ויפ
סוגה | קומדיה |
---|---|
יוצרים | ארמנדו ינוצ'י |
שחקנים |
ג'וליה לואי-דרייפוס אנה קלמסקי טוני הייל מתיו פול וולש (אנ') טימותי סימונס רייד סקוט סוף ברדשו גארי קול קווין דאן |
פרסים |
פרס אמי לסדרת הקומדיה הטובה ביותר (2015, 2016, 2017) פרס גילדת שחקני המסך |
ארץ מקור | ארצות הברית |
שפות | אנגלית |
מספר עונות | 7 |
מספר פרקים | 65 |
הפקה | |
מפיקים בפועל |
ארמנדו ינוצ'י כריסטופר גודסיק פרנק ריץ' |
חברת הפקה | HBO |
הפצה | האחים וורנר טלוויזיה, הולו, HBO Max |
טכניקת צילום | מצלמה יחידה |
מוזיקה | רופרט גרגסון-ויליאמס |
אורך פרק | 26 - 30 דקות |
שידור | |
רשת שידור | HBO |
רשת שידור בישראל | yes Oh |
תקופת שידור מקורית | 22 באפריל 2012 – 12 במאי 2019 |
קישורים חיצוניים | |
אתר הסדרה | |
דף התוכנית ב-IMDb | |
ויפ (באנגלית: Veep) היא סדרת טלוויזיה קומית סטירית פוליטית אמריקאית של רשת HBO בכיכובה של ג'וליה לואי-דרייפוס, ששודרה ב-HBO בשנים 2012–2019. הסדרה נוצרה על ידי ארמנדו ינוצ'י, על בסיס הקומדיה הפוליטית הבריטית שיצר, The Thick of It.
הסדרה עוסקת בסלינה מאייר, דמותה הבדיונית של סגנית נשיא ארצות הברית, ובקורות חייה הפוליטיים. הסדרה עוקבת אחר מאייר וצוותה וניסיונותיהם להשאיר את חותמם על ההיסטוריה האמריקנית, כשבדרך הם שורדים אך בקושי את היומיום ההפכפך בוושינגטון די.סי.
הסדרה, ששודרה במשך 7 עונות, זכתה לאהדת המבקרים וגרפה פרסים רבים, ביניהם 17 פרסי אמי בקטגוריות שונות. לואי-דרייפוס עצמה זכתה להערכה רבה על תפקידה.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונה 1
[עריכת קוד מקור | עריכה]סלינה מאייר, הסנטורית הדמוקרטית ממרילנד, התמודדה בפריימריז למועמדות מטעם מפלגתה לנשיאות ארצות הברית בבחירות 2012. על אף שבראשית הקמפיין נחשבה למועמדת מובילה, מעמדה נשחק לאורך המירוץ ופרשה ממנו לאחר כישלונה ביום שלישי הגדול. עם זאת, המועמד שנבחר מטעם המפלגה - סטיוארט יוז - מציע לה את המועמדות לסגנית הנשיא בבחירות, שבהן זוכה יוז כמה חודשים מאוחר יותר.
הסדרה מתחילה כחצי שנה לאחר כניסתה של מאייר לתפקידה כסגנית הנשיא. היא חשה התעלמות מהנשיא, שדוחק אותה מעמדות הכוח, ולא מרוצה מחלקה הקטן בממשל. היא מלווה בידי אנשי צוותה: גארי וולש, עוזרה האישי; איימי ברוקהיימר, ראש הסגל; סו ווילסון, מזכירתה; ומייק מקלינטוק, מנהל התקשורת. בפרק הראשון היא מגייסת לצוותה את דן איגן, מנהל התקשורת של הסנאטורית מנבדה, והוא מתמנה לסגנו של מייק.
העונה מתמקדת בניסיונותיה של מאייר לקדם את "חוק העבודות הנקיות" הידידותי לסביבה, המקדם אג'נדה ידידותית לסביבה ומעודד את הפחתת הזיהום, במטרה לטפח לעצמה מורשת כסגנית הנשיא. ניסיונה לשכנע תעשייני נפט לשעבר לתמוך בחוק מרגיז את הסנאטור אנדרו דויל, שמסכים לתמוך בחוק אם תחזור בה מתמיכת אנשי הנפט.
הנשיא יוז, לעומת זאת, לא רואה חשיבות רבה בחוק. הוא מעוניין למקד את כל תשומת לבו של הממשל בחוק שהוא מקדם, שמטרתו להציל את הכלכלה הקורסת - ומונע את קידום החוק של מאייר בסנאט לשם כך. מאייר המאוכזבת מצליחה לצרף את התוכן של החוק שביקשה לקדם, כתיקון לחוק של יוז, והוא עולה להצבעה בסנאט שמסתיימת בשוויון. מתוקף תפקידה כסגנית הנשיא, על מאייר להיות שוברת השוויון. הצבעה בעד תחזק את המורשת שלה, אך הצבעה נגד תהיה תואמת לעמדות הנשיא. מאייר נאלצת להתקפל ומפילה את החוק שכה רצתה לקדם.
על רקע הפרשה הזו, ואחוזי התמיכה בה המתדרדרים מרגע לרגע, מאייר נחשפת לשמועות על כך שהנשיא שוקל להחליף אותה כמועמדת לסגנות בבחירות הבאות. היא מבקשת מחבר הקונגרס הפופולרי, רוג'ר פרלונג, שיתמוך בה באופן פומבי - אך הוא מסרב. כועסת ופגועה, מתראיינת מאייר לטלוויזיה ובמהלך הראיון פורצת בבכי. הראיון הנרגש, שחשף צד אחר באישיותה, מביא לשיפור ניכר עבורה בסקרים ופרלונג מחליט לתמוך בה. השמחה של מאייר נקטעת כאשר פרלונג מודיע כי בכוונתו לפתוח חקירה של הקונגרס לגבי פרשת החוק של מאייר ונסיבות נפילתו.
עונה 2
[עריכת קוד מקור | עריכה]על רקע הסקרים המחמיאים, מאייר יוצאת למסע תמיכה במחוקקים הדמוקרטים לקראת בחירות אמצע-הקדנציה, אך ניסיונותיה נכשלים והמפלגה נוחלת מפלה קשה. סקר שמעניק למאייר תמיכה גבוהה יותר בציבור מזו של הנשיא יוז, גורם לו להרחיב את סמכויותיה במדיניות החוץ של הממשל. בנוסף, הוא מגייס בחזרה לצוותו את הסוקר שלו מבחירות 2012, קנט דיווידסון, השנוא על מאייר.
עד מהרה נאלצת מאייר, במסגרת סמכויותיה המורחבות, לטפל באירוע במסגרתו נחטפו מספר סטודנטים אמריקאים והוחזקו באוזבקיסטן כבני ערובה. מאייר מובילה מבצע במסגרתו משוחררים בני הערובה, ומקבלת על כך קרדיט בתקשורת.
יוז מתמודד מול איומי בית הנבחרים הלעומתי להשבית את הממשל, ושולח את מאייר לנהל מגעים לפשרה מול מנהיג הרוב בקונגרס. במקביל, נחשף כי אחד מבני הערובה באוזבקיסטן היה למעשה מרגל, ובכך המבצע לשחרורם עשוי היה לסכן את שאר בני הערובה. על מנת להסיט את תשומת הלב התקשורתית מהפרשה, מחליט יוז לדחות פומבית את הצעות הפשרה של מאייר לקונגרס ומאשים אותה בהשבתת הממשל.
לאחר שגם ראיון שבו טענה כי לא ידעה על המרגל מתקשה לשפר את התמיכה הקורסת בה, מציע איגן למאייר לעשות צעד מרחיק-לכת ואמיץ במהרה. מאייר בוחרת לחשוף בפני התקשורת שידעה על המרגל, ומתנצלת בשם הממשלה על כך. הודעה זו, במקביל לסיום ההשבתה בזכות מאמציה של מאייר, מביאים לעלייה חדה בפופולריות שלה.
מאייר מנצלת את מצבה הפוליטי החדש כדי לגייס בסיס תורמים לקמפיין הפוטנציאלי שלה לנשיאות בעוד 6 שנים, לאחר שתסתיים כהונתה כסגנית הנשיא. במקביל, חקירת הקונגרס בנוגע לפרשת החקיקה הכלכלית של יוז, כמו גם פרשת בני הערובה, פוגעים קשות ביוז ומשכנעים את מאייר לוותר על ההתמודדות לצידו בעוד שנתיים, מחשש שתיפגע פוליטית. בעודה מספרת על החלטתה לאנשי צוותה, מתקבלת הבשורה שיוז אינו מתכוון להתמודד לכהונה נוספת בעוד שנתיים - וסלינה מחליטה לרוץ.
עונה 3
[עריכת קוד מקור | עריכה]חודשיים לאחר אירועי העונה השנייה, מאייר נערכת לפריימריז הראשונים לקראת בחירות 2016 המתקיימים באיווה. ג'ונה ראיין, מאנשיו של הנשיא המשמש כמתווך בינו ובין מאייר ושנוא על הכלל, מקים בחשאי בלוג רכילות פוליטית שצובר פופולריות לאחר שמתפרסמות בו, תחת כינוי אנונימי, תמונות מביכות של חברי צוותה של מאייר. פרסום התמונות פוגע אף יותר בתדמיתו של הנשיא יוז, והוא נאלץ להודיע פומבית, מוקדם מן הצפוי, על החלטתו שלא להתמודד לכהונה נוספת. ראיין מפוטר מעבודתו ומקים אתר חדשות פוליטי בשם "רייאנתולוגיה".
הודעת הפרישה של יוז מזרזת תהליכים בתוך המפלגה הדמוקרטית, והמועמדים בפריימריז מכריזים בזה אחר זה על מועמדותם: מאייר, סגנית הנשיא; ג'ורג' מדוקס, מזכיר ההגנה המתפטר; דני צ'אנג, מושל מינסוטה וגיבור מלחמה; וג'ו ת'ורנהיל, מאמן בייסבול נטול ניסיון פוליטי. סלינה ממנה את דן איגן למנהל הקמפיין שלה, למורת רוחה של איימי, וג'ונה ראיין מקבל תפקיד זוטר במטה הקמפיין של מדוקס.
הקמפיין של מאייר עובר קשיים רבים. דן, שנאלץ לעמוד בלחץ כבד, עובר התמוטטות עצבים ומאושפז בבית החולים. מאייר, בתגובה, מפטרת אותו מתפקידו כמנהל הקמפיין ומחליפה אותו באיימי. לאחר העימות הראשון בין המועמדים בפריימריז, מדוקס פורש וג'ונה נותר מחוסר עבודה. ההצלחה המפתיעה של ת'ורנהיל בעימות מובילה אותו לניצחון באיווה. דן, בימיו האחרונים כמנהל הקמפיין, משתמש בג'ונה ובאתר האינטרנט שלו כדי להפיץ דיווחים שקיבל, על כך שדני צ'אנג התעלל בשבויים במסגרת תפקידו בצבא, על מנת לפגוע במועמדותו ההולכת ומתחזקת.
לקראת הפריימריז בניו המפשייר, נחשפת הקלטה של מאייר שבה היא קוראת לתורמיה "אידיוטים" בפני עיתונאי. היא חוששת שהקמפיין שלה קורס, אך תשומת לבה של התקשורת מוסחת בעקבות בשורה מפתיעה: לאחר שהגברת הראשונה מבצעת ניסיון התאבדות כושל, הנשיא יוז מודיע על התפטרותו לאלתר מתפקידו כדי לתמוך במשפחתו. מתוקף חוקת ארצות הברית, סלינה מאייר הופכת לנשיאת ארצות הברית - האישה הראשונה בתפקיד - ומתבקשת מעתה להמשיך את הקמפיין שלה בעודה מכהנת בפועל כנשיאה. ג'ונה מקבל עבודה בבית הלבן, ובפריימריז בניו המפשייר זוכה מאייר במקום השלישי.
עונה 4
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאייר הופכת לנשיאה ונואמת לראשונה בפני הקונגרס. היא ממנה את הסנאטור אנדרו דויל לסגן הנשיא, ומצרפת לצוותה האישי את קנט דיווידסון כסוקר, ואת בן קפרטי - ראש הסגל המכהן של הבית הלבן - כראש הסגל החדש שלה. יוזמתה המרכזית הראשונה כנשיאה היא קידום חוק חברתי בשם "משפחות תחילה", שישתמש בכספי המיסים כדי לסייע למשפחות ממעמד נמוך ויפחית את שיעור העוני.
בן מיידע את סלינה על פרצת אבטחה, במסגרתה רישומים רפואיים ואישיים של אמריקאים רבים נפרצו על ידי אחד מאנשי הקמפיין שלה, ונעשה בהם שימוש בקמפיין התקשורתי המקדם את חוק "משפחות תחילה" של מאייר. לאחר שמתברר כי לא ניתן למצוא את מקור ההדלפה, מאייר נאלצת למצוא שעיר לעזאזל ולבסוף בוחרת לפטר את דן. דן מפוטר מתפקידו ומתחיל לעבוד כלוביסט.
על אף קשיים רבים בפריימריז, סלינה מצליחה להבטיח לעצמה את מועמדות המפלגה בבחירות, כשהיא נשענת בעיקר על ניסיונה המצטבר בתפקיד הנשיאה. ערב הוועידה הדמוקרטית, מודיע לה דויל כי אין בכוונתו להישאר כסגן הנשיא שלה לאחר הבחירות והיא נאלצת למצוא מועמד חלופי. לאחר שצ'אנג ומדוקס מסרבים, היא בוחרת את הסנאטור הפופולרי מקונטיקט, טום ג'יימס, לתפקיד. הבחירה בג'יימס מתבררת כבעייתית, כשהוא מתקבל בהרבה יותר אהדה בציבור מאשר מאייר. בעקבות תחושותיה כי הנשיאה מתעלמת ממנה במהלך הקמפיין, איימי מתפטרת.
חוק "משפחות תחילה" מתחיל לצבור התנגדות רחבה בציבור מהמעמדות הגבוהים, ומאייר מבקשת מצוותה לנסות להפיל את החוק שהוא עצמו קידם, על מנת לא לפגוע בסיכוייה בבחירות. לאחר שהחוק נופל, חבר קונגרס אחד מתחיל לחשוד ומוביל לפתיחה של חקירה בנושא ההצבעה. חברי הצוות של מאייר נאלצים להעיד, אחד אחד, בפני הקונגרס על חלקם כדי לגלות מי אחראי להפלת החוק. במקביל, נחשפת פרצת האבטחה בציבור. כדי להציל את מאייר, מתגייס הצוות כולו כדי להטיל את האשמה על ביל אריקסון, מנהל התקשורת של הבית הלבן, על לא עוול בכפו. אריקסון מתפטר וצפוי לעמוד למשפט.
בליל הבחירות, מתמודדים מאייר וטום ג'יימס, סגנה, מול המועמדים הרפובליקנים - הסנאטור ביל אובראיין כמועמד לנשיאות, והמועמדת לסגנות לורה מונטז. הבחירות מסתיימות בתוצאה חסרת תקדים: שוויון בחבר האלקטורים, כאשר כל מועמד מקבל 269 קולות. בהתאם לתיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית, על בית הנבחרים מוטלת האחריות לבחור את הנשיא. במקרה של שוויון גם בהצבעה זו, הסנאט בוחר את הנשיא מבין שני המועמדים לסגנות.
עונה 5
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוצאות הבחירות מביאות למשבר בפוליטיקה האמריקאית ובכלל. משבר כלכלי שנוצר בעקבותיהן דורש את טיפול הממשלה, ומאייר ממנה את טום ג'יימס כאחראי לטיפול בו, כדי שתוכל להאשים אותו במשבר (זאת בשל ההבנה כי בהינתן התנאים המתאימים, ייתכן שג'יימס ייבחר לנשיא בסוף התהליך). חבר קונגרס מניו המפשייר, התומך באובראיין, מת, ומוחלט לקיים בחירות מיוחדות. בעידוד דודו ג'ף, מחליט ג'ונה ראיין להתמודד לתפקיד, ובאופן מפתיע - זוכה בבחירות והופך לחבר קונגרס.
הצוות של מאייר עסוק בגיוס התמיכה הנדרשת לקראת ההצבעה בבית הנבחרים, ומציע שוחד פוליטי למחוקקים רבים. ההכנה להצבעה מקבלת תפנית מפתיעה, לאחר שמייק מקלינטוק מגלה כי ג'יימס קיים שיחות עם מנהיג בית הנבחרים, כמו גם עם מובילי דעה בצד הרפובליקני, כדי לגרום למספר חברי קונגרס להימנע בהצבעה - וכך לגרום לקיום הצבעה שנייה בסנאט, שבה ג'יימס הוא המועמד המוביל. במקביל, בתה של מאייר - קת'רין - יוצאת מהארון כלסבית ויוצרת קשר רומנטי עם מרג'ורי פלמיוטי, אשת ביטחון שנשכרה על ידי הבית הלבן ככפילה של מאייר.
לאחר שהסינים פורצים למחשבי הבית הלבן, סלינה מצייצת בטוויטר ציוצים מביכים בטעות. כדי להתחמק מאחריות, היא מאשימה את ההאקרים הסינים ואף מטילה סנקציות חדשות וכבדות במיוחד על סין. הממשלה הסינית מקיימת משא ומתן עם מאייר להסרת הסנקציות, בפסגה בקמפ דייוויד. היא מקבלת הצעה חסרת תקדים - הסרת הסנקציות, תמורת שחרור טיבט. מאייר, נרגשת מהאפשרות שתיזכר לעד כאדם ששחרר את טיבט, מתרצה. עם זאת, דורשת הממשלה הסינית להמתין מעט עם הפרסום על ההחלטה, ומאיימת שאחרת - תחשוף את האמת מאחורי הציוצים.
ביום ההצבעה בבית הנבחרים, מאייר מתאכזבת לגלות שהתוכנית של ג'יימס הצליחה, ושלושה חברי קונגרס נעדרו מההצבעה. בהצבעה נכשלים גם מאייר וגם אובראיין בניסיונם לקבל רוב מוחלט. ג'יימס, המועמד המוביל לנשיאות לקראת ההצבעה בסנאט, מציע למאייר לכהן תחתיו כסגנית הנשיא. תחילה היא מסרבת, אך לאחר שהיא מבינה כי זו הדרך היחידה להפוך את שחרור טיבט לחלק ממורשת הנשיאות שלה - היא חוזרת בה. להפתעת כולם, גם ההצבעה בסנאט, בין טום ג'יימס ללורה מונטז, מסתיימת בתיקו, וההחלטה עוברת לסגן הנשיא היוצא, אנדרו דויל. דויל מפתיע ומחליט להעניק את קולו ללורה מונטז, ובכך מעניק לה את הנשיאות. בהמשך מתגלה כי מונטז הבטיחה לדויל את תפקיד מזכיר המדינה בממשל החדש, תמורת תמיכתו במקרה של שוויון. סו, מזכירתה של מאייר, בוחרת להישאר בבית הלבן ולעבוד תחת הנשיאה החדשה.
סלינה מאבדת את הסיכוי האחרון שלה להיות בעלת כוח בממשל החדש, ונכנסת לדיכאון. לורה מונטז מושבעת כנשיאה, ובמהלך טקס ההשבעה שלה מדווח בתקשורת על שחרור טיבט - שנזקף באופן מוטעה לזכותה של הנשיאה החדשה. מאייר נפרדת מאנשי צוותה ומהבית הלבן, ועולה על מסוק מלווה בבתה קת'רין, בבת זוגה מרג'ורי ובאיימי. המסוק ממריא ועוזב את הבית הלבן, ומאייר צופה מהאוויר בנאום השבעתה של מונטז.
עונה 6
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנה לאחר הדחתה מהנשיאות, דרכיהם של אנשי הצוות של מאייר נפרדו: דן הפך למנחה בתוכנית הבוקר של רשת CBS; איימי מנהלת את הקמפיין של בן-זוגה באדי קלהון למושלות נבדה; בן וקנט עובדים עבור חבר בית הנבחרים ג'ונה ראיין; ומייק פורש ומתרגל לחיים הפרטיים כאבא טרי.
מאייר - מלווה בעוזרה האישי גארי ובריצ'רד ספלט, לשעבר עובד של ג'ונה שתרם למסע הבחירות שלה - עובדת בחייה החדשים כדי לטפח לעצמה מורשת נשיאותית מכובדת, אך לצד זאת לא מפסיקה לחשוב על דרכים לשוב לתפקיד הנשיאה. בינתיים, היא עמלה על כתיבת ספר זכרונות, ומגייסת את מייק כיועץ. במקביל היא מגייסת תמיכה כלכלית להקמת ספריה נשיאותית על שמה, כמיטב המסורת, אותה היא מקימה בבית אמה המנוחה. לזמן קצר נראה כי הנשיאה מונטז תמנה את מאייר לשופטת בבית המשפט העליון, לאחר פטירת אחד השופטים, אך לבסוף היא בוחרת דווקא בנשיא לשעבר יוז. קת'רין ומרג'ורי מביאות ילד לעולם, בעזרת תרומת זרע של ספלט.
ספר הזכרונות של מאייר מתפרסם וזוכה לביקורות מעורבות. בסמוך למועד הפרסום, העיתונאי ליאון ווסט מדליף את היומן של מייק, שבו תיעד כל יום במהלך נשיאותה של מאייר. היומן חושף פרטים מביכים על משבר בני הערובה באוזבקיסטן, פרצת האבטחה בבית הלבן ועוד.
עם זאת, הדלפת היומן יצרה הזדמנות פז: היומן חושף כי מאייר היא האחראית לשחרור טיבט, מה שמאפשר לה למנף את חשיפת היומן לצרכיה הפוליטיים. החשיפה אכן הביאה לשינוי משמעותי בדעת הקהל כלפיה, ובעונה השביעית היא אף קיבלה על כך פרס נובל.
בסוף העונה ובניגוד לדעת יועציה, מחליטה סלינה להתמודד שוב בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020 ולא להקים ספרייה על שמה (ספרייה נשיאותית נבנית על ידי נשיאי עבר, תואר שסלינה סרבה לאמץ משום שהיא מאמינה כי תוכל לנצח שוב בבחירות). גם ג'ונה ראיין מכריז כי בכוונתו להתמודד בפריימריז.
עונה 7
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאייר מכריזה על מועמדותה לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית, בבחירות שיתקיימו בשנת 2020. בנוסף מכריזים על מועמדותם גם חבר הקונגרס ג'ונה ראיין, מושל נבאדה באדי קלהון, הסנאטורית מניו יורק קמי טלבוט, והמועמד לסגן הנשיאה לשעבר טום ג'יימס. מאייר מעוניינת לגייס את שירותיו של הקמפיינר הנודע קית' קווין כמנהל הקמפיין שלה, אך טעות אנוש גורמת להעסקת אדם אחר בעל שם זהה לתפקיד. לקראת הפריימריז באיווה מסיר טום ג'יימס את מועמדותו, בשל פרשייה מינית שבה הסתבך (והודלפה על ידי צוותה של מאייר).
ג'ונה נישא לבת' הניק, מי שהייתה בעבר אחותו החורגת (אביה של בת', לויד, נישא לאמו של ג'ונה). בהמשך מתגלה כי בת' היא למעשה אחותו למחצה, לאחר שלויד נחשף כאביו של ג'ונה. אנשיו של ג'ונה משכנעים את איימי ברוקהיימר להצטרף למטה של ג'ונה כמנהלת הקמפיין שלו. דן איגן, בן קפרטי וקנט דיווידסון חוזרים למטה הקמפיין של מאייר, לצד גארי וולש וריצ'רד ספלט. מייק הופך לשדר הבכיר של רשת CBS ומגיש מהדורת החדשות המרכזית. מאוחר יותר, השתלשלות אירועים גורמת לכך שספלט מתמנה לראשות עיריית לורלין, איווה, עיר מולדתו, והופך לכוכב עולה בפוליטיקה המקומית. הוא ממנה את דן לראש הסגל שלו.
מאייר מאוימת פוליטית בעיקר על ידי הכוכבת העולה, קמי טלבוט. היא זוכה במקום השני בלבד בפריימריז הראשונים באיווה, אך מצליחה לנצח בניו המפשייר. היא מגלה כי קית' קווין, מנהל הקמפיין שלה (באופן רשמי בלבד), נמצא בקשרים עם הנשיא הסיני לו צ'י-יאנג, שמביע עניין רב בסיוע לבחירתה של מאייר בתמורה לשליטה סינית באיי דיאויו. קית' למעשה משמש כמתווך בין המנהיג והמנהיגה לשעבר. מאייר, תאבת השלטון, מסכימה להצעה - ולאחר שהסינים מצליחים לדכא את אחוזי ההצבעה של תומכי טלבוט, מאייר מנצחת בפריימריז בדרום קרוליינה.
בעקבות הפרסום כי סלינה היא האחראית לשחרור טיבט, היא מקבלת פרס נובל על ידי חברתה, ראשת הממשלה לשעבר של פינלנד מינה האקינן. על הענקת הפרס מעיב פשע מלחמה שפורסם שסלינה ביצעה, אך תמיכה גדולה של העם האמריקאי שינתה את דעת הקהל העולמית וסלינה קיבלה את הפרס.
למאייר נודע כי התובע הראשי בניו יורק החליט לחקור את קרן מאייר - אותה ניהלה סלינה לצד בעלה לשעבר, אנדרו, בתקופה לאחר הדחתה מהנשיאות - בחשד לעבירות כלכליות. החקירה נקטעת בפתאומיות כאשר אנדרו נהרג בהתפוצצות הספינה שעליה נכח בלב ים, וסלינה מקשרת את הפיצוץ לקית' קווין ולסינים (מאוחר יותר נרמז כי אנדרו למעשה בחיים וחי תחת זהות בדויה, והפיצוץ זויף על ידי הסינים כדי לעצור את החקירה בענייניו). עוד היא מגלה, שהתוכנית של הסינים היא שמאייר תהיה המועמדת הדמוקרטית לנשיאות אך תפסיד בבחירות הכלליות לנשיאה מונטז. מאייר, נואשת לסיוע הסינים, מציעה למחוק את ההישג היחיד שלה מתקופתה כנשיאה - שחרור טיבט - ולהחזירה לידי הסינים בתמורה לסיוע גם בבחירות הכלליות, והם אכן מקבלים את הצעתה.
בפרק הסיום, מאייר מגיעה לוועידה הדמוקרטית לאחר שאף אחד מן המועמדים לא זכה לרוב מוחלט של צירים. רוג'ר פרלונג, מנהל הכנס, מפגיש את כל המועמדים הנותרים כדי לקבל החלטה יחדיו ולמנוע הצבעות רבות שיפגעו במועמד הדמוקרטי הנבחר. פרלונג מבקש ממאייר לשקול לצרף את טלבוט כמועמדתה לסגנית, אך היא מסרבת. פיגוע טרור מחזק את ג'ונה האנטי-מוסלמי, וטלבוט קוראת פומבית לפתיחה מחדש של החקירה נגד קרן מאייר. מאייר המיואשת פונה אפילו לבאדי קלהון, הנוצרי האדוק, ומציעה להתנגד פומבית לנישואים חד-מיניים בתמורה לתמיכתו. בן קפרטי, מנהל הקמפיין של סלינה, קורס תחת הלחץ ועובר התקף לב. סלינה מבקרת אותו בבית החולים, והוא אומר לה שלתחושתו הוא לא ישרוד את האירוע הזה. הוא גם אומר לה שהוא סומך עליה ושהיא יודעת מה היא צריכה לעשות.
מאייר חוזרת לוועידה ומציעה לאיימי, מנהלת הקמפיין של ג'ונה, למנות אותו כמועמדה לסגן הנשיא תמורת תמיכתו, שכן זו תביא לזכייתה בפריימריז. איימי מפתיעה, נשברת ומתחננת בפני סלינה שלא תעשה כן - על אף שהיא ניהלה את הקמפיין שלו - שכן ג'ונה הוא קיצוני, פופוליסט ושנוא, ואסור לתת לו השפעה אמיתית בבית הלבן. מאייר משיבה לה, באומרה שאין לה סיבה לדאוג - כי לסגן נשיא אין ולו טיפת השפעה, ולכן אין תפקיד בטוח ממנו לתת לג'ונה. מאייר נפגשת עם ג'ונה והשניים חותמים על העסקה, וקנט המזועזע מתפטר בתגובה מהקמפיין. בינתיים, קת'רין מגלה כי אמה הבטיחה לבאדי קלהון להתנגד לנישואים חד-מיניים תמורת תמיכתו הפוליטית, ומנתקת עמה את הקשר.
מועמדותה של סלינה מובטחת. בעודה מתכוננת לנאום הניצחון שלה, ניגש אליה פרלונג ומסביר לה שפרשת קרן מאייר לא צפויה להיעלם, ושעליה למצוא שעיר לעזאזל להטיל עליו את האשמה. היא עולה לנאום כשעוזרה הנאמן, גארי וולש, צופה בה מאחורי הבמה. במהלך הנאום ניגשים לאחורי הקלעים אנשי ה-FBI ועוצרים את גארי בחשד לעבירות פליליות בפרשת קרן מאייר. גארי נלקח למעצר, והצמד מאייר-ראיין חוגג את מועמדותו.
כעבור שישה חודשים נבחרת סלינה מאייר מחדש לנשיאות ארצות הברית. ג'ונה מתמנה לסגן הנשיאה, קית' קווין הופך ליועץ ראשי לנשיאה, ריצ'רד ספלט ממונה למזכיר החקלאות (תחת התנאי שלא יצרף את דן לממשל החדש) וסו חוזרת לתפקידה הישן כמזכירתה של סלינה. מאייר חוזרת לעמדת כוח, אך ברגע של בדידות בחדר הסגלגל, היא מבינה שבדרכה לעמדת הכוח - איבדה את כל אנשיה, חבריה ונאמניה.
סצנת הסיום מתרחשת 24 שנים מאוחר יותר, כאשר מייק מסקר את הלווייתה של הנשיאה מאייר, לאחר ששירתה כהונה מלאה אחת בתפקידה. על ארונה של הנשיאה חולפים יריבים פוליטיים ותיקים - אנדרו דויל, טום ג׳יימס, לורה מונטז, הנשיאה לשתי-כהונות קמי טלבוט, והנשיא המכהן של ארצות הברית - ריצ'רד ספלט - שהצליח להביא לשלום במזרח התיכון וזכה בפרס נובל לשלום. במהלך האירוע מתגלה גם עתידם של חברי הצוות של מאייר: קנט עובד בנאס"א, בן הלך לעולמו, איימי נישאה לביל אריקסון, דן נישא לאישה הצעירה ממנו בכמה עשורים, ג'ונה הודח מסגנות הנשיא ונותר בבית עם רעייתו בת', וקת'רין צופה בטקס מביתה - מאושרת וחוגגת את מות אמה, יחד עם מרג'ורי ובנם המשותף ריצ'רד, הנקרא על שמו של ספלט. גארי, שישב במאסר מספר שנים בשל העבירות שבהן הופלל, ניגש בסיום ההלוויה לארונה של מאייר ומניח עליו את הליפסטיק האהוב עליה, ובכך נרמז כי גם לאחר שנבגד, ועל אף שמעולם לא ביקרה אותו בכלא, הוא נותר היחיד מכולם שנאמן לה, בחייה ובמותה. הסדרה מסתיימת כאשר הדיווח על הלווית הנשיאה נקטע, בעקבות הבשורה המצערת על פטירתו של השחקן טום הנקס עליה מדווח מייק בכאב רב. זהו אזכור ישיר לפרק הראשון של הסדרה, שבו אמר מנהל התקשורת מייק, בעודו מחפש דרכים להוריד מסדר היום התקשורתי פליטת פה מביכה של מאייר, כי "טום הנקס עלול למות" ובכך לשנות את הסיקור, לקול הזדעזעות חבריו לצוות מעצם המחשבה על כך.
שחקנים ודמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמויות ראשיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סלינה קת'רין מאייר (ג'וליה לואי-דרייפוס) - פוליטיקאית אמריקאית המכהנת בראשית הסדרה כסגנית נשיא ארצות הברית, תחת הנשיא סטיוארט יוז (משרה הזוכה לכינוי המקוצר "ויפ"). קודם לסדרה היא כיהנה במשך כ-15 שנים כנציגת מדינת הבית שלה, מרילנד, בשני בתי הקונגרס. בסוף העונה השלישית היא הופכת לנשיאה ה-45 של ארצות הברית, לאחר התפטרותו של קודמה בתפקיד. היא מכהנת בתפקיד זה עד סוף העונה החמישית, עם הפסדה בבחירות. היא נבחרת לקדנציה נוספת כנשיאה בסוף הסדרה. מאייר מתוארת כדמות אנוכית, מרוכזת בעצמה, שרואה לנגד עיניה את טובתה בלבד. היא אינה בוחלת באמצעים כדי להשיג את מטרותיה, ולעיתים קרובות נקלעת לצרות צרורות בעקבות החלטותיה הנמהרות. היא נולדה למשפחה עשירה, ואינה מרגישה צורך להתנצל על כך. היא גרושתו של אנדרו מאייר, ואם לבתם המשותפת קת'רין.
- איימי ברוקהיימר (אנה קלמסקי) - היועצת הקרובה של מאייר, המלווה אותה בתפקידים שונים במשך כ-12 שנים (למעט הפסקות קצרות). בתחילת הסדרה היא מכהנת כראש הסגל של מאייר כסגנית הנשיא, ולמשך תקופה מסוימת ניהלה את קמפיין הבחירות שלה בשנת 2016. ברוקהיימר נפרדת סופית ממאייר לטובת ניהול הקמפיין של ג'ונה ראיין לנשיאות בשנת 2020, ובסוף הסדרה היא מתמנה לראש הסגל שלו כסגן הנשיא. ברוקהיימר מחשיבה עצמה כ"פותרת הבעיות" של מאייר, ומקריבה לעיתים קרובות את המוניטין שלה כדי להציל את הקריירה של סלינה באירועים שונים. היא שאפתנית מאוד ומסורה לעבודתה, וממאנת להשתקע וללדת ילדים, לאכזבת משפחתה.
- גארי וולש (טוני הייל) - עוזרה האישי של סלינה מאייר ואיש סודה. הוא מלווה את סלינה שנים ארוכות. וולש הוא תמים, מעריץ את האדמה שעליה דורכת מאייר ומסור לה מאוד, אף על פי שהיא נוטה לזלזל בו. הוא בוגר אוניברסיטת קורנל, ונאלץ להתמודד עם אכזבת משפחתו מבחירתו לעבוד עבור מאייר.
- דן איגן (רייד סקוט) - יועץ פוליטי, החובר לצוותה של מאייר בפרק הראשון של הסדרה. הוא מנהל את קמפיין הבחירות של מאייר לנשיאות ב-2016 לתקופה קצרה, אך מפוטר לאחר שהוא עובר התמוטטות נפשית. לאחר זמן קצר כלוביסט, הוא חוזר אל מטה הבחירות ומשמש כיועץ בכיר לנשיאה. לאחר הפסדה של מאייר בבחירות 2016 הוא נוטש את השדה הפוליטי ועובר לתקשורת, כמנחה תוכנית הבוקר של רשת CBS. בעונה האחרונה הוא חוזר לשרת את מאייר במטה הקמפיין שלה ב-2020. הוא שאפתני מאוד, המתפאר בקשריו השונים שהשיג בזכות קסמו האישי. הוא נהג לצאת עם בנות של פוליטיקאים כדי להתקדם בקריירה שלו. מאז כניסתו למשרדה של מאייר הוא מנהל תחרות סמויה עם איימי ברוקהיימר, ובין השניים נוצר מתח מיני.
- ג'ונה ראיין (טימותי סימונס) - המקשר בין הנשיא לסגנית הנשיא תחת ממשל יוז בראשית הסדרה. הוא נחשב כדמות שנואה על כל חברי הממשל, מנהיגי עולם ואף משפחתו. הוא יוצר פרובוקציות רבות ולא נחשב לחכם במיוחד. בשנת 2017 הוא נכנס לפוליטיקה בעצמו כחבר בית הנבחרים מטעם ניו המפשייר, ומצליח לזכות בחשיפה ציבורית רבה בשל אופיו יוצא הדופן ועל אף הצהרותיו המושמצות. הוא נישא על גלי התמיכה הללו כשהוא מתמודד על המועמדות לנשיא בשנת 2020. על אף כישלונו בבחירות המקדימות, הוא נבחר כמועמד לסגן הנשיא לצדה של סלינה מאייר, ולאחר ניצחונה בבחירות הוא מתמנה לתפקיד זה (בסיום הסדרה נרמז כי הודח מתפקידו על ידי הקונגרס).
- מייק מקלינטוק (מאט וולש) - מנהל התקשורת של מאייר, ובהמשך דובר הבית הלבן. הוא חבר צוות ותיק של מאייר, מבוגר משמעותית משאר חברי צוותה וזוכה ללעג בעקבות גילו, חוסר היכולת שלו למלא את תפקידו לעיתים רבות והיעדר המוטיבציה לו. בעונה השלישית הוא נישא לכתבת וונדי קיגן, ובהמשך השניים מאמצים תאומים סיניים. הוא פורש מהפוליטיקה ומצוותה של מאייר בשנת 2019, ולאחר תקופה קצרה מצטרף לתקשורת. בעונה האחרונה של הסדרה הוא מתמנה למגיש החדשות הראשי של רשת CBS, משרה שבה הוא עתיד להחזיק עשורים רבים.
- סו וילסון (סוף ברדשו, עונות 1-5) - מזכירתה האישית של סלינה מאייר בבית הלבן, הן כסגנית נשיא והן כנשיאה. הרקע שלה לוט בערפל, וחברי הלשכה לא יודעים עליה כמעט אף פרט אישי. היא נחשבת לקשוחה, רצינית ויעילה, שאינה סוטה מן הספר. לאחר סיום כהונתה של מאייר כנשיאה ב-2017 היא בוחרת להישאר בבית הלבן, ולשמש כמזכירתה של הנשיאה הנכנסת לורה מונטז. בסיום הסדרה, עם שובה של מאייר לבית הלבן, היא חוזרת לתפקידה הישן תחת מאייר.
- בן קפרטי (קווין דאן, עונות 2-7) - ראש סגל הבית הלבן, תחת הנשיאים יוז ומאייר. אלכוהוליסט, ציני ומדוכא, ועם זאת מצליח מאוד בעבודתו ובעל ניסיון רב בוושינגטון הבירה. לאחר סיום תפקידה של מאייר כנשיאה ב-2017, הוא חובר לצוותו של חבר הקונגרס ג'ונה ראיין כראש הסגל. בעונה האחרונה הוא חוזר לצוותה של מאייר, ומשמש כאסטרטג ראשי בקמפיין הבחירות שלה ב-2020.
- קנט דיווידסון (גארי קול, עונות 2-7) - האסטרטג הראשי של הנשיאים יוז ומאייר. הוא לוקה מעט ביכולות חברתיות, ונוטה לשלוף נתונים סטטיסטיים ללא הפסקה. הוא ניזון מסקרי דעת קהל ומנסה לשמור על תדמיתה של מאייר. בעונה האחרונה הוא משמש כאסטרטג של מאייר בקמפיין הבחירות שלה ב-2020.
- ריצ'רד ספלט (סם ריצ'רדסון, עונות 3-7) - עוזרו של ג'ונה ראיין, שמצליח לעלות באופן מפתיע ומהיר בסולם הדרגות הפוליטי. הוא נחשב לאדם תמים ונאיבי, ונדמה כי זו מעלתו העיקרית. במהלך הסדרה הוא משמש כראש הסגל לראיין ובהמשך תחת מאייר בתקופה שלאחר נשיאותה, ראש עיירה קטנה באיווה, מושל איווה ובסיום הסדרה מזכיר החקלאות בממשל מאייר החדש. בפרק האחרון נחשף כי כ-20 שנים לאחר אירועי הסדרה הוא נבחר לנשיאות ארצות הברית, ונחשב לנשיא מוצלח שהביא לשלום במזרח התיכון וזכה בפרס נובל לשלום.
דמויות משנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בני משפחת מאייר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קת'רין מאייר (שרה סאת'רלנד) - בתם היחידה של סלינה ואנדרו מאייר. אמה שימשה כפוליטיקאית כל ימי חייה, והיא סובלת מהיעדר יחס או כבוד מצדה של סלינה. היא נחשבת לבעלת עמדות ליברליות הרבה יותר מאמה, מופנמת ומדוכאת. בעונה החמישית היא יוצאת מהארון כלסבית, ויוצאת עם כפילתה של אמה, מרג'ורי פלמיוטי. בהמשך הסדרה הן מתחתנות ומביאות ילד לעולם בעזרתו של ריצ'רד ספלט, אותו הן קוראות על שמו.
- אנדרו מאייר (דייוויד פסקווסי, עונות 2-3, 5-7) - בעלה לשעבר של סלינה מאייר. הוא לא אהוב על צוותה של מאייר, בעיקר בשל היותו אחת מחולשותיה העיקריות. הוא בגד רבות בסלינה לאורך נישואיהם, ובכל זאת הם מקיימים יחסים מזדמנים גם לאחר גירושיהם.
- מרג'ורי פלמיוטי (קליה דובל, עונות 5-7) - שומרת הראש של סלינה מאייר וכפילתה. בהמשך היא מתפטרת מתפקידה ומתחילה לנהל מערכת יחסים עם ק'תרין מאייר, בתה של הנשיאה. הן נישאות ומביאות ילד לעולם. היא משמשת בעונה האחרונה כמנהלת קרן מאייר.
פוליטיקאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רוג'ר פרלונג (דן בקדל) - חבר קונגרס מאוהיו ובכיר במפלגה הדמוקרטית. מנהל קשרים תכופים עם צוותה של מאייר. בעונה השישית הופך למנהיג המיעוט בבית הנבחרים, ובעונה השביעית ליושב ראש המפלגה. גס רוח ונוטה לקלל רבות, בעיקר את עוזרו וויל (נלסון פרנקלין).
- טום ג'יימס (יו לורי, עונות 4-7) - סנאטור המשמש כמועמד לסגן הנשיא לצד סלינה מאייר בבחירות 2016. הוא נחשב לפופולרי מאוד, בעל קסם אישי ובשל זאת שנוא על מאייר המקנאת בהצלחתו. הוא ממונה לתקופה קצרה למזכיר האוצר תחתיה. הוא שב לפוליטיקה בבחירות 2020, אך נכשל בניסיונו לזכות במועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות.
- אנדרו דויל (פיל ריבס) - סנאטור שמשמש בהמשך כסגן הנשיא תחת מאייר. לא מחבב במיוחד את סלינה, ובעונה החמישית אף מביא למפלתה ולניצחונה של לורה מונטז בבחירות 2016. תמורת הסיוע למונטז הוא ממונה למזכיר המדינה תחתיה.
- סטיוארט יוז - הנשיא ה-44 של ארצות הברית. לא מופיע בסדרה ולא ידוע עליו רבות. הוא מכהן כנשיא עד סוף עונתה השלישית של הסדרה, אז הוא מתפטר מתפקידו בשל סיבות אישיות ומפנה את מקומו לסגניתו, סלינה מאייר.
- לורה מונטז (אנדראה סאבאז', עונות 5-7) - הנשיאה ה-46 של ארצות הברית. במקור היא מועמדת המפלגה הרפובליקנית לסגנית הנשיא, לצד ביל או'בראיין בבחירות 2016. התיקו בחבר האלקטורים, והמשבר שנוצר לאחריו בבית הנבחרים ובסנאט, יוצרים שרשרת אירועים שמביאים לבסוף לבחירתה לנשיאה.
- קמי טלבוט (טוקס אולגנדוי, עונה 7) - מועמדת בבחירות המקדימות לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית ב-2020. סנאטורית, שסלינה מתארת כבת חסותה ושוקלת לבחור בה לסגניתה בעתיד.
- דני צ'אנג (רנדל פארק, עונות 1-6) - יוצא צבא המרבה להתפאר בעברו לטובת רווחים פוליטיים. חבר המפלגה הדמוקרטית, שמתמודד מול סלינה בבחירות המקדימות לנשיאות ב-2016 ולבסוף מפסיד לה.
מנהיגים ואנשי ממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ביל אריקסון (דידריך ביידר, עונות 3-7) - בכיר פוליטי שמשמש בתקופות מסוימות כאיש צוותה של מאייר. זכור בעיקר בשל ההפללה שלו בסקנדל של מאייר, שבעקבותיו נשלח לכלא כשעיר לעזאזל.
- סידני פרסל (פטר גרוס) - לוביסט בתחום הנפט, שמנסה להשיג כוח באמצעות החקיקה הירוקה של סגנית הנשיא מאייר. לאחר מכן הוא מעסיק את דן איגן כלוביסט עבורו לתקופה קצרה.
- מינה הייקינן (סלי פיליפס) - ראש ממשלת פינלנד, ומקורבת לסלינה מאייר. חסרת טקט, הומור ויכולות חברתיות בכלל, ועם זאת טובת לב ושמחה לעזור למאייר.
עיתונאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לאון ווסט (בריאן המסקי) - כתב פוליטי המלווה את מאייר לאורך הקריירה שלה. מרבה לעקוץ את מייק מקלינטוק.
- וונדי קיגן (קת'י נג'מי, עונות 3-7) - כתבת רכילות. נישאת למייק מקלינטוק ומאמצת איתו תאומים.
ציר זמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]אירועי הסדרה מתחילים בשנת 2013, בשנתה הראשונה של סלינה מאייר כסגנית הנשיא, ומסתיימים בשנת 2021, מעט לאחר תחילת כהונתה השנייה כנשיאה. סצנות הסיום של הסדרה מתרחשות בשנת 2045.
הנשיא האמיתי האחרון הקיים בעולמה של הסדרה הוא רונלד רייגן. אחריו כיהן הנשיא ה-41 סטיבנסון (בין השנים 1989–1997), ולאחריו שני נשיאים לא מזוהים שכיהנו גם הם, כל אחד, שתי קדנציות בתפקידם. סטיוארט יוז, הנשיא ה-44 מטעם המפלגה הדמוקרטית, נכנס לתפקידו מעט לפני תחילת הסדרה בשנת 2013. לאחר התפטרותו מתפקידו בשנת 2016, החליפה אותו סגניתו סלינה מאייר, הנשיאה ה-45. מאייר הפסידה בבחירות שהתקיימו מאוחר יותר באותה שנה, והוחלפה על ידי הרפובליקנית לורה מונטז, הנשיאה ה-46, שכיהנה בין השנים 2017–2021. מאייר נבחרה מחדש כנשיאה ה-47 וכיהנה בתפקיד זה עד 2025. בסיום הסדרה נחשף כי קמי טלבוט נבחרה לנשיאה מטעם המפלגה הדמוקרטית לשתי קדנציות, בתקופה כלשהי בין השנים 2025–2041. הנשיא האחרון המתועד בסדרה הוא הדמוקרטי ריצ'רד ספלט, שנבחר לשתי קדנציות ומכהן החל משנת 2041.
שלושה סגני נשיא מוזכרים לאורך הסדרה: סלינה מאייר, כסגניתו של סטיוארט יוז; אנדרו דויל, כסגנה של מאייר בכהונתה הראשונה; וג'ונה ראיין, כסגנה של מאייר בכהונתה השנייה. בתקופת כהונתה של הנשיאה לורה מונטז, המשרה לא אוישה. בשנתיים הראשונות של ממשל יוז, המפלגה הדמוקרטית החזיקה ברוב בשני בתי הקונגרס. היא איבדה את הרוב למפלגה הרפובליקנית בבחירות 2014, וזו שמרה על עמדתה לאורך שאר עונות הסדרה.
הדמות הראשית בסדרה, סלינה מאייר, נכנסה לפוליטיקה בראשית שנות ה-90 מטעם המפלגה הדמוקרטית. לאחר מספר התמודדויות ללא הצלחה, מאייר הצליחה לנצח בבחירות לראשונה לקראת סוף העשור. מאז, היא כיהנה בשורה של תפקידים לאורך 25 שנים: חברת בית הנבחרים מטעם מדינתה מרילנד (1999–2003); הסנאטורית ממרילנד (2003–2013); סגנית הנשיא ה-47 של ארצות הברית (2013–2016); והנשיאה ה-45 וה-47 של ארצות הברית (2016–2017, 2021–2025). לאורך הקריירה הפוליטית שלה, התמודדה מאייר ארבע פעמים רצופות על המועמדות מטעם מפלגתה בבחירות לנשיאות - ב-2008, 2012 (בהן התמודדה לבסוף כמועמדת המפלגה לסגנית הנשיא), 2016 ו-2020 (בהן הייתה המועמדת לנשיאות).
סקירת סדרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסדרה עלתה לאוויר ברשת HBO ב-22 באפריל 2012, לעונה בת 8 פרקים. לאחריה שודרו 6 עונות בנות 10 פרקים כל אחת.
ב-6 בספטמבר 2017 הודיעו יוצרי הסדרה שהעונה השביעית תהיה העונה האחרונה של הסדרה[1]. הפקת העונה נדחתה לאחר שהשחקנית הראשית, ג'וליה לואי דרייפוס, חלתה בסרטן, וחודשה לאחר הבראתה. העונה האחרונה עלתה ב-31 במרץ 2019, ופרק הסיום שודר ב-12 במאי 2019.
עונה | פרקים | שודרה לראשונה (ארצות הברית) | |||
---|---|---|---|---|---|
הפרק הראשון | הפרק האחרון | ||||
1 | 8 | 22 באפריל 2012 | 10 ביוני 2012 | ||
2 | 10 | 14 באפריל 2013 | 23 ביוני 2013 | ||
3 | 10 | 6 באפריל 2014 | 8 ביוני 2014 | ||
4 | 10 | 12 באפריל 2015 | 14 ביוני 2015 | ||
5 | 10 | 24 באפריל 2016 | 26 ביוני 2016 | ||
6 | 10 | 16 באפריל 2017 | 25 ביוני 2017 | ||
7 | 7 | 31 במרץ 2019 | 12 במאי 2019 |
ביקורות, תגובות ופרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]Veep קיבלה ביקורות טובות וזכתה בפרסים רבים. היא הייתה מועמדת ארבע שנים ברציפות לפרס אמי לסדרת הקומדיה הטובה ביותר, וזכתה בפרס שלוש פעמים ברציפות, בשנים 2015, 2016 ו-2017; בעונתה השנייה זכתה הסדרה בפרס גילדת הכותבים של אמריקה לסדרת קומדיה, ובעונתה השלישית זכתה בפרס איגוד מבקרי הטלוויזיה לסדרת קומדיה. ג'וליה לואי-דרייפוס זכתה בשישה פרסי אמי, שלושה פרסי גילדת שחקני המסך ושני פרסי בחירת מבקרי הטלוויזיה ופרס איגוד מבקרי הטלוויזיה, על הופעתה בסדרה זו.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של ויפ
- ויפ, ברשת החברתית פייסבוק
- ויפ, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- ויפ, ברשת החברתית אינסטגרם
- "ויפ", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "ויפ", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "ויפ", באתר Metacritic (באנגלית)
- "ויפ", באתר HBO Max (באנגלית)
- "ויפ", באתר Hulu סדרות (באנגלית)
- "ויפ", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- עידו ישעיהו, מאזן נשבר: העונה החמישית של "Veep" צריכה להוכיח את עצמה, באתר וואלה, 1 במאי 2016
- עידו ישעיהו, מבחן באזרחות: הדמיון של "Veep" למציאות המופרכת הוא לא מה שפוגע בה, באתר וואלה, 18 באפריל 2017
- עידו ישעיהו, טוב שנגמר: זקנתה של "Veep" עדיין מבאסת את נעוריה, באתר וואלה, 31 במרץ 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סופו של עידן: "Veep" תסיים את דרכה בתום העונה השביעית, באתר וואלה, 7 בספטמבר 2017
פרס גילדת שחקני המסך לאנסמבל השחקנים הטוב ביותר בסדרת קומית | ||
---|---|---|
1994–2009 | סיינפלד (1994) • חברים (1995) • סיינפלד (1996) • סיינפלד (1997) • אלי מקביל (1998) • פרייז'ר (1999) • ויל וגרייס (2000) • סקס והעיר הגדולה (2001) • כולם אוהבים את ריימונד (2002) • סקס והעיר הגדולה (2003) • עקרות בית נואשות (2004) • עקרות בית נואשות (2005) המשרד (2006) • המשרד (2007) • רוק 30 (2008) • Glee (2009) | |
2010–היום | משפחה מודרנית (2010) • משפחה מודרנית (2011) • משפחה מודרנית (2012) • משפחה מודרנית (2013) • כתום זה השחור החדש (2014) • כתום זה השחור החדש (2015) • כתום זה השחור החדש (2016) • ויפ (2017) • גברת מייזל המופלאה (2018) • גברת מייזל המופלאה (2019) • שיט'ס קריק (2020) • טד לאסו (2021) • אבוט אלמנטרי (2022) • הדוב (2023) |