אוהל הדוד תום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיימון לאגרי מתעלל בדוד תום

אוהל הדוד תוםאנגלית: Uncle Tom's Cabin, "בקתת הדוד תום") הוא ספר מאת הארייט ביצ'ר סטואו, שהיה בעל השפעה רבה בגיוס דעת הקהל בארצות הברית נגד תופעת העבדות בארצות הברית.

הספר הוא תיאור נוגע ללב של ייסורי עבד שחור המשרת בנאמנות את בעליו, אדם טוב לב ונוח שמוקיר את נאמנותו. עקב שינוי נסיבות, העבד מועבר מיד ליד ובסופו של דבר נופל לידיו של אדון אכזר ורע לב. גם במצבו החדש הוא מקבל על עצמו את הדין ואין הוא מוחה למרות ההשפלות והמכות שהן מנת חלקו.

"אוהל הדוד תום" פורסם לראשונה ב-20 במרץ 1852 והיה הרומן הנמכר ביותר של המאה ה-19 והספר הנמכר ביותר בארצות-הברית אחרי התנ"ך. הסיפור פורסם לראשונה בהמשכים בעיתון "נשיונל ארא". בתחילה תוכנן להיות סיפור קצר, אך לבסוף התפרש על פני ארבעים פרקים. המו"לים היו ספקנים לגבי הדפסתו בספר, אך משפורסם במהדורה של 5,000 עותקים נמכרו ביום הראשון 3,000 עותקים וביום השני יתר הספרים, ובתי דפוס עמלו על הדפסת מהדורות חדשות שלו ללא הרף.

מספרים כי הארייט ביצ'ר סטואו אמרה: "לא אני כתבתי את 'אוהל הדוד תום'. אלוהים הכתיב לי את הסיפור ואני רק רשמתי את המילים מפיו".

יש הסבורים כי האווירה שהקרין הרומן עודדה את פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית ואת התנועה לשחרור העבדות.

כיוון שבאותה תקופה זכויות היוצרים לא היו מעוגנות בחוק, יצא, במקביל לפרסום הרומן, מופע בימתי הנושא את השם "המופע של תום" (Tom Shows).

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הסיפור הדוד תום הוא עבדו של בעל האחוזה ארתור שלבי המתגורר בקנטקי. הדוד תום הוא עבד בגיל העמידה, בעל לאישה ואב לילדים. חייו של תום שקטים ושלווים והוא משרת את אדונו בנאמנות, עד שנקלע בעל האחוזה שלבי לחובות כבדים ועומד לאבד את חוותו. כדי להציל את עצמו הוא מוכר לסוחר העבדים היילי את תום ואת הארי בן החמש בנה של המשרתת אליזה. זו מחליטה לקחת את בנה, ולהימלט עמו לקנדה המשוחררת מעבדות. סוחר העבדים שוכר צייד עבדים שירדוף אחר האם ובנה ויחזיר אותם לקנטקי. אליזה, בנה ובעלה ג'ורג' (אשר היה עבדו של בעל אחוזה אחר ונמלט גם הוא) מחליטים לברוח לקנדה באמצעות "מחתרת השחרור" (כינוי למערכת דרכי בריחה חשאיות בה השתמשו העבדים במדינות הדרום בארצות הברית כדי להימלט לצפון).

בינתיים קונה סוחר העבדים את הדוד תום, ולוקח אותו אל שוק העבדים שליד נהר המיסיסיפי. על הספינה פוגש תום ילדה לבנה בשם אווה, המתיידדת עמו. כאשר אווה נופלת מהסיפון, מושה אותה תום מן המים ומציל את חייה. אביה של אווה, ג'נטלמן צעיר בשם סאן קלאר, קונה את תום מסוחר העבדים, ולוקח אותו עמם אל ביתם אשר בניו-אורלינס.

בינתיים, מצליח צייד העבדים להשיג את אליזה ובעלה ואת בנם הארי, אך נורה על ידי הבעל. אליזה חוששת לחייו של צייד העבדים, והם משאירים אותו בצפון ארצות הברית, על-מנת שיקבל טיפול רפואי, ונמלטים בבטחה לקנדה.

לאחר שנתיים בהן מתגורר הדוד תום בבית סאן קלאר, חולה אווה במחלה אנושה ומתה. אביה מתכוון לשחרר את תום כפי שהבטיח לבתו לפני מותה, אך לפני שהוא מספיק לעשות זאת הוא נרצח בתגרת שיכורים, בעת שהוא מנסה להפריד בין הניצים. אשתו, הרואה את יחסו הטוב של בעלה לעבדים כמיותר, מוכרת את תום למר סיימון לאגרי, בעל מטעי כותנה במדינת הדרום לואיזיאנה. תום משכנע שתי נשים שחורות לברוח מסיימון לאגרי אדונן, ומסייע להן בכך. כאשר הדבר מתגלה, תום מושפל, וסופג מכות רצח, המובילות למותו הטראגי, כקדוש מעונה.

ג'ורג' שלבי (בנו של ארתור שלבי שנפטר בינתיים) מגיע לניו אורלינס כדי לקנות את תום, על מנת לשחררו, ומגלה כי אחר את המועד, משום שהדוד תום נהרג. על קברו של תום נשבע ג'ורג' כי יקדיש את כל כוחו למלחמה בעבדות.

בשובו לקנטקי הוא משחרר את כל עבדיו על מנת למנוע מצב נוסף של פרידה ממשפחה ומוות בנכר. ג'ורג' מציע לעבדים להשאר בחווה כפועלים בשכר, ומבקש מהם להביט באוהלו של הדוד תום (מאנגלית: Cabin, בקתה) אשר יזכיר להם את תום שהעניק להם במותו את חירותם, ולהחזיק באמונה הנוצרית הטובה בה החזיק תום עד יומו האחרון.

השפעת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר יצא לאור ב-20 במרץ 1852. שמונה שנים לאחר מכן, ב-1860, נבחר אברהם לינקולן לנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית ברוב דחוק ביותר על פני יריבו הדרומי שדגל בהרחבת המדינות שבהם הייתה נהוגה העבדות. לאחר שנבחר לינקולן, פרשו מדינות הדרום מארגון המדינות, צעד שהפך את מלחמת האזרחים לבלתי נמנעת.

"דוד תום" הפך במשך השנים להיות מושג לשוני לעבד נרצע, המתרפס לאדוניו על אף ההשפלות והמכות שהוא סופג.

מסופר שכאשר פגש נשיא ארצות הברית באותה תקופה, אברהם לינקולן, את הסופרת ביצ'ר, הוא אמר לה: "את האישה הקטנה שסיפורה התחיל את המלחמה הגדולה הזו". אחרים טענו שלספר הייתה השפעה כה חזקה על הקוראים הבריטים, שבריטניה נמנעה בגללו מלהצטרף למדינות הקונפדרציה במלחמת האזרחים.

עד היום משמש הכינוי "הדוד תום" בקהילה האפרו-אמריקאית ככינוי גנאי לשחור המתרפס ללבנים ומנסה לחקות את מנהגיהם, תוך ביטול עצמי של זהותו.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהל תם, או, החיים בין עבדי עולם : ספור / העתיק אברהם זינגער ... ווארשא : א’ גינז, תרנ"ו. 1896
  • אהל הדוד תם : מספר לילדים ... / תרגם מאנגלית אשר ברש. מצפה, (תרפ"ז). 1927
  • אהל הדוד תם : מסופר לילדים / הריט ביצ’ר סטו ; עם 8 ציורים מאת א"ס פורסט ; מאנגלית - אשר ברש. מצפה, 1936
  • בקתתו של הדוד תום / הרריאט ביצ’אר-סטואו ; עברית - אליהו מייטוס. תבל, 1952
  • הדוד תום : על-פי הספר "אהל הדוד תום" להריט ביצ’ר סטו / עבד יהושע חלמיש ; הציורים - איזה. אל המעין, תשי"ב 1952
  • אהל הדוד תום / עבד וקצר שלמה סקולסקי ; ציורים - א’ אבדי. עמיחי, [תשט"ו]. 1955
  • אהל הדוד תום / ביצ’ר סטו ; עברית - עדה צרפתי ; ציורים - ג’יו-פן. מ’ מזרחי, 1969
  • אוהל הדוד תום / הרייט ביצ’ר סטו ; עברית - רפאל אלגד. כתר, 1986.
  • אוהל הדוד תום / הריאט ביצ’ר סטו ; נוסח עברי - יעל רון-לרר. עופרים, תשנ"ה 1995.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]