אייל קאלאמיאן

אייל קאלאמיאן
מצב שימור
מצב שימור: בסכנת הכחדה סכנת הכחדה (EN)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	אייליים
תת־משפחה:	איילים
סוג:	אייל זהוב
מין:	אייל קאלאמיאן
שם מדעי
Hyelaphus calamianensis ‏אוד, 1888
תחום תפוצה

אייל קאלאמיאן (שם מדעי: Hyelaphus calamianensis), הוא מין של אייל קטן החי במזרח אסיה, ואחד משלושה האיילים האנדמיים לפיליפינים (השניים הנוספים הם אייל אלפרד ואייל פיליפיני). בסוג אייל זהוב קיימים שני מינים דומים: אייל קוהל (Hyelaphus kuhlii), האנדמי לאי "באוואן" שבאינדונזיה; ואייל חזירוני (Hyelaphus porcinus), המצוי במדינות דרום ומזרח אסיה.

תיאור

איילי קאלאמיאן הם איילים קטנים למדי, בעלי פרצוף קצר ומבנה גוף כבד. מבחינה חיצונית הם דומים מאוד לאייל הקוהל אם כי פרוותם אינה אדמדמה, וחלקם הקדמי אינו כהה. המין גם דומה מאוד לאייל החזירוני, ונבדל ממנו בעיקר ברגליים ארוכות יחסית ובעלות צבע חום הכהה משאר הגוף ולעיתים אף שחורות. חלקו הקדמי נמוך מחלקו האחורי בשל אורך הגפיים האחוריות. פרוותו היא בעלת שיער גס וצבעה הוא חום צהבהב, חום כהה או חום ערמוני אחיד, מלבד הגחון הנוטה לחום-שוקולד. הפרווה מתכהה עם הגיל, והזכרים כהים וגדולים במידה מועטת מהנקבות. בפניו יש סימנים קרמים עדינים סביב העיניים, בסיס האוזניים, מרכז החוטם ומעין סינר קרמי בגרון; השערות הפנימיות של אוזניו וכן החלק התחתון של הזנב הקצר והעבה הם לבנבנים. עיניו קטנות, אוזניו עגולות, אפו גדול ושחור ומסביב לו כתם הלבן המוגבל על ידי פס חיצוני בצבע חום כהה. כיתר המינים בסוג "Hyelaphus", לאייל זה קרניים בעלות שלושה סיעופים בלבד, הנושרות וגדלות מחדש בכל שנה. לאייל זה אין תת-מינים.

מידות גופו של אייל קאלאמיאן הן:

• גובה כתפיים: 60-100 ס"מ.
• אורך הראש והגוף: 100-175 ס"מ.
• אורך הזנב: 12-38 ס"מ.
• אורך הקרן: עד 60 ס"מ.
• משקל הגוף: 110-27 ק"ג.

תפוצה, אקולוגיה, ומחזור חיים

נקבת אייל קאלאמיאן בגן חיות

כפי ששמו מרמז, מין זה אנדמי לשרשרת איי קאלאמיאן שבפיליפינים; האיילים מצויים בשלושה מתוך ארבעת האיים הגדולים בשרשרת קאלאמיאן: ביוסיואנגה, קוליאון, קאלאוויט ונעדרים מהאי קורון. המינים גם דווחו בעבר בעוד תשעה איים קטנים נוספים, כאשר לשלושה מתוכם האיילים הובאו בשנת 1980.

כיום אייל הקאלאמיאן נכחד משבעת האיים הקטנים: קאפארי, באצ'דאק, אפוו, ג'אלוק, פאנלאיטנן, אלאבה ודיקאבאיטוו ושרד רק באיים: מרילי ודימאג'יויאט. מלבד האיים הנזכרים, לא ידוע על קיומו באיים אחרים בפיליפינים ואף לא באיים הסמוכים לשרשרת: פלאוואן ולינאקאפאן. מבין כל האיים הנזכרים, קאלאוויט מחזיק את האוכלוסייה הגדולה ביותר שצמחה מאוכלוסייה זעירה בעקבות הכנסת 30 איילים נוספים בשנת 1977.

בית גידולו של מין זה הוא בעיקר יערות נשירים, קרחות יער, ומרעה מיוער חלקית.

קיים מידע מועט על האקולוגיה של אייל קאלאמיאן; כל מה שידוע הוא שהמין פעיל משעות הערב ועד עלות השחר, ובשאר היום מתחבא בצמחייה. כאשר אייל זה נרדף הוא נמלט באופן הדומה לחזיר בר ומתכופף מתחת לגזעים ולא קופץ מעליהם. המין חי בקבוצות של עד 27 פרטים, ובדרך כלל קבוצה ממוצעת מורכבת מ 7–14 איילים. באזורים שבהם הם נרדפים בכבדות דווחו קבוצות קטנות מאוד. טורפיו העיקריים הם עופות דורסים ונחשים, וקריאת האזהרה שלו היא שריקה צורמנית. תזונתו מבוססת בעיקר על עלים ועשבים. מין זה יכול להתרבות כל השנה, כאשר משך ההרון הוא 180–222 ימים. הנקבה ממליטה עופר אחד ולעיתים רחוקות שניים, ומסתירה אותם בצמחייה לאחר הלידה. העופרים נגמלים לאחר שישה חודשים ומגיעים לבגרות לאחר 8–12 חודשים. תוחלת חייו של אייל הקאלאמיאן כ 12–20 שנים.

איומים ושימור

איילים אלה מאוימים עקב לחץ ציד (בשר, קרניים לקישוט, ועורות לכיסוי לתופים) התיישבות אנושית והתרחבות חקלאית על שטחם המוגבל מאוד, בשילוב של חוסר אכיפה יעילה בציד. הציד היה חמור במיוחד באמצע שנת 1970, אך ירד לכאורה ברוב האיים במהלך 1980 -1990; דווקא ב"קאלאוויט" לחץ הציד הוגבר בשנים אלה בעקבות חזרתם של 51 משפחות מקומיות בשנת 1986, מתוך 256 משפחות שפונו מהאי 10 שנים קודם לכן כדי להגן על אייל הקאלאמיאן. עד 1992 מספר האנשים באי הגיע כמעט ל-500, וציד של אייל זה באי למטרות בילוי, פוחלצים או לספק בשר לשווקים המקומיים שגשג; התושבים שחזרו באופן לא חוקי הביאו עימם חיות בית שעשויות להעביר מחלות זיהומיות לאייל, וכמו כן הם שורפים חלקי יערות לחקלאות.

לאי "קאלאוויט" הובאו גם מספר פרסתנים אפריקנים, אבל נראה שהם אינם מתחרים עם אייל קאלאמיאן על מקורות המחיה; לאחרונה חודשה ההגנה באי הן על האייל והן על הפרסתנים האפריקנים בעקבות הקמת אזור שימור, והשליטה על הציד חזקה יותר. אף על פי שבאיים "ביוסיואנגה" ו"קוליאון" אין אזורים מוגנים, מרבית חלקי האי עדיין אינם מפותחים ומיושבים בדלילות. בשנת 1994 האוכלוסייה באי "קאלאוויט" נאמדה בכ-1,123 + 236 פרטים באיים האחרים, אך מאז מספרם ירד ונאמד כיום בכ-900 פרטים בטבע, ו-54 פרטים בגן החיות של סן דייגו (נכון למרץ 2008). אייל הקאלאמיאן מופיע בארגון השימור IUCN כמין בסכנת הכחדה (EN), וכן בנספח של אמנת "CITES" האוסרת מסחר במין זה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אייל קאלאמיאן בוויקישיתוף

• אייל קאלאמיאן, באתר ITIS (באנגלית)
• אייל קאלאמיאן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• אייל קאלאמיאן, באתר GBIF (באנגלית)