אפרים שמואלי

אפרים שמואלי
לידה	28 בנובמבר 1908; לודז', האימפריה הרוסית
פטירה	9 ביוני 1988 (בגיל 79); חיפה, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי שדה יהושע (כפר סמיר)
עיסוק	היסטוריון, מסאי, מתרגם, סופר, מחנך
מדינה	ישראל
פרסים והוקרה	פרס טשרניחובסקי

אפרים שמואלי (שמואלֶביץ) (28 בנובמבר 1908 – 9 ביוני 1988) היה מחנך, סופר, היסטוריון, מסאי ומתרגם ישראלי. הורה בחיפה ובקליבלנד, ארצות הברית. מייסדו ומנהלו של בית המדרש למורים וגננות בחיפה. חקר סוגיות בהיסטוריה ובתרבות היהודית, ועסק בבעיות הגותיות וחברתיות. חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת לשנת 1948.

ביוגרפיה

שמואלי נולד בעיר לודז' שבפולין הרוסית, בנם של מרדכי דוד, בן למשפחת רבנים באזור לודז', ופרִידה בת פישל לייב סְטְריקוֹבסקי. בילדותו קיבל חינוך מסורתי, ולמד אצל רב בעיירה בוז'נין שבסמוך לשיראדז. כשהיה בן שלוש עשרה החל ללמוד בגימנסיה העברית בלודז', ולאחר מכן המשיך בלימודי גמרא באוניברסיטאות ברסלאו ופרנקפורט. בנוסף ללימודיו האוניברסיטאיים למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו (מיסודו של ר' זכריה פרנקל). בקיץ 1932 סיים את לימודיו באוניברסיטה, ובחורף 1933 את לימודיו בבית המדרש. את הדיסרטציה שלו בגרמנית כתב על "תורת המוסר והחברה של הגל".

ב-10 באפריל 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עלה לארץ ישראל. שנה לאחר מכן נישא לקטיה בת שמעון פרלה. בארץ עסק בהוראה וביצירה ספרותית ומדעית. בין היתר, לימד בסמינרים ובבתי ספר תיכוניים, והעביר הרצאות. במשך שנה לימד בבית המדרש למורים של זרם העובדים בגבעת השלושה.

בשנת 1940 ייסד וניהל את בית המדרש למורים וגננות בחיפה. המקצועות שבהם התמחה היו ספרות, היסטוריה, סוציולוגיה יהודית וכללית. במהלך מלחמת העצמאות היה פעיל בארגון "ההגנה" בחיפה, ובתחנת השידור של קול ישראל.

המאמר המקיף הראשון שפרסם שמואלי היה "לביסוסה של הפדגוגיה (שיטות הפילוסופיה בימינו ואידיאל החנוך)", שראה אור ב-1932 בירחון הפדגוגי "אפקים" שערך צבי זהר בהוצאת הסתדרות "תרבות" בוורשה. לאחר מכן פרסם מסות, מאמרים ומחקרים רבים בארץ ישראל ובארצות הברית, וכן תרגם מאיטלקית ומלטינית כתבים פוליטיים.

שמואלי הרבה לכתוב על התרבות היהודית מהתקופה שלאחר גירוש ספרד ועד לימי מדינת ישראל. בתיאוריו ההיסטוריים התמקד במאבק הבלתי פוסק בין נטיית לבו של הפרט אל מול הרצון באחדות כלל-אנושית. בספרו "שבע תרבויות ישראל" הוא מבדיל בין התרבות היהודית לדת היהודית. לדבריו, כוונתו בספרו היא ”להשיב את נחלת האבות ליהודים שאינם נוהגים 'כשלומי אמוני ישראל' שלא יראו עצמם פחותים ביהדות.^[1]” במילותיו שלו הוא מתייחס לרצונו לסייע ליהודים שאינם דתיים כאנשי אגודת ישראל, להתערות בעושרה של תרבות ישראל ולחזק בהם את יהדותם. הוא מתייחס לתנועה הציונית כמי שאחראית הן על מורשת תרבותית ישראלית והן על מדינה עבור היהודים.

שמואלי היה נציג חיפה בוועד אגודת הסופרים,^[2] ונבחר להיות שופט בוועדה למתן פרס ביאליק בחכמת ישראל במשך שלוש פעמים, ופעמיים בפרס רופין לסוציולוגיה ולספרות. עבור תרגומו לספר "אוטופיה" לתומאס מור זכה בשנת 1948 פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת.^[3] בשנת 1979 זכה בפרס חיפה עבור מחקרו "מורשה ומאבק בשירה ובהגות".^[4]

פרסומיו

נלו וכלבו: ממספר על פי אוידה, תל אביב: קֻפַּת הספר, תרצ"ח 1938. (תרגום ועיבוד לסיפור "הכלב מפלנדריה" מאת אוידה (Ouida))
מיגל דה סרוואנטס: מסה, תל אביב: גזית, תש"א 1941.
דמויות ומאורעות בתולדות עמנו: שיעורים בהיסטוריה עברית, תל אביב: צ' לינמן, תש"א 1941.
מסרת ומהפכה: ארבע מונוגרפיות, ניו-יורק: ספרים, תש"ב 1942.
מאז ועד עתה: מיניאטורות היסטוריות, תל אביב: ספרית השעות, תש"ג 1943.
תולדות עמנו בזמן החדש, תל אביב: חמו"ל, תש"א 1944.
תולדות הציונות: במאה התשע עשרה, תל אביב: יבנה, 1947.
גירוש ספרד: [באספקלריה של דעת-הקהל והמשכילים באירופה], מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר 1948.
אנשי הרנסאנס: גדולתו ושברו של העולם האזרחי, תל אביב: מסדה, תש"ט 1949.
תולדות הציונות: מהופעת הרצל עד מתן המנדאט, תל אביב: יבנה, תש"י 1950.
סרונטס: דמותו ויצירתו, תל אביב: דביר, תשי"ג 1953.
הוגה הרנסאנס: קורותיו ותורתו של גורדנו ברונו, תל אביב: נ’ טברסקי, תשי"ג 1953.
בעיות העם היהודי בזמן הזה: פרקי-קריאה לתלמידי כיתות של מורים וגננות, לקט, מבואות, הערות ודיונים, תל אביב: אוצר המורה, תש"ך 1960.
תולדות הרעיון המדיני: על פי הרצאותיו של אפרים שמואלי בבית הספר הגבוע בחיפה בשנת תש"ך, חיפה: [חמו"ל] (הוצאה פנימית), 1960.
בין אמונה לכפירה: ר' יהודה אריה מודינא ואוריאל אקוסטה – פרשה בתולדות האפיקורסות בישראל, תל אביב: מסדה, תשכ"ב.^[5]
דון יצחק אברבנאל וגירוש ספרד, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ג 1963.
בית ישראל ומדינת ישראל: הציבור היהודי באמריקה, עיונים בתמורות ובמגמות, תל אביב: יבנה, תשכ"ו 1966.
מורשה ומאבק בשירה ובהגות, תל אביב: יחדיו, תשל"ח 1978.
שבע תרבויות ישראל: עיון חדש ביהדות ובתולדותיה, תל אביב: יחדיו, תש"מ 1980.
אדם במצור: עיונים בספרות, באקסיסטנציאליזם ובפילוסופיה של פרשנות, תל אביב: יחדיו, תשמ"א 1981.
מן ההרים: סיפורים, שירים ועיונים מספרות העולם, תרגום, פתיחות והערות, תל אביב: עקד, תשמ"ב 1982.
פליאה וחשיבה בעולם מדעי-טכנולוגי, ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"ה 1985.
כיצד מוליכות תורות פילוסופיות של אי-רציונליזם אל פאשיזם?, תל אביב: המידרשה למחשבה סוציאליסטית, האגודה לחקר מארכס והסוציאליזם, 1986.
בדור היהודי האחרון בפולין, תל אביב: אל"ף, תשמ"ו 1986.
היהדות - בין סמכות להשראה: עיונים במאבק על תרבות ישראל, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ח 1988.

Efraim Shmueli, Crossroads of Modern Thought: Studies in Spinoza, Marx, Husserl and Mannheim, Tel-Aviv: Eked, 1984.
Efraim Shmueli, Seven Jewish Cultures: A Reinterpretation of Jewish History and Thought; translated from the Hebrew by Gila Shmueli, Cambridge: Cambridge University Press, 1990. (תרגום של: שבע תרבויות ישראל)

מאמריו

'ההומניזם במצור: מסה על הספקנות של מונטין ובעיית ההומניזם בימנו', גליונות, ה (תרצ"ז); ו. (שורת מאמרים)

תרגם

מיגל דה סרוואנטס, איש הזכוכית, תל אביב: גזית, תש"א 1941
תומאס מורוס, אוטופיה, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1946
ניקולו מקיאבלי, כתבים פוליטיים, ירושלים ותל אביב: שוקן 1947
רפאל מאהלר, הקראים: תנועת גאולה יהודית בימי הביניים, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1949
שמואל בלומנפילד, רש"י המורה: על החינוך היהודי בימי הבינים לאור תורת החינוך בימינו, תל אביב: נ’ טברסקי, תשי"ב 1952
מקס ובר, הפוליטיקה בתורת מקצוע, ירושלים ותל אביב: שוקן, תשכ"ב 1962
שפינוזה - איגרות, תרגם מלאטינית והוסיף מבוא, ביאורים, הערות ומפתחות, ירושלים: מוסד ביאליק, 1963.

לקריאה נוספת

גצל קרסל, 'בין מסורת למהפכה: משהו על אפרים שמואלי בן השבעים', מאזנים מח (1979), 129–131. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
יוחנן גרנך, 'פרופ' אפרים שמואלי – בן 75', בצרון ו, 21–22 (1984), 110–113.
גילה שמואלי, 'פרופ' אפרים שמואלי – דברים לזכרו', גלים (כתב עת לספרות, תרבות וחברה) 3 (1989), 36–37.

קישורים חיצוניים

רשימת הפרסומים של אפרים שמואלי, בקטלוג הספרייה הלאומית
הספרים של אפרים שמואלי, באתר "סימניה"
רשימת המאמרים של אפרים שמואלי באתר רמב"י
דוד תדהר (עורך), "ד"ר אפרים שמואלי (שמואלביץ)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2352
יעקב יסעור, "האוטופיה" לתומאס מורוס בעברית, משמר, 30 באפריל 1946
יוחנן פוגרבינסקי, "עם ישראל בימינו", חרות, 8 בפברואר 1957
יוחנן גרנך, בראשית היתה פליאה, מעריב, 16 באוגוסט 1985
אפרים שמואלי, דף שער בספרייה הלאומית
אפרים שמואלי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

מפרי עטו:

שלושים למות גדעון פרויס, משמר, 22 בספטמבר 1946
מגמות בחיי היהודים באמריקה, דבר, 21 בספטמבר 1956
פנקס שבלי, יומן מגיטו ליטאי, דבר, 18 באפריל 1958
ד"ר צבי וויסלבסקי (שנה לפטירתו), דבר, 28 בנובמבר 1958, המשך
לבטי יוצר, דבר, 15 במאי 1959 (על זלמן שניאור)
מעמדה של אמנות התרגום העברית, דבר, 10 ביולי 1959, המשך
הדת והצבור החילוני, דבר, 9 בנובמבר 1959
הבשורה שביחוד האדם, דבר, 27 במאי 1960 (על "מחשבה ואדם" למשה חיים עמישי)
השירה החדשה של ברוידס, דבר, 16 בדצמבר 1960
אוניברסאליזם ו"סגולה מכל העמים", דבר, 26 בספטמבר 1977
יהדות ארצות הברית, מחניים סו (תשכ"ב), באתר דעת

הערות שוליים

^ שבע תרבויות ישראל, דבר, 7 בדצמבר 1979.
^ ועד חדש לאגודת הסופרים, דבר, 6 באפריל 1977.
^ חלוקת פרס טשרניחובסקי, דבר, 16 בינואר 1948.
^ הוענקו פרסי חיפה, מעריב, 13 במאי 1979.
^ סקירה: ראציונאליזם מול התורה, דבר, 12 בינואר 1962.

[1] שבע תרבויות ישראל, דבר, 7 בדצמבר 1979.

[2] ועד חדש לאגודת הסופרים, דבר, 6 באפריל 1977.

[3] חלוקת פרס טשרניחובסקי, דבר, 16 בינואר 1948.

[4] הוענקו פרסי חיפה, מעריב, 13 במאי 1979.

[5] סקירה: ראציונאליזם מול התורה, דבר, 12 בינואר 1962.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]