דן בראון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
דן בראון
Dan Brown
לידה 22 ביוני 1964 (בן 59)
אקסטר, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קולג' אמהרסט, אקדמיית פיליפ אקסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מותחן, ספרות בלשית, ספרות ספקולטיבית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות שם הצופן: מבצר דיגיטלי, הסמל האבוד, התופת, מקור, צופן דה וינצ'י, נקודת ההונאה, מלאכים ושדים, הסמל האבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1998 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Humo's Gouden Bladwijzer (2005)
  • פרס המותחן של קריימזון (2004)
  • פרס מותחני פשע עריכת הנתון בוויקינתונים
www.danbrown.com
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דניאל גרהרד בראוןאנגלית: Daniel Gerhard Brown; נולד ב־22 ביוני 1964) הוא סופר אמריקאי, מחברם של מותחנים בלשיים, ובהם חמשת רבי המכר "מלאכים ושדים", "צופן דה וינצ'י", "הסמל האבוד", "התופת" ו"מקור", העוסקים בהרפתקאותיו של האיקונוגרף הבדיוני רוברט לנגדון, המסייע לפענח מעשי רצח ותעלומות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראון נולד באקסטר שבניו המפשייר. הוא שאף להיות מוזיקאי ואף הוציא כמה אלבומים. עסק זמן מה בהוראה, והחל לכתוב ספרים. ספריו הראשונים (שכתב עם אשתו) "המדריך הרומנטי לאישה המתוסכלת" ו"הספר האמיץ", נכשלו מסחרית. בשנת 1999 כתב את ספרו הראשון שהצליח יחסית, "שם הצופן: מבצר דיגיטלי". בשנת 2001 כתב את "מלאכים ושדים", הראשון בסדרת ספרי רוברט לנגדון, וכעבור שנה פרסם את "נקודת ההונאה", שזכה גם הוא להצלחה.

בשנת 2003 פרסם את רב המכר הגדול ביותר שלו, "צופן דה וינצ'י", שבו הוא חוזר אל הגיבור רוברט לנגדון ואל הסגנון של חקר אמנות ודת. בהמשך הוציא שלושה ספרים נוספים בסדרה, שהצליחו גם הם: "הסמל האבוד", "התופת" ו"מקור".

ספריו, שמזכירים בקצבם המהיר את ספריו של ג'ון גרישם, הם שילוב של מציאות ודמיון מפותח. עלילתם נודדת בין דתות ומסדרים עתיקים, סמליות קדושה, מדע חדשני ורציחות מקאבריות. ספריו של בראון עוסקים במתחים שונים, כמו המתח שבין הדת למדע, המתח שבין הדת הנוצרית לפגאניזם, והמתח שבין הכוח השלטוני לשחיתות וכוחן העצום והנסתר של אגודות סתריםטמפלרים ומסדר ציון ב"צופן דה וינצ'י", האילומינטי ב"מלאכים ושדים" והבונים החופשיים ב"הסמל האבוד").

מוטיבים חוזרים בספריו הם התרחשות עלילתית מהירה; עיסוק בצפנים; תאוריות קשר ממסדיות; רציחות סדרתיות; גיבורים שמהווים צמדים רומנטיים, הנרדפים על ידי כוחות שליליים, שנשלחים תמיד על ידי בכיר אנונימי; ולבסוף חשיפת האמת והגעה אל הסוף הטוב של הסיפור, שבו מושב הסדר אל כנו והרעים מושמדים.

אף שרבים טענו שספריו גדושים בתאוריות לא מוכחות ובעיוותים רבים ובוטים של המידע ההיסטורי[1], הם הצליחו לשבות את דמיונם של רבים ולעורר סערות ציבוריות בקהלים שונים. ספריו "צופן דה וינצ'י" ו"מלאכים ושדים" זכו לגרסה מוסרטת, וגם לספרו "התופת" יצאה גרסה קולנועית ב-2016.

בשנת 2016 תרם בראון 300,000 יורו לספריית ריטמן באמסטרדם. ספרייה זו מכילה כתבים עתיקים בנושאי כימיה ומיסטיקה. הכתבים הללו העניקו לו השראה לכמה מספריו, כגון "הסמל האבוד" ו"התופת". כוונתו בתרומה הייתה שהיא תעזור לספרייה להעלות את הכתבים הסרוקים לאינטרנט לטובת הציבור. בנוסף, הוא פרסם סרטון הסברה ביוטיוב על תרומתו ועל פעילות הספרייה.[2].

בראון היה נשוי לבליית ניולון, היסטוריונית של האמנות, ב-2019 השניים נפרדו.[3]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דן בראון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו ערך מיוחד וארוך בוויקיפדיה האנגלית.
  2. ^ Author Dan Brown donates to digitize ancient texts, באתר יוטיוב, 17 ביוני 2016
  3. ^ אתר למנויים בלבד דן בראון חזר לאהבתו הישנה. את המשך העלילה הוא לא צפה, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2020