יצחק קצנלסון
 | |
| יצחק קצנלסון | |
| לידה |
1 ביולי 1886 קרליץ, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| נרצח |
מאי 1944 (בגיל 57) אושוויץ, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
פולין |
| אירועים משמעותיים |
קורבן השואה השואה |
| שפות היצירה |
פולנית, עברית, יידיש |
| יצירות בולטות |
השיר על העם היהודי שנהרג |
| חתימה |
 |
  | |
יצחק קצנלסון (ביידיש: קאַצענעלסאָן; בפולנית: Icchak Kacenelson) (נולד ב-1 ביולי 1886, נרצח במאי 1944 באושוויץ) היה מחנך, משורר ומחזאי יהודי-פולני, מחבר הפואמה "השיר על העם היהודי שנהרג". זכה לכינוי "מקונן השואה". כתב גם שירים בעברית, והידועים שבהם: "מה יפים הלילות בכנען" ושיר הילדים "חמש שנים על מיכאל"[א].
תולדות חייו ויצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצחק יחיאל קצנלסון נולד בשנת 1886 בעיירה קרֶליץ בפלך מינסק שבתחום המושב באימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). אביו היה הפובליציסט והמחנך המשכיל יעקב בנימין קצנלסון הידוע כ"י. בן ימיני". כאשר היה בן 10 עבר עם הוריו ללודז' שבפולין הקונגרסאית. ב-1906 החל את עבודתו החינוכית בבית הספר העברי, ברשת חינוך עברית מיסוּדהּ של משפחתו. ב-1910 פרסם את ספר שיריו הראשון, "דמדומים". שנתיים לאחר מכן הקים את "הבמה העברית" - להקת תיאטרון עברית שהציגה ממחזותיו. הוא ערך שני ביקורים בארץ ישראל: אחד ב-1925 ושני ב-1934. המשורר הרשלה דנילביץ' -נספה בגיטו ורשה ב-1941 - היה אחד מידידיו הטובים.[1] בהיותו בלודז' הוא התיידד עם יחיאל רוזנצוויג שהיה מורה ומשורר. בין השנים 1935–1939 פעל בינות החלוצים אשר גרו בקיבוץ גרוכוב שליד ורשה.
ב-8 בספטמבר 1939 נכבשה לודז'. בנובמבר אותה שנה ברח קצנלסון לוורשה ובינואר 1940 הצטרפו אליו גם אשתו חנה וילדיו בנימין, בן-ציון וצבי. כל אותה תקופה הוא נמנע מכתיבה. ביוני 1940, עם הקמתה של רשת "דרור", ניעור קצנלסון לחיים מחדש, זאת הודות לבקשתם של החלוצים אשר ביקשו את עזרתו. כך השתלבה דרכו בדרכה של המחתרת החלוצית ושל תנועות הנוער. הוא פרסם משיריו בעיתוני "דרור", ייסד להקה דרמטית, הדריך צעירים לפעולות חינוך בקרב הילדים העזובים ובבתי יתומים, לימד עברית ותנ"ך בבית הספר ובגימנסיה של "דרור" אשר הוקמה במחתרת. וכך, כל עוד פעלה דזלנה 34 כקיבוץ, היה בה מקום לקצנלסון וליצירותיו. בין השנים 1940–1942 חיבר קצנלסון כ-30 יצירות.
ב-22 ביוני 1941, יום פתיחת "מבצע ברברוסה", יצא לאור בהוצאת מרכז "דרור" המחזה "איוב" כספר עטוף, מודפס ומצויר.
ביולי 1942, עם תחילת האקציה הגדולה בגטו ורשה, ארגנו אנשי המחתרת אישור עבודה לקצנלסון ובנו אצל תעשיינים גרמנים. ב-14 באוגוסט 1942 התייצבו חנה, בנימין ובן-ציון קצנלסון ביחד עם עוד 5,479 איש באומשלגפלץ והובלו ברכבות למחנה טרבלינקה. ב-17 בינואר 1943 התגנב קצנלסון אל תוך הגטו המרכזי ונפגש עם ידידיו החלוצים, חברי "דרור". למחרת נשא נאום בפני הלוחמים:
נהיה מאושרים שאנו מכינים את עצמנו עם נשק ביד לפגוש את האויב ולמות! מלחמתנו תשמש מקור יניקה לדורות הבאים. ניקח לנו למופת את אחינו בארץ-ישראל – הם לא גילו מורך לב בשעת סכנה ועמדו מעטים נגד רבים, ובמותם חינכו דורות רבים של יהודים. הגרמנים הרגו מיליוני יהודים, אך הם לא יכלו לנו. העם היהודי חיה יחיה. עינינו לא תחזינה זאת, אך כגמולם ישולם להם ולאחר מותנו יעמדו מעשינו לעד... לא, לא, לעולם אין מאוחר! יהודי אחרון – בהמיתו רוצח את עמו גאל! גם עם הרוג אפשר עוד להציל – הצילו!
— על פי עדויות צביה לובטקין ויצחק צוקרמן
לאחר נשיאת הנאום זכה לראות את חברי המחתרת מסתערים על הגרמנים המקיפים אותם במה שכונה יותר מאוחר "מרד ינואר". מעיד יצחק צוקרמן:[2]
רבותי, אני מודיע שליצחק קצנלסון, באופן אישי, לא היה אקדח והוא לא ירה אפילו ירייה אחת, ולא הרג אף גרמני. אבל מה שהוא עשה זה מרד.
— יצחק צוקרמן, "זכרונותיו ודבריו של י. צוקרמן", עדות י"א, 1994, עמ' 45
ב-22 במאי 1943, בגיל 56, הגיע קצנלסון יחד עם בנו צבי למחנה ויטל, שם התחיל לכתוב את "פנקס ויטל". באותו היום הפסיק את כתיבת היומן בטענה כי "אני חדלתי מלרשום רשימות, משום שיראתי מפני השיגעון מתוך שלא לאבד את עצמי לדעת". לאחר חודשיים, ביום הולדתו ה-57, המשיך את כתיבת הפנקס וסיימו ב-16 בספטמבר 1943. ב-30 ביוני אותה שנה סיים את כתיבת המחזה "חניבעל". לאחר מכן החל את כתיבת "השיר על העם היהודי שנהרג" (ביידיש: "דאָס ליד פֿונעם אויסגעהרגעטן ײִדישן פֿאָלק"), וב-18 בינואר 1944 סיים קצנלסון את כתיבת הבית האחרון בפואמה.
ב-18 במרץ 1944 הקיפו הנאצים את המחנה, ומאה שבעים ושלושה היהודים האסורים בו הועברו למחנה סמוך. חודש לאחר מכן, ב-18 באפריל, במלאת שנה למרד גטו ורשה, שולחו יהודי ויטל ובהם קצנלסון ובנו למחנה הריכוז דראנסי. לאחר עשרה ימים נמצאו המשורר, בנו ועוד כשישים יהודים על רכבת לכיוון מחנה אושוויץ. בתחילת מאי 1944, לאחר שלושה ימי מסע בקרון להובלת בקר יחד עם בנו צבי, הגיע יצחק קצנלסון למחנה אושוויץ, שם נרצח[3][4].
זמן קצר לאחר מכן, הגיעה לארץ ישראל רות אדלר, ששהתה עם קצנלסון בוויטל. הוא הפקיד בידיה את כתביו והיא הביאה אותם איתה חבויים בתוך ידית של מזוודה. היא שלפה את הכתבים בביתו של קרוב משפחתו, ברל כצנלסון. קצנלסון כתב לו: "רק אתה ובן־דודתי (יצחק טבנקין) תקראו את דברי הקינה על הריגת עמנו כולו על תינוקותיו ועל ילדיו בידי אימותיהם". הוא ציווה שלא לפרסם את "השיר על העם היהודי שנהרג", אלא לאחר שתובס גרמניה במלחמה, והפקיד את ביצוע צוואתו בידי כצנלסון וטבנקין.[5]
על אף שקצנלסון ביקר בארץ ישראל רק פעמיים ולזמן קצר, הוא הרים תרומה חשובה לזמר העברי באמצעות שיריו הידועים: "מה יפים הלילות בכנען", "גילו הגלילים", רוח עצוב, "נעולה היא דלתי" ושיר הילדים "חמש שנים על מיכאל".
להנצחתו של קצנלסון נקרא מוזיאון בית לוחמי הגטאות על שמו. ישנם גם רחובות רבים על שמו ברחבי הארץ.
המלחינה הישראלית זלטה רזדולינה הלחינה יצירה סימפונית, רקוויאם, על פי הפואמה של יצחק קצנלסון "השיר על העם היהודי שנהרג". היצירה, בגרסתה האינסטרומנטלית באורך של כשעה, הוקלטה בצ'כיה בביצוע התזמורת הפילהרמונית של בירתה ההיסטורית של מוראביה אולומוץ בניצוחו של מאסטרו ויקטור פלדבריל מקנדה והופקה על גבי תקליטור. יצירה זו שודרה פעמים רבות בקול המוסיקה ובעוד כ-20 תחנות רדיו ברחבי העולם.
מספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ט. אל השחקים
|
|---|
|
ד. |
| השיר על העם היהודי שנהרג, 23-26 בנובמבר 1942 |
- בגבולות ליטא: פואימה, הוצאת ספרות, תרס"ט (סריקה של הספר)
- מכירת יוסף : דרמה בשלשה אקטים, הוצאת מקרא (ביבליותיקה לילדים ונערים), 1909.
- התועה : מחזה במערכה אחת, הוצאת מקרא (ביבליותיקה לילדים ונערים), 1909.
- שיחות, הוצאת מקרא (ביבליותיקה לילדים ונערים), תר"ע.
- בשדה: שירים, הוצאת ספרות, תר"ע.
- דמדומים: שירים, הוצאת תושיה, תר"ע.
- המעגל : קומדיה בשלש מערכות, דפוס הצפירה, תרע"א.
- בחורים (קומדיה באקט אחד), הוצאת ספרות, תרע"א.
- אנו חיים ומתים : דרמה בשלשה פרקים, הוצאת אחיספר, תרע"ג.
- מכרינו: שירים, הוצאת ספרות, תרע"ח?.
- מסע במדבר : שירים, הוצאת ספרות, תר"פ (סריקה של הספר).
- בבית המשנה: מחזה, הוצאת מרכז, תר"פ (סריקה של הספר)
- חלומות:מחזה, הוצאת מרכז, תר"פ (סריקה של הספר).
- תלתלים : ספרי מקרא לילדים, הוצאת מרכז, תר"פ (סריקה של הספר).
- בין חיות ועופות, הוצאת האחים לוין אפשתין (סריקה של הספר).
- קטנים רעננים : ספר ציורים וחרוזים נחמדים בשביל כל הילדים, הוצאת לוין אפשתין, תר"פ (סריקה של הספר).
- הנביא : חזיון בשלש מערכות, הוצאת הספר, תרפ"ב (סריקה של הספר).
- עם דמדומי הערב: פואמה דרמטית במערכה אחת, הוצאת ברקאי, 1923 (סריקה של הספר).
- מחמדים : קבץ ספורים, שירים, אגדות ומחזות עם עשרה ציורים, הוצאת ברקאי, 1923 (סריקה של הספר).
- שירים: בשלושה כרכים, הוצאת חובבי שירה, תרצ"ח (סריקה של הספר).
- השיר על העם היהודי שנהרג, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ט.
- יש לי שיר, הוצאת ההסתדרות הכללית, 1954.
- בחלום ובהקיץ – סיפורים לילדים, הוצאת ההסתדרות הכללית והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1956.
- כתבים אחרונים ת"ש-תש"ד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשט"ז.
- קבוץ גלויות : מחזה במערכה אחת (סריקה של הספר).
- כתבים מאוחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1969.
- שירים (מבחר), הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1975.
- גילו הגלילים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1977.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בית לוחמי הגטאות להנצחת השואה והמרד ע"ש יצחק קצנלסון
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלמה אבן שושן, 'יצחק קצנלסון, חייו ויצירתו', בתוך: יצחק קצנלסון, שירים (מבחר), הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1975, עמ' 289–319.
- שלמה אבן שושן, יצחק קצנלסון מקונן השואה, הוצאת בית לוחמי הגטאות, תשכ"ד.
- מרדכי טננבוים-תמרוף, 'רשימות יומן', דפים מן הדליקה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1984.
- צביה לובטקין, 'עם יצחק קצנלסון', בימי כליון ומרד, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1979, עמ' 45.
- יצחק צוקרמן, שבע השנים ההן, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1990.
- יצחק צוקרמן, 'זכרונותיו ודבריו של י. צוקרמן', עדות י"א, 1994.
- חווקה רבן, 'המורה שלי, יצחק קצנלסון', לא נפרדתי מהם, בית לוחמי הגטאות, 1997.
- יחיאל שיינטוך, יצחק קצנלסון: כתבים שניצלו מגיטו ורשה וממחנה ויטל, תל אביב: הוצאת מאגנס והוצאת בית לוחמי הגטאות, תש"ן.
- מוקי צור (כתב וערך), רוח עצוב: בעקבות יצחק קצנלסון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ב 2012.
- אפרים שמואלי, בדור היהודי האחרון בפולין, תל אביב: אל"ף הוצאת ספרים בע"מ, 1986. פרק תשיעי: עם יצחק קצנלסון, ע' 176 - 217.
- צביה כהן, "בבית ספרו של יצחק קצנלסון", 'הפועל הצעיר', כרך י"ז, חוב' 36, כ"א באייר תש"ו (22 במאי 1946). חזר ופורסם בתוך: 'צביה כהן (לבית גורדון)', בעריכת נורית גוברין וחגית הלפרין, הוצאת המשפחה, תשנ"ב 1992, עמ' 78 - 82.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של יצחק קצנלסון, בקטלוג הספרייה הלאומית
- כתבי יצחק קצנלסון בפרויקט בן-יהודה
- רשימת מאמרים על יצחק קצנלסון באתר רמב"י
- יצחק קצנלסון, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
האזנה לשירי יצחק קצנלסון, באתר זמרשת- מילים לשירים של יצחק קצנלסון, באתר "שירונט"
- יצחק קצנלסון, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- יצחק יחיאל קצנלסון באתר יד ושם
- בית לוחמי הגטאות ע"ש יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד
- יוסף חיים ברנר, מתוך הפנקס (יצחק קצנלסון), לבוב, 1908, בפרויקט בן-יהודה
- יואל מסטבוים, על יצחק קצנלסון (עם יובל החמשים שלו), דבר, 13 בנובמבר 1936
- ד. שמעונוביץ, על יצחק קצנלסון ז"ל (דברי אזכרה), דבר, 31 במאי 1946
- עם יצחק קצנלסון בלודז', בגיטו ורשה ובמחנה ויטל, דבר, 2 במאי 1947, המשך
- ד. שמעונוביץ, "השירה על העם היהודי שנהרג", דבר, 4 ביולי 1947
- אברהם לוינסון, יצחק קצנלסון, בפרויקט בן-יהודה
- משה בסוק, בוקר מוקדם וליל עולם: יצחק קצנלסון, בפרויקט בן-יהודה
- משה זילברטאל, "על העם היהודי שנהרג", משמר, 14 בספטמבר 1947
- י. זמורה, בשולי ספרים: ב. השבת אבדה, הצופה, 28 בינואר 1949
- שלמה אבן-שושן, נחלת יצחק קצנלסון, על המשמר, 30 באפריל 1954
- מ. אג"ף, יצחק קצנלסון הי"ד (עשרים שנה להרצחו), חרות, 17 באפריל 1964
- מ. אונגרפלד, יצחק קצנלסון (עשרים וחמש שנה להירצחו), דבר, 2 במאי 1969
- אפרים שמואלי, שירת הזוהר והאהבה של יצחק קצנלסון, דבר, 8 באפריל 1983, המשך
- משה שנר, יצחק קצנלסון – המשורר ששתה את קובעת הייאוש עד תומה, באתר מכללת אורנים
- דוד סיון, יצחק קצנלסון – מקונן השואה, באתר ארץ הצבי, 8 בנובמבר 2006
- חיים גורי, 60 השנים האלה, באתר ynet, 29 באפריל 2003
- דוד אסף, גלגולו של ניגון: היום יום שישי..., בבלוג "עונג שבת", מאי 2018
- קישור לכתבה של טל'ק נוה מונוסון על השיר : "היה היה" שחיבר יצחק קצנלסון - http://www.monoson.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=481506
- מאמרים וכתבות על יצחק קצנלסון בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית
מיצירותיו:
- קטעים מתוך "השיר על העם היהודי שנהרג"
- רקוויאם "השיר על העם היהודי שנהרג" של המלחינה זלטה רזדולינה
- אל הגבול..., דבר, 3 ביוני 1927
- השיר על העם היהודי שנהרג (קטע מהפרק "שירה שיר"); תירגם: מ. ז. ולפובסקי), הצופה, 6 באפריל 1956 (מתוך "כתבים אחרונים")
- הגרוש למחנה ההשמדה (מתוך השיר "על העם היהודי שנהרג" - עברית: מ. ז. וולפובסקי), דבר, 26 באפריל 1957
- דאס ליד פונעם אויסגעהרגעטן פאלק
- הנביא : חזיון בשלש מערכות.
- שפת אבות, ורשה תר"ץ. במאגר ספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית של פולין.
- גלות : פואימה, ורשה תרע"א. במאגר ספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית של פולין.
- המעגל : קומדיה בשלש מערכות, ורשה תרע"א. במאגר ספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית של פולין.
- יצחק קצנלסון, באתר זמרשת
- יצחק קצנלסון, באתר שירונט
יצחק קצנלסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)- יצחק קצנלסון, דף שער בספרייה הלאומית
- יצחק קצנלסון, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
.svg){kind=logo}
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לעיון בפוסט שהפיץ מכון גנזים אודות שיר זה, עם תחילת שנת הלימודים, ראו כאן.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב: מחברות לספרות, 1968, עמ' 91
- ^ מובא אצל: משה שנר, קצנלסון והתנועה החלוצית – טקסטים, מכללת אורנים, ינואר 2008
- ^ יצחק קצנלסון, באתר מוזיאון און-ליין של התיאטרון היהודי
- ^ יצחק קצנלסון, באתר לקסיקון ספרות עברית יפה
- ^ אניטה שפירא, ברל, חלק ב, עמ' 667.