אלכסנדר מנשיקוב
 | |
| לידה |
6 בנובמבר 1673 מוסקבה, רוסיה הצארית  |
|---|---|
| פטירה |
12 בנובמבר 1729 (בגיל 56) Beryozovo, רוסיה |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| בן או בת זוג |
Darya Menshikova |
| פרסים והוקרה | |
| |
  | |
אלכסנדר דנילוביץ מֶנְשִיקוֹב (ברוסית: Александр Данилович Меншиков; 6 בנובמבר 1673 – 12 בנובמבר 1729) היה אציל רוסי, בין המדינאים הבולטים ברוסיה בתקופת פיוטר הגדול והמקורב לו ביותר, בתקופת 1727-1725 היה למעשה שליט האימפריה הרוסית. בין תאריו: נסיך האימפריה הרוסית, נסיך האימפריה הרומית הקדושה, חבר המועצה הסודית העליונה, מושל סנקט פטרבורג בתקופת 1703–1727, אדמירל (מ-1726), גנרל-פלדמרשל (מ-1709), גנרליסימו (מ-1727) ושר הצי.
ילדות ותחילת הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלכסנדר היה בנו של אציל ליטאי שירד מנכסיו ושירת בבית לגידול סוסים של הצאר. בשנת 1686 התפרנס ממכירת עוגות ברוכלות. פרנץ לפורט הכיר במקרה את הילד החד לשון ולקח אותו להיות משרת בביתו. בגיל 14 עבר להיות השרת האישי של פיוטר הגדול. תוך זמן קצר היחסים בין הצאר לבין אלכסנדר התחממו. הוא השתתף במערכות אזוב ובנסיעת פיוטר לאירופה. לאחר פטירת פרנץ לפורט התקרב עוד יותר לפיוטר הגדול ונעשה איש סודו. הוא היה בעל זיכרון ויכולות ביצוע יוצאים מן הכלל. הוא ביצע כל הוראה של הצאר, שמר את סודותיו, והרגיע אותו במצבי משבר.
השרות בצבא
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם תחילת מלחמת הצפון הגדולה, השתתף מנשיקוב במערכה בתפקידי פיקוד שונים. בשנת 1702 הצליחה יחידה בפיקודו לכבוש מבצר שעמד במצור ארוך. באביב 1703 הצליח להשתלט על שתי ספינות שוודיות. על הישג זה קיבל את עיטור אנדריי הקדוש, האות הגבוה ביותר באימפריה הרוסית.
בשנת 1703 התמנה מנשיקוב למושל סנקט פטרבורג הראשון וכיהן בתפקיד זה עד לשנת 1727. הוא ניהל את בניית העיר ומפעלי נשק וספינות בסביבתה.
יחידות בפיקודו השתתפו בכיבוש נארווה, דורפט ומבצרים נוספים. השתתף בפעולות צבאיות בפולין וליטא, ועל כך קיבל את עיטור הנשר הלבן הפולני.
בשנת 1706 הכוח בפיקודו ניצח את השוודים בקרב חשוב ליד קאליש. בשנת 1708 ניצח בקרב לסנאיה. כשנודע שהטמאן איוואן מזפה ערק לצד השוודי, כבש מנשיקוב את מקום מושבו של הטמאן בעיר בטורין והרס אותה.
במהלך קרב פולטבה ליחידה בפיקודו היה תפקיד חשוב בכל שלבי הקרב. בסופו של דבר הוא הצליח לשבות אלפי שוודים ליד מעבר הדנייפר. לאחר הקרב קודם לדרגת גנרל-פלדמרשל. בטקס שנערך עם חזרתו של פיוטר הגדול למוסקבה הוא עמד לידו לאות חשיבותו.
לאחר קרב פולטבה השתתף בקרבות שונים, כולל פעילויות לחיזוק הצי שאך זה הוקם.
מעשי שחיתות שלטונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות הטבות ומתנות שקיבל מפיוטר הגדול, הוא היה ידוע כפקיד מושחת ורק לאור קרבתו לצאר הצליח לסיים את הפרשיות הרבות על ידי תשלום קנסות. פיוטר הגדול היה מודע למצב, אך העריך את פעילותו של מנשיקוב ליישום מדיניות הצאר.
רוב הנכסים שהיו בבעלותו התקבלו בדרך לא חוקית.
לאחר פטירת פיוטר הגדול
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם סיום תקופת שלטונו של פיוטר הגדול, בינואר 1725, ירשה אותו אשתו, יקטרינה הראשונה. בתקופת שלטונה היה מנשיקוב למעשה השליט הבלעדי של האימפריה מתוך שליטתו במועצה הסודית העליונה.
עם תחילת שלטונו של פיוטר השני התקדם לדרגת אדמירל וגנרליסימו. סוכם שביתו של מנשיקוב, מריה, תתחתן עם הקיסר הצעיר.
בתקופת מחלתו, מתנגדיו הרבים הצליחו לשכנע את פיוטר השני להרחיק את מנשיקוב מתפקידי מפתח.
גלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר תקופת מאבקי כוח בחצר, ללא משפט ורק על סמך וועדת חקירה של המועצה הסודית העליונה ובהתאם לצו של הקיסר שהיה בן 13 בלבד, נשלח למעצר בית באחוזתו במחוז ליפצק. תוך זמן קצר נלקחו ממנו כל תפקידיו, תואריו ורכושו והוא נשלח לגלות לעיירה נידחת בסביבת טובולסק. אשתו נפטרה בדרך בקאזאן. הוא עצמו הגיע ליעד עם שמונה משרתים ובנה לעצמו בית וכנסייה.
לפי העדויות באותה תקופה הוא היה אומר "נולדתי כאיש פשוט וכך אסיים". הוא עצמו ורוב בני משפחתו נפטרו במהלך מגפה.
בין צאצאיו, ידוע נינו, אלכסנדר מנשיקוב השלישי, שהיה מפקד עליון בצבא הרוסי במלחמת קרים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלכסנדר מנשיקוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg)