אלן דיי הייל
 | |
| לידה |
11 בפברואר 1855 ווסטר, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
11 בפברואר 1940 (בגיל 85) ברוקליין, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אקדמיה ז'וליאן |
| תחום יצירה |
ציור |
  | |
אלן דיי הייל (באנגלית: Ellen Day Hale; 11 בפברואר 1855 - 11 בפברואר 1940) הייתה ציירת אימפרסיוניסטית אמריקאית. היא למדה אמנות בפריז ובמהלך חייה הבוגרים התגוררה בפריז, לונדון ובבוסטון. אלן הייל כתבה את הספר תולדות האמנות: מחקר על חייהם של לאונרדו, מיכלאנג'לו, רפאל, טיציאן ואלברכט דירר, וחינכה את הדור הבא של אמניות ניו-אינגלנד.
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלן דיי הייל נולדה ב־11 בפברואר 1855 בווסטר, מסצ'וסטס, למשפחה מכובדת בבוסטון. אביה של הייל היה הסופר אדוארד אוורט הייל, ואמה הייתה אמילי בולדווין פרקינס. אף כי משפחת הייל זכתה לכבוד רב בקרב בני המעמד הגבוה בבוסטון, הם לא היו אמידים במיוחד. אביה שימש כאיש דת בסנאט האמריקאי משנת 1904 ועד מותו בשנת 1909. אלן הייל סייעה לאביה לעיתים קרובות בתפקידיו הקשורים לכנסייה. הייל הייתה אחת משמונה ילדים והיא עזרה לאמה ולאביה לטפל באחיה הקטנים. מגיל צעיר גודלה הייל באווירה אמנותית, כשאמה עודדה את התעניינותה באמנות, ודודתה, הציירת סוזן הייל, נתנה ככל הנראה את ההדרכה האמנותית הראשונה שלה.[1] אחיה היה פיליפ לסלי הייל, אמן ומבקר אמנות ידוע, והוא התחתן עם ליליאן ווסטקוט הייל, ציירת אימפרסיוניסטית. הרקע המשפחתי של אלן הייל סיפק לה מודלים של נשים חזקות. דודתה הגדולה הייתה הרייט ביצ׳ר סטואו, מחברת הרומן נגד העבדות אוהל הדוד טום. [2] אחד מבנות דודיה הראשונים של אלן הייל הייתה הסופרת והרפורמטורית החברתית שרלוט פרקינס גילמן, הידועה בעיקר בזכות הסיפור הקצר "הטפט הצהוב". ככל הנראה, קבוצת הנשים בעלות ההשפעה הללו, גיבשה את תחושת העצמיות של אלן הייל ונתנה לה השראה למאמציה הפעילים שלה בהמשך החיים.
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1873 החלה הייל את השכלתה וההכשרה הרשמית באמנות בבוסטון אצל הצייר ויליאם רימר. אף על פי שהנוף התרבותי והחברתי המשתנה של בוסטון סיפק הזדמנויות חדשות רבות לנשים, סטודנטיות עדיין הופרדו מהגברים. לפיכך, הייל לקחה שיעורים פרטיים מרימר, והוראתו התמקדה בעיקר בציור ובניתוח האנטומיה. שנה לאחר מכן הייל נרשמה לבית הספר של ויליאם מוריס האנט לציור עם כארבעים אמניות אחרות. עם האנט, האמנית הלן נולטון פעלה כאחת המדריכות העיקריות של בית הספר. האנט ונולטון עודדו סגנון חדש והשתמשו בשיטות הוראה ייחודיות, כמו רישום פרשני, שהשפיע רבות עליה. נולטון קידמה במיוחד תחושת קהילה בתוך קבוצת האמניות, שסמכו זו על זו, ולא על בעליהן או על גברים אחרים, לתמיכה מקצועית ואישית.
כשהיא חיפשה הכשרה נוספת, נסעה אלן הייל לפילדלפיה בשנת 1878 כדי להשתתף באקדמיה לאמנויות בפנסילבניה. הייל למדה שם במשך שנתיים, וציירה לראשונה עירום נשי. אלן הייל השתתפה באקדמיה בזמן שניהל אותה תומאס אייקנס, שכמו ויליאם רימר הדגיש את חקר האנטומיה האנושית כבסיס לציור הדמויות.
לאחר לימודיה בפילדלפיה, טיילה הייל ברחבי אירופה עם נולטון בשנת 1881. הצמד ביקר בבלגיה, הולנד, איטליה, אנגליה וצרפת, ביקרו במוזיאונים והעתיקו ציורים, לפני שאלן הייל עברה לפריז כדי להתחיל להתאמן עם מורים פריזאיים. הייל הייתה אחת מלמעלה מאלף אמנים אמריקאים צעירים שלמדו בפריז וסביבתה בתקופה זו.[1]
בספטמבר 1882 נסעה הייל ללונדון ללמוד באקדמיה המלכותית לאמנויות. כשחזרה לפריז, החלה להתאמן באקדמיה ז'וליאן, שם למדה שלוש שנים. המדריכים שלה כללו את רודולף ז'וליאן, טוני רוברט-פלורי, ז'ול ג'וזף לפבר, גוסטב רודולף בולנגר, ויליאם אדולף בולו. מכיוון שנשים צעירות לא התקבלו למכונים הפריזאים היוקרתיים ביותר כמו Ecole des Beaux-Arts, לא נותרה להן ברירה אלא להירשם לאקדמיות עצמאיות שגבו שכר לימוד גבוה יותר מנשים.[1] למרות התלאות הללו, אלן הייל העדיפה את אקדמית ז'וליאן על פני כל אחד מבתי הספר האחרים שלמדה בה, כאשר פיתחה קבוצת חברים קרובה וסגורה ששימשה כמערכת תמיכה עבורה.
"אשה חדשה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הייל נחשבה ל"אישה חדשה" - אמנית אישה מצליחה ומאומנת מאוד מסוף המאה ה-19 שמעולם לא נישאה. אמניות "נשים חדשות" נוספות כוללות את אליזבת קופין, מרי קאסאט, אליזבת נורס וססיליה בו. [3] אף על פי שאלן הייל מעולם לא נישאה, היא מצאה בת זוג לכל החיים באמנית עמיתה גבריאלה קלמנס, אותה הכירה בשנת 1883. הייל וקלמנט התיידדו בשנת 1885 בזמן שהם נרשמו לאקדמיה ז'וליאן בפריס.
בזמן שלמדו באירופה ביחד, גבריאלה קלמנס לימדה את אלן הייל כיצד לחרוט. בשנת 1893 חזרו שתי האומניות לארצות הברית. הן עברו לגור בבית ליד גלוסטר, מסצ'וסטס. מהותה המדויקת של מערכות היחסים ביניהן אינה ודאית, אולם במהלך תקופה זו, מערכות יחסים לכל החיים בין נשים לא היו נדירות, ולעיתים קרובות נקראו "נישואי בוסטון". מערכת היחסים של הייל וקלמנס, כמו "נישואי בוסטון" אחרים באותה תקופה, סיפקה לנשים מילוי אישי ותמיכה רגשית כאשר כל אחת מהן פיתחה קריירה מקצועית כאמנית.
אלן הייל עברה לסנטה ברברה בקליפורניה למשך שנתיים בשנות ה-90 של המאה ה-19, אולי כדי לשפר את בריאותה לאחר שחלתה בסוף שנות העשרים לחייה.
בשנת 1904 עברה לוושינגטון, שם אירחה של אביה בתקופת שירותו בסנאט ארצות הברית. כאישה לא נשואה, הייל עשתה את המצופה ממנה והתמסרה לצרכים של הוריה. למרות החובות המשפחתיות הללו, הייל מעולם לא ויתרה על תשוקתה לאמנות והמשיכה לצייר ולעשות תחריטים בהמשך חייה.
הייל נפטרה בברוקליין, מסצ'וסטס, ב־11 בפברואר 1940, יום הולדתה ה -85.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלן הייל הייתה ציירת אימפרסיוניסטית, הידועה בעיקר בזכות ציורי הדמויות שלה, [4] כולל דיוקנאות רבות. היא יצרה ציורים מתוחכמים ואסתטיים עם שליטה טובה על אור, צל ומיומנות טכנית. [5] היא הציגה במועדון האמנות של בוסטון בשנת 1876.באירופה היא התגוררה בלונדון ובפריז. באקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון, היא הציגה את "נערת ניו אינגלנד". בארצות הברית היא התגוררה בבוסטון, ועבודותיה קשורות לאסכולת בוסטון. [6] היא יצרה ציורים אימפרסיוניסטיים, אך כמו "רבים מעמיתיה בבוסטון, היא לא התפשרה על מסירותה בציור הצורה האנושית."
הייל הייתה פעילה מאוד בהצגת עבודותיה, למרות זאת השיגה הכרה שולית כאמנית.
בשנים 1918 - 1940 גבריאלה קלמנס ואלן הייל שהו בחורף בצ'ארלסטון בדרום קרוליינה, עיר שחוותה רנסאנס של אמנות. הייל הייתה מוקסמת מהתרבות המקומית, כפי שניתן לראות בעבודה שיצרה במהלך מגורים אלה. היא וקלמנס סייעו בארגון מועדון של צ'ארלסטון, קבוצה שהוקמה בשנת 1923 במטרה להציע הדרכה בנושא הדפסים, לעודד חילופי דעות אינטלקטואליות, ביקורת אמנות ותכנון תערוכות. חברי המועדון המייסדים כוללים את אמני הרנסאנס של צ'ארלסטון אליזבת אוניל ורנר, אלפרד הוטי ואליס רייבנל הומר סמית'.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הייל מילאה תפקיד מרכזי כמנטור לדור צעיר יותר של אמניות נשים. היא עודדה ונתנה עצות קונקרטיות לקבוצה הבאה של אמניות בניו אינגלנד.
אלן הייל לא רק לימדה שיעורים. עבור האמניות, עם נולטון, הן גם אירחו מפגשים לא פורמליים שבהם נשים כמוה יכלו לדון באמנות. בקבוצה זו של אמניות צעירות נכללה גיסתה של הייל, ליליאן ווסטקוט הייל. ליליאן ואמניות אחרות נהנו מאוד מהתמיכה וההדרכה של אלן הייל.
מורשתה של הייל לא רק בציוריה ותחריטיה, אלא גם בעזרה שנתנה לאמניות נשים.
עבודותיה הוצגו בחלק האחרון של המאה העשרים ותחילת המאה ה-21, בתערוכות קבוצתיות ובתערוכות יחיד של עבודותיה משנת 1989 עד 1990 ובשנת 2013 .
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Inked Impressions: Ellen Day Hale and the Painter-etcher Movement: January 26 - April 14, 2007
- ^ Ellen Day Hale | Artist Profile, NMWA
- ^ Holly Pyne Connor; Newark Museum; Frick Art & Historical Center. Off the Pedestal: New Women in the Art of Homer, Chase, and Sargent. Rutgers University Press; 2006. ISBN 978-0-8135-3697-2. p. 25.
- ^ Ellen Day Hale | Artist Profile, NMWA (באנגלית)
- ^ Kirsten Swinth. Painting Professionals: Women Artists & the Development of Modern American Art, 1870-1930. UNC Press Books; 2001. ISBN 978-0-8078-4971-2. p. 63.
- ^ Vose Galleries - Ellen Day Hale, www.vosegalleries.com