חוות ההכשרה בגרוכוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבית בחווה החקלאית בגרוכוב לפני שנהרס ב-2011
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
הריסות הבית בחווה החקלאית בגרוכוב - מבט מבחוץ - 2019
הריסות הבית בחווה החקלאית בגרוכוב - מבט מבפנים - 2019

חוות ההכשרה בגְרוֹכוֹב (קרויה גם קיבוץ גרוכוב) הייתה חווה חקלאית בכפר גרוכוב (אנ') שליד ורשה בירת פולין שנוסדה על ידי תנועת החלוץ ב-1919 ושימשה את תנועת דרור ואת החלוץ הצעיר להכשרת בני נוער לעבודה חקלאית לקראת העלייה לארץ ישראל. חווה זו הייתה המוסד הגדול והידוע ביותר שהכין יהודים להגירה לארץ ישראל. חשיבותה חרגה מעבר למטרותיה הסוציאליסטיות-ציוניות מאחר שהייתה הבסיס להקמת הארגון היהודי הלוחם שהיה ממובילי מרד גטו ורשה. כיום משמשים שרידי החווה כנקודת ביקור היסטורית למשלחות נוער של תנועת הנוער העובד והלומד במסעם לגילוי שורשי המהפכה הציונית.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחילת המאה ה-20 שאפה התנועה הציונית להכשיר את הנוער היהודי בתפוצות לקראת הרחבת ההתיישבות החקלאית בארץ. לשם כך שלחו הקיבוצים בארץ ישראל שליחים לאירופה על מנת להקים חוות הכשרה חקלאיות אליהן הגיעו צעירים יהודים כדי לעבוד בחקלאות ולהתכונן לעליה[1]. חוות כאלו הוקמו בסביבות הערים בנדין, לודז', וילנה, קילצה, לוצק, ברנוביץ', ביאליסטוק, צ'נסטוכובה, ראדום, קרקוב וורשה. אחת מהן הייתה החווה שהוקמה בכפר גרוכוב (Grochów) שממזרח לוורשה בירת פולין (כיום פרוור של העיר).

ההיסטוריה של החווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח החווה הועבר לבעלות הקהילה היהודית בורשה כבר ב-1909 על מנת להקים במקום בית קברות יהודי (בנוסף לבית הקברות ברחוב אוקופובה). עקב התמעטות האוכלוסייה היהודית בעיר במהלך מלחמת העולם הראשונה החליטה הקהילה לוותר על הקמת בית קברות נוסף והשטח הועבר לתנועת החלוץ.

לאחר המלחמה, בדצמבר ב-1919, הקימה תנועת החלוץ במקום חווה וזאת בעידודו ובעזרתו של יו"ר הוועד הימן זבלודובסקי[2]. בהנהלת החווה נמנו יקותיאל עזרוני (דוידוביץ), ש. פולטרוק, ספוצ'ינסקי, ד"ר פקר ושמחה בלאס[3]. החל מאפריל 1920 החלה לקלוט צעירים מרחבי אירופה שעסקו בחקלאות וכן נשלחו לעבוד בבתי חרושת שונים בוורשה. ב-1930 תרמו בני הזוג הירש וגבריאלה דוקטורוביץ (Hersz and Gabriela Doktorowicz) מכספם כדי לרכוש שטחים נוספים עבור החווה.

החווה התפרשה על שטח של כ-315 דונם והתבססה על ענפים כמו פרחים, פלחה, לול ורפת. היא כללה שני מבנים:

  • הבניין הראשי, שהיה מחוץ למשק החקלאי, ושימש כבית מגורים למרבית החברים כשבנוסף היו לו שימושים נוספים כמו חדר- אוכל, הנהלה וכדומה.
  • בניין מגורים נוסף לחברים אשר עבדו במשק החקלאי.

עקב קרבתה של החווה לשכונות מגורים סבלו היושבים בה מאנטישמיות של השכנים הפולנים. באחד המקרים (מאי 1935) נורו יריות על בניני החווה והרגו חלוצה בשם פרידה וולקוביסקיה[4].

ב-1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נכבש האזור על ידי הרוסים וחברי החווה (כ-200 במספר) השמידו את תכולתה וצעדו ברגל לוילנה על מנת להמשיך את חיי ההכשרה שם[5]. באפריל 1940 הורשו כ-60 מחבריו לחזור ולהתיישב במקום לאחר שהוכיחו שיש להם עבודה מסודרת שם. בנובמבר 1940 נלקחו חברי החווה לגטו ורשה, אך בעקבות לחצים של היודנראט (בראשות צביה לובטקין) הסכימו הגרמנים להחזיר את החווה לידי התנועות הציוניות. ב-1941 מינו הגרמנים מנהל מטעמם על החווה, וב-1942 נסגרה החווה והחברים שנותרו בה גורשו.

מורשתה של החווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוות ההכשרה בגרוכוב הייתה אחת מחוות רבות שבהן הוכשר הנוער החלוצי, אך היא הפכה סמל לפרק חשוב בהיסטוריה של תנועות הנוער הציוניות. עם השנים הוקמו שיכונים על שדות החווה ורק בניין לבנים אדום נותר ממנה והפך לנקודת ציון לביקור משלחות של תנועת הנוער העובד והלומד. ב-2011 נהרס בניין זה על ידי חברת בנייה ובעקבות כך פנו נציגי תנועות הנוער לרשויות המקומיות להציב במקום לוח זיכרון לחווה.

חווית השהות בחווה השאירה רישומה על האנשים שעברו בה:

היו בפולין מקומות רבים שבהם למד נוער יהודי את עבודת האדמה. אחד מהם היה גרוכוב ליד וורשה, ששם נמצאה מושבה יהודית לדוגמא, "קבוצה" במלוא מובן המילה. נערות המקום - בנות רבנים וסוחרים – חלבו פרות, עיבדו את האדמה ודיברו עברית בהגייה ספרדית. בני ישיבה לשעבר עידרו את האדמה וזרעו זרעים, תוך הפגנת כישורים נרחבים וידע חקלאי. הגיעו לכאן צעירים מגליציה, ליטא, וְייֶלְקוֹפּולסקה, אוקראינה, וכולם חיו בצוותא ובאחווה. בכל המושבות הללו האידיאלים הסוציאליסטיים והיהודיים היו למציאות

יצחק בשביס-זינגר בעיתון היידי הניו-יורקי "פאָרווערטס", 1944

הקיבוץ היה אותה שעה הפינה החמה בתוך יוון החשיכה והניוון שהשתרע סביבנו...לא נעדרו גם ויכוחים סוערים בשאלות העומדות ברומו של עולם. ופעמים, בשעות הקשות ביותר, התרוננה השירה ועלתה, התלקח המחול והחבורה התלכדה בהורה גועשת

צביה לובטקין לאחר ביקור בחווה

ב-1976 נכתב ספר מקיף על החווה בשם "בשדמות גרוכוב"[6].

אנשי החווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת פעילותה עבדו בחווה בכל עת כ-220 חברים וחברות ורבים מהם שהשלימו את הכשרתם החקלאית עלו ארצה והשתלבו בהתיישבות העובדת. רבים אחרים נשארו במקום ומצאו את מותם במרד גטו ורשה[7].

עם האנשים ששהו בחווה נמנים יצחק (אנטק) צוקרמן, צבי נצר, שמחה בלאס, יצחק קצנלסון, אפרים שמאראגד, יוסף הפטמן, שרה כפרי ועוד.

מיקום החווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החווה הוקמה במרחב שבין רחוב פוסטלינקה (Pustelnicka) מצפון, סולג'קובסקה (Sulejkowska) מדרום, טרנוויצ'קה (Tarnowiecka) ממערב וויטולינסקה (Witolińska) ממזרח. הבית האדום ממוקם מול רחוב ויטולינסקה (Witolińska) מספר 7 ורחוב ירוצ'ינסקה (Jarocinska) מספר 1.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כיבוש העבודה בפולין, דבר, 24 באוגוסט 1932
  2. ^ בנוסף לשטחים שיועדו לבית קברות יהודי ונרכשו לטובת החווה, השתמש הימן זבלודובסקי, שהיה בן למשפחה עשירה, בכסף של המשפחה לרכישת אדמות נוספות עבור החווה
  3. ^ יקותיאל עזרוני, ליוצאי חוות החלוץ גרוכוב, דבר, 7 בנובמבר 1963
  4. ^ נ. בילסקי, על קברה של פרידה, דבר, 4 באוגוסט 1936
  5. ^ בתחום הכיבוש הרוסי בפולין, דבר, 26 בנובמבר 1939
  6. ^ א. סדומי, כברת ארץ ישראל בפולין, דבר, 7 בפברואר 1977
  7. ^ בין אנשי החווה שנהרגו במרד: יצחק גיטרמן, אברהם דרייאר, אדולף הוכברג, בנימין ואלד, בתיה כץ, בלומה ליכטנברג (פריד), בתיה מרסיק, רוז`קה סגל, ישראל סודוביץ`, חנה סקולסקי, לאה פיש, מנוחה פלסקובסקי, אהרון קרינסקי, משה רובינצ'יק, משה רובנצ`יק, צבי-הערשל רוזנטאל, משה רוטברד ושיינדל שוורץ.