ארון קבורת אשמונעזר השני

ראש ארון הקבורה וחלק מהכתובת

ארון קבורת אשמונעזר השני

ארון אשמונעזר השני (אֶשמֻנעַזָר השני ), מלך צידון הפיניקי ובנו של המלך תַּבּנִת, נוצר במאה ה־5 לפנה"ס (יש חוקרים המשערים שחי במאות ה־3–4 לפנה"ס). ארון הקבורה נחשף בשנת 1855 באתר ארכאולוגי ליד צידון ומוצג במוזיאון הלובר. ארון הקבורה נוצר כנראה במצרים, הוא גולף מאמפיבוליט שמקורו בוואדי חמאמאת (Wadi Hammamat) שבמדבר המזרחי במצרים.

על גבי ארון הקבורה נמצאה כתובת חרותה שקבעה ש"אדון המלכים" (המתייחס למלך פרס בתקופת הממלכה האחמנית) העניק למלכי צידון את השטחים בארץ ישראל של דור ויפו במישור השרון. הכתובת על גבי ארון הקבורה הייתה הכתובת הראשונה שהתגלתה בשפה הפיניקית מאזור הידוע בשם פיניקיה.

ארון הקבורה וגילויו

ארון הקבורה התגלה בנקרופוליס של מַע'ארַת אבלון ("מערת אפולו" בערבית) ב־20 בפברואר 1855 על ידי אֶמֶה פֶּרְטִייה (Aimé Péretié), מזכיר הקונסוליה הצרפתית בביירות. הנקרופוליס נמצא בגבעה סלעית, ליד שכונת עין אל־חילווה. במקום חצובים קברים ומערה. ארון הקבורה התגלה בקבר שעומקו 2 מטר. גודל ארון הקבורה הוא 2.40 מטר אורך ו־1.20 מטר רוחב. מכסה הארון הוא בדמות המלך, כשראש ארון הקבורה הוא דמוי אדם (אנתרופואיד), בעל זקן עם פנים מחייכות, בעיצוב בסגנון מצרי. ארון הקבורה היה ללא שלד בתוכו, שנשדד כבר לפני כן. באתר נאספו שן, חתיכת לסת ועצם אדם. בין הראש המגולף של ארון הקבורה והגוף, המזכיר בצורתו מומיה מצרית, גולפה מצד לצד שרשרת גדולה, כשמשני צידיה, על הכתפיים, גולף ראש נץ קדוש, כמו שמופיע על גבי חלק מהמומיות המצריות. סגנון ארונות קבורה זה היה נפוץ בנקרופוליס של רוב הערים הפיניקיות בחוף לבנון, בקפריסין, ובמושבות הפיניקיות במערב הים התיכון. הם היו יצירות באיכות גבוהה שיוצרו לאליטה החברתית. רק הכתובת זיהתה את ארון הקבורה כשייך למלך אשמונעזר.

ארון הקבורה נרכש על ידי אונורה תאודוריק ד'אלבר דה לואין , שתרם אותו למוזיאון הלובר. בעקבות גילוי ארון הקבורה, רכש פרטייה את כל שטח מע'ארת אבלון וסביבתה. השטח נחפר על ידי משלחת מדעית שנלוותה ב־1860 לחיל המשלוח הצרפתי, שנשלחה על ידי נפוליאון השלישי לסייע למרונים במלחמתם בדרוזים.

הכתובת

העתק הכתובת במוזיאון יפו לעתיקות

ארון הקבורה שכוב, ניתן לראות את הכתובת הנוספת מהצד האחורי. צילום משנת 1892

ארון הקבורה כפי שמופיע בספרו של אוסמאן המדי ביי. צילום מ־1892

על גבי מכסה ארון הקבורה מופיעות 22 שורות של כתובת הידועה בסימון KAI 14. הכתובת נכתבה בשפה הכנענית פיניקית, כתובות באלפבית פיניקי. הכתובת מציינת את המלך שקבור בתוך ארון הקבורה, ומזהירה אנשים שלא להפריע את מנוחתו. בנוסף לכתובת הזאת, הופיעה כתובת קצרה יותר, בקצה התיבה החיצוני סביב הראש, הכוללת שש שורות וחלק משורה שביעית. הכתובת הזאת חוזרת על חלק מהטקסט של 22 השורות, אך היא רשומה באותיות יפות וסימטריות יותר. שתי הכתובות פוענחו על ידי דה לואין והכומר בארז'ס ומזרחנים נוספים.

השפה שבה משתמשת הכתובת היא פיניקית, שפה כנענית הקרובה לעברית מקראית. הכתובת מופיעה בצידו הקדמי של ארון הקבורה. בכתובת המקורית אין רווחים בין המילים. הכתובת מתוארכת לשנת 451 לפנה"ס שהיא שנת מות אשמונעזר. תחילת שלטונו הייתה בשנת 465 לפנה"ס, והוא מלך 14 שנים. על פי הכתובת, העניק המלך הפרסי את דור ואת יפו למלך צידון, בתמורה לעזרה שהצי הצידוני העניק לו. אנסון רייני סבר שהעזרה המוזכרת בכתובת מתייחסת לסיוע שניתן להם בעקבות המרד במצרים העתיקה כנגד השלטון הפרסי שהתרחש בין השנים 454–456 לפנה"ס. חשיבות הטרטוריה שנתנה לצידון היא בהיעדר עורף חקלאי לערים הפיניקיות. הכתובת מדגישה זאת במשפט המופיע בשורה 19: ”ארצות דגן האדירות אשר בשדה שרון”. על פי כתובת זאת, יפו הייתה שייכת במאה ה־5 לפנה"ס לשטח המוגדר השרון.

בתחילת הכתובת נאמר: ”אני אשמונעזר, מלך צידון, יתום ובן אלמנה, מונח בזה הארון והקבר אשר עשיתי לי”. הכתובת מציינת בשורות 15–14, שהוא ואמו בנו את מקדש עשתרת ב"צידון אשר על הים" וכן בנו את מקדש אשמון (אשמון היה הפטרון העיר צידון).

בהמשך הכתובת נכתב: ”ועוד נתן לנו אדון המלכים, את דאר ואת יפו, ארצות הדגן האדירות אשר בשדה שרון, וגמל לי בכך על מעשי החשובים. הוספנו אותן על גבולות הארץ, למען יהיו לצידון לעולם”. הכתובת כוללת מעין קללה המתייחסת לאלה שיפריעו את מנוחת הקבר: ”ויסגירום האלים הקדושים בידי מלך אדיר אשר ימשול בהם”.

מתוך הכתובת מקבלים את שושלת בית המלוכה, שמתחילה בכתובת באשמונעזר הראשון, בנו המלך תבנת, אמועשתרת, שהייתה הכהנת הגדולה לאלה עשתרת, ובנם המלך אשמונעזר השני. ניתן להשלים את השושלת בעזרת כתובות בדעשתרת.

בירח בל בשנת עסר וארבע למלכי מלכ אשמנעזר מלכ צדנמ
בנ מלכ תבנת מלכ צדנמ דבר מלכ אשמנעזר מלכ צדנמ לאמר נגזלת
בל עתי בנ מסכ יממ אזרמ יתמ בנ אלמת ושכב אנכ בחלת ז ובקבר ז
במקמ אש בנת קנמי את כל ממלכת וכל אדמ אל יפתח אית משכב ז ו
אל יבקש בנ מנמ כ אי שמ בנ מנמ ואל ישא אית חלת משכבי ואל יעמ
סנ במשכב ז עלת משכב שני אפ אמ אדממ ידברנכ אל תשמע בדנמ כ כל ממלכת ו
כל אדמ אש יפתח עלת משכב ז אמ אש ישא אית חלת משכבי אמ אש יעמסנ במ
שכב ז אל יכנ למ משכב את רפאמ ואל יקבר בקבר ואל יכנ למ בנ וזרע
תחתנמ ויסגרנמ האלנמ הקדשמ את ממלכ<ת> אדר אש משל בנמ לק
צתנמ אית ממלכת אמ אדמ הא אש יפתח עלת משכב ז אמ אש ישא אית
חלת ז ואית זרע ממל<כ>ת הא אמ אדממ המת אל יכנ למ שרש למט ו
פר למעל ותיאר בחימ תחת שמש כ אנכ נחנ נגזלת בל עתי בנ מס
כ יממ אזרמ יתמ בנ אלמת אנכ כ אנכ אשמנעזר מלכ צדנמ בנ
מלכ תבנת מלכ צדנמ בנ בנ מלכ אשמנעזר מלכ צדנמ ואמי אמעשתרת
כהנת עשתרת רבתנ המלכת בת מלכ אשמנעזר מלכ צדנמ אמ בננ אית בת
אלנמ אית [בת עשתר]ת בצדנ ארצ ימ וישרנ אית עשתרת שממ אדרמ ואנחנ
אש בננ בת לאשמנ [ש]ד/ר קדש ענ ידלל בהר וישבני שממ אדרמ ואנחנ אש בננ בתמ
לאלנ צדנמ בצדנ ארצ ימ בת לבעל צדנ ובת לעשתרת שמ בעל ועד יתנ לנ אדנ מלכמ
אית דאר ויפי ארצת דגנ האדרת אש בשד שרנ למדת עצמת אש פעלת ויספננמ
עלת גבל ארצ לכננמ לצדנמ לעל[ם] קנמי את כל ממלכת וכל אדמ אל יפתח עלתי
ואל יער עלתי ואל יעמסנ במשכב ז ואל ישא אית חלת משכבי למ יסגרנמ
אלנמ הקדשמ אל ויקצנ הממלכת הא והאדממ המת וזרעמ לעלמ

תרגום חופשי לכתובת

1. בירח בול (חודש חשוון) בשנת עשר וארבע למלכות המלך אשמנעזר, מלך צידונים
2. בן המלך תבנת, מלך צידונים, דיבר מלך אשמנעזר, מלך צידונים, לאמר: נגזלתי
3. בטרם עת, בן ימים מספר, יתום ובן אלמנה, ושוכב אנכי בארון זה ובקבר זה
4. במקום אשר בניתי, הוא אשר אתה, כל מלך או כל אדם, אל יפתח את המשכב הזה ו
5. אל יבקש דבר (מנים), שדבר לא בא בפנים, ואל יישא
6. את משכבי למקום אחר, ממקום משכבי זה למשכב שני. אם אנשים ידברו, אל תשמע. כל מי שהוא כל מלך
7. וכל אדם אשר יפתח מקום משכב זה, אם אשר יישא את משכבי שבו אני נם, או יעמיס אותי
8. ממשכבי זה, אל יכן (לא יהיה) להם משכב את (עם) הרפאים, ואל ייקברו בקבר ואל יכוננו להם בן וזרע (לא יהיה להם בן וזרע)
9. תחתיהם. ויסגירום האלים הקדושים בידי מלך אדיר אשר ימשול בהם, כדי
10. להשמיד את המלכים ואדם, הוא אשר יפתח את משכב זה או אשר יישא אותו
11. ארון זה, וגם זרע המלכים, או אדם מת. אל יכונן להם שורש למטה, ו
12. פרי למעלה, ותואר בחיים תחת השמש. כי אנכי נגזלתי לפני עתי, בן
13. ימים מספר, יתום ובן אלמנה אנוכי, כי אנוכי אשמנעזר מלך הצידונים, בן
14. המלך תבנת, מלך צידון, ואמי אמעשתרת
15. כהנת עשתרת, רבתינו המלכה, בת המלך אשמנעזר מלך הצידונים. אשר בנינו את בתי
16. האלים ואת בית עשתרת בצידון ארץ הים. והושבנו את עשתרת שמים־אדירים. ואנחנו
17. אשר בנינו בית לאשמון שר קודש בעין־ידלל בהר. והושבנו אותו בשמים־אדירים, ואנחנו אשר בנינו בתים
18. לאלי הצידונים, בצידון ארץ הים. בית לבעל־צידון ובית לעשתרת שם־בעל. ועוד נתן לנו אדון המלכים
19. את דאר ויפו, ארצות הדגן האדירות אשר בשדה שרון, לפי מידת העצומות אשר פעלתי (וגמל לי בכך על מעשי החשובים).
20. והוספנו אותן על גבולות הארץ, לכוננם לצידונים לעולם. אתה מזרע מלכות או כל אדם אל יפתח אותו
21. ואל יגלה אותי, ואל יעמיסני ממשכב זה, ואל ישא את ארון משכבי, למה יסגירום
22. האלים הקדושים האלה ינטשו אותם ואת זרע מלכותם ואת האדם המת וזרעם לעולם

ראו גם

• ארון קבורת תבנת
• כתובות בדעשתרת
• ארון אחירם
• ארון בתנועם
• כתובת בן שפטבעל
• רשימת כתובות כנעניות וארמיות

לקריאה נוספת

• יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, הפרק "כתובת אשמנעזר מלך צידון", הוצאת א' רובינשטיין, תשל"ט, עמ' 179–202

• Honoré-Théodoric d'Albert de Luynes, Mémoire sur le Sarcophage et inscription funéraire d'Esmunazar, roi de Sidon, Paris: Plon, 1856
• Charles C. Torrey, A Phoenician Royal Inscription, Journal of the American Oriental Society 23, 1902, עמ' 156–173 doi: 10.2307/592387
• Susan Ackerman, The Mother of Eshmunazor, Priest of Astarte: A Study of her Cultic Role, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 158–178
• Samuel Birch, Records of the past: Being English Translations of the Ancient Monuments of Egypt and Western Asia, vol. 9, 1877, p. 111

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארון קבורת אשמונעזר השני בוויקישיתוף

• תיאור ארון אשמונעזר השני באתר מוזיאון הלובר
• תרגום לאנגלית של הכתובת המלאה
• צילום של ארון הקבורה השלם בכתבה "אל דור העתיקה – בעקבות ארצות הדגן האדירות"