ג'ון ויטאקר
 | |||||
| ג'ון ויטאקר | |||||
| לידה |
4 במאי 1820 מחוז דירבורן, אינדיאנה, ארצות הברית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
2 באוקטובר 1902 (בגיל 82) יוג'ין, אורגון, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות של הבונים החופשיים, יוג'ין, אורגון, ארצות הברית | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
ג'ון ויטאקר (באנגלית: John Whiteaker; 4 במאי 1820 – 2 באוקטובר 1902) היה פוליטיקאי, איש צבא ושופט אמריקאי. הוא נולד באינדיאנה, התגייס לצבא ארצות הברית במלחמת ארצות הברית-מקסיקו, ולאחר מכן עסק בחיפוש זהב במהלך הבהלה לזהב בקליפורניה. לאחר שעבר לטריטוריית אורגון, הוא כיהן שם כשופט וכחבר בית המחוקקים של הטריטוריה. כאיש המפלגה הדמוקרטית, כיהן ויטאקר כמושל אורגון הראשון בשנים 1858–1862, ובהמשך כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1879–1881. הוא גם היה חבר הסנאט של אורגון ונשיאו, וחבר בית הנבחרים של אורגון ויושב הראש שלו.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנרי ויטאקר נולד במחוז דירבורן שבדרום-מזרח אינדיאנה למשפחת חקלאים. הוריו היו ג'ון וננסי (לבית סמאלס) ויטאקר והיו לו ארבעה אחים ואחיות. עד לבגרותו הוא למד באופן פורמלי שישה חודשים בלבד, וכתוצאה מכך הוא היה אוטודידקט כמעט לחלוטין. לפני שעבר מערבה, הוא עסק בעבודות שונות, כולל בנגרות, והתנדב לשירות צבאי במהלך מלחמת ארצות הברית-מקסיקו, אף על פי שיחידתו מעולם לא השתתפה בקרבות.
ב-1847 נשא ויטאקר לאישה את ננסי ג'יין הרגרייב, ולזוג נולדו שישה ילדים.
הבהלה לזהב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1849 הגיע ויטאקר לקליפורניה במסגרת הבהלה לזהב, שם הוא הרוויח מספיק כסף כדי להעביר את משפחתו לטריטוריית אורגון. לאחר הגיעו לשם ב-1852, הוא התיישב עם משפחתו בחווה בחלק הדרומי של עמק וילאמט שבמחוז ליין. שם הוא היה פעיל במסגרת המפלגה הדמוקרטית, ונבחר ב-1856 למשרתו הציבורית הראשונה כשופט בבית משפט השלום של מחוז ליין. ב-1857 נבחר ויטאקר לבית המחוקקים של הטריטוריה וייצג בו את מחוז ליין.
מושל אורגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1857 החלה אורגון בהכנות להפיכתה למדינה בארצות הברית, וציבור הבוחרים אישר במשאל עם את חוקת המדינה. ויטאקר נבחר על ידי הדמוקרטים במדינה כמועמדם בבחירות הראשונות למשרת מושל אורגון, שנערכו ביוני 1858. בבחירות הוא ניצח בהפרש של 1,138 קולות, וב-8 ביולי הושבע לתפקידו.[1] הוא לא החל לכהן בתפקידו עד אשר ב-14 בפברואר 1859 אישר הקונגרס של ארצות הברית את קבלתה של אורגון כמדינה. למעשה, בתקופת מעבר זו כיהנו באורגון שני מושלים, ומושל הטריטוריה האחרון, ג'ורג' לאו קרי, היה אחראי מבחינה חוקית עד שממשלת המדינה החדשה לקחה על עצמה את השליטה בה.
משעה שהחל לכהן כמושל, אישר ויטאקר את רוב תביעות הקרקע. הוא גם קידם את המדיניות הכלכלית שהעדיפה תעשיות ביתיות, שבהן ייצרו תושבי אורגון את צורכיהם. אף על פי שהוא זכה לכינוי "ג'ון הישר", זה לא שיקף את עמדותיו השנויות במחלוקת בסוגיות בעלות חשיבות לאומית. ויאטאקר תמך בעבדות, שהייתה מנוגדת לעמדותיהם של רוב תושבי המדינה. מתנגדיו עשו בכך שימוש תכוף כדי לתקוף אותו כאשר ארצות הברית שקעה במלחמת האזרחים האמריקנית.
עד 1864 יכלו מדינות ארצות הברית השונות לבחור בתאריך לציון חג ההודיה. ב-1859 הכריז ויטאקר על יום חמישי הרביעי של חודש דצמבר כמועד חג ההודיה באורגון.
ב-1861, במהלך שנתו האחרונה של ויטאקר כמושל, נהרג הסנאטור הרפובליקני אדוארד דיקינסון בייקר בקרב בולס בלאף, וויטאקר מנה במקומו את הדמוקרט בנג'מין סטרק.
בבחירות למשרת המושל של 1862 לא היה ויטאקר מועמד הדמוקרטים, ולפיכך סיים את כהונתו. הוא נותר פעיל בפוליטיקה המקומית, נבחר שלוש פעמים כחבר בית הנבחרים המדינתי וכיהן בו בשנים 1866–1870, וב-1876 נבחר לסנאט המדינתי. במהלך המושל של 1868 כיהן ויטאקר כיושב ראש בית הנבחרים ובמושבים של 1876 ו-1878 כנשיא הסנאט.
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1878 נבחר ויטאקר לבית הנבחרים של ארצות הברית. כוחם של הדמוקרטים נחלש בבית הנבחרים, והם היו זקוקים לקול אחד נוסף כדי שהמועמד שלהם לתפקיד יושב ראש הבית ייבחר. ההצבעה הייתה אמורה להתקיים עד 18 במרץ 1879. ויטאקר, שעשה אז את דרכו לוושינגטון, קיבל הודעה על דחיפות הגעתו בשעה שהיה על סיפונה של אוניית קיטור בדרך בין פורטלנד לסן פרנסיסקו. עם הגעתו ב-12 במרץ לסן פרנסיסקו, הוא חבר לסוכן חברת הרכבות ומיהר לרכבת מיוחדת מהירה של חברת סנטרל פסיפיק שיצאה מאוקלנד. הרכבת הטרנס-יבשתית הסדירה יצאה מאוקלנד 25 שעות קודם לכן, אך הרכבת עליה עלה ויטאקר הצליחה להשיג אותה. הוא הגיע לוושינגטון בבוקר 18 במרץ, הושבע כחבר בית הנבחרים והשתתף בהצבעה. עלות נסיעה זו הגיעה ל-1,500 דולר, סכום שהוביל לביקורת מצד יריביו הפוליטיים.[2]
ב-1880 התמודד ויטאקר על תקופת כהונה נוספות בבית הנבחרים, אך נוצח על ידי הרפובליקני מלווין קלארק ג'ורג' בהפרש של 1,379 קולות.[3] לאחר מכן הוא פרש לחוותו שליד העיר יוג'ין.
שנותיו האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויטאקר נקרא לפוליטיקה פעם אחת נוספת. ב-1885 הוא מונה על ידי הנשיא גרובר קליבלנד כגובה המס בבית המכס של ארצות הברית בפורטלנד. ב-1890 הוא שב ליוג'ין, רכש שם שטח אדמה שהשתרע על פני עשרה מבננים, שכיום ידוע בשם שכונת ויטאקר.
ג'ון ויטאקר נפטר ביוג'ין ב-2 באוקטובר 1902 . הוא נטמן בבית הקברות של הבונים החופשיים ביוג'ין. בנוסף לשכונה במרכז העיר שנבנתה בשטח שהוא רכש, קרוי על שמו גם בית ספר יסודי בעיר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ון ויטאקר באתר הספרייה המדינתית של אורגון (באנגלית)
- ג'ון ויטאקר באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'ון ויטאקר, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ג'ון ויטאקר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| בקרת זהויות |
|
|---|