ג'אוואחתי
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
.jpg) | |
| הכפר ואצ'יאני (גאו') בבנפת אחלציחה | |
| מדינה |
 גאורגיה |
|---|---|
| בירת החבל ארץ |
אחלכלכי  |
| שטח | 2,549 קמ"ר |
| גובה | 3,300 מטרים |
| קואורדינטות | 41°24′N 43°30′E / 41.4°N 43.5°E |
 | |
  | |
גַ'אווַאחֶתי (גאורגית: ჯავახეთი, ארמנית: Ջավախք, ג'אוואקח)[1] הוא מחוז היסטורי בדרום גאורגיה, באזור הנפות אחלכלכי, אספינדזה (חלקית), נינוצמינדה, וחלקה בנפת ארדהאן שבטורקיה. מבחינה היסטורית, גבולותיה הגיאוגרפיים של ג'אוואחתי נקבעו על ידי נהר הקורה ממערב ורכס שוושתי (גאו'), רכס סמסארי (אנ') ורכס ניאליסקורי (גאו') מצפון, דרום ומזרח, בהתאמה. הפעילויות הכלכליות העיקריות באזור זה הן חקלאות קיום (אנ'), במיוחד תפוחי אדמה וגידול בעלי חיים.
בשנת 1995 אוחדו המחוזות אחלכלכי ונינוצמינדה, המהווים את הטריטוריה ההיסטורית של ג'אוואחתי, עם שטחי השכנה של סאמצחה כדי ליצור אזור מנהלי חדש, מחוז סאמצחה-ג'אוואחתי. נכון לינואר 2020, האוכלוסייה הכוללת של סאמצחה-ג'אוואחתי הייתה 152,100 אנשים.[2] הארמנים מהווים את רוב אוכלוסיית ג'אוואחתי. על פי מפקד האוכלוסין הגאורגי של 2014, 93% (41,870) מהתושבים בנפת אחלכלכי ו-95% (23,262) בנפת נינוצמינדה היו ארמנים, כאשר נותרו רק מספר זעום של גאורגים אתניים ויוונים קווקזיים (אנ').[3]
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם גַ'אווַאחֶתי מורכב מהשורש גַ'אווַאח עם הסיומת הגאורגית -אתי, שנמצאת בדרך כלל בשמות של מדינות ואזורים. גַ'אווַאחֶתי פירושה ארץ הג'אווחים (אנ') (תת-קבוצה אתנית של גאורגים), בדומה למילה אוסתיה שלקוחה מהגאורגית אוסי+אתי.
האזכור המוקדם ביותר של השם הוא משנת 785 לפני הספירה, בכתובות של מלך ממלכת אוררטו אַרְגִּישֵׁתִּי הראשון (אנ') כ-זאבאחה.[4]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ימי קדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
השבטים העתיקים של מסחי (או מוסחי) ומוסיניקים הם התושבים הידועים הראשונים של האזור.
במקורות, האזור תועד כזאבחה בשנת 785 לפני הספירה, על ידי המלך אַרְגִּישֵׁתִּי הראשון (אנ') מאוררטו, וככל הנראה, פירושו אחת הקבוצות האתניות של אוררטו. על פי סיריל טומאנוף (אנ'), ג'וואחתי, יחד עם אֶרוּשֵׁתִי (אנ'), היו חלק מדוכסות צוּנְדָּה (גאו'), דוכסות האיברית מהמאה הרביעית או ה-3 לפני הספירה. מאז המאה ה-2 לפנה"ס עד המאה החמישית לספירה אזור זה היה חלק ממחוז ארמני - גּוֹגַרְכְּ (אנ'), בארמניה הגדולה (אנ').
נינו הקדושה (אנ') נכנסה לאיבריה מג'אווחתי, אחד מהפרובינציות הדרומיות של איבריה, והגיעה למצחתה, בירת הממלכה, במסלול נהר הקורה. שם החלה להטיף לנצרות, שהביאה בסופו של דבר להתנצרותה של איבריה (אנ').
אחד המקורות הארמניים המוקדמים ביותר, פאוסטוס מביזנטיון (אנ') (המאה ה-5) כתב: "מסקוט (אנ') מלך סאנסאן (אנ'), כועס מאוד, התמלא בשנאה כלפי בן השבט שלו, המלך הארמני חוסרוב (אנ'), ואסף את כל חייליו - הונים, פוכים, טבסאראנים, חצ'מטקים, איז'מחים, גאטים, גלוארים, גוגארים, שישב'ס, צ'ילבס, בלאשיך ואגרסוואנים, כמו גם מספר בלתי נספור של שבטי נוודים מגוונים אחרים, כל הכוחות הרבים שעליהם פיקד. הוא חצה את גבולו, נהר הקורה הגדול, ופלש למדינה הארמנית".
במאה ה-5 בתקופת שלטונו של וחטנג הראשון מאיבריה ג'ווואחתי הייתה פרובינציה של איבריה ולאחר מותו התיישבה אשתו השנייה הנסיכה הביזנטית בדוכסות צוּנְדָּה (גאו') (חלק מג'אוואחתי).
ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאבק נגד השלטון הערבי בגאורגיה (אנ'), הצליחה שושלת בגרטיוני לשלוט על טאו קלארג'תי (אנ') והקימה את נסיכות איבריה (אנ'). שליטי טאו-קלארג'תי נלחמו בערבים מאזור זה, ובהדרגה שילבו בשטחו את אדמות הסביבה של סאמצחה וג'וואחתי, יחד עם כמה אדמות נוספות.
באחד מחיבוריו כתב ההיסטוריון הארמני מהמאה ה-10, אוחטאנס מסבסטיה (אנ'), על עץ משפחת קיריון, הקתוליקוס של איבריה. התרגום המילולי של דבריו: קיריון "בא מהאיברים במונחים של ארץ ושושלת, מאזור ג'אוואח". אין ספק שאוחטאנס האמין שג'אוואחתי הוא חלק מאיבריה, והג'אוואחים הם איברים. זאזא אלכסידזה (אנ') בוחן את נקודת המבט של אוחטאנס ושל החברה הארמנית הנאורה של המאה ה-10 בנושא הזה לעומק.[6]
בין המאות ה-9 ל-11 חלק מג'אוואח/ג'אוואחתי נשלטה על ידי ארמניה הבגרטונית (אנ') (הענף הארמני של שושלת בגרט). באמצע המאה ה-10, חלק מג'אוואחתי הייתה חלק מממלכת אבחזיה. בשנת 964 הרחיב לאון השלישי מאבחזיה (אנ') את שליטתו בג'אוואחתי, ובמהלך שלטונו נבנתה קתדרלת קוּמּוּרְדוֹ (אנ').[7] במאות שלאחר מכן, ג'אוואחתי נותרה בשליטת הממלכה הגאורגית המאוחדת. בתקופה זו התפתחה ג'אוואחתי משמעותית, במהלכה נבנו גשרים, כנסיות, מנזרים ובתי מגורים מלכותיים רבים (דליווי (גאו'), ר'רטילה (גאו'), בוז'אנו (ბოჟანო), ורדזיה ואלאסטאני (גאו')). בשנת 1064 כבשו התורכים הסלג'וקים את האזור ושלטו על האזור עד 1118 כאשר דוד הבנאי שחרר את האזור מידי התורכים. לאחר מכן היא הפכה לחלק מנסיכות ארמניה הנשלטת על ידי שושלת זאקאריד (אנ') (ארמניה הזקארידית), כמדינה וסאלית של ממלכת גאורגיה.
בשנת 1245 עברה ג'אוואחתי לשליטת המשפחה הפיאודלית של תורלי (אנ'). בשנת 1268, סופחה ג'אוואחתי לאטבאגות סאמצחה (אנ'), שנשלטה על ידי בית ג'קאלי (אנ'). בשנת 1587, האזור, יחד עם כל הנסיכות, נכבש על ידי האימפריה העות'מאנית שהפכה לאיילט צ'ילדיר (אנ'). אוכלוסיית נפגעה קשות מהפלישות הטורקו-מונגוליות. בשנת 1484, סולטאן יעקוב (אנ') מאק קויונלו הרס את הנסיכות. האיסלאם החל להתפשט באזור בקרב גאורגים וארמנים כאחד. כאשר הכנסייה הגאורגית החלה לאבד השפעה באזור, ארמנים כלקדונים (אנ') רבים החלו להצטרף לכנסייה הקתולית הארמנית. המקומיים האסלאמיים החלו להתערבב עם המתיישבים הטורקים, ויצרו את הזהות הטורקית מסחתית, שהפכה לדומיננטית ממערב ל-ג'אוואחתי במסחתי. בשנת 1731 נאדיר שאה מאיראן האפשארית פתח בפלישה לקווקז ובמהלך תקופה זו שיעבד 6,000 ארמנים מאיילט צ'ילדיר על פי הקתוליקוס הארמני אברהם קְרֶטָצִי (אנ').
בתקופת האימפריה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשליש הראשון של המאה ה-19, בעקבות מלחמת רוסיה–פרס (1804–1813) ומלחמת רוסיה–פרס (1826–1828), כבשה רוסיה את עבר הקווקז ואת רובה של גאורגיה, יחד עם יתר הקווקז, והתאגדה כמלכות המשנה של הקווקז כחלק מהאימפריה הרוסית . כשהרוסים כבשו את ג'אוואחתי היו בה 1,716 ארמנים (67.7%), 639 מוסלמים (25.2%) ו-179 משפחות גאורגיות אחרות (7.1%). רבות מהמשפחות המוסלמיות בחרו להתיישב מחדש באימפריה העות'מאנית בעקבות הסיפוח הרוסי של האזור. ממשלת הצאר יזמה תכנית ליישב מחדש את הגבול החדש עם איראן הקג'ארית (אנ') והאימפריה העות'מאנית, תושבים ממוצא ארמני שנחשבו לנאמנים. זו הייתה ההתיישבות הגדולה הראשונה של הארמנים בג'אוואחתי. כ-90,000 ארמנים מהאימפריה העות'מאנית, חלק מיוזמתם וחלק מהגירה כפויה. 40,000 ארמנים מקאג'ר איראנית התיישבו בקווקז הרוסי, בעיקר באובלסט ארמניה (אנ').[8] בשנת 1829 כ-7,300 משפחות ארמניות (58,000 נפשות) התיישבו מחדש במסחתי, ג'אוואחתי ותריאלתי (אנ') (רו'). לארמנים שעברו לתריאלתי הצטרפו יוונים קווקזים דוברי טורקית (אנ') המוכרים בשם אורומים (אנ').[9]. לארמנים שעברו לג'אוואחתי הצטרפה גם קבוצה קטנה של דוחובורים, כת נוצרית רוחנית מרוסיה. בתחילת המאה ה-20, מספר רב של פליטים ארמנים מרצח העם הארמני באימפריה העות'מאנית, וחברי כת הדוחובורים נוספים מהאימפריה הרוסית, התיישבו באזור.
דו"ח משנת 1886 מצא 63,799 אנשים שחיו בג'אוואחתי, מתוכם 46,384 ארמנים (72.7%), 6,674 רוסים (10.5%), 6,091 טורקים (9.5%) ו-3,741 גאורגים (5.9%). מפקד האוכלוסין של האימפריה הרוסית משנת 1897 מצא 72,709 בני אדם בג'אוואחתי, מתוכם 52,539 ארמנים (72.3%), 6,868 טורקים (9.4%), 6,448 גאורגים ו-5,155 רוסים (7.1%).
עד 1916, ההרכב האתנו-דתי של אוייזד אחלציחה (אנ') היה:[10]
| לאום | עִירוֹנִי | כַּפרִי | סה"כ | |
|---|---|---|---|---|
| ארמנים | 6,151 | 76,624 | 82,775 | 77.2% |
| גאורגים | 265 | 10,039 | 10,304 | 9.6% |
| רוסים | 429 | 7,113 | 7,542 | 7.0% |
| מוסלמים שיעים | 0 | 5,431 | 5,431 | 5.1% |
| כורדים | 0 | 904 | 904 | 0.8% |
| יהודים | 204 | 0 | 204 | 0.2% |
| סה"כ | 7,055 | 100,118 | 107,173 | 100.0% |
תקופת העצמאות הקצרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המהפכה הרוסית (1917), ג'אוואחתי שולבה ברפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה קצרת-הימים. אולם שילוב זה היה שנוי במחלוקת עם הרפובליקה הראשונה של ארמניה שתבעה את האזור על בסיס היסטוריה ואתנוגרפי.
בעידן ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
גאורגיה הוכפפה לשליטה מלאה של ברית המועצות בשנת 1921, וג'אוואחתי, יחד עם שטחים גאורגיים לשעבר אחרים, הפכו לחלק מגאורגיה הסובייטית. המיעוט המוסלמי שנותר בג'אוואחתי, הידוע גם בשם מסחתים. בשנת 1944, במהלך שלטונו של סטלין יושבו מחדש בעמק פרנגה (אנ') שבאוזבקיסטן,[8] כיוון שהיו מוסלמים והחשש מפני שיתוף פעולה עתידי שלהם לעות'מאנים. במהלך התקופה הסובייטית הייתה ג'אוואחתי אזור גבול (הגבול עם הטורקים נפרס על פני 78 ק"מ) עם מעצמות עוינות של ברית המועצות ועקב כך האזור היה נתון להגבלות. ניתן היה להיכנס לג'אוואחתי רק עם אישור מיוחד של משמר הגבול הסובייטי. כתוצאה מכך, לליברליזציה ההדרגתית של גאורגיה בתקופת שלטונו של ברז'נייב ולאחר מכן, הייתה השפעה מועטה על ג'אוואחית. ההגבלות הוסרו רק עם קריסת ברית המועצות.[11]
בתקופת גאורגיה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר תנועת השחרור הלאומי הגאורגית צברה תאוצה בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, התנהל תהליך מקביל בג'אוואחתי. לארמנים רבים היו קשרים עם ארמנים אחרים בנגורנו קרבאך, והוקמה תנועה שקראה לאוטונומיה באזור ג'אוואחתי שאוכלס ברובו בארמנים. המתח בין התנועה שהוקמה לבין ממשלת גאורגיה הגיעה לשיאה עם התפרקות ברית המועצות ועצמאותה של גאורגיה בשנת 1991. הצעה שדרשה עצמאות לג'אוואחתי נדחתה על ידי המועצה הזמנית, ועם שובו של שוורדנדזה לגאורגיה, בשנת 1992. התמעטו הקולות לאוטונומיה. הקמת מחוז סאמצחה-ג'אוואחתי בשנת 1995 היוותה סימן ברור שלממשלה הגאורגית לא הייתה שום כוונה להעניק אוטונומיה לג'אוואחתי.[11]
בגאורגיה המודרנית הארמנים מהווים את הרוב האתני באזור ובגאורגיה בכלל,[12] מרוכזים בעיקר בנפות אחלכלכי ונינוצמינדה. מאז עצמאותה של גאורגיה רבים מבני קהילת דוחובורים עזבו לרוסיה.[8][13] כמו כן, הגרו לאזור מהגרים מטעמים אקולוגיים מאג'ריה.[14]
הבסיס הרוסי של אוגדה 26, אחד מהבסיסים הרוסיים שנותרו בגאורגיה לאחר התפרקות ברית המועצות, שכן באחלכלכי. הבסיס היווה אבן יסוד בכלכלה המקומית של אזור ג'אוואחתי. בשנת 2005 התקיימו הפגנות נרחבות כנגד כוונת הממשל לדרישה מרוסיה להוציא את הבסיס מתחומי גאורגיה. המפגינים טענו גם שקיומו של הבסיס הוא ערובה מפני תוקפנות טורקית עתידית. הוצאת הבסיס מתחומי גאורגיה השפיעה רבות על כלכלת האזור. מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 מרוכז הכוח הכלכלי בידי מספר משפחות או חמולות שצברו עושר כיזמים בתקופה הסובייטית במהלך קריסת ברית המועצות.[15]
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין 2006 ל-2011, 220 ק"מ מהכביש המהיר מקומו כארתלי לסאמצחה ג'אוואחתי שופרו כחלק מתוכנית של תאגיד אתגר המיליניום MCC (אנ') של ארה"ב כדי לקשר בצורה יעילה יותר את האזור עם שאר גאורגיה.[16] מאפריל 2008 החלו לבנות קו רכבת שיעבור בין קארס שבטורקיה לבאקו שבאזרבייג'ן שעובר בגאורגיה. בשנת 2017 נסתיימה בניית מסילת הברזל קארס-אחלכלכי-טביליסי-באקו, שהחל לפעול ב-2017. האוכלוסייה הארמנית של ג'אוואחתי התנגדה לבניית קו הרכבת מכיוון שהיא לא כוללת את ארמניה ומבודדת אותה. מסילת הברזל הישנה המקשרת בין גאורגיה, ארמניה וטורקיה (קו הרכבת קארס-גיומרי-טביליסי (אנ')), נמצא במצב תקין ויכול להיות פעיל תוך שבועות, אך בשל המצור הטורקי על ארמניה, מסילת הברזל אינה פעילה מיולי 1993.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Babak Rezvani (Q125419509) (2014). Conflict and Peace in Central Eurasia: Towards Explanations and Understandings. BRILL. p. 1. מסת"ב 9789004276369.
- ^ מידע סטטיסטי לגבי מחוז סאמצחה-ג'אוואחתי, National Statistics Office of Georgia
- ^ אתר הסטטיסטיקה של גאורגיה
- ^ אשוט מלקוניאן (אנ') (2007). avakhk in the 19th century and the 1st quarter of the 20th century: a historical research. Erevan: האקדמיה הלאומית למדעים של ארמניה (אנ'), Institute of History. p. 36. מסת"ב 978-9994173075.
- ^ Finbarr Barry Flood (Q112435568) (2017). A Turk in the Dukhang? Comparative Perspectives on Elite Dress in Medieval Ladakh and the Caucasus. Austrian Academy of Science. p. 252, Fig. 19.
- ^ דוד מוסחלישווילי (Q5237856), Some Aspects Of Georgian History In The Light Of Armenian Historiography, January 2012
- ^ כנסיית קוּמּוּרְדוֹ (אנ') באתר הפטריארכיה של גאורגיה האפרכיה של שֶׁמוֹכְּמֵדִי (גאו')
- ^ 1 2 3 משה גמר (Q24703480) (2004). The Caspian Region, Volume 2: The Caucasus. Routledge. pp. 24–. מסת"ב 978-1-135-77541-4
- ^ Hendrik Boeschoten (Q94237101); Julian Rentzsch (Q78633431) (2010). Turcology in Mainz. Otto Harrassowitz Verlag. p. 142. מסת"ב 978-3-447-06113-1.
- ^ Кавказский календарь на1917 год (לוח השנה הקווקזי לשנת 1917) (ברוסית) (72nd ed.). Tiflis: Tipografiya kantselyarii Ye.I.V. na Kavkaze, kazenny dom. 1917. pp. 206–213.
לוח השנה הקווקזי (אנ') היה אלמנך שנתי שפורסם בטביליסי שבאימפריה הרוסית על ידי מלכות המשנה של הקווקז בין השנים 1846-1917. - ^ 1 2 Jonathan Wheatley (Q125794685), Obstacles Impeding the Regional Integration of the Javakheti Region of Georgia, 2004
- ^ Nicolas Landru (Translated by Simone Koshimizu), Landlocked Javakheti: symptoms of difficulties of the nation-state in Georgia?
- ^ Hedvig Lohm (Q125795864), Dukhobors in Georgia: a study of the issue of land ownership and inter-ethnic relations in Ninotsminda rayon (Samtskhe-Javakheti) (direct link), 2006
- ^ Justin Lyle (Q125464095) (2012), Resettlement of Ecological Migrants in Georgia, ECMI. European Center for minority issues
- ^ Jonathan Wheatley (Q125794685), The integration of national minorities in the Samtskhe-Javakheti and Kvemo Kartli provinces of Georgia (קישור למאמר), עמ' 21-37 2009 (באנגלית)
- ^ Rehabilitating the Samtskhe-Javakheti Road in Georgia. Millennium Challenge Corporation
| מחוזות היסטוריים של גאורגיה | ||
|---|---|---|
|
