וילקי קולינס

וילקי קולינס
William Wilkie Collins

לידה	8 בינואר 1824 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	23 בספטמבר 1889 (בגיל 65) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
מקום קבורה	בית הקברות קנסאל גרין
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	ספרות גותית
יצירות בולטות	האישה בלבן, אבן הירח
בן או בת זוג	Martha Rudd Caroline Compton
wilkiecollins.com
חתימה

Wilkie Collins, 1850

ויליאם (וילקי) קולינס (באנגלית: Wilkie Collins;‏ 8 בינואר 1824 - 23 בספטמבר 1889) היה סופר בריטי פופולרי, הנחשב לראשון סופרי המסתורין. חיבר 27 רומנים, יותר מ-50 סיפורים קצרים, לפחות 15 מחזות ויותר מ-100 חיבורים לא-בדיוניים.

ביוגרפיה

קולינס נולד בלונדון. אביו ויליאם קולינס היה צייר נוף, אך ככל הנראה שאיפותיו היו כי בנו יפתח קריירה מחוץ לתחום האמנות. וילקי החל לעסוק במסחר בתה, אך לא הוכיח כישורים בתחום המסחר. לאחר מכן למד משפטים, והוסמך לעריכת דין ב-1851, אך לא הצליח גם בתחום זה. בשנת 1849 הציג ציור בשם "מחבוא המבריחים" בתערוכה של האקדמיה המלכותית. הציור, פריט 38, הוצג גבוה בחדר המתומן, במקום שקשה לראותו. קריירת הציור של אחיו, צ'ארלס אולסטון קולינס, הצליחה יותר. רק כאשר פנה לכתיבה נראה כי מצא את יעודו האמיתי.

יצירתו הראשונה שפורסמה נכתבה לזכר אביו, שנפטר ב-1847. "זכרונות חייו של ויליאם קולינס, אסקווייר" פורסם ב-1848. הרומן הראשון שפרסם (ב-1850) היה "אנטונינה", רומן היסטורי. ובכל זאת, רק בספרו "בזיל" שפורסם ב-1852, מצא קולינס את כר-הפעולה האמיתי שלו: הרומן המודרני. עיקר כוחו היה בבניית עלילה מתוחכמת, הלוכדת את תשומת-לבו של הקורא ומעוררת את סקרנותו עד תום הספר. בספרו "הרוזן פוסקו והמפוחית" ("Count Fosco and the Concertina") גם הוסיף קולינס דמות ייחודית לספרות הבדיונית הבריטית.

בעקבות פגישה שסידר חבר משותף, הצייר אוגוסטוס אג, פרסם קולינס באפריל 1852 יצירה ראשונה בעיתונו השבועי של צ'ארלס דיקנס, "All the Year Round". הייתה זו תחילתה של מערכת יחסים מקצועית שהייתה עתידה להימשך כמעט עשרים שנה (עד מותו של דיקנס ב-1870), ואשר הפכה את שניהם לסופרים טובים יותר בזכות היכרותם. קולינס גם ערך מאוחר יותר את השבועון.

קולינס היה פופולרי מאוד בתקופתו, וכתב 27 רומנים, יותר מ-50 סיפורים קצרים, 15 מחזות, ויותר מ-100 יצירות נוספות, שאינן בתחום הספרות הבדיונית. יצירותיו המצליחות ביותר היו "האשה בלבן" ("The Woman in White"), "ללא שם" ("No Name"), "ארמדייל" ("Armadale") ו-"אבן הירח" ("The Moonstone"). הוא היה מראשוני הכותבים של ספרות המסתורין, וקמו לו חקיינים רבים במרוצת השנים. לדוגמה, ניתן לזהות את הרעיון הבסיסי של "אבן הירח" - תכשיט מקולל שנגנב מעינו של פסל - בסרטים וספרים רבים בני זמננו. קולינס גם שיתף פעולה עם דיקנס ב-"אין מעבר" ("No Thoroughfare"). קולינס היה מפורסם יותר מדיקנס בימי חייו, אך לאחר מותו כוכבו דעך, בעוד שדיקנס זכה לתהילה. לאחרונה, מוקדשת תשומת לב רבה יותר ליצירותיו על ידי מבקרי ספרות כמו גם על ידי הקהל.

קולינס שילב אלמנטים ביוגרפיים רבים ביצירותיו. כך למשל הרומן "ללא שם" עוסק בין היתר בזוגיות ללא נישואין, נושא שהיה בגדר טאבו בחברה הוויקטוריאנית אך מוכר היטב לקולינס (קולינס חי עם אישה שלה לא היה נשוי במשך שנים והיא אף ילדה לו ילדים). אלמנטים ביוגרפיים נוספים שזורים ב"אישה בלבן": וולטר הרטרייט, הגיבור הראשי ביצירה, הוא צייר, בדומה לקולינס בצעירותו. גרעין הסיפור - מפגש עם אישה מסתורית לבושה לבן - מבוסס על מפגש אמיתי בין קולינס לעלמה במצוקה שהתרחש בלונדון. קולינס, כיאה לג'נטלמן ויקטוריאני, נמנע מלנדב פרטים נוספים על המקרה אך אין ספק שהוא הותיר בו רושם עז והיווה מקור ההשראה לכתיבת הרומן המפורסם ביותר שלו.

עם השנים איכות הכתיבה של קולינס הידרדרה במקביל להידרדרות במצבו הבריאותו. השיגדון (gout) שממנו סבל ייסר אותו מאוד והביא להתמכרותו של קולינס לאופיום. כתוצאה מכך, קולינס התקשה להמשיך ולכתוב, ואת הרומן "ללא שם" הוא סיים במאמצים רבים.

קולינס הוקסם מאומנות הבמה. הוא ודיקנס הקימו תיאטרון שבו העלו מספר מחזות פרי עטם. קולינס ניסה לא אחת לכתוב יצירות דו-תכליתיות שיוכלו לשמש הן כרומאנים עצמאיים והן כמחזות. עם זאת, מרבית ספריו לא הומחזו. התיאטרון ומוטיב המשחק משולבים ברומן "ללא שם". "האישה בלבן" הוא בין הרומאנים הבודדים של קולינס שהומחזו עוד בימי חייו. הוא הועלה כהצגה בניו יורק ב-1870. ב-2004 הועלתה בלונדון גרסה מודרנית של המחזמר "האישה בלבן" בהפקת אנדרו לויד ובר. המחזמר הוצג במשך 19 חודשים רצופים והוצג בברודוויי לזמן קצר. הצלחת המחזמר הביאה להתעניינות מחודשת בקולינס. מהדורות חדשות ומבוארות של ספריו וכן ביוגרפיות חדשות שלו הוצאו לאור. תרגום עברי נוסף של "האשה בלבן" ראה אור ב-2007.

תרומתו של קולינס לספרות הוויקטוריאנית ניכרת במספר תחומים. כך למשל הוא עשה שימוש בטכניקות כתיבה חדשניות לזמנו כגון ציטוט ממסמכים רשמיים ודוחות רפואיים.

וילקי קולינס מת בלונדון ב-1889, ונקבר בבית הקברות Kensal Green.

ספריו שתורגמו לעברית

• נישואי גבריאל (Gabriel's Marriage - 1853) - תרגם מאנגלית אמציה פורת; הוסיפה אחרית דבר בתיה גור, הוצאת עם עובד תשנ"ח 1998.
• אשת החלום (1863 - The Dream Woman) - תרגם יהונתן דיין, הוצאת 'מקום לשירה', 2020.
• האישה בלבן (The Woman in white - 1860)
  • תרגם י. לבנון, הוצאת רות 1968.
  • תרגמה צילה אלעזר, אחוזת בית 2007. פתח דבר: אמנון ז'קונט
• אבן הירח (The Moonstone - 1868) -
  • תרגם יצחק לבנון, מסדה 1968.
  • תרגם ועיבד ג’ בן חנה (גדליהו אמיתי), הוצאת יזרעאל תשכ"ט 1969.
  • תרגם לעברית אהרן אמיר, הוגש על ידי משה רון, הוצאת כתר 1992.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וילקי קולינס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של וילקי קולינס (באנגלית)
• כתבי וילקי קולינס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• יוכי שלח, אילו היה אפשר לסמוך על מערכת אכיפת החוק, באתר הארץ, 19 בפברואר 2007
• מאיה פלדמן, זיכרון לטווח ארוך, באתר ynet, 26 במרץ 2007
• וילקי קולינס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• וילקי קולינס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• וילקי קולינס (1824-1889), דף שער בספרייה הלאומית