אלווין יורק
 | |
| אלווין יורק | |
| לידה |
13 בדצמבר 1887 פאל מאל, טנסי, ארצות הברית .svg){kind=small} |
|---|---|
| פטירה |
2 בספטמבר 1964 (בגיל 76) נאשוויל, טנסי, ארצות הברית  |
| מקום קבורה |
פאל מאל  |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השתייכות | צבא ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1917–1919 (כשנתיים) |
| דרגה |
סמל קולונל (דרגת כבוד) |
| תפקידים בשירות | |
| רובאי | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
| |
| תפקידים אזרחיים | |
| יזם חברתי | |
  | |
אלווין קאלום יורק (Alvin Cullum York; 13 בדצמבר 1887 – 2 בספטמבר 1964) היה מגיבוריה הידועים של ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה. על פעולותיו בה עוטר, בין היתר, במדליית הכבוד של הקונגרס – העיטור הצבאי הגבוה ביותר של המדינה.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלווין יורק נולד במדינת טנסי למשפחה ענייה, השלישי מבין 11 ילדים. הוא כמו אחיו כמעט ולא למד בבית הספר והשתתף בפרנסת המשפחה. בגיל 24, משמת אביו, היה יורק למפרנס העיקרי של משפחתו. הוא עבד בבניית מסילות רכבת ובכריתת עצים. הוא היה עובד חרוץ אך גם נודע כחובב אלכוהול ומספר פעמים נעצר בשל השתתפות בקטטות במסבאות.
ב-1917, משנקרא להירשם לגיוס לצבא ארצות הברית, הוא ביקש להשתחרר מן הגיוס מטעמים מצפוניים, בעקבות השקפה פציפיסטית שאימץ בהשפעת כנסיית הקוייקרים אליה השתייך, אך בקשתו נדחתה. בהמשך שירותו שכנעו אותו מפקדיו בצדקת השתתפותו במלחמה.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יורק גויס בנובמבר 1917 והוצב ברגימנט ה-328 של דיוויזיית הרגלים ה-82. ב-8 באוקטובר 1918 השתתפה יחידתו במתקפת מז-ארגון של הצבא האמריקני על עמדות הצבא הגרמני בצפון צרפת. התקפת היחידה נעצרה בשטח נחות במרכזו של עמק עקב אש מקלעים גרמנים כבדה שנורתה על האמריקנים מעמדות שולטות.
מחלקה בת 17 איש בפיקודו של סמל ובתוכה גם רב"ט יורק נצטוותה להסתנן מעבר לקווי הגרמנים ולשתק את המקלעים. המחלקה הצליחה בחדירה והשתלטה על קבוצה גדולה של גרמנים שעמדה לערוך התקפת נגד על האמריקאים, אך מייד לאחר מכן נורתה עליה אש מקלעים כבדה, שהרגה שישה מאנשיה ופצעה שלושה נוספים, כולל הסמל שפיקד על המחלקה. יורק נטל את הפיקוד על ששת החיילים שנותרו.
בעוד חייליו נשארים במחסה התקדם יורק כדי לשתק את המקלעים שירו על הקבוצה. הוא הסתער על העמדות הגרמניות תחת אש כבדה שנורתה לעברו מבלי ליטול מחסה, כשהוא יורה על הגרמנים ופוגע בהם. לאחר שרוקן את רובהו מכדורים שלף יורק אקדח שהיה בחגורתו, ירה ופגע בשישה גרמנים שניסו להסתער עליו ברובים מכודנים. אנשיו הצטרפו אליו והגרמנים שמולם החליטו להיכנע. בסך הכל הרגו הוא וששת אנשיו 28 גרמנים, לקחו בשבי 132 מהם ושיתקו 32 מקלעים. פעולתם אפשרה לרגימנט ה-328 לחדש את התקפתו ולכבוש את יעדו.
יורק עוטר מיד לאחר הפעולה בעיטור צלב השירות המצוין. כעבור מספר חדשים, לאחר חקירה מקיפה של פרטי פעולתו, הומר העיטור במדליית הכבוד של הקונגרס. העיטור הוענק לו על ידי הגנרל ג'ון פרשינג, מפקד חיל המשלוח האמריקני לאירופה. הצבא הצרפתי עיטר אותו בצלב המלחמה ובאות לגיון הכבוד. ביחד עם עיטורים נוספים ממדינות זרות עוטר יורק בסך הכל בכמעט 50 עיטורים.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרטי מעשהו של יורק נודעו בארצות הברית רק לאחר תום המלחמה, באפריל 1919, בכתבה בעיתון Saturday Evening Post. כשחזר יורק לארצות הברית ב-22 במאי, הוא נתקבל בקבלת פנים מפוארת. הוא התארח במלון וולדורף-אסטוריה בניו יורק ובנשף שנערך לכבודו וסייר בעיר. לאחר מכן המשיך לוושינגטון ונתקבל שם על ידי בית הנבחרים ועל ידי שר המלחמה. כששב לביתו בטנסי התקבל בחגיגות נוספות שנמשכו ימים. עיטור מיוחד הוענק לו על ידי מדינת טנסי. מיד לאחר שובו התחתן, ולימים נולדו לו ולאשתו שמונה ילדים.
אל יורק זרמו הצעות לרוב להופעות, כתיבה בעיתונות, השתתפות בפרסומות מסחריות וקניית הזכויות על סיפורו לשם הפקת סרט, אך הוא דחה את כולן ורק נידב את שמו למען מספר מטרות צדקה. הוא נעתר לקבל מידי מועדון רוטרי בנאשוויל חווה בשטח של 1.6 קמ"ר, אך הארגון לא עמד בכל התשלומים והנטל נפל על יורק. הוא גם סבל הפסדים במיתון החקלאי שהתחולל בארצות הברית לאחר המלחמה, וב-1921 הוא נקלע לקשיים כספיים. רק בסוף השנה הוא נחלץ ממצוקתו בעזרת תרומות מארגון רוטרי הלאומי ומהציבור, שנתקבלו לאחר שדבר מצוקתו התפרסם בעיתונות.
במהלך שנות העשרים הקים יורק קרן על שמו במטרה לייסד מוסד שיעניק חינוך לבני נוער מאוכלוסיית אזור מגוריו בטנסי. הוא עסק בגיוס תרומות לקרן וב-1926 הקים את מכון אלווין יורק (Alvin C. York Institute) בעיר ג'יימסטאון. המוסד החל לפעול ב-1929 אך בשל השפל הכלכלי הגדול נקלע לקשיים, וב-1937 העביר אותו יורק לידי מדינת טנסי. היא ממשיכה לקיים אותו עד היום כבית ספר ציבורי.
יורק התנגד לבדלנות ותמך במאמצי ממשלו של נשיא רוזוולט לסייע לבריטניה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר כניסת ארצות הברית למלחמה הוא ניסה להתנדב לשירות צבאי, אך נדחה בשל גילו ובריאותו הלקויה. ניתנה לו דרגת כבוד של אלוף-משנה בחיל הקשר ובמשמר הלאומי של טנסי. הוא סייר במחנות אימונים והשתתף באירועים לגיוס מלוות עבור המאמץ המלחמתי, לרוב כשהוא נושא בהוצאות הנסיעה שלו בעצמו. הוא גייס כסף גם עבור מפעלי צדקה הקשורים למלחמה כמו הצלב האדום.
בימי חייו של יורק התפרסמו ביוגרפיה ואוטוביוגרפיה שלו, שנכתבה עבורו. לאחר שדחה הצעות רבות להפיק סרט אודותיו, הוא נעתר לכך ובשנת 1941 יצא לאקרנים הסרט סרג'נט יורק בבימויו של הווארד הוקס ובכיכובו של גרי קופר, שגילם את דמותו של יורק. הסרט זכה בשני פרסי אוסקר (לקופר עבור שחקן בתפקיד ראשי ועבור העריכה) והיה מועמד לתשעה פרסים נוספים.
יורק סבל בחייו מבעיות בריאות רבות ומעודף משקל. ב-1948 לקה בשבץ מוחי ומ-1954 היה מרותק למיטה. הוא נפטר בנאשוויל שבטנסי ב-2 בספטמבר 1964. בטקס האשכבה שלו נכח גנרל מת'יו רידג'וויי, אשר ייצג את הנשיא לינדון ג'ונסון.
אתרים ומפעלים רבים ושונים נקראו על שמו של יורק וביניהם שדרה בניו יורק, בית חולים לוותיקי מלחמה בטנסי וכן פארק מדינתי וגדוד של המשמר הלאומי שם. פסל שלו הוצב ב-1968 בקפיטול של מדינת טנסי בעיר נאשוויל. בשנת 2000 פרסם שירות הדואר של ארצות הברית סדרת בולי דואר לכבוד חיילים מצטיינים בהיסטוריה של ארצות הברית וביניהם גם בול הנושא את דמותו של יורק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אלווין יורק (באנגלית)- תיאור פעולתו של יורק באתר Military Times
- יומנו של יורק
- סרטון אודות יורק בעקבות פטירתו באתר British Pathe
- ספרים אודות יורק באתר WorldCat
- הפארק ההיסטורי ע"ש יורק באתר מדינת טנסי
- אתר Sergeant York Patriotic Foundation
יובל מלחי, פרק 61: המלחמה הגדולה - 1917 ארה"ב והחזית המערבית, באתר "קטעים בהיסטוריה", 29 באוקטובר 2012 - הפרק פותח בסיפורו של אלווין יורק- ערן סבאג, "חיים של אחרים" על אלווין יורק, באתר iCast, 8 באוקטובר 2013
- אלווין יורק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אלווין יורק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אלווין יורק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
