ליאוניד קוצ'מה

לאוניד קוצ'מה
Леонід Данилович Кучма
	לאוניד קוצ'מה
	לאוניד קוצ'מה
לידה	9 באוגוסט 1938 (בן 86); צ'איקינה, אוקראינה הסובייטית, ברית המועצות
מדינה	אוקראינה
השכלה	Oles Honchar Dnipro National University; האוניברסיטה הלאומית למדעי התעופה; אוניברסיטת לוהנסק לענייני פנים ;
מפלגה	עצמאי
בת זוג	לודמילה טלליבה
	19 ביולי 1994 – 23 בינואר 2005; (10 שנים)
	→ ליאוניד קרבצ'וק ויקטור יושצ'נקו ←
פרסים והוקרה
	אביר מסדר העיט הלבן (1997); הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (8 בפברואר 1996); עיטור המופת האזרחי (1996); עיטור הרפובליקה (8 באוגוסט 2003); honorary citizen of Donetsk Oblast (2002); עיטור מסדר העיט הלבן של פולין; קולר בית לחם 2000; מסדר הדוכס גדימינאס הגדול הליטאי; מסדר וחטנג גורגסלי; מסדר ויטאוטאס הגדול; מסדר הוורד הלבן של פינלנד; מסדר המופת האזרחי; המסדר המלכותי של השרפים; מסדר ולדימיר הקדוש; מסדר הנסיך אנריקה; מסדר מוגונגווה; מסדר איסתיקלאל; מסדר המשחרר הגנרל סן מרטין; אות ההצטיינות של הרפובליקה האוסטרית; אזרחות כבוד של קריבי ריה; מדליית אסטנה; עיטור הכוכב של רומניה; מדליה ל-25 שנה לעצמאות אוקראינה; פרס לנין; עיטור הדגל האדום של העמל; עיטור מסדר המולדת דרגה ראשונה; אזרח כבוד של ירבאן; פרס אוקראינה למדע ולטכנולוגיה; מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; הצלב הגדול של מסדר ויטאוטאס הגדול; מסדר העיט הזהוב; Order of Outstanding Merit; מסדר ברוניי; הצלב הגדול של מסדר הדוכס גדימינאס הגדול; אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; צווארון מסדר הנסיך אנריקה; אות הכוכב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית; מסדר מהפכת ספטמבר 1969 הגדולה ;
חתימה

לאוניד קוצ'מה (באוקראינית: Леонід Данилович Кучма; נולד ב-9 באוגוסט 1938) הוא פוליטיקאי אוקראיני שכיהן כנשיאה השני של אוקראינה, בשנים 1994 – 2005.

ביוגרפיה

קוצ'מה נולד בכפר צ'איקינה במחוז צ'רניהיב, אביו, דנילו, מת כשהוא היה בן 4. דנילו קוצ'מה היה חייל במלחמת העולם השנייה שמת מפצעיו בכפר נובוסליציה בבית החולים שדה מספר 756. אמו פראסקה עבדה בקולחוז. קוצ'מה למד בבית הספר במחוז משנה סמניבקה והמשיך לימודיו באוניברסיטה הלאומית של דנייפרופטרובסק בשנת 1960 כמהנדס טילים בתחום החלל. באותה שנה הצטרף למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. קוצ'מה עבד כמהנדס אווירונאוטיקה במשרד תכנון יוז'נוי בדניפרופטרובסק. בגיל 28 היה למנהל ניסויים מטעם המשרד בקוסמודרום בייקונור.

בשנת 1967 נישא ללודמילה טלאלייבה, בתו של גנאדי טומאנוב, קצין בכיר במפעלי יוז'מאש שהפך לשר לענייני בניית מכונות.

קריירה פוליטית

בגיל 38 קוצ'מה היה למנהל סניף המפלגה הקומוניסטית ביוז'ני והיה לחבר הוועד המרכזי של המפלגה. הוא היה נציג המפלגה בקונגרס המפלגה ה-27 וה-28. לקראת סוף שנות ה-80 של המאה ה-20 קוצ'מה החל לבקר את המפלגה הקומוניסטית.

ב-1982 התמנה למזכיר הראשון של לשכת העיצוב ביוז'מאש ומשנת 1986 ועד 1992 כיהן כמנכ"ל החברה. בשנים 1990-1992 היה חבר הראדה העליונה (הפרלמנט האוקראיני). בשנת 1992 מונה לתפקיד ראש ממשלת אוקראינה. הוא התפטר שנה לאחר מכן ונבחר מחדש לפרלמנט בשנת 1994.

נשיא אוקראינה

קוצ'מה התפטר מתפקיד ראש הממשלה בספטמבר 1993 והריץ את עצמו כמועמד לתפקיד הנשיא בשנת 1994 תוך הבטחה להאיץ את הכלכלה ולשקם את היחסים הכלכליים עם רוסיה ולהאיץ את הרפורמות הכלכליות. קוצ'מה זכה כנגד הנשיא המכהן ליאוניד קרבצ'וק וקיבל תמיכה רחבה מהמצביעים באזורי התעשייה במרכז ומזרח אוקראינה.

בשנת 1999 הוא נבחר מחדש לכהונה שנייה^[1]. יריביו האשימו אותו במעורבות ברצח העיתונאי גאורגי גונגדזה בשנת 2000, האשמות שהוא דחה מכל וכל. החקירה נגדו נסגרה במאי 2001^[2], אולם נפתחה שוב באוקטובר 2002^[3]. בנוסף בזמן כהונתו השנייה סבלה המדינה ממשבר כלכלי^[4].

באפריל 2001 הדיח את ראש הממשלה ויקטור יושצ'נקו^[5]. בשנים 2002–2005 היה ויקטור ינוקוביץ' ראש ממשלתו לאחר שראש הממשלה אנטולי קינך פוטר לאחר זמן קצר.

מאחר שכהונתו של נשיא אוקראינה מוגבלת לשתי קדנציות רצופות בלבד, פרש קוצ'מה בתום הכהונה השנייה, כאשר שני המועמדים המובלים בבחירות הבאות היו ינוקוביץ' ויושצ'נקו, ששימשו ראשי ממשלה בזמן נשיאותו^[6].

מדיניות פנים

באוקטובר 1994 הוא הכריז על עריכת רפורמות כלכליות הכוללות צמצום הסובסידיות הממשלתית, הורדת מיסים ופיקוח על המחירים, הפרטת התעשייה והחקלאות ורפורמות ברגולציה בתחום הבנקאות^[7]. רבים מתוכניותיו אושרו וקרן המטבע הבינלאומית אף אישרה הלוואה על סך 360 מיליון דולר. עם זאת מצב החקלאות באוקראינה בתקופתו היה גרוע מכפי שהיה בהיותה חלק מברית המועצות. כמעט מחצית מן היבולים הולכים לאיבוד, ומחירי התוצרת החקלאית בשוק אינם מכסים את עלויות הייצור^[8].

קוצ'מה היה מקורב לקהילה היהודית ופעל נגד האנטישמיות במדינה^[9].

מדיניות חוץ

ב-2002 נחשף כי אוקראינה עוזרת לעיראק לשקם את מאגר כלי הנשק שלה להשמדה המונית^[10]. עיראק נהגה לקנות נשק מאוקראינה עוד בתקופת ברית המועצות וקשרים אלו נמשכו, כולל מכירת מערכת התרעה מוקדמת^[11]. בנובמבר 2002 פיזר את ממשלתו בשל עסקת הנשק עם עיראק^[12]. בדצמבר 2003 הצטרפה לקואליציה ושל ארצות הברית במלחמת עיראק ושלחה 1,700 חילים^[13].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ליאוניד קוצ'מה בוויקישיתוף

ליאוניד קוצ'מה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ליאוניד קוצ'מה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

^ פייננשל טיימס, ‏ליאוניד קוצ'מה לכהונה שנייה, באתר גלובס, 16 בנובמבר 1999
^ אוקראינה מטהרת את הנשיא מהזמנת רצח עיתונאי, באתר הארץ, 16 במאי 2001
^ שופט באוקראינה: לפתוח בחקירה נגד הנשיא קוצ'מה, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2002
^ ארגומנטי אי פאקטי, ‏אוקראינה בצרות, באתר גלובס, 6 בדצמבר 1999
^ פייננשל טיימס, ‏הערכות: נשיא אוקראינה עמד מאחורי הדחתו של ראש הממשלה יושנצ'נקו, באתר גלובס, 30 באפריל 2001
^ אהרון רוזן, ‏הבחירות המכריעות, באתר גלובס, 21 בנובמבר 2004
^ המשק האוקראיני עובר רפורמה, באתר גלובס, 13 במרץ 1997
^ דר שפיגל, ‏אוקראינה: האיכרים נשארו עניים, באתר גלובס, 18 בנובמבר 1998
^ יאיר שלג, המאבק נגד הנשיא קוצ'מה מגלה סממנים אנטישמיים, באתר הארץ, 11 במאי 2001
^ דיווח: עיראק מטפחת קשרים עם אוקראינה, באתר הארץ, 10 ביולי 2002
^ יוסי מלמן, איך הגיע הקלצ'וגה לעיראק, באתר הארץ, 18 באפריל 2002
^ נשיא אוקראינה פיזר ממשלתו בשל עסקת נשק עם עיראק, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2002
^ הארץ, אוקראינה תסיג את כל כוחותיה מעיראק עד סוף השנה, באתר הארץ, 24 במרץ 2005

[1] פייננשל טיימס, ‏ליאוניד קוצ'מה לכהונה שנייה, באתר גלובס, 16 בנובמבר 1999

[2] אוקראינה מטהרת את הנשיא מהזמנת רצח עיתונאי, באתר הארץ, 16 במאי 2001

[3] שופט באוקראינה: לפתוח בחקירה נגד הנשיא קוצ'מה, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2002

[4] ארגומנטי אי פאקטי, ‏אוקראינה בצרות, באתר גלובס, 6 בדצמבר 1999

[5] פייננשל טיימס, ‏הערכות: נשיא אוקראינה עמד מאחורי הדחתו של ראש הממשלה יושנצ'נקו, באתר גלובס, 30 באפריל 2001

[6] אהרון רוזן, ‏הבחירות המכריעות, באתר גלובס, 21 בנובמבר 2004

[7] המשק האוקראיני עובר רפורמה, באתר גלובס, 13 במרץ 1997

[8] דר שפיגל, ‏אוקראינה: האיכרים נשארו עניים, באתר גלובס, 18 בנובמבר 1998

[9] יאיר שלג, המאבק נגד הנשיא קוצ'מה מגלה סממנים אנטישמיים, באתר הארץ, 11 במאי 2001

[10] דיווח: עיראק מטפחת קשרים עם אוקראינה, באתר הארץ, 10 ביולי 2002

[11] יוסי מלמן, איך הגיע הקלצ'וגה לעיראק, באתר הארץ, 18 באפריל 2002

[12] נשיא אוקראינה פיזר ממשלתו בשל עסקת נשק עם עיראק, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2002

[13] הארץ, אוקראינה תסיג את כל כוחותיה מעיראק עד סוף השנה, באתר הארץ, 24 במרץ 2005

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

ראשי אוקראינה
בתקופה הסובייטית	גאורגי פיאטקוב (1919) • סטניסלב קוסיאור (1919–1920, 1928–1938) • ויאצ'סלב מולוטוב (1920–1921) • דמיטרי מנואילסקי (1921–1923) • עמנואל קווירלינג (1923–1925) • לזר קגנוביץ' (1925–1928, 1947) • ניקיטה חרושצ'וב (1938–1947, 1947–1949) •לאוניד מלניקוב (1949–1953) • אלכסיי קיריצ'נקו (1953–1957) • ניקולאי פודגורני (1957–1963) • פיוטר שלסט (1963–1972) • ולדימיר שצ'רביצקי (1972–1989) • ולדימיר איוואשקו (1989–1990) • סטאניסלב גורנקו (1990–1991)
נשיאי אוקראינה	ליאוניד קרבצ'וק (1991–1994) • ליאוניד קוצ'מה (1994–2005) • ויקטור יושצ'נקו (2005–2010) • ויקטור ינוקוביץ' (2010–2014) • אולכסנדר טורצ'ינוב (2014) • פטרו פורושנקו (2014–2019) • וולודימיר זלנסקי (2019 ואילך)