ארנסט וייס

ארנסט וייס
Ernst Weiß

לידה	28 באוגוסט 1882 ברנו, האימפריה האוסטרו-הונגרית
התאבד	15 ביוני 1940 (בגיל 57) פריז, צרפת
מדינה	אוסטריה
שם עט	Franta Zlín
שפות היצירה	גרמנית
חתימה

ד"ר ארנסט וייס (בגרמנית: Ernst Weiß;‏ 28 באוגוסט 1882 – 14 ביוני 1940) היה סופר, משורר, מחזאי ופובליציסט יהודי-אוסטרי-צ'כי, שכתב בגרמנית. הרומן האחרון שלו היה "עד ראייה" (1938), העוסק באדולף היטלר הצעיר, שלקה בעיוורון היסטרי. הרומן יצא לאור גם בעברית, ב-2020, בהוצאת כרמל (המתרגמת: מורג סגל).

לוחית זיכרון על הבית שבו התגורר וייס בברלין

קורות חיים

וייס נולד בברנו שבמוראביה, אז באימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום בצ'כיה), למשפחה אמידה של סוחר בדים יהודי. כשהיה בן ארבע מת אביו והוא חונך על ידי אמו, ברטה לבית ויינברג, אשר הובילה אותו אל האמנות. לאחר השלמת השכלתו התיכונית בברנו, הוא הגיע לפראג כדי ללמוד רפואה. בשנת 1908 סיים את לימודיו בווינה ועבד כמנתח בברן, וינה, וברלין. וייס סבל משחפת ובשנת 1912 ניסה להתאושש בעבודה כרופא אונייה בנסיעה להודו ויפן.

בשנת 1913 פגש את רחל סנזרה (Sanzara), רקדנית ושחקנית. מערכת היחסים שלהם נמשכה עד מותה מסרטן בשנת 1936. באותה שנה פגש את פרנץ קפקא, והשניים היו לחברים קרובים. בין השאר וייס תיווך בין קפקא לבין אהובתו פליציה באואר. וייס היה בקשר גם עם סופרים אחרים של חוג פראג כגון פרנץ ורפל ומקס ברוד.

בשנת 1914 חזר וייס לאוסטריה כדי להתחיל קריירה כרופא צבאי. הוא שירת במשך מלחמת העולם הראשונה בחזית המזרחית, ובסופה עוטר בצלב זהב על אומץ לב. לאחר המלחמה הוא חי בפראג, אז בירת צ'כוסלובקיה וב-1920, כשסיים לעבוד בבית החולים בפראג הוא ויתר על הקריירה הרפואית.

בשנת 1921 הוא עבר לברלין, ושם החלה התקופה הפורה ביותר שלו בכתיבה, שבמהלכה פרסם רומן כמעט כל שנה. אחד מהם אף זכה במדליית כסף באולימפיאדת אמסטרדם (1928), האולימפיאדה היחידה בה חולקו מדליות גם לאמנויות ולא רק לספורט. תקופה זו הגיעה לסיומה בשנת 1933, כאשר חזר לפראג כדי לטפל באמו הגוססת.

הוא לא יכול היה לשוב לגרמניה הנאצית, עקב יהדותו ועל כן נסע בשנת 1934 לפריז, בה הוא חי חיי דוחק והיה תלוי בעזרתם של סופרים כתומאס מאן ושטפן צווייג עד יום מותו.

הרומן האחרון של וייס, "עד ראייה" (Der Augenzeuge), נכתב בשנת 1938. הוא עוסק בפרטים אפלים שנכתבו כמעט בזמן אמת, על חייו של A.H. (הוא אדולף היטלר). ברומן מסופר על מטופל צעיר שמגיע לבית חולים פסיכיאטרי עם תום מלחמת העולם הראשונה. היטלר מתאשפז כדי לטפל בתסמונת ה"עיוורון העצבי" כתוצאה מתבוסתה של גרמניה במלחמה. המטופל עובר תהליך של היפנוזה משולבת בתרפיה (וייס היה בקיא בטכניקות של זיגמונד פרויד ואף הכירו אישית), ובזכות התרפיה, הפיהרר לעתיד חוזר לעצמו וביטחונו העצמי מתחזק. המטופל מחלים, אוזר כוחות ומוצא את ייעודו המשיחי. תחילה הוא משתלט בכישוריו הרטוריים על הרופא, ולאחר מכן – על העם הגרמני כולו.

עלילת הספר היא מזיגה של מיטב הכתיבה הנקייה השנונה והצינית של גרמניה באותה תקופה, יחד עם נגיעות של אקספרסיוניזם מודרני, וכל זאת בהישענות על יסודות של רומן חניכה על דמות מרכזית – דוקטור פורסטר – הרופא שתפקידו להציל את אדולף היטלר.

לא ברור כמה הדמות שתוארה בספרו של וייס היא בדיונית. הסופר הגרמני ואלטר מהרינג טען שלווייס הייתה גישה לתיק הרפואי מהטיפול הפסיכיאטרי שקיבל היטלר, לאחר המלחמה.

עם כניסת הצבא הנאצי לפריז ב-14 ביוני 1940 התאבד וייס בבליעת רעל במלונו.

ארנסט וייס חיבר סך הכל 14 רומנים, כולם בגרמנית. הם תורגמו לשפות רבות; לעברית תורגם עד 2020 רק אחד מספריו, האחרון שבהם. בנוסף תורגם לעברית גם אחד מסיפורי המלחמה שלו, שהתפרסם בכתב העת "מטעם", ב-2011.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארנסט וייס בוויקישיתוף

• אוריאל קון, צללים צדדיים ודמויות נשכחות, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2011
• כתבי ארנסט וייס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• ארנסט וייס (1882-1940), דף שער בספרייה הלאומית