לדלג לתוכן

יולי נובק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יולי נובק
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1982 (בת 42 בערך)
תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יולי נובק (נולדה ב-12 במאי 1982) היא עורכת דין, מנכ"לית ארגון בצלם, ולשעבר מנכ"לית ארגון "שוברים שתיקה" בין השנים 2012–2017.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

יולי נובק נולדה ב-1982 בתל אביב וגדלה ברמת גן, בת לאב איש עסקים ולאם קצינה במפקדת קצין חינוך ראשי. יש לה שלושה אחים. שירתה בצה"ל במשך חמש שנים כקצינת מבצעים בחיל האוויר. למדה לתואר ראשון ושני במשפטים במסגרת התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב, התמחתה בפרקליטות המדינה והוסמכה כעורכת דין.

נובק כיהנה כמנכ"לית ארגון "שוברים שתיקה" בין השנים 2012–2017, במהלכן התמודדה עם קמפיין דה-לגיטימיזציה נגד הארגון,[1][2] שהוביל למתקפה[3] של מוסדות המדינה והציבור הישראלי עליו. הפולמוס סביב הארגון למעשה לא נגמר, וממשיך גם כיום.[4]

באוגוסט 2017 סיימה את תפקידה[5] ועזבה את "שוברים שתיקה" וגם את ישראל, במטרה לטייל בעולם ולעבד את מה שעברה בשנותיה בתפקיד. לאחר כמה שנים של נדודים, באיסלנד, בפורטוגל, באירלנד ובדרום אפריקה, במהלכן החלה לכתוב ספר אוטוביוגרפי על חוויותיה, חזרה לישראל. בינואר 2022 יצא לאור ספר הביכורים שלה, "מי את בכלל", בהוצאת ספרי עליית הגג והוצאת ידיעות אחרונות,[6][7] העוסק בתקופת כהונתה בתפקיד, ובשנים שעברו מאז.[8]

בעבר שמשה חברת דירקטוריון חוש"ן - חינוך ושינוי.

בשנת 2023 מונתה למנכ"לית ארגון בצלם, במקומו של חגי אלעד.[9]

ביחס לטבח 7 באוקטובר 2023 שביצע חמאס ביישובי עוטף עזה נובק טענה כי יש להבין את פעילות חמאס כ"התנגדות שאיננה לגיטימית" לאפרטהייד שישראל לכאורה מקיימת מול הפלסטינים.[10]

בספטמבר 2024 נאמה בשידור וידאו במועצת הביטחון של האומות המאוחדות בהזמנת סלובניה,[א] בדיון על מצב החטופים הישראלים ברצועת עזה וטענה כי ממשלת ישראל אינה מעוניינת להחזיר את החטופים, אלא "היא למעשה מכינה את התשתית לשליטה ארוכת טווח ברצועת עזה, שכוללת את האפשרות להקמה עתידית מחדש של ההתנחלויות הישראליות בתוך רצועת עזה", והיא מבצעת פשעי מלחמה על בסיס כמעט יומי.[11][12][13]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספרה:

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ חברה מתחלפת, המכהנת כנשיאה התורנית במועצה בחודש ספטמבר 2024

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ תחקיר שוברים שתיקה, באתר עד כאן - Ad Kan
  2. ^ שוברים שתיקה שתולים, נבדק ב-2022-01-21
  3. ^ מערכת ישראל היום, "חוק שוברים שתיקה" אושר לקריאה שנייה ושלישית בכנסת, באתר ישראל היום, 3 ביולי 2018
  4. ^ רוני דניאל, ‏לוחמים בצוק איתן תובעים את "שוברים שתיקה": "פרסמו שקרים", באתר ‏מאקו‏, 2 במרץ 2021
  5. ^ עפרה אידלמן, מנכ"לית שוברים שתיקה יולי נובק פורשת, באתר הארץ, 14 בפברואר 2017
  6. ^ יולי נובק, מי את בכלל, באתר www.e-vrit.co.il
  7. ^ יולי נובק, מי את בכלל, תל אביב: ספרי עליית גג ומשכל (ידיעות אחרונות וספרי חמד), 2022
  8. ^ אתר למנויים בלבד שני ליטמן, יולי נובק הפכה לאויבת המדינה, וברחה מכאן. זה רק גרם לה ללכת יותר רחוק, באתר הארץ, 19 בינואר 2022
  9. ^ לאחר תשע שנים, מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, פורש מתפקידו. תחליף אותו יולי נובק.. 26 ביוני 2023
  10. ^ אתר למנויים בלבד אור קשתי, 7 באוקטובר קורע מבפנים את ארגון בצלם. זה נגמר בהדחה של בכיר — ותביעה, באתר הארץ, 20 במרץ 2024
  11. ^ יונה לייבזון, ‏לאחר 11 חודשים: מועצת הביטחון דנה לראשונה על מצב החטופים, באתר ‏מאקו‏, 4 בספטמבר 2024
  12. ^ איתמר אייכנר, סערת נאום מנכ"לית "בצלם": באו"ם חששו שתיעצר בישראל, באתר ynet, 5 בספטמבר 2024
  13. ^ דברי מנכ"לית בצלם, יולי נובק, בדיון במועצת הביטחון בנושא: המצב בגדה המערבית ועזה, סרטון באתר יוטיוב, 4 בספטמבר 2024
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יולי_נובק&oldid=39580265"