לדלג לתוכן

יהושע ליבוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהושע ליבוביץ
פר' יהושע ליבוביץ, 1968 תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
פר' יהושע ליבוביץ, 1968
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 25 באפריל 1895
וילנה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 ביולי 1993 (בגיל 98)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים היסטוריון, רופא עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יהושע (אוטו אווסיי) ליבוביץ (Joshua Otto Owsei Leibowitz; חתם גם: 'יה. ל.', 'יה"ל'; א' באייר תרנ"ה, אפריל 1895כ"א בתמוז תשנ"ג, 10 ביולי 1993) היה רופא כללי ונוירולוג ישראלי, היסטוריון של הרפואה שהתמחה בהיסטוריה של הרפואה במקורות היהודיים והעבריים בפרט, פרופסור קליני וראש האגף לתולדות הרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. חלוץ חקר תולדות הרפואה באוניברסיטה העברית, ממייסדי החברה הישראלית לתולדות הרפואה והמדע. מייסד כתב העת "קורות" לתולדות הרפואה ומדעי הטבע ועורכו הראשי.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהושע בן אלכסנדר זליג ליבוביץ נולד באביב 1895 בעיר וילנה שבמערב האימפריה הרוסית (ליטא), והתחנך בריגה. ב-1913 נסע מערבה ללמוד רפואה באוניברסיטת היידלברג שבגרמניה, אולם לימודיו נקטעו עקב המלחמה, והוא חזר לספסל הלימודים ב-1918, וקיבל תואר דוקטור לרפואה בהיידלברג ב-1922. בשנים שבתווך המשיך להשתלם בהשכלה כללית, בעיקר בעברית. עבר התמחות בבית החולים האוניברסיטאי בהיידלברג עד 1924, אז עבר לבית החולים המחוזי בדנציג, שם עבד עד 1926. התעניין ברפואה פנימית, פסיכיאטריה ובעיקר נוירולוגיה. בשנת 1927 התמנה כמנהל סנטוריום "טָאוּנוּס" (Taunus) בבאד הומבורג. נישא לחנה בינג (Bing). בשנותיו בבאד הומבורג קשר קשרים עם האינטליגנציה היהודית בפרנקפורט, והרצה על ספרות עברית ומחשבת ישראל בבית המדרש היהודי החופשי.

ב-1935, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עלה לארץ ישראל, והביא עמו את ספרייתו העשירה, שכללה אוספי ספרים בנושא ההיסטוריה של הרפואה. השתקע בירושלים. בשנת 1939 התמנה כמנהל בית ההבראה אַרזָה שבאזור מוצא, ומילא תפקיד זה עד 1948.[1] בשנת 1947 היה ממייסדי החברה הישראלית לתולדות הרפואה והמדע. ב-1952 ייסד את כתב העת "קורות" – שנתון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע, והיה עורכו הראשי.

ב-1957 הציע את הקורס הראשון בהיסטוריה של הרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1959 התמנה כפרופסור חבר קליני וראש האגף לתולדות הרפואה באוניברסיטה העברית. ייסד את המדור להיסטוריה של הרפואה באוניברסיטה והיה ועמד בראשו.[2] היה מרצה אורח בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ייל. כיהן כרופא מחוזי בכיר של קופת חולים כללית בנחלת אחים שבירושלים. שימש כנציג הישראלי לאגודה הבינלאומית להיסטוריה של הרפואה (International Society for the History of Medicine), היה ממוביליה והשתתף בכל כינוסיה מ-1950 ועד 1982. בשנות ה-60 וה-70 נסע מספר פעמים עם אשתו לנסיעות מחקר ממושכות במכון וספריית ולקום (Wellcome) להיסטוריה של הרפואה בלונדון. ערך את תחום תולדות הרפואה באנציקלופדיה העברית. היה חבר מועצת מערכת מפעל הביבליוגרפיה העברית. בשנת 1969 זכה בפרס משה איינהורן לחקר הלשון והספרות הרפואית העברית מטעם עיריית תל אביב על מפעל חייו בחקר תולדות הרפואה הכללית והעברית.[3]

פרסם מאות מאמרים, וכן ההדיר והוציא לאור כתבים רפואיים היסטוריים. בין מחקריים החשובים: המונוגרפיה The History of Coronary Heart Disease ("ההיסטוריה של מחלת לב כלילית"; לונדון 1970).

השיג תהילה בינלאומית, והיה במשך כמה שנים נשיא האקדמיה הבינלאומית להיסטוריה של הרפואה.[4]

ליבוביץ היה פעיל בשדה המחקר עד אחרי שנתו ה-95; המאמר האחרון מפרי עטו התפרסם ב"קורות" בתשנ"ב-1991. נפטר בקיץ 1993 בירושלים, בגיל 98. נקבר בהר הזיתים. אלמנתו חנה נפטרה בספטמבר 2004.

ארכיונו, ובו התכתבות, חומר ביוגרפי, פעילותו הציבורית והמחקרית בתולדות הרפואה ומחקריו על הרמב"ם, שמור משנת 2004 בספרייה הלאומית.

דודניו היו ישעיהו ונחמה ליבוביץ (בני דודו מרדכי קלמן) ושלמה לבב (בן דודו צבי).

הבולט שבין תלמידיו היה פרופ' שמואל קוטק שכיהן אחריו כראש היחידה להיסטוריה של הרפואה בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית.

היה ממשתתפי חוג הראי"ה, קבוצת לימוד והעמקה בכתבי הראי"ה קוק.

  • The History of Coronary Heart Disease, London: Wellcome Institute of the History of Medicine, 1970.

עריכה וההדרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פירוש ריבב"ן; לרבנו יהודה יעל"ה ב"ר בנימין הרופא למשפחת הענוים ... על הרי"ף מסכת עירובין; יוצא לאור בפעם הראשונה עפ"י כת"י (בריטיש מוזיאום מס’ 480) עם מקורות, ציונים והערות מאת יהושע ליבוביץ, בני ברק: ישיבה לאברכים משכן התורה שע"י ישיבת תפארת ציון, תשל"ג.
  • יהושע ליבוביץ (עורך), ספר זכרון לזיסמן מונטנר, ירושלים: נ. מונטנר, תשמ"ג 1983. (עברית, אנגלית וצרפתית)
  • Moses Maimonides, On the Causes of Symptoms = Maqalah fi bayan bad al-arad wa-al-jawab anha; edited by J. O. Leibowitz and S. Marcus; in collaboration with M. Beit-Arié [et al.], Berkeley: University of California Press, 1974. (טקסט בערבית עם תרגום אנגלי, עברי ולטיני; פירושים מאת ליבוביץ באנגלית)
  • Sefer hanisyonot = The Book of Medical Experiences, attributed to Abraham ibn Ezra: Medical Theory, Rational and Magical Therapy: A Study in Medievalism; edited, translated and commented by J.O. Leibowitz and S. Marcus, Jerusalem: Magnes Press, the Hebrew University, 1984. (מהדורה ביקורתית: טקסט עברי עם אפראט, תרגום אנגלי ופירושים)

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פרופ' שמואל קוטק, 'עם פטירתו של פרופ' יהושע ליבוביץ (1895–1993)', הרפואה 125, 12 (1993), 491.
  • פרופ' שמואל קוטק, 'פרופ' יהושע ליבוביץ ז"ל (1895–1993) (לזכר נעדרים)', קורות (שנתון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע) י (תשנ"ג–תשנ"ד), 71–72.
  • Samuel S. Kottek, David Wilk, 'Professor Joshua O. Leibowitz: Jubilee of his Medico-Historical Activity', Koroth 25,1-2 (1984), 233-256.
  • Samuel S. Kottek, 'Frühzeitig in Palästina angekommen: Joshua O. Leibowitz und Ernst H. Wertheimer.' in: Albrecht Scholz, Caris-Petra Heidel (Hrsg.), Emigrantenschicksale. Einfluss der jüdischen Emigranten auf Sozialpolitik und Wissenschaft in den Aufnahmeländern, Frankfurt a.M.: Mabuse-Verlag, 2004, pp. 29-36. (בגרמנית)

ביבליוגרפיה של כתביו:

  • David Wilk, 'Prof. J.O. Leibowitz - Bibliography (1933-1984)', Koroth 8,11-12 (1985), 7-23.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ראו אנקדוטה על ליבוביץ ועל יוסף קיציס במוסד: זלמן שזר, לקצו של קיציס, דבר, 1 במאי 1970 (שבעה למותו של קיציס).
  2. ^ המדור להיסטוריה של הרפואה, באתר הספרייה הרפואית ע"ש מוריאל ופיליפ ברמן, האוניברסיטה העברית בירושלים.
  3. ^ פרסי סולד ואינהורן של ע. ת"א יחולקו ביום א' הבא, דבר, 13 באפריל 1969.
  4. ^ ורד לם, כנס: אבישג הייתה בעצם תרופה, חדשות, 13 בדצמבר 1987.