כפר אקולוגי

כפר אקולוגי (באנגלית: Ecovillage) הוא כינוי לצורת התיישבות רצונית ששמה לה למטרה להיות בת קיימא מבחינה חברתית, כלכלית ואקולוגית. רוב הכפרים האקולוגיים מיועדים לאוכלוסייה של בין 50 ל-150 אנשים, מאחר שגודל זה נחשב לגודל המקסימלי של רשתות חברתיות על פי ממצאים של מחקרים סוציולוגיים ואנתרופולוגיים. למרות זאת, כפרים אקולוגיים גדולים יותר, עד לגודל של 2,000 אנשים, יכולים להתקיים כרשתות של "רשויות מקומיות אקולוגיות" או "תת-קהילות", במטרה ליצור מודלים של כפרים אקולוגיים שמאפשרים רשתות חברתיות עם בסיס תמיכה רחב יותר.

תושבי הכפר האקולוגי מאוחדים על ידי ערכים אקולוגיים, חברתיים או רוחניים משותפים, בדומה לתושבים של קהילה רצונית. כפר אקולוגי מורכב לעיתים קרובות מאנשים שבחרו בו כחלופה למערכות פוליטיות ריכוזיות, ולמערכות מים וביוב ריכוזיות. יש הטוענים כי מתרחשות תופעות של התמוטטות צורות ההתיישבויות הקהילתיות המקוריות, אורח חיים צרכני בזבזני, הרס שטחי מחיה טבעיים, תהליכי עיור בלתי נשלטים, בחקלאות תעשייתית, ובתלות-יתר בדלקי מאובנים, כמגמות שחייבות להשתנות על מנת למנוע אסון אקולוגי. הם רואים בקהילות קטנות, עם השפעה אקולוגית מינימלית כחלופה לתופעות אלו. קהילות כאלו משתפות פעולה לעיתים קרובות עם כפרים דומים ברשתות משלהם (לדוגמה, ברשת העולמית של כפרים אקולוגיים). מודל זה של פעולה קולקטיבית דומה לזה של ארגון "עשרת אלפים כפרים", שתומך בסחורות סחר הוגן ברחבי העולם.

הגדרה

בשנת 1991, הגדיר רוברט גילמן כפר אקולוגי, הגדרה שהפכה לאמת מידה קובעת. גילמן קבע מספר אמות מידה שחייבות להתקיים בכל כפר אקולוגי:

קנה מידה אנושי

קנה מידה אנושי מתייחס לגודל אוכלוסייה בו אנשים מסוגלים להכיר אנשים אחרים, ולהיות מוכרים לאחרים בקהילה, ובו כל חבר בקהילה מרגיש שהוא או היא מסוגלים להשפיע על התנהלות הקהילה. על פי גילמן, ישנן עדויות לכך שגם בחברה התעשייתית וגם בחברות אחרות, הגבול העליון לקהילה כזו הוא כ-500 איש. במצבים יציבים מאוד ומבודדים, הגבול יכול להגיע ל-1,000 אנשים, בעוד שבמצבים טיפוסיים לחברות תעשייתיות מודרניות הגבול הוא לעיתים קרובות נמוך יותר, ויכול להגיע לפחות מ-100 איש.

כפר המספק את כל הצרכים הבסיסיים

יישוב המספק את כל הצרכים הבסיסיים הוא יישוב בו כל התפקודים העיקריים של חיי היומיום - מגורים, אספקת מזון, ייצור, פנאי, חיי חברה ומסחר - קיימים במידה מאוזנת. במרבית היישובים בעולם המערבי, בין אם בסביבה עירונית, פרברית או כפרית - ישנה חלוקה על פי ייעוד: חלק מהאזורים מיועדים למגורים, חלק מיועדים למסחר, חלק מיועדים לתעשייה וכו'. אזורים אלה בדרך כלל גדולים מידי בשביל להיות בקנה מידה אנושי, אפילו במסגרת ייעוד אחד. בניגוד לכך, הכפר האקולוגי אומר להוות מיקרוקוסמוס של חברה שלמה, ולכלול את כל הייעודים בכפר אחד.

עיקרון זה לא מחייב את הכפר האקולוגי לספק את צרכיו עצמו בצורה מלאה, או להיות מבודד מהקהילה הסובבת. מבחינה אידיאלית, בכפר האקולוגי יהיה מספר מקומות העבודה, כמספר האנשים המועסקים הגרים בכפר, אך במציאות, חלק מתושבי הכפר יעבדו מחוצה לו, וחלק ממקומות העבודה בכפר יאוישו על ידי אנשים מבחוץ.

על פי גילמן, ישנם שירותים מקצועיים שלא יכולים להיות ממוקמים בכפר אקולוגי - בתי חולים, שדות תעופה וכו'. עם זאת, באמצעות שיתוף פעולה בין כפרים, כל מוסד גדול יכול להיות מנוהל בהצלחה על ידי גושי יישובים ורשתות, וכך לאפשר לחברה מודרנית מתפקדת להיות מורכבת בעיקר מיחידות של כפרים אקולוגיים.

כפר בו פעולות אנושיות משתלבות בצורה בלתי מזיקה בעולם הטבעי

עיקרון זה מתייחס לאופי האקולוגי של הכפר האקולוגי. אחד ההיבטים החשובים של עיקרון זה הוא אידיאל השוויון בין בני אדם וצורות אחרות של חיים, כך שבני אדם לא ינסו לשלוט על הטבע, אלא למצוא את מקומם בתוכו. היבט חשוב נוסף הוא השימוש המעגלי במשאבים חומריים, המהווה חלופה לגישה ליניארית של "להשתמש פעם אחת ולזרוק לנצח". כפועל יוצא מכך, הכפר האקולוגי משתמש במקורות של אנרגיה מתחדשת (אנרגיה סולארית, אנרגיית רוח וכו'), כחלופה לדלקי מאובנים. בנוסף לכך, הכפר האקולוגי עושה שימוש ברקבובית, כך שפסולת אורגנית תוחזר לאדמה במקום להזרק למזבלה, ממחזר את מרבית החומרים בהם נעשה שימוש, ונמנע משימוש בחומרים המזיקים לסביבה.

כפר התומך בהתפתחות אנושית בריאה

עיקרון זה מכיר בעצם בעובדה שכפר אקולוגיים הם בסופו של דבר, קהילות אנושיות, ושללא שהדאגה לבריאות אנשים תהיה במרכז, קהילות אלו לא יוכלו להתקיים בהצלחה. הכוונה ב"התפתחות אנושית בריאה" היא התפתחות מאוזנת ומשולבת של כל ההיבטים של חיים אנושיים - פיזיולוגיים, רגשיים, שכליים ורוחניים. צרכים התפתחותיים אלו צריכים להיות מבוטאים לא רק בחיי היחיד, אלא בחיי הקהילה כגוף אחד.

כפר שיכול להמשיך להתקיים בהצלחה ללא הגבלת זמן

מטרתו של עיקרון זה הוא להזכיר שכפר אקולוגי אמור להתקיים לטווח ארוך. ללא עיקרון זה, היה קל יותר ליצור קהילות בקנה מידה אנושי לטווח קצר, שיתנהלו לכאורה בהרמוניה עם הטבע ויספקו את צורכי עצמם, אך למעשה יהיו מבוססים על הון שנצבר בחלקים אחרים של החברה, או תלויים בפעילות שאיננה בת קיימא במקום אחר, או לא יתחשבו בהיבט חשוב של החיים (כגון ילדות או זקנה). עיקרון זה מביא איתו מחויבות עמוקה להוגנות והתנגדות לניצול - כלפי חלקים אחרים בעולם, אנשים ובעלי חיים, וכלפי החיים בעתיד.

מאפיינים

העקרונות עליהם מבוססים הכפרים האקולוגיים ניתנים ליישום בסביבה עירונית, כמו גם בסביבה כפרית, במדינות מפותחות, כמו גם במדינות מתפתחות. חסידי הרעיון תומכים בעצמאות בתשתיות ואורח חיים בר-קיימא (למשל, פשטות מרצון) של המתיישבים עם מינימום של מסחר מחוץ לאזור המקומי, או האזור האקולוגי. כפרים אקולוגיים הנמצאים בסביבה כפרית מבוססים בדרך כלל על חקלאות אורגנית, פרמקלצ'ר וגישות נוספות שמקדמות תפקוד של מערכות אקולוגיות ומגוון ביולוגי. חלק מהכפרים האקולוגיים משלבים את עקרונות העיצוב של שיכונים שיתופיים, אך עם מיקוד אקולוגי ותהליך יותר "אורגני", שהוא טיפוסי לעיצוב של פרמקלצ'ר.

כפר אקולוגי מתבסס בדרך כלל על:

• תשתית "ירוקה"
• בנייה עצמאית או בתים צמודים, על מנת לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית
• אנרגיה מתחדשת
• פרמקלצ'ר
• שיכונים שיתופיים או צורות אחרות של קהילות תומכות

מטרת רוב הכפרים האקולוגיים היא לקיים סביבת מחיה מקיימת המספקת את רוב צורכי התושבים על בסיס מקומי. הארגון שלו תלוי בדרך כלל על הון חינוכי כלשהו או ערכים מוסרים, המתוארים לעיתים כאקו-אנרכיזם:

• קניית תוצרת מקומית במטרה לתמוך בכלכלה מקומית
• ייצור והפצת מזון מקומיים
• צרכנות מוסרית, על מנת להימנע מקניית מוצרים הכרוכים בפגיעה כלשהי בטבע או באדם
• כבוד לגיוון תרבותי

ראו גם

• צדק סביבתי
• חשיבה סביבתית
• סביבתנות
• קיימות מקומית
• תכנון סביבתי
• אקולוגיה חברתית
• אקולוגיה עמוקה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כפר אקולוגי בוויקישיתוף

• דוד הכהן, כפר אקולוגי ראשון על הגלבוע, באתר ynet, 20 ביוני 2002
• אתר ויקי של כפרים אקולוגיים
• סקירת הספר, לְשָמְרָהּ – קהילות מקיימות ואקולוגיות בישראל, באתר "אקולוגיה וסביבה", 10 ביולי 2023