לדלג לתוכן

גוסטינין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גוסטינין
Gostynin
סמל גוסטינין
סמל גוסטינין
סמל גוסטינין
דגל גוסטינין
דגל גוסטינין
דגל גוסטינין
טירת גוסטינין
טירת גוסטינין
מדינה פוליןפולין פולין
פרובינציה מזוביהמזוביה מזוביה
מחוז גוסטינין
שטח 32.31 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 17,624 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות 52°25′46″N 19°27′43″E / 52.42938°N 19.46194°E / 52.42938; 19.46194 
אזור זמן UTC+1
http://www.gostynin.pl/

גוסטיניןפולנית: Gostynin; ביידיש: גאסטינין) היא עיר בפרובינציית מזוביה שבפולין.

תולדות היישוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב נזכר לראשונה במאה ה-13, ובמקום בו הוא שוכן התקיים יישוב מבוצר סלאבי מהמאה ה-6. בשנת 1382 הוענקו ליישוב זכויות עיר.

באמצע המאה ה-17 הוחרבה העיר בידי גייסות השוודים. משנת 1795 ועד 1807 נכללה העיר בשטחי פרוסיה, ואז עברה לשטחי פולין הקונגרסאית.

יהודי גוסטינין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיעוד ליישוב יהודי בגוסטינין קיים מהמאה ה-15, ובשנת 1710 הוקם בעיר בית כנסת מעץ. בין השנים 1823-1862 הוגבלו מגורי היהודים בעיר לרובע אחד. בתקופה זו פעל בעיר רבי יחיאל מאיר מגוסטינין.

במהלך מרד ינואר בשנת 1863 סייעו מספר מיהודי העיר למורדים הפולנים. במהלך הכיבוש הרוסי בזמן מלחמת העולם הראשונה האשימו הרוסים את יהודי העיר בריגול, ואסרו את בכירי הקהילה במקום, ובהם הרב. בתקופה זו הגיעו לגוסטינין פליטים יהודים מעיירות הסביבה. במהלך הכיבוש הגרמני של העיר במלחמה, הוטלו על היהודים בה מיסים כבדים, רכושם הוחרם, וחלקם נשלחו למחנות עבודה בפנים גרמניה.

עם תום המלחמה, בשנת 1918, התעללו ביהודי העיר חיילי הצבא הכחול. לאחר המלחמה פחת מספר היהודים בעיר בשל הגירה, והקהילה השתקמה בעזרת ארגוני סעד מקומיים ובסיוע הג'וינט.

בין מלחמות העולם התגברה הפעילות הציונית בעיר, והתקיים בה קיבוץ הכשרה. כמו כן, פעלו בעיר אגודת ישראל והבונד, והתקיימו בה מוסדות תרבות יהודיים. הרב האחרון של הקהילה היה יצחק מאיר בורנשטיין, מפעילי המזרחי (נספה בשואה).

גרמנים מוציאים להורג תושבים מהעיר בשנת 1941
אנדרטה לזכר יהודי גוסטינין שנספו בשואה, בבית העלמין הדרום

בתחילת ספטמבר 1939 נכבשה גוסטינין בידי הגרמנים. ביום כיפור ת"ש נכלאו יהודי העיר בכנסייה המקומית, והוחזקה בה כשלושה ימים. לאחר מכן, הועלה באש בית הכנסת בעיר, והיהודים צוו לפרק את בית המדרש בה. בהמשך הוטלו על יהודי העיר גזירות שונות, ובהן חובת ביצוע עבודות כפייה, חובת נשיאת טלאי צהוב, איסור הליכה על מדרכות, וחובת מסירת דברי ערך ותשלום סכומי כופר. בנובמבר 1939 הוצאו להורג בעיר ארבעה מנכבדי הקהילה.

בסוף שנת 1940 רוכזו יהודי העיר בגטו פתוח, אליו הועברו יהודים רבים מהסביבה, ואשר מספר יושביו הגיע לכ-2,250 איש. בתקופה זו כל יהודי מגיל 10 חויב בביצוע עבודות כפייה. בקיץ 1941 הוקף הגטו בגדר תיל, ונסגר. ממועד זה החלו חטיפות של יהודים מהגטו למחנות עבודה, עד שנותרו בגטו בעיקר זקנים, ילדים ונשים.

באפריל 1942 חוסל הגטו בגוסטינין, ורוב יושביו הועברו למחנה ההשמדה חלמנו. לאחר מכן, הרסו הגרמנים את בית העלמין היהודי בעיר.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גוסטינין בוויקישיתוף