בתיה גור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בתיה גור

בתיה גור (1 בספטמבר 194719 במאי 2005), סופרת ישראלית ומבקרת ספרות, כתבה בעיקר ספרות בלשית. ספריה של בתיה גור זכו להצלחה רבה בישראל ובעולם. היו שכינו אותה "אגתה כריסטי הישראלית".[דרוש מקור] גור העלתה לתודעה את ז'אנר ספרי המתח באופן שלא נעשה קודם לכן בספרות העברית.

חייה ויצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה כבתיה מן ב-1947 בתל אביב. קיבלה תואר שני בספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית. נישאה לפסיכולוג עמוס גור וילדה שלושה ילדים. אחר כך התגרשה ובשנים האחרונות לחייה חייתה עם מבקר הספרות אריאל הירשפלד. שהתה מספר שנים בארצות הברית, גרה תקופה מסוימת באופקים ואחר כך עברה להתגורר בירושלים.לפני שפנתה לכתיבה לימדה ספרות בבית הספר "בויאר" ובבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה. אחר כך לימדה כתיבה בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, ואף הרצתה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטה הפתוחה. שימשה כמבקרת ספרות ומסאית בעיתון "הארץ".

בשנת 1988 החלה בכתיבת סדרת ספרי "מיכאל אוחיון" אשר הביאו לעולם הספרותי את דמותו של מיכאל אוחיון, בלש משטרתי משכיל, נוגה ואינטלקטואל. הספר הראשון בסדרה, "רצח בשבת בבוקר", זכה להצלחה בקרב הקהל הישראלי. לסדרה נוספו עוד חמישה ספרים, והספר הוסרט והוקרן בטלוויזיה הישראלית, כאשר את אוחיון מגלם ארנון צדוק. בכל ספר מן הסדרה מגיע מיכאל אוחיון לעולם סגור ולחברה מבודדת בעלת חוקים משלה. בגישתו היסודית ובהבנה שיש בו לטבע האנושי מצליח אוחיון לפרוץ את מעגל השתיקה ולפתור את תעלומת הרצח.

הבחירה של גור בז'אנר הבלשי כדי לספר סיפור נדמית מקרית. הסיפור הבלשי בספריה הוא תמיד תירוץ כדי להכיר מקרוב יותר קבוצה חברתית סגורה על הקודים הייחודים החברתיים והתרבותיים. ב"רצח בשבת בבוקר", אלה הם הפסיכואנליטיקאים. בתוך העולם הסגור של מטפלים ומטופלים שבדרך כלל אינו חשוף לעיני כל, מתגלה מקרה רצח של פסיכואנליטיקאי. אוחיון נכנס לתמונה ומנסה לגלות באמצעות התקרבות לנפשות הפועלות את מניעי הרצח. בספרה הבא, "רצח בחוג לספרות", אלה הם אנשי האקדמיה שזוכים לתיאור מקיף באמצעות הכרת דינמיקות היחסים בתוך החוג לספרות באוניברסיטה העברית בהר-הצופים. בספרים אחרים בוחנת גור את קהילת המוזיקאים, את אנשי הקיבוץ וקבוצות נוספות.

גור הוציאה לאור בשנת 1990 ספר עיון בשם "מכביש הרעב שמאלה", וכן פרסמה רומנים, ובהם "לא כך תיארתי לי" (1994) ורומן לבני הנוער בשם "מרגל בתוך הבית". ספרה "אבן תחת אבן" נכתב על רקע מותו של החייל אמיר מלט באסון "רולטת הרשת". ספריה תורגמו לשפות רבות, בהן אנגלית, גרמנית, צרפתית, איטלקית, יפנית, הולנדית, דנית וספרדית.

בתיה גור לא הייתה רק סופרת מצליחה וידועה אלא גם מורה לספרות ומבקרת ספרים. היא העלתה על נס את חשיבות הטקסט הספרותי כטקסט העומד בפני עצמו וראתה ברקע הביוגרפי של המחבר דבר שולי בחשיבותו לעומת היצירה עצמה. עם זאת הודתה כי מיכאל אוחיון, בלש המשטרה, הגיבור הראשי ביצירותיה, הוא למעשה מבחינות רבות מימוש סמוי בלבוש גברי של אישיותה והאופן בו היא ראתה את עצמה.

בתיה גור נולדה בתל אביב, אך התגוררה מרבית שנות חייה בירושלים. בספריה היטיבה לתאר את הוויית חיי היום יום בעיר הבירה על שלל הקבוצות והמתחים המאפיינים אותה. גור הצהירה על עצמה כבעלת רגישות חברתית ופוליטית, וכבעלת דעות הנמצאות בצד השמאלי של המפה הפוליטית. בספטמבר 2003 נלקחה לחקירה במשטרה בחשד שכינתה שוטרות מג"ב "נאציות ופרחות" על כך שהתייחסו שלא כראוי לזקן פלסטיני ברחוב בירושלים. גור הכחישה שקראה להם נאציות, אך אמרה שראתה אותן "מתעללות", כלשונה באיש הזקן ולא יכלה לעבור על כך לסדר היום.‏[1]

גור גילתה כי היא חולה בסרטן הריאה כשנה לפני מותה [1]. היא נאבקה במחלה ובמקביל המשיכה בעבודתה. בראיון עיתונאי שהעניקה פעם אמרה: "אני תופסת את החיים כמו מסע חניכה אל המוות. אדם יחיה, יסבול וימות. כל השאר זה חסד - אהבה זה חסד ולכתוב זה חסד".

היא נפטרה ב-19 במאי 2005, בגיל 57, ונקברה בהר המנוחות בירושלים.

יצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת ספרי "מיכאל אוחיון"[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לא כך תיארתי לי (כתר, 1994)
  • אבן תחת אבן (כתר, 1998)
  • מרגל בתוך הבית (לבני נוער) (כתר, 2000)

ספרי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מכביש הרעב שמאלה (כתר, 1990)
  • מבלי דלג על דף, בעריכת פוני בז'ז'ינסקי ואריאל הירשפלד (כתר, 2008)

ספרים שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עושים את זה - סיפורים קצרים (כתר, 2003)
  • סדרת קלאסי כיס- אמנות לעם (עם עובד, 1997)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]