יהושע זליג תרשיש
הרב יהושע זליג תרשיש סג"ל מקלם (ר' זעליג'ל קֶלְמֶר; ~ה'תרכ"ב, 1862[1] - ט"ז בתשרי ה'ת"ש, 29 בספטמבר 1939) היה רב וראש ישיבה, למדן ודרשן ליטאי שהתפרסם בקרב יהודי ליטא כצדיק ופרוש.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהושע זליג, לעיתים זליק, נולד בקובנה לרב ישעיה בינוש הלוי תרשיש. הוא נישא למרים בת של רבי שלמה זלמן זיו-הורביץ רבה של קורטביאן, גיסו הסבא מנובהרדוק בחר בו כחתן לאחותו היתומה והוא שימש בתקופת נישואיו הראשונה כרבה של קורטביאן על מקומו של חמיו כתשע שנים. הוא כיהן כרב בעיירות קטנות נוספות, אך בשלב מסוים בחר לעזוב את הרבנות[2].
ב-1890 נשלח ביוזמת גיסו על ידי רבי יצחק אלחנן ספקטור לייסד ישיבה בעיר ברדיצ'ב ולעמוד בראשה. פתיחת הישיבה, לימים אחד הסניפים הגדולים של ישיבת נובהרדוק, זכתה לתמיכתם ולסיועם של הדיינים המקומיים ר' יוזפא אפרתי ור' דוד אורטנברג[3].
התפרסם ביושרו המוסרי, וביחסו הלבבי לכל אדם, אלו הקנו לו בקרב האוכלוסייה היהודית והגויית בסביבת מגוריו שם של קדוש. בראשית דרכו התלהב מרעיונות חיבת ציון ונהג לעבור בין בתי הכנסת ולנאום למען הרעיון הציוני, בשלב מסוים למד כי הציונות מכילה גם תפיסת עולם תרבותית רחבה יותר מרעיון השיבה לארץ ישראל עצמו, והשתכנע מדעתם של רבנים חרדים נגד הציונות, הוא החל לנאום נגד התנועה הציונית. נראה כי בשבתו מאוחר יותר בקלם (אחרי 1894) שב ונעשה מתומכי הציונות ואף תרם מכספו לקק"ל.
בשנת ה'תרצ"ג, 1933, עלה לארץ ישראל עם משפחתו, והתגורר בשכונת אחווה בירושלים עד פטירתו ביומו השני של חג הסוכות ה'ת"ש, 29 בספטמבר 1939. נקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בנו ר' אליעזר יהודה לייב היה רב בגרמניה בבחרותו ונמלט לאנגליה לפני מלחמת העולם השנייה, אחר כך היגר לארצות הברית וכיהן כדיין בקהילת הרב ברויאר בוושינגטון הייטס
- בנו ר' פרץ היה נכה כל ימיו ומרותק לכסאו, למרות נכותו עסק בתורה וחידש חידושים ורעיונות. הוא נפטר בירושלים בשנת ה'תשי"ד[4].
- בנו משה צבי תרשיש נפטר בט' בסיוון ה'תשמ"ד ונקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים[5].
- חתנו, הרב יעקב אבלסון רבה של לאצקאווע, נספה בשואה[6].
- בתו בתיה נישאה לרב אפרים מיכאל גרבר, רבה של ארזווילקי. הוא עלה לארץ ישראל, התגורר בכרם אברהם בירושלים והיה חבר מכון הרי פישל בעיר. הוא חיבר את הספר "הגיון התלמוד"[7]. בסוף ימיו התגורר בקריית ישיבת פוניבז' בבני ברק, טבע למוות בזיכרון מאיר בשנת ה'תש"ד. בתיה עסקה במכירת יין.
- בתו חנה פעשא (נפטרה ה'תשנ"ח) עלתה בבחרותה לארץ ישראל, נישאה לרב אברהם דוב אברמסון (נפטר ה'תשל"ז, 1977)[8], תלמיד ישיבת נובהרדוק שהמשיך את לימודיו בישיבת 'בית יוסף' בתל אביב. בשנת ה'תרצ"ט ירדו לארצות הברית. הם חזרו לישראל כעבור שנים, בעקבות ילדיהם.
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עין תרשיש - חלק א, חידושים על הש"ס ועל הרמב"ם ושו"ע ודרושים, קובנה תרצ"ב
- עין תרשיש - חלק ב, חידושים על יורה דעה, ירושלים: דפוס צוקרמן, תרצ"ז
- עין תרשיש - חלק ג, ירושלים תפרי"ח (תרצ"ח)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ישראל מינצר, ר' זעליג'ל קעלמער, חייו ומשפחתו, ברוקלין תשמ"ה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 'תרשיש, ר' זליג', בתוך: דב ליפץ ונתן גורן (עורכים), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א (תשכ"ז), עמ' 104 טור 2 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1302)
- שמעון זאק, חמש שנים לחורבן יהדות ליטא, הצופה, 23 באוגוסט 1946
- כרטיס הקבר של יהושע זליג תרשיש, באתר הר הזיתים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ התאריך לפי ערכו ב"יהדות ליטא", להלן "קישורים חיצוניים". אך לפי ש"י זוין, סופרים וספרים, ח"ב, תל אביב תשי"ט, עמ' 364, היה בפטירתו בן למעלה מ-80 ויש להקדים את שנת הלידה ל-1859 לפחות.
- ^ ראו על כך: מחנך לדורות, ח"א, בני ברק תשס"ו, עמ' 65–68.
- ^ אברהם ראבינאוויטש, ברדיטשוב, הצפירה, 26 בפברואר 1890. במקור נכתב שמו של הרב אורטנברג, האכטינבארג.
- ^ דב כ"ץ, תנועת המוסר, ח"ד, עמ' 186, הערה 10.
- ^ כרטיס הקבר של יהושע זליג תרשיש, באתר הר הזיתים.
- ^ עץ חיים: מתורתם של ג' דורות לבית אבלסון, חדרה-ירושלים, תשמ"ה. עמ' 16 הערה 2.
- ^ אפרים מיכאל גרבר, הגיון התלמוד, ירושלים: דפוס צוקרמן, תרצ"ו, באתר היברובוקס.
- ^ מאיר וונדר, עיניך רואות: ארבעים שנות ביוגרפיה תורנית, ירושלים, תשס"ט. עמ' 9.
