בתיה גור
 | |
| בתיה גור בשנת 2003 | |
| לידה |
1 בספטמבר 1947 תל אביב |
|---|---|
| פטירה |
19 במאי 2005 (בגיל 57) ירושלים |
| עיסוק | סופרת, מבקרת ספרות, מורה |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים  |
| שפות היצירה | עברית |
| תחום כתיבה | ספרי מתח, רומנים, עיון |
| יצירות בולטות | רצח בשבת בבוקר, מוות בחוג לספרות,מכביש הרעב שמאלה,אבן תחת אבן |
  | |
בתיה גור (1 בספטמבר 1947 – 19 במאי 2005) הייתה סופרת ישראלית ומבקרת ספרות. כתבה בעיקר ספרות בלשית. ספריה של בתיה גור זכו להצלחה רבה בישראל ובעולם. היו שכינו אותה "אגתה כריסטי הישראלית".[1] גור העלתה לתודעה את ז'אנר ספרי המתח באופן שלא נעשה קודם לכן בספרות העברית.
חייה ויצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה כבתיה מן בתל אביב. קיבלה תואר שני בספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית. נישאה לפסיכולוג עמוס גור וילדה שלושה ילדים. מאוחר יותר התגרשה מגור, ובשנים האחרונות לחייה חייתה עם מבקר הספרות אריאל הירשפלד. גור שהתה מספר שנים בארצות הברית, גרה תקופה מסוימת באופקים ומאוחר יותר עברה להתגורר בירושלים. לפני שפנתה לכתיבה לימדה ספרות בבית הספר בויאר ובבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה. בנוסף, לימדה כתיבה בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, ואף הרצתה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטה הפתוחה. שימשה כמבקרת ספרות ומסאית בעיתון הארץ.
בשנת 1988 החלה בכתיבת סדרת ספרי "מיכאל אוחיון" אשר הביאו לעולם הספרותי את דמותו של מיכאל אוחיון, בלש משטרתי משכיל, נוגה ואינטלקטואל. הספר הראשון בסדרה, "רצח בשבת בבוקר", שעסק בפיענוח של רצח, שאירע במכון הפסיכואנליטי בירושלים, זכה להצלחה גדולה בקרב הקהל הישראלי. לסדרה נוספו עוד חמישה ספרים, והספר הוסרט והוקרן בטלוויזיה הישראלית, כאשר את אוחיון מגלם ארנון צדוק. בכל ספר מן הסדרה מגיע מיכאל אוחיון לעולם סגור ולחברה מבודדת בעלת חוקים משלה. בגישתו היסודית ובהבנה שיש בו לטבע האנושי מצליח אוחיון לפרוץ את מעגל השתיקה ולפתור את תעלומת הרצח.
הבחירה של גור בז'אנר הבלשי כדי לספר סיפור נדמית מקרית. הסיפור הבלשי בספריה הוא תמיד תירוץ כדי להכיר מקרוב יותר קבוצה חברתית סגורה על הקודים הייחודים החברתיים והתרבותיים. ב"רצח בשבת בבוקר", אלה הם הפסיכואנליטיקאים. בתוך העולם הסגור של מטפלים ומטופלים שבדרך כלל אינו חשוף לעיני כל, מתגלה מקרה רצח של פסיכואנליטיקאית. אוחיון נכנס לתמונה ומנסה לגלות באמצעות התקרבות לנפשות הפועלות את מניעי הרצח. בספרה הבא, "רצח בחוג לספרות", אלה הם אנשי האקדמיה שזוכים לתיאור מקיף באמצעות הכרת דינמיקות היחסים בתוך החוג לספרות באוניברסיטה העברית בהר-הצופים. בספרים אחרים בוחנת גור את קהילת המוזיקאים, את אנשי הקיבוץ וקבוצות נוספות.
גור הוציאה לאור בשנת 1990 ספר עיון בשם "מכביש הרעב שמאלה", וכן פרסמה רומנים, ובהם "לא כך תיארתי לי" (1994) ורומן לבני הנוער בשם "מרגל בתוך הבית". ספרה "אבן תחת אבן" נכתב על רקע מותו של החייל אמיר מלט באסון "רולטת הרשת". ספריה תורגמו לשפות רבות, בהן אנגלית, גרמנית, צרפתית, איטלקית, יפנית, הולנדית, דנית וספרדית.
בתיה גור לא הייתה רק סופרת מצליחה וידועה אלא גם מורה לספרות ומבקרת ספרים. היא העלתה על נס את חשיבות הטקסט הספרותי כטקסט העומד בפני עצמו וראתה ברקע הביוגרפי של המחבר דבר שולי בחשיבותו לעומת היצירה עצמה. עם זאת הודתה כי מיכאל אוחיון, בלש המשטרה, הגיבור הראשי ביצירותיה, הוא למעשה מבחינות רבות מימוש סמוי בלבוש גברי של אישיותה והאופן בו היא ראתה את עצמה.
בתיה גור נולדה בתל אביב, אך התגוררה מרבית שנות חייה בירושלים. בספריה היטיבה לתאר את הוויית חיי היום יום בעיר הבירה על שלל הקבוצות והמתחים המאפיינים אותה. גור הצהירה על עצמה כבעלת רגישות חברתית ופוליטית, וכבעלת דעות הנמצאות בצד השמאלי של המפה הפוליטית. בספטמבר 2003 נלקחה לחקירה במשטרה בחשד שכינתה שוטרות מג"ב "נאציות ופרחות" על כך שהתייחסו שלא כראוי לזקן פלסטיני ברחוב בירושלים. גור הכחישה שקראה להם נאציות, אך אמרה שראתה אותן "מתעללות", כלשונה באיש הזקן ולא יכלה לעבור על כך לסדר היום.[2]
גור גילתה כי היא חולה בסרטן הריאה כשנה לפני מותה. היא נאבקה במחלה ובמקביל המשיכה בעבודתה. בריאיון עיתונאי שהעניקה אמרה: "אני תופסת את החיים כמו מסע חניכה אל המוות. אדם יחיה, יסבול וימות. כל השאר זה חסד - אהבה זה חסד ולכתוב זה חסד".
נקברה בהר המנוחות בירושלים.
יצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סדרת ספרי "מיכאל אוחיון"[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רצח בשבת בבוקר (כתר ספרים, 1988) (הספר בקטלוג ULI)
- מוות בחוג לספרות (כתר, 1989) (הספר בקטלוג ULI)
- לינה משותפת (כתר, 1991) (הספר בקטלוג ULI)
- המרחק הנכון (כתר, 1996) (הספר בקטלוג ULI)
- רצח בדרך בית לחם (כתר, 2001) (הספר בקטלוג ULI)
- רצח, מצלמים (כתר, 2004) (הספר בקטלוג ULI) (לפי תסריט שכתבה גור עבור סדרת טלוויזיה בשם זה, שביים רם לוי בשנת 2000)
רומנים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לא כך תיארתי לי (כתר, 1994) (הספר בקטלוג ULI)
- אבן תחת אבן (כתר, 1998) (הספר בקטלוג ULI)
ספרי נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרגל בתוך הבית (כתר, 2000) (הספר בקטלוג ULI)
ספרי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מכביש הרעב שמאלה (כתר, 1990) (הספר בקטלוג ULI)
- מבלי דלג על דף, בעריכת פוני בז'ז'ינסקי ואריאל הירשפלד (כתר, 2008) (הספר בקטלוג ULI)
ספרים שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עושים את זה - סיפורים קצרים (כתר, 2003) (הספר בקטלוג ULI)
- סדרת קלאסי כיס- אמנות לעם (עם עובד, 1997)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995,
- אורי ש' כהן, "גור, בתיה", לקסיקון הֶקְשֵרִים לסופרים ישראלים (תשע"ד 2014), עמ' 251–252 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בקריאה ראשונה, על יצירתה של בתיה גור
- הספרים של בתיה גור, באתר "סימניה"
- אריאל הירשפלד, הנסיכה על העדשה, באתר הארץ (הירשפלד היה בן זוגה של גור בשנותיה האחרונות)
- רשימת הפרסומים של בתיה גור, בקטלוג הספרייה הלאומית
- בתיה גור, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- בתיה גור, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- יוכי שלח, בתיה גור, במלאת שלושים, בבלוג "כמה פשוט"
- שירי לב-ארי, עכבר העיר אונליין, נשק חכם למלחמת הקיום, באתר הארץ, 19 במאי 2008
- מתוך ספר המסות של בתיה גור "מבלי דלג על דף", באתר nrg, 20 במאי 2008
- בני ציפר, איך לתחזק ספרות, באתר הארץ
- אבי כץ, בין הספרות והחיים, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2008
- אבי גרפינקל, מה עם קצת ביקורת שלילית? (על בתיה גור ובני ציפר), בלוג באתר "רשימות", 30 במאי 2008
- לנה צ'פלין, לכתוב כמו שצריך, סרט על חייה וכתיבתה של בתיה גור, באתר HOT
