חורשת אוסישקין
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום |
הוד השרון  |
| קואורדינטות | 32°10′12″N 34°54′19″E / 32.16991°N 34.90514°E |
מפה | |
  | |
חורשת אוסישקין (מכונה גם "יער אוסישקין") היא חורשת עצי אקליפטוס הנמצאת על הגבול בין כפר סבא להוד השרון, סמוך לבית הספר היסודי על שם מנחם אוסישקין. בנובמבר 2022 בעקבות ועדת גבולות שהתבצעה על ידי משרד הפנים, שטח החורשה הועבר מהוד השרון לכפר סבא יחד עם שטחים נוספים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חורשת אקליפטוסים שנקראה ע"ש של פרץ פסקל, אגרונום שעסק בתחילת המאה ה-20 ברכישת קרקעותיה של כפר סבא. יחד עם יצחק שיינפלד נטעו כאן חורשת אקליפטוסים. בעת מלחמת העולם הראשונה ב-1917 גירשו הטורקים את תושביה של תל אביב. רבים מהם הגיעו לכפר סבא ובחורשה זו נאלצו לגור בסוכות שבנו מענפי העצים. מפורסמים ציוריו של נחום גוטמן של החיים אז בחורשה. רבים מהאקליפטוסים נכרתו בזמן המלחמה על ידי הצבא הטורקי הנואש לחומר גלם. שנים לאחר מכן נבנה בסמוך בית ספר "אוסישקין" ושם החורשה שונה בהתאם.
קבלת מגורשי תל אביב יפו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית חודש ניסן תרע"ז, כשהכינו האנגלים את התקפתם הראשונה על ארץ ישראל, הוציא ג'מאל פחה פקודה לאמור: "כל הנתינים העות'מאנים שאינם בני דת מוחמד וכל היהודים בלי הבדל נתינות חייבים לעזוב את יפו ואת המושבות אשר מדרום לה".
לאחר השתדלות רבה נדחתה פקודת הגירוש על בני המושבות לזמן בלתי מוגבל. אולם הפקודה בדבר גירוש יהודי יפו ותל אביב נשארה תקפה והוצאה לפועל באכזריות רבה בעצם הימים האחרונים שלפני חג הפסח תרע"ז. פתח תקווה וכפר סבא היו בתחום נפת טול-כרם ומחוז שכם ודינן היה כדין צפון הארץ. על כן יצאו הגולים לכפר סבא ולפתח-תקווה.
רוב הגולים הגיעו לפתח-תקווה ולכפר סבא והתגוררו שם בתנאים של מחנה, כי לא היו די בתים. את ארוחותיהם בישלו בתנורי טיט, שבנו במו ידיהם.
פנינה שיינפיין, תושבת כפר-סבא באותם ימים, מספרת:
"המוני מגורשים מפתח-תקווה ומתל אביב נהרו אלינו בתקווה למצוא כאן מחסה מאימת המלחמה, אך לא הייתה פינה פנויה לשכנם. אז קיבל אבא (יצחק שיינפיין) על עצמו להקים להם סוכות. שתילי האקליפטוס האהובים עליו, שבינתיים גדלו לעצים, נגדעו והוא בנה מהם סוכות וכיסה אותן בצמחי החילפה, שאינם חדירים למים. סוכות אלו היו מקלט עוני לגולים."
הפליטים שהו בכפר-סבא במשך למעלה מ-9 חודשים.
ביוזמת ועד ההגירה, שהוקם על ידי המגורשים, ובראשו עמדו מאיר דיזנגוף, מנחם יצחק קליונר ואחרים, אורגן בחורשת אוסישקין, שבכפר סבא, בית ספר בסוכות לילדיהם הרבים של הפליטים, וכן לילדיהם המעטים של המקומיים. הלימודים נמשכו עד סוף שנת הלימודים, ובסופה נערכה חגיגת סיום בהשתתפות כל תושבי המושבה והפליטים.
אחד המורים, א. ארנון, בירך את הילדים, שיזכו לבוא ולבקר בחורשה את מקום בית-ספרם בכפר סבא הגדולה והרחבה, אשר יהיו בה בתים למאות ותושבים לאלפים. דבריו נשמעו אז כהזיה.
העובדה שהמגורשים היו במקום כה קרוב לעירם הייתה למטרד בעיני אנשי השלטון. לגרש את המהגרים הלאה לא יכלו, כי הידיעות על האכזריות שבה בוצע הגירוש הועברו על ידי מחתרת ניל"י למצרים, ומאיסטנבול באה הפקודה הדחופה למצביא ג'מאל פחה לשפר את היחס כלפי המהגרים ולהקל עליהם את החיים.
לפי פקודתו הראשונה נמצאה כפר סבא מחוץ למחוז הגירוש ולא היה לו נימוק להרחיב את תוקף פקודת הגירוש גם על כפר סבא, אך בתוך גבולות החוק השתדלו אנשי השלטון להציק לגולים ככל האפשר.
אחד האמצעים לכך היה חיפוש אחרי "פרארים" – משתמטים מהשירות בצבא – אף כי לפי החוק העות'מאני לא חלה חובת גיוס על הגולים. מדי פעם באו חיילים טורקים למושבה, ולקחו איתם את כל הגברים שהצליחו למצוא לבית הסוהר בטולכרם. הנשים והטף במושבה חיו בפחד שמא הגברים נלקחים מכפר סבא, על מנת שיוכלו הערבים מקלקיליה לפשוט על המושבה. כדי להינצל מהחיפושים והמאסרים הונהג, שאיש אחד יעמוד תמיד על המשמר בסוכה שליד היער, על ראש הגבעה, ויסקור במשקפת את הדרך מקלקיליה. ואם יראה מרחוק חיילים באים, יסיר מעל הסוכה את הסמרטוט הלבן, שהיה תלוי מעליה. כשראו את הסמרטוט נעלם היו כל חייבי הגיוס בורחים אל הכרמים.
רצח אסף שטיירמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רצח אסף שטיירמן
ב-4 בדצמבר 1996, נרצח אסף שטיירמן ביער (חורשת אוסישקין) על גבול כפר סבא-הוד השרון, על ידי רעי חורב וסיגלית חיימוביץ', בנוכחותה של ליהי גלוזמן. הרצח התבצע באמצעות דקירות פגיון, מכות אבן, וחניקה. שלושתם היו בני 17 באותו הזמן.
הרצח נותר בלתי מפוענח במשך ארבע שנים, עד שבדצמבר 2000 פנתה אשתו של רעי חורב, סנדרין בר דוד, למשטרה, והתלוננה על תקיפה מצד בעלה, וסיפרה כי גם התוודה בפניה על הרצח שביצע. חורב נידון למאסר עולם, ושנה מאוחר יותר נידונה חיימוביץ' ל-24 שנות מאסר, זאת על אף היותם קטינים בעת ביצוע המעשה.
סלילת כביש 531 וצמצום שטח החורשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף שנת 2002, החלה סלילתו של כביש 531, שעובר במרכז החורשה[1]. סלילת הכביש גדעה כמחצית משטחה של החורשה והפרידה אותה לשתי חורשות נפרדות, מצפון ומדרום לכביש.
בשנת 2018, אושרה גדיעתם של 170 עצים בחורשה, לטובת בניית רמפה חדשה בין מחלף תל חי למחלף סוקולוב[2].
בעקבות עבודות הסלילה נפגעו עצים רבים נוספים, ועצים רבים אחרים התייבשו[3]. בעקבות כך הסכימו עיריית הוד השרון, מחלקת גנים ונוף בעיריית כפר סבא, משמר האילנות בכפר סבא והבעלים של השטח, לפעול לשיקומו[4]. ב-31 בינואר 2020, נערכו נטיעות ראשונות בחורשה לאחר שנים רבות, וכן הוכנה תוכנית לשיקום היער[5].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מנחם יצחק קליונר, מגילת כפר סבא - קורות הגולים בכפר-סבא תרע"ז-תרע"ח, הוצאת מתתיהו אליהו, יפו, תר"פ-1920
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גיא נרדי, מה עושים העצים? נכרתים כדי לפנות מקום במרחב העירוני, באתר גלובס, 27 באוגוסט 2018
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גל ניסים, האחים רויכמן תסלול קטע ב-531 ב-200 מיליון שקל, באתר גלובס, 13 באוקטובר 2002
- ^ אריאל ימיני, הסוף העצוב של יער אוסישקין: החלה כריתת העצים לקראת רמפת 531 (וידאו), באתר mynet כפר סבא, 20 ביוני 2018
רועי הדרי, רמפות סוקולוב ותל חי בוטלו רשמית. האם אתם בעד העצים או בעד המחלפים? הצביעו, באתר צומת השרון כפר סבא, 25 באפריל 2018 - ^ אריה אברמזון, מתגבשת תוכנית לשיקום יער אוסישקין. בנתיבי ישראל מכחישים שעצים נכרתו שלא לצורך, באתר צומת השרון כפר סבא, 10 במרץ 2019
- ^ אריה אברמזון, יער אוסישקין: מדוע הוזמנה משטרה עם תחילת עבודות הסניטציה לשיקום המקום?, באתר צומת השרון כפר סבא, 26 באוגוסט 2019
- ^ אריה אברמזון, "אנו רוצים להחזיר את התקווה": יו"ר משמר האילנות מזמין אתכם לנטיעות ראשונות ביער אוסישקין מזה שנים, באתר צומת השרון כפר סבא, 26 בינואר 2020