנועת חיל המשלוח הבריטי לצרפת. עם זאת, היו תוכניות גם לשייטת אוניות המערכה השישית שתוקצה לצי הגדול, וכשהחלה המלחמה, המפקד העליון, הצי הגדול, אדמירל סר ג'ון ג'ליקו, ביקש שקורנווליס וארבע האוניות האחיות שלה ששרדו (אלבמארל, דאנקן, אקסמות' וראסל) ישובצו בשייטת אוניות המערכה השלישית בצי הגדול לתפקידי סיור כדי לפצות על המחסור של הצי הגדול בסיירות. בהתאם לכך, שייטת אוניות המערכה השישית בוטלה זמנית, וקורנווליס הצטרפה לשייטת אוניות המערכה השלישית בסקפה פלו ב-8 באוגוסט. האוניות פעלו עם סיירות הצי הגדול בסיורים הצפוניים כדי לאכוף את המצור הרחוק על גרמניה.

קורנווליס ואחיותיה, כמו גם אוניות המערכה מסדרת קינג אדוארד השביעי, הועברו זמנית לצי התעלה ב-2 בנובמבר כדי לתגבר את האחרון מול פעילות הצי הקיסרי הגרמני באזורו. ב-13 בנובמבר חזרו אוניות הסדרה קינג אדוארד השביעי לצי הגדול, אך קורנווליס ושאר אוניות המערכה מסדרת דאנקן נשארו בצי התעלה, שם הקימו מחדש את שייטת אוניות המערכה השישית ב-14 בנובמבר. שייטת זו קיבלה משימה להפגיז בסיסי צוללות גרמניים בחוף בלגיה, והתבססה בפורטלנד, אם כי היא עברה לדובר מיד ב-14 בנובמבר. עם זאת, עקב היעדר הגנות נגד צוללות בדובר, חזרה השייטת לפורטלנד ב-19 בנובמבר. שייטת אוניות המערכה השישית חזרה לדובר בדצמבר. קורנווליס נותקה מהשייטת בסוף דצמבר ושובצה למערב אירלנד, שם היא התבססה בקלאו ביי ובקילרני ביי. היא נשארה שם עד ינואר 1915.

מערכת הדרדנלים

מפה המציגה את ההגנות העות'מאניות בדרדנלים ב-1915

בינואר 1915, קורנווליס נצטווה לדרדנלים כדי להשתתף במערכת הדרדנלים נגד האימפריה העות'מאנית. היא עזבה את פורטלנד ב-24 בינואר 1915 והגיעה לטנדוס כדי להצטרף לשייטת הדרדנלים הבריטית בפיקודו של אדמירל סאקוויל קרדן ב-13 בפברואר 1915. קורנווליס הייתה אחת משש אוניות מערכה בריטיות וצרפתיות שנבחרו להוביל את המתקפה הראשונה על המיצרים ב-19 בפברואר, בשליטה מבצעית של תת-אדמירל ג'ון דה רובק. התוכנית המבצעית קראה לקורנווליס לדכא את סוללת החוף העות'מאנית "אורקני". בשעה 09:51 ב-19 בפברואר, קורנווליס ירתה את היריות הראשונות של מערכת הדרדנלים כשהחלה בהפגזה על סוללת "אורקני", אך זמנה בעמדה קוצר כאשר כנן פגום מנע ממנה להטיל עוגן. העות'מאנים לא השיבו באש, אז דה רובק הורה לאוניותיו לעגון במקום כדי לשפר את דיוקן. קורנווליס הוחלפה אפוא באוניית המערכה ונג'נס; במקום זאת הוטלה עליה משימה לתפקד כתצפית של אוניית המערכה טריומף וסיירת המערכה אינפלקסיבל. בהמשך היום, בסביבות השעה 15:00, הצטרפו קורנווליס וונג'נס לאוניית המערכה הצרפתית סיפרן כשהיא תקפה את המצודה בקומקאלה מטווח קצר; במקביל, היא השתמשה בתותחי ה-6 אינץ' שלה כדי לתקוף את סוללת "הלס". כשעה וחצי לאחר מכן, תותחי החוף העות'מאניים החלו סוף סוף לירות לעבר הצי האנגלו-צרפתי, וקורנווליס ספגה אש אך לא נפגעה. עד השעה 17:20, כשהשמש השוקעת החלה להטיל צלליות על ספינותיו, הורה קרדן לצי להפסיק את ההתקפה ולסגת.

מתקפה שנייה החלה ב-25 בפברואר; דה רובק, על סיפונה של ונג'נס, היה אמור להוביל את ההתקפה ביחד עם קורנווליס, ואחריו האדמירל הצרפתי אמיל פול אמאבל גיפרטה עם סיפרן ושארלמאן. ארבע אוניות המערכה הללו תקפו את ההגנות מטווח קצר, בעוד כמה אוניות מערכה אחרות הפגיזו אותן מטווח ארוך יותר כדי לדכא את צוותי התותחים העות'מאניים. שאר האוניות החלו להפגיז את המבצרים העות'מאניים בשעות הבוקר המאוחרות, ודה רובק קיבל פקודה להתחיל בהפלגה אל המצר בשעה 12:15. קורנווליס עקבה אחרי ונג'נס במרחק של ארבעה כבלים ושתי האוניות עשו את מעברן הראשוני לתוך המיצרים לפני שפנו כדי לאפשר לגיפרטה מרחב תמרון. אף אחת מהאוניות לא נפגעה בהתקפה ודה רובק דיווח שכמה מהסוללות העות'מאניות כבר לא היו מאוישות, אז גיפרטה החלה בכניסה שלה למצר. אוניותיו ספגו רק ירייה בודדת בתמורה, אז קרדן הורה לקבוצה של שולות מוקשים להיכנס למיצרים ולהתחיל לפנות את המוקשים הימיים. קורנווליס ורוב שאר הצי נותקו כדי לחזור לטנדוס בעוד כמה אוניות נשארו מאחור כדי לחפות על שולות המוקשים.

קורנווליס יורה במהלך פעולות ליד הדרדנלים

לאחר ביצוע הכנות להתקפה גדולה נוספת על ההגנות העות'מאניות, השייט האנגלו-צרפתי פתח במתקפה נוספת ב-26 בפברואר. על מספר אוניות הוטל לשלוח פלוגות פשיטות לחוף כדי להשמיד את התותחים העות'מאניים ישירות, בעוד קורנווליס וכמה אוניות אחרות הפגיזו את המצודות מהים האגאי. פלוגות הנחיתה הצליחו להשמיד כמה תותחים בקומקאלה, "אורקני" וסאד אל באהר, אך העבודה לא הסתיימה עד סוף המבצע באותו יום. דה רובק התכוון לחדש את ההתקפה למחרת, אך מזג אוויר גרוע מנע ממנו לעשות זאת. למתקפה הגדולה הבאה ב-2 במרץ, קורנווליס שובצה לפלגה הראשונה, והצי הוטלה לתקוף מבצרים בהמשך המיצרים, במיוחד הסוללות בדרדנוס ובארנקוי. קורנווליס קיבל את המשימה לדכא את סוללת שישה הוביצרים באינטה לפני שהצטרף להתקפה על ארנקוי. היא נטרלה במהירות את התותחים באינטפה לפני שפנתה להפגיז את אלה בארנקוי, שגם הם דוכאו במהירות. לאחר מכן ירתה קורנווליס שני פגזים לעבר דרדנוס לפני שדה רובק החזיר את אוניותיו, שכן נראה כי התותחים העות'מאניים הושמדו כולם.

הבריטים ניסו פשיטה נוספת ב-4 במרץ; קורנווליס הוצבה בתוך המיצר כדי לתמוך ישירות בפלוגת נחיתה של נחתים מלכותיים מספינת הכוחות SS ברימאר קסטל. היא הפגיזה את המבצר בקומקאלה בזמן שהנחתים עלו לחוף; הם נחתו ללא התנגדות, אך נתקלו במהירות בהתנגדות עות'מאנית נוקשה בכפר ליד המבצר. קורנווליס ואוניית המערכה אירזיסטיבל ניסו לפרק את ההגנות העות'מאניות, אך האש העות'מאנית התבררה ככבדה מדי, והנחתים נאלצו לסגת. קורנווליס, אגממנון והסיירת הקלה דבלין חיפו את הפינוי שלהם לברימאר קסטל. התקפה נוספת התרחשה למחרת; קרדן תכנן להשתמש בסופר-דרדנוט קווין אליזבת, עם שמונה תותחי 15 אינץ' (380 מילימטרים), כדי להפגיז את המבצרים הפנימיים מהחוף האגאי של חצי האי גליפולי, בעוד קורנווליס, אירזיסטיבל וקאנופוס הפליגו במיצר כדי לתצפת עבור קווין אליזבת. ראות ירודה ואש מטרידה מתותחי שדה עות'מאניים ניידים מנעו מקווין אליזבת להסב נזק חמור, והמתקפה בוטלה.

מפה של חופי הנחיתה ב-25 באפריל

בתחילת 10 במרץ הפליגו קורנווליס, אירזיסטיבל, ונושאת המטוס הימי ארק רויאל להצטרף לדבלין במפרץ סארוס, שם היו אמורים לסייר את ההגנות העות'מאניות במעלה חצי האי גליפולי. מזג האוויר התברר כרע מדי עבור המטוסים הימיים של ארק רויאל לפעול, אז קורנווליס הפגיזה את העיירה בולאיר לפני שעזבה לטנדוס. הוקצתה לפלגה השנייה במהלך ההתקפה הגדולה על המבצרים ב-18 במרץ, היא לא נטלה שלטון פעיל בהתקפה שהביאה לטביעתן של שלוש אוניות מערכה של מדינות ההסכמה. הכישלונות החוזרים ונשנים להרוס את ביצורי החוף ולאלץ את המיצרים הביאו את המפקדים הבריטים והצרפתים להחליט שתהיה צורך בהנחתה גדולה של כוחות קרקע על מנת לאבטח את חצי האי ולאפשר התקפה ישירה על קונסטנטינופול.

לקראת הנחיתה בקייפ הלס ב-25 באפריל, קורנווליס שובצה לשייטת הראשונה, והיא הוטלה לחפות על אתרי הנחיתה הדרומיים ביותר, חוף W וחוף V, יחד עם אוניית המערכה אימפלייסבל והסיירת המשוריינת יוריאלוס, שהייתה אוניית הדגל. של אדמירל משנה רוסלין ומיס, מפקד השייטת הראשונה. מוקדם בבוקר 25 באפריל, שלוש האוניות עלו לעמדה, לאחר שהנחיתו את אנשי שלושת הגדודים הראשונים שירדו לחוף. לאחר שהגיעה לעמדת ההפגזה שלה, קורנווליס העבירה את החיילים לאוניות מכמורת, אשר בתורן העבירו אותם לסירות קטנות כדי לשאת אותם לחוף V. ומיס הורה לקורנווליס להפגיז את ההגנות העות'מאניות עד שהלוחמים ינחתו, ולאחר מכן לתמוך בספינת הנחיתה ריבר קלייד. קורנווליס ערכה הפגזה כבדה על הרכסים מעל חוף V כשהחיילים הבריטים נאבקו בדרכם אל החוף. עד השעה 10:00, הכוחות הבריטיים הבטיחו ראש חוף, אז קורנווליס עזבה כדי לתמוך בריבר קלייד שהייתה תחת אש כבדה ב-Sedd el Bahr, אך בשלב זה התקבלה ההחלטה להימנע מהנחתת האנשים התקועים על סיפון ריבר קלייד עד רדת הלילה, בגלל ההתנגדות העות'מאנית הנוקשה.

כאשר כוחות הקרקע של מדינות ההסכמה התקדמו לעבר קריתיה ב-28 באפריל, קורנווליס וכמה אוניות מערכה אחרות הוצבו כדי לספק תמיכה באש למתקפה. העות'מאנים חסמו את המתקפה בקרב הראשון על קריתיה, למרות האש הכבדה שספגו מהצי האנגלו-צרפתי. במהלך החודש שלאחר מכן, אוניות המערכה הבריטיות והצרפתיות הסתובבו דרך העמדות מול ראשי החוף כדי לתמוך בכוחות על החוף. קורנווליס הוטלה להגן על האגף הימני בקרבס דרה ב-12–13 במאי, יחד עם אוניית המערכה גוליית; בשעות המוקדמות של 13 במאי, המשחתת העות'מאנית מואבנט-אי מילייה חמקה מהמצר והטביעה את גוליית. קורנווליס עזרה לאסוף ניצולים. קורנווליס שוב חזרה לעמדה, הפעם במפרץ סובלה, בתחילת דצמבר. כאן היא תמכה במאמץ הפינוי, למרות שהעות'מאנים לא ניסו לרדוף אחרי הכוחות הנסוגים ב-18 בדצמבר. קורנווליס ירתה בהרחבה ב-20 בדצמבר כדי להשמיד ציוד שלא ניתן היה לפנות, וירתה כחמש מאות פגזים בקוטר 12 אינץ' וששת אלפים פגזי 6 אינץ'. היא הייתה אוניית הראשה האחרונה שיצאה מאזור מפרץ סובלה.

פעולות מאוחרות יותר

קורנווליס טובעת לאחר שטורפדה על ידי U-32

לאחר השלמת פינוי מפרץ סובלה, הועברה קורנווליס לסיורי תעלת סואץ יחד עם אוניית המערכה גלורי והסיירת המשוריינת יוריאלוס, שהצטרפו אליה ב-4 בינואר 1916. היא פעלה כחלק מהסיור הזה ובתחנת הודו המזרחית עד מרץ 1916, כולל שירות בשיירה באוקיינוס ההודי. היא חזרה למזרח הים התיכון במרץ 1916, ועברה שיפוץ במלטה במאי וביוני 1916. ב-9 בינואר 1917, קורנווליס נפגעה בצד הימני על ידי טורפדו מהצוללת U-32 הגרמנית, בפיקודו של קורט הרטוויג, במזרח הים התיכון, 60 מיל ימי (110 קילומטרים; 69 מיל) מזרחית למלטה. כמה מתאי הבעירה שלה הוצפו, וגרמו לה לנטות כעשר מעלות ימינה, אבל הצפה נגדית תיקנה את הנטייה. היא גם הושבתה, מה שהפך אותה למטרה קלה למתקפה שנייה מ-U-32, שהצליחה להתחמק מהתקפת מטעני עומק מהמשחתות המלוות של קורנווליס. בשלב זה, הבריטים החלו בהכנות לגרור אותה, אך הרטוויג שיגר טורפדו נוסף לטווח ארוך. כ-75 דקות לאחר פגיעת הטורפדו הראשונה, פגעה טורפדו נוסף בקורנווליס, גם הוא בצד הימני, והאונייה התגלגלה במהירות לימין. 15 אנשי צוות נהרגו בפיצוצי הטורפדו, אבל היא נשארה לצוף מספיק זמן כדי להוריד את שאר הצוות. היא טבעה כ-30 דקות לאחר פגיעת הטורפדו השנייה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אה"מ קורנווליס בוויקישיתוף