אלזה טריולה
 | |
| לידה |
12 בספטמבר 1896 (יוליאני) מוסקבה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
16 ביוני 1970 (בגיל 73) Saint-Arnoult-en-Yvelines, צרפת |
| שם לידה |
Элла Юрьевна Каган |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, צרפת |
| מקום קבורה |
Moulin de Villeneuve |
| שם עט |
Laurent Daniel, Èlʹza Ûrʹevna Triole |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת מוסקבה |
| שפות היצירה |
צרפתית, רוסית |
| תקופת הפעילות |
מ-1925 |
| בן או בת זוג |
לואי אראגון |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
אלזה טריולה (בצרפתית: Elsa Triolet, ברוסית: Эльза Триоле; 11 בספטמבר[דרושה הבהרה] 1896 – 16 ביוני 1970), סופרת יהודיה-צרפתייה ילידת רוסיה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלזה קאגאן נולדה במוסקבה למשפחה יהודית. אביה, אוריה קאגאן, היה פרקליט ואמה הייתה מורה למוזיקה. היא ואחותה - ליליה בריק - קיבלו חינוך מעולה, דיברו גרמנית וצרפתית וניגנו בפסנתר. אלזה הייתה בוגרת המכון לאדריכלות במוסקבה. היא אהבה שירה וב-1915 התיידדה עם המשורר והצייר ולדימיר מאיאקובסקי, שהתאהב באחותה שהייתה נשואה לסופר אוסיפ בריק.
ב-1918, עם פרוץ מלחמת האזרחים ברוסיה, עברה להתגורר בפריז וב-1919 נישאה לאנדרה טריולה - קצין בחיל הפרשים הצרפתי - שאתו נסעה לטהיטי ושהתה שם במשך שנה תמימה. ב-1921 עזבה את בעלה והתנסתה בחיי נדודים. היא נסעה למוסקבה והתגוררה במשך זמן מה בלונדון ובברלין. בתחילת שנות העשרים תיארה את טהיטי במכתביה לסופר ויקטור שקלובסקי, שהראה אותם למקסים גורקי. האחרון הציע לאלזה לפתוח בקריירה של סופרת. ספרה "בטהיטי" (1925) שנכתב ברוסית מבוסס על מכתבים אלה.
ב-1924 עברה להתגורר במונפרנאס שבגדה השמאלית של פריז, ושם הכירה סופרים וציירים שייצרו ברוח תנועת הסוריאליזם. ב-1928 התיידדה עם הסופר הצרפתי לואי אראגון. בשנות השלושים הפכה למעצבת בגדי אופנה, שימשה כעיתונאית של מספר עיתונים רוסיים ותרגמה לצרפתית את כתביהם של סופרים רוסיים.
ב-1939 נישאה ללואי אראגון. היא השפיעה עליו להצטרף למפלגה הקומוניסטית הצרפתית. במשך מלחמת העולם השנייה שניהם היו חברי תנועת ההתנגדות האנטי פשיסטית והמחתרת הצרפתית. ב-1944 הפכה אלזה טריולה לאישה הראשונה שזכתה בפרס גונקור לספרות צרפתית. ב-1946 נוכחה במשפטי נירנברג ודיווחיה משם נודעו בשם "המכתבים הצרפתיים". היא התנגדה למשטר הסובייטי ועשתה ככל יכולתה כדי להביא לתרגום לצרפתית של ספרו של אלכסנדר סולז'ניצין "יום אחד בחייו של איוואן דנישוביץ'".
אלזה טריולה נפטרה ב-1970 כתוצאה מהתקף לב בסנט-ארנו-אן-יבלין שבחבל איל-דה-פראנס בצרפת.
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף על ספרה "בטהיטי", פרסמה את הרומן "יערות רעננים" (1926) ואת הרומן "הסוואה" (1928) שנכתבו ברוסית. ספריה אלה משקפים את חיי הנדודים שבהם התנסתה. המדובר באישה הסובלת מבדידות למרות היותה נשואה ומוקפת בחברה. ב- 1938 פרסמה את הרומן הראשון שלה בשפה הצרפתית - "ערב טוב, תרז".
ב-1944 פרסמה ספר בשם "הקנס הראשון של 200 פרנק" שהייתה הסיסמה של מבצע דרגון (המערכה נגד גרמניה הנאצית בדרום צרפת). ספר זה הכולל מספר נובלות ובהן "הסוס הלבן" זיכה אותה בפרס גונקור. בהשפעת מלחמת העולם השנייה כתבה את הספר "המפקח על ההריסות" (1948), ואחרי כן, בהשפעת האיום האטומי של המלחמה הקרה - את הספר "הסוס האדמוני".
בספרה "המצבה" (1957) היא מותחת ביקורת על הסטליניזם. האופן שבו סולפה הביוגרפיה של ולדימיר מאיאקובסקי ברוסיה הסובייטית, גרם לה לכתוב את הרומן "לעולם לא" (1965) ואת הרומן "הקשב וראה" (1968).
אלזה טריולה כתבה למעלה מעשרים ספרים. ב-2010 יצא לאור סרטו דובר הצרפתית של עמוס גיתאי, "ורדים בתשלומים", המבוסס על סיפרה מ-1959 הנושא את אותו השם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלזה טריולה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)