אנטאנס סמטונה
 | |
| אנטאנס סמטונה | |
| לידה |
10 באוגוסט 1874 פלך קובנה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
9 בינואר 1944 (בגיל 69) קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית |
| מדינה |
 ליטא |
| מקום קבורה | בית קברות "כל הקדושים", צ'ארדון, אוהיו. |
| השכלה |
|
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית הליטאית מפלגת הקידמה הלאומית (לפני 1924) האיחוד הליטאי הלאומני (1924-1940) |
| בן או בת זוג |
Sofija Smetonienė |
|
| |
| פרסים והוקרה | |
| |
| חתימה |
 |
  | |
אנטאנס סמטונה (בליטאית: Antanas Smetona; 10 באוגוסט 1874 – 9 בינואר 1944) היה מדינאי ליטאי חשוב בליטא בתקופה של בין שתי מלחמות העולם, כיהן בתפקיד נשיא ליטא מ-4 באפריל 1919 ל-19 ביוני 1920, ושוב מ-19 בדצמבר 1926 עד 15 ביוני 1940, מעט לפני כיבושה על ידי ברית המועצות והקמת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הליטאית. היה לאחד מהאידאולוגים המשמעותיים של הלאומיות הליטאית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נעורים ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמטונה נולד ב-10 באוגוסט 1874 בכפר אוז'ולייניס (בליטאית: Užulėnis), בפלך קובנה שבליטא שהייתה חלק מהאימפריה הרוסית, בן למשפחת איכרים, צמיתים לשעבר באחוזה של משפחת רדזיוויל. סמטונה היה השמיני מבין תשעה ילדים. הוריו היו עובדים קשיי יום שהצליחו להכפיל את 5 ההקטארים שירשו. אביו ידע קרוא וכתוב וסמטונה הקטן למד קריאה בבית. אביו מת ב-1885 ולמרות הקשיים הכלכליים, סמטונה היחיד מבין אחיו שנשלח ללמוד בבית ספר יסודי בעיירה טאויינאי שם שפת הלימוד הייתה רוסית. אימו קיוותה שהוא יהיה נזיר, מה שלא עמד בקנה מידה אחד עם תוכניותיו. את הלימודים התיכוניים עבר בגימנסיות שונות, גורש כיוון שסירב להתפלל ברוסית אך לבסוף סיים אותם בגימנסיה מספר 9 בסנט פטרבורג, בירת האימפריה הרוסית, בשנת 1897. לאחר מכן המשיך ללימודי משפטים באוניברסיטת סנט פטרבורג. לאחר סיום לימודיו האקדמיים ב-1902 הוא עבר לווילנה שם עבד בבנק עד 1915. הוא היה לשותף פעיל בחיי התרבות הליטאיים. מימיו הראשונים בליטא היה מעורב סמטונה בפעילויות של קבוצות ליטאיות לאומניות, והצטרף למפלגה הליטאית הדמוקרטית שיוצגה בסיימאס הגדול של וילנה, ומאוחר יותר גם נבחר לפרזידיום שלה. ב-1905–1906 הוא ערך את השבועון לייטובוס אוקינינקס (החקלאי הליטאי). ב-1907 ייסדו סמטונה והמהפכן יואזאס טומאס-ואיז'גאנטאס (Juozas Tumas-Vaižgantas) שותפות על מנת להוציא לאור את העיתון וילטיס (התקווה). בעיתון זה, סמטונה קרא לאחדות לאומית. בשנים הבאות היה חבר במספר ארגונים חברתיים ליטאיים וממייסדי חברת הוצאה לאור לספרים בליטאית.
בפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא היה סגן היו"ר ולאחר מכן יושב הראש של הוועד הליטאי המרכזי להצלה, שעזר לקורבנות המלחמה. בקיץ 1916, סמטונה, ביחד עם עוד מספר ליטאים מווילנה, הציגו מזכר למפקד הגרמני העליון בחזית המזרחית בו הם דורשים את הזכות של האומה הליטאית להיות בעלת מדינה עצמאית. ב-6 בספטמבר 1917 הוא החל להוציא לאור את העיתון Lietuvos Aidas בהיותו המוציא לאור ועורך ראשי. בגיליון הראשון של העיתון, סמטונה כתב כי המטרה המרכזית והחשובה ביותר של האומה הליטאית היא ייסודה מחדש של מדינה ליטאית עצמאית. בין ה-18 ל-22 בספטמבר 1917 הוא השתתף בכנס הליטאי בווילנה, ונבחר ליו"ר מועצת ליטא (ליטאית: Lietuvos Taryba) וכיהן בתפקיד בין השנים 1917–1919. ב-16 בפברואר 1918 סמטונה חתם על הכרזת העצמאות של ליטא (ליטאית: Lietuvos Valstybės atkūrimo aktas). בין דצמבר 1918 ל-מרץ 1919 הוא חי בעיקר בגרמניה ומדינות סקנדינביות על מנת לגייס הלוואות למדינה הליטאית שזה עתה קמה.
נשיא ליטא- הקדנציה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-4 באפריל 1919 מועצת המדינה של ליטא בחרה באנטאנס סמטונה להיות נשיא הרפובליקה הראשון. הוא החזיק בתפקיד זה זמן קצר כיוון שב-19 באפריל 1920 האספה המכוננת של ליטא (ליטאית: Steigiamasis Seimas) שזה עתה נבחרה, בחרה לתפקיד את אלקסנדרס סטולגינסקיס (ליטאית: Aleksandras Stulginskis). לאחר שהודח מתפקידו, ערך מספר ירחונים בין השנים 1921 ל-1924 ובהם Lietuvos balsas, Lietuviškas balsas. לאחר מרד קלייפדה (ליטאית: Klaipėdos sukilimas) שנערך במחוז בשם זה ואשר הופרד מגרמניה במסגרת חוזה ורסאי, הוא מונה לנציב שם, ב-20 בפברואר, אבל עקב חילוקי דעות עם ראש הממשלה ארנסטאס גאלוואנאוסקאס (ליטאית: Ernestas Galvanauskas) התפטר מתפקידו. בנובמבר 1923, הרשויות הליטאיות עצרו אותו בנובמבר 1923 למספר ימים עקב פרסום מאמר של אוגוסטינאס וולדמאראס (ליטאית: Augustinas Voldemaras) לאומן ליטאי שהיה ידידו ולימים ינסה לעשות נגדו הפיכת חצר. בין 1923 ל-1927 הוא היה מרצה בכיר באוניברסיטת ליטא, תחילה בחוג לאומנות והיסטוריה ואחר כך בחוג לפילוסופיה. הוא הרצה על אתיקה, פילוסופיה ובלשנות ליטאית.
נשיא ליטא- הקדנציה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדיניות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמטונה היה אחד ממנהיגי הפיכת החצר של 1926 במסגרתה הודח מהתפקיד הנשיא קאזיס גריניוס (ליטאית: Kazys Grinius). הוא נתמנה לנשיא שוב ב-19 בדצמבר של אותו שנה. הוא מינה לתפקיד ראש הממשלה את ידידו, הלאומן אוגוסטינאס וולדמאראס, פיזר את הפרלמנט ושנה לאחר מכן, ב-15 במאי 1928, עם אישורה של הממשלה, הוא הכריז על חוקה חדשה שהעניקה לנשיא סמכויות נרחבות. ב-1929 הוא הדיח את ראש הממשלה וולדמאראס. במשך 9 השנים הבאות סמטונה ניהל שלטון צווים, ללא פרלמנט. החוקה החדשה קבעה כי בין המושבים של הפרלמנט הליטאי, הסיימאס, הנשיא יהווה הן את הרשות המבצעת והן את הרשות המחוקקת. הוא נבחר לנשיא שוב פעם ב-1931, ושוב ב-1938 כאשר בשתי הפעמים הוא התמודד נגד עצמו. בתור לאומן, הוא הורה לסגור בתי ספר פולניים ועל מנת לחזק את שלטונו כל הצעירים במדינה חויבו להצטרף לתנועת הנוער "הליטאים הצעירים". התנועה הקומוניסטית במדינה דוכאה קשות ורבים מחבריה נעצרו. ב-1935 שלטונו ספג מהלומה כאשר חקלאים בדרום מזרח המדינה ארגנו שביתה וסירבו למכור את תוצרתם החקלאית. מהלכי הדיכוי הובילו לחמישה הרוגים ו-456 חקלאים נעצרו.
ולמרות זאת, בסיס התמיכה שלו היו האוכלוסייה הכפרית ועל כן ממשלת סמטונה הייתה זהירה לגבי מאמצי תיעוש. בתקופתו ההשקעות הזרות במדינה היו נמוכות מאוד. אף על פי כן, התפוקה התעשייתית, שייועדה בעיקר לשוק המקומי, עלתה, וגם מערכת התחבורה פותחה ובזה הנחתן של מסילות רכבת.
מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחוץ האיום החדש היה גרמניה הנאצית. משטר סמטונה היה הראשון להעמיד למשפט נאצים כאשר כבר ב-8 בפברואר 1934 ננקטה פעולה נגדם במחוז ממל, מחוז אוטונומי בליטא שהייתה בו אוכלוסייה גרמנית. 76 פעילים נאצים נכלאו וארבעה נשפטו להוצאה להורג, אף על פי שלבסוף גזר דין זה הומר במאסר עולם. ואף על פי כן, מחוז זה היווה בעיה קשה לממשל הליטאי אשר הוציא כרבע מתקציב המדינה לצורכי צבא וביטחון. הנאצים זכו ב-26 מתוך 29 המקומות בפרלמנט המחוזי, וב-1939 ויתר סמטונה על מחוז ממל לטובת גרמניה הנאצית, והכריז על מצב חירום במדינה.
הכיבוש הסובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כיבוש המדינות הבלטיות
ליטא, ביחד עם לטביה ואסטוניה, נכבשה על ידי חיילים סובייטים ב-1940 במסגרת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב בין ברית המועצות וגרמניה הנאצית. יום לאחר שברית המועצות הציגה אולטימטום לליטא ביוני 1940, הציע סמטונה התנגדות חמושה לסובייטים. רובה של הממשלה והצבא הליטאיים התנגדו לכך בטענה שההתנגדות לא תצליח כאשר כוחות צבא סובייטים נמצאים בתוך המדינה. ב-15 ביוני סמטונה העביר את סמכויות הנשיא לראש הממשלה אנטנאס מרקיס (ליטאית: Antanas Merkys) לתקופה זמנית, כפי שהתירה החוקה. לפני שעזב את המדינה, סמטונה אמר "אני לא רוצה בידי שלי להפוך את ליטא למדינה בולשביקית". הוא האמין כי על ידי כך שיעזוב את המדינה הוא יהיה בעמדה להשפיע יותר על מאמצי ההתנגדות לסובייטים, על ידי שינהיג ממשלה גולה, במקום להיות ממשלת בובות סובייטית.
בבוקר 15 ביוני, מייד לאחר שהממשלה הליטאית נכנעה לאולטימטום הסובייטי, סמטונה החלה בהכנות מהירות לבריחה מהמדינה. הוא לווה באשתו, בנו וביתו ובני ביתם, קזיס מוסטיקיס (ליטאית: שר ההגנה לשעבר ושני עוזרים נשיאותיים. סמטונה עזב את ארמון הנשיאות בקובנה בסביבות השעה 15:00 באותו היום. הם עצרו בקיבארט שעל הגבול עם גרמניה הנאצית. סמטונה ומוסטיקיס ניסו בתחילה להביא את הרגימנט ה-9 ממריאמפולה להגן עליהם, ולהציג לפחות התנגדות סמלית לצבא הסובייטי, אבל הרגימנט נעצר על ידי משלחת מטעם הממשלה הליטאית שנשלחה להחזיר את סמטונה. זה האחרון החליט לחצות את הגבול ללא עיקובים, אבל שומרי גבול ליטאיים מנעו ממנו לחצות. בסביבות חצות, אדם מקומי הוביל את סמטונה, שומר הראש שלו והעוזר שלו לחצות את הגבול במעלה נהר לייפונה. משפחתו של סמטונה הצליחה לשכנע את שומרי הגבול לתת להם לחצות בסביבות 6 בבוקר. בצידו הגרמני של הגבול, המתין לו קצין גסטאפו, היינץ גרף (גרמנית: Heinz Gräfe). דרך קניגסברג (קלינינגרד של היום), סמטונה ואנשיו הועברו לאחוזת ציד ליד אגם שווינצייטי (פולנית: Święcajty) ומשם קיבל אישור להתיישב בברלין. בינתיים, בליטא, יום לאחר שעזב את המדינה הכריז יורשו הממונה מרקיס שהוא הדיח את סמטונה ועכשיו הוא נשיא ברשות עצמו. יומיים לאחר מכן, נכנע מרקיס ללחצים למנות את יוסטאס פאלצקיס (ליטאית: Justas Paleckis) הכָּפִיף יותר לתפקיד ראש הממשלה, והוא עצמו התפטר. עקב זאת פלצקיס נעשה לנשיא בפועל, ומהלך זה סלל את הדרך להקמתה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הליטאית וסיפוחה לברית המועצות חודש לאחר מכן, החלטה שאושרה באופן רשמי בפרלמנט הליטאי ב-21 ביולי 1940.
בגלות ואחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהתיישב בברלין, ברחוב ראנקשטראסה (Rankestraße), הוא היה נתון לפיקוח הדוק של שירותי הביטחון הגרמניים, שלא התירו לו לבצע מהלכים פוליטיים על מנת לא להרגיז את ברית המועצות, שלה היה עדיין הסכם בתוקף עם גרמניה הנאצית. ב-4 בספטמבר סמטונה הגיש בקשה לויזה לארצות הברית בשגרירות האמריקאית בברלין. הבקשה אושרה כאשר התנאי היה שסמטונה לא ייחשב למנהיג או נציג של שום מדינה או ממשל. היה זה תנאי משפיל עבורו, אבל הוא הסכים לכך, ועזב לברן, שווייץ, ב-18 בספטמבר. בברן, סמטונה נפגש עם חברים של השירות הדיפלומטי הליטאי, ארגון שהורכב משגרירים ודיפלומטים שהמשיכו לייצג את ליטא של לפני הכיבוש. הם קיוו להקים ממשלה גולה דרך הוועד הלאומי שבראשו עמד ראש הממשלה לשעבר ארנסטאס גאלוואנאוסקאס. סמטונה לא ראה הצורך בוועד הזה והעביר ביקורת על בחירתו של זה האחרון לתפקיד יושב הראש. הדיפלומטים גם הם לא קיבלו בהתלהבות את סמטונה שעתה לא היה לו ממון, שליטה או השפעה פוליטית. סמטונה עזב את ברן לליסבון בירת פורטוגל בינואר 1941.
על גבי אונייה הוא הגיע לריו דה ז'ניירו ב-14 בפברואר, שם נפגש עם מהגרים ליטאיים ופקידי ממשל מקומי וגם עם נשיא ברזיל, ז'טוליו ורגאס. סמטונה עזב את ברזיל ב-26 בפברואר. ב-9 או ב-10 במרץ 1941 הגיע לניו יורק על גבי האוניה SS Argentina שם חיכו לו כ-30 עיתונאים וצלמים אמריקאים, כמו גם נציגים ליטאיים-אמריקאים. הוא הועבר למלון היוקרתי דה פייר (אנגלית: The Pierre), שם נערך ב-13 במרץ כנס עם 400 מוזמנים. כיוון שסמטונה היה אז אזרח פרטי, לא היו באירוע זה נציגים מטעם הממשל האמריקאי. תחילה הוא התגורר עם משפחתו במבנה השגרירות הליטאית בוושינגטון די. סי., אך יחסיו עם נציג ליטא בארצות הברית פובילאס ז'אדייקיס היו מתוחים. לאחר מכן עבר להתגורר בפיטסבורו ובשיקגו, ולבסוף התיישב בקליבלנד שבאוהיו במאי 1942, ביחד עם משפחת בנו. בעודו בגלות, החל בכתיבת ספר אודות ההיסטוריה של ליטא, כמו גם כתיבת זכרונתיו. לבסוף, סמטונה מת כתוצאה משרפה שפרצה בבית בנו בקליבלנד, ב-9 בינואר 1944 ונקבר שם. אשתו סופיה מתה בקליבלנד ב-28 בדצמבר 1968. הזוג הותיר אחריו את בתם, ביורטה. ב-1975 הועברו עצמותיו מקליבלנד לבית הקברות "כל הנשמות" בצ'ארדון שבאוהיו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנטאנס סמטונה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אנטאנס סמטונה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)