אקו-אנרכיזם
אקו-אנרכיזם (או אנרכיזם ירוק) הוא ענף באנרכיזם המשלב אידאולוגיות של קיימות יחד עם אנרכיזם.
זרם זה גורס כי יישובים אקולוגיים (בני כמה מאות אנשים) הם צורת ההתיישבות האנושית הטובה ביותר עבור הציוויליזציה וכי מערכות התשתיות והפוליטיקה צריכות לעבור ארגון מחדש כדי להבטיח שכפרים כאלו יוקמו ויתפקדו. אקו-אנרכיסטים טוענים, כי המוסדות החברתיים חייבים להיות מאורגנים בהתאמה לכוחות הטבע, ולא כנגדם.
אקו-אנרכיזם משלב מגמות עתיקות יותר בכיוון של פרימיטיביזם, שבטיות, דמוקרטיה בינאזורית, פמיניזם (כאקו-פמיניזם), פציפיזם, פרישה וקהילה רצונית.
אחד הספרים המשפיעים ביותר בספרות האקו-אנרכיסטית הוא "ישמעאל", מאת דניאל קווין, אשר מגולל שיחות בין אדם הלומד אצל גורילה.
הוגים נוספים בזרם זה הם מארי בוקצ'ין, דריק ג'נסן (Derrick Jensen), וג'ון זרזן (John Zerzan).
הדבר שמבדיל בין אקו-אנרכיסטים לבין פרימיטיביסטים הוא ההתמקדות של הראשונים בכפר ובהון החברתי שבו, בעוד האחרונים מתמקדים יותר בטכנולוגיה, בקבלתה או דחייתה. מה שמפריד בין האקו-אנרכיסטים מהאנרכיסטים ה"ירוקים" הוא הדגשה נוקשה על השתלבות באקולוגיה וביזור, ללא יבוא של חוקים מטעם גופים חברתיים גדולים יותר לתוך האזור האקולוגי, או לתוך הכפר האקולוגי עצמו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם יסעור (עורך), אנרכיזם - אנתולוגיה, הוצאת רסלינג, 2004.
