לדלג לתוכן

דימום וסת כבד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דימום וסת כבד
תחום גינקולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 255540 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D008595
סיווגים
ICD-10 N92.0 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-11 GA20.50 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דימום וסתי כבד (נקרא באנגלית: Menorrhagia) הוא דימום וסת מוגבר באופן חריג או שנמשך תקופה ממושכת מהרגיל. הדימום הווסתי הכבד אינו נגרם בהכרח עקב בעיה רפואית נקודתית. הוא יכול להיות תוצאה של קרישת דם לא תקינה, שיבוש בוויסות ההורמונלי של המחזור החודשי או הפרעות ברירית הרחם. ייתכן דימום וסת מוגבר ללא כל תופעות נוספות או בשילוב עם סימפטומים אחרים כגון כאב מחזור חמור.

אחת ההשלכות של דימום וסת מוגבר יכולה להיות אנמיה, לצד תסמינים כמו חולשה, סחרחורות, כאבי ראש ואף התעלפויות. מאפייני דימום מוגבר הם במקרים רבים החלפה תכופה מאוד של טמפונים או תחבושות, וכן שימוש בו זמנית הן בטמפון והן בתחבושת כדי למנוע זליגת דם[1]. דימום וסת מוגבר אינו נגרם בהכרח עקב בעיה רפואית אם כי הוא עלול לפגוע במצבה הנפשי, החברתי והפיזי של האשה ולעיתים אף ישבש את שגרת חייה. אם הדימום הווסתי פוגע בשגרת החיים או אם חל שינוי בנפח הדם והוא הופך מוגבר ומשמעותי יותר יש לפנות לבדיקת רופא[2].

  • בדיקה פיזית של האגן ופי הטבעת
  • משטח צוואר הרחם
  • סריקת אולטראסאונד של האגן היא כלי אבחוני קו ראשון לזיהוי אבנורמליות מבנית.
  • ביופסיה של רירית הרחם כדי לשלול סרטן או היפרפלזיה לא טיפוסית
  • היסטרוסקופיה

לפני ביצוע בדיקות ניתן לברר באופן ראשוני את הימצאה של התסמונת, לפי רשימת מאפיינים וקריטריונים באתר Doctors (האם את סובלת מדימום וסת כבד, אתר "דוקטורס").

תרופות וטיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מירנה - התקן תוך רחמי למניעת הריון. התקן מירנה רשום ומאושר בישראל ובעולם גם להפחתת דימום וסת מוגבר. ניתן בסל התרופות להפחתת דימום וסת כבד. ההתקן מכיל את ההורמון לבונוגסטרל.
  • קלייר - גלולה למניעת הריון. קלייר רשומה ומאושרת בישראל ובעולם גם להפחתת דימום וסת מוגבר. קלייר מכילה אסטרדיול ולראט, הדומה לאסטרוגן הטבעי שמופק בגוף על ידי השחלות (ולא אתיניל אסטרדיול שהוא ההורמון האסטרוגני הנמצא בשאר הגלולות), והפרוגסטין מסוג דיאנוגסט, אשר לו תכונות אנטי אנדורגניות.
  • חומצה טרנאקסמית חומר מעכב פיברינוליזה (פירוק פיברין על ידי אנזימים)
  • תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (NSAIDs)
  • גלולות פרוגסטוגן למניעת שגשוג של רירית הרחם
  • פרוגסטוגן בהזרקה.
  • אגוניסטים להורמון משחרר גונדוטרופיני (GnRH).
  • שגשוג יתר של רירית הרחם: אצל חלק מן הנשים מחזורי הווסת שמגיעים בעקבות הופעת המחזור לראשונה ומעט לפני גיל המעבר עשויים להיות מוגברים במיוחד. הפרעות הורמונליות המערבות את ההיפותלמוס-היפופיזה-שחלה ("הציר האנדוקריני השחלתי") מסבירות מקרים רבים ואפשר להשיג ויסות יעיל באמצעות טיפולים מבוססי הורמונים.
  • עמידות ל-GnRH: ככל שנשים מתקרבות לגיל המעבר מתאחר הביוץ ומתפתחת בזקיקים שנותרו בשחלות עמידות ל-GnRH (הורמון משחרר גונדוטרופינים) שמפרישה בלוטת ההיפותלמוס במוח. במקרים אחרים, לא בוקעת מהזקיק ביצית ולכן הפרוגסטרון אינו מיוצר. ללא פרוגסטרון, אין פעולת-נגד לאסטרוגן והרירית מתעבה יותר ויותר.
  • רירית הרחם שנושרת בדרך כלל בזמן המחזור אינה מקבלת איתות להפסיק להתעבות. היא מתעבה ונושרת בצורה לא סדירה. בגלל העיבוי המוגבר הדימום כבד במיוחד. נדיר יותר בקבוצת גיל זו שמיעוט אסטרוגן גורם לדימום בלתי סדיר. במרבית המקרים הדימומים הם תוצאה של שינויים הורמונליים טבעיים שקודמים לגיל המעבר.
  • גירוי של רירית הרחם עלול לגרום לזרימת דם מוגברת, לדוגמה כתוצאה מזיהום (מחלה דלקתית חריפה או כרונית של האגן) או מהתקן תוך-רחמי (להבדיל ממירנה המשמשת לטיפול במצב זה).
  • שרירנים (מיומה) על דופן הרחם גורמים לפעמים לאובדן וסתי מוגבר אם הם חודרים לחלל המרכזי ובכך מגדילים את פני שטח הרחם.
  • אנדומטריוזיס: מצבים חריגים של רירית הרחם כמו אדנומיוזיס כאשר ישנה התפשטות לתוך דופן הרחם היוצרת רחם מוגדל ורגיש. חשוב להבחין: אנדומטריוזיס גורם לכאבים אך בדרך כלל לא גורם לשינויים באובדן דם בזמן המחזור החודשי.
  • קרצינומה: קרצינומה רחמית (סרטן רירית הרחם) גורמת בדרך כלל לדימום לא סדיר, בשונה מהדפוס המחזורי של מנורגיה. יש לחשוד תמיד בדימום המתרחש בין מחזורי וסת (מטרורגיה) או דימום לאחר גיל המעבר.

גורמי סיכון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפייני המחזור החודשי של האשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזור חודשי תקין נמשך בין 25–35 ימים והדימום עצמו נמשך בממוצע 5 ימים, בכמות דם של בין 25 ל-80 מ"ל. אובדן דם של יותר מ-80 מ"ל או מחזור שנמשך מעל 7 ימים הם מנורגיה (שנקראת גם דימום וסת כבד). בפועל, המטופלת או הרופאים אינם מודדים את כמות הדם. אפשר להעריך את כמות הדימום על פי כמות הטמפונים או התחבושות היגייניות המשמשים את האשה במהלך המחזור החודשי. ככלל, טמפון רגיל ספוג היטב מכיל 5 מיליליטר דם. כאשר נפח הדם נמוך אך המחזור עצמו נמשך מעל שבעה ימים מדובר במנורגיה. יש לפנות לייעוץ גינקולוגי או מיילדותי בכל מקרה.

  • דימום מוגבר אך המחזור סדיר
  • ללא כאבים:
  • עם כאבים:
  • מחזור חודשי קצר (פחות מ-21 יום) עם דימום רגיל (אפימנוריאה או פולימנוריאה). יהיו תמיד מחזורי וסת ללא ביוץ בגלל הפרעות הורמונאליות.
  • מחזור חודשי קצר ודימום מוגבר מאוד (אפימנורגיה) בגלל תפקוד לקוי של השחלה ועשוי להיות משני לחסימת כלי דם על ידי גידולים.
  • דימום מוגבר מאוד בפרקי זמן מרוחקים.
  • הפרעת שחלות ללא ביציות בגלל ייצור ממושך מדי של אסטרוגן.

עלול לקרות לאחר נטילה רציפה (ללא הפסקות) של גלולה נגד הריון (לדוגמה נטילה של כמה חבילות ללא הפסקה במטרה לדחות את המחזור החודשי).

אבחנה מבדלת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דימום וסת כבד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.