פיוטר שלסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Shelest Petro.jpg

פיוטר יפימוביץ' שלסטרוסית: Пётр Ефи́мович Ше́лест; באוקראינית: Петро Юхимович Шелест ;‏ 14 בפברואר 190822 בינואר 1996) היה מדינאי סובייטי, המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית האוקראינית בשנים 1963-1972 (האישיות הממסדית הבכירה באוקראינה הסובייטית).

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלסט נולד במשפחת איכר אוקראיני בכפר בסביבת חרקיב (אז בתחומי האימפריה הרוסית, היום באוקראינה). לאחר סיום בית הספר היסודי עבד במשרד הדואר ואחר כך במסילת רכבת המקומית. בשנת 1923 שלסט נכנס לקומסומול והחל משנת 1926 עבד במנגנון הארגון. לאחר השלמת הלימודים בשנת 1930 החל ללמוד הנדסה במכון למשק בחרקוב. במקביל ללימודי הנדסה היה עורך של עיתון. בשנת 1932 שלסט החל לעבוד במפעל לייצור ברזל בעיר מריאופול ובערבים המשיך בלימודי הנדסה בטכניון המקומי. לאחר סיום הלימודים, בשנים 1936-1937 שירת שלסט בצבא האדום ועם סיום השרות השתחרר בדרגת סגן.

בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 כיהן שלסט כמנהל במספר מפעלים של התעשייה הכבדה בברית המועצות ובתפקידי ניהול בממסד המפלגתי. בשנת 1954 שלסט עבר סופית לעבודה במנגנון המפלגתי והתמנה לתפקיד בכיר במחוז קייב של המפלגה. לאחר פטירת יוסיף סטלין היה שלסט יושב ראש וועדה לטיהור אנשים שהואשמו ללא סיבה בתקופת סטלין במחוז קייב ובמחוז ויניצה.

ראש אוקראינה הסובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם להוראה ישירה של ניקיטה כרושצ'וב, ב-2 ביולי 1963 התמנה שלסט למזכיר הראשון של המפלגה באוקראינה הסובייטית. אולם משלא הצליח להגדיל את התפוקה החקלאית באוקראינה חטף ביקורת של כרושצ'וב[1]. בהשפעת ניקולאי פודגורני ולאוניד ברז'נייב פעל להדחת כרושצ'וב[2] מתפקידו ובמהלך ישיבה מכרעת בשנת 1964 היה ראשון הנואמים בגנות כרושצ'וב[3]. לאחר הדחתו של כרושצ'וב צורף כחבר מלא לנשיאות המפלגה הקומוניסטית[4].

שלסט היה בין מובילי הקו הניצי בפוליטבירו. הוא תמך במתקפה נגד ישראל במלחמת ששת הימים והתנגד להתרת עלייה[5]. בקיץ 1968 דחף לפלישה סובייטית לצ'כוסלובקיה והחלפת השלטון במדינה זו[6][7][8][9]. שלסט הזהיר את חביריו בפוליטבירו מהתגברות רוחות לאומניים אנטי-סובייטיים באוקראינה אם השינויים בצ'כוסלובקיה לא ידוכאו[10]. לימים נטען שלצורך כך חיבר שלסט דו"ח כוזב שהטעה את חברי הפוליטבירו. במרץ 1969 התבטא בחריפות נגד סין[11]. בשנת 1972 התנגד לפגישה בין ברז'נייב וניקסון[12].

במהלך כהונתו תמך בפיתוח ומחקר התרבות האוקראינית, הקמת מוזיאונים מקומיים וכתיבת סדרת ספרים על ההיסטוריה של ערי אוקראינה. הוא תמך והגן על מספר פעילים אוקראינים שהואשמו בלאומנות. בהיותו ראש הממסד האוקראיני שלסט פעל לקבלת אוטונומיה כלכלית לאוקראינה הסובייטית ודאג לכך שהחלטות עקרוניות בנושא אוקראינה יתקבלו במוסקבה רק לאחר תאום איתו. כתוצאה מכל זה החלו חיכוכים עם הממסד במוסקבה ולאוניד ברז'נייב החל לבדוק אפשרויות להדחת שלסט מהתפקיד.

ב-19 במאי 1972 שלסט הועבר למוסקבה תוך קידום פורמלי לתפקיד סגן ראש ממשלת ברית המועצות[13], אך פורש כסילוק מתפקידו באוקראינה[14]. באפריל 1973 פורסמה ביקורת פומבית נגדו בעיתון אוקראיני, בצעד שפורש ככוונה להדיחו[15][16]. באופן רשמי שלסט ביקש לצאת לגמלאות ועזב את כל תפקידיו במנגנון המפלגתי. בשנים 1974-1984 שלסט היה מנהל של משרד תכנון של אחד ממפעלי התעופה במחוז מוסקבה. בכל התקופה הסובייטית לא הותר לו לבקר בקייב.

בשנת 1991 הוא תמך בהכרזת עצמאות על ידי אוקראינה ובשנת 1993 לאחר הפסקה ארוכה ביקר בקייב.

שלסט נפטר ב-13 ביוני 1996 בקרבת מוסקבה והוטמן בבית העלמין בקייב.

עבור פעילותו הוענק לו תואר גיבור העמל הסוציאליסטי (1968), עיטור לנין (3 פעמים), עיטור הכוכב האדום ועיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה.

החל משנת 1953 שלסט ערך רישום של פעילותו ופגישותיו ובשנת 1995 פרסם את ספר זיכרונות שהתבסס על רישום זה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ח. שפיר, כל אנשי חרושצוב ילכו, חרות, 8 בדצמבר 1964
  2. ^ יהושע גלבוע, ה"אוקטובר" של ‭1964‬ לא יחזיר הםטאליניזם, מעריב, 25 באוקטובר 1964
  3. ^ דברי התקפה על מדיניות חרושצ'וב פורסמו במוסקוה, דבר, 9 בספטמבר 1965
  4. ^ לפני הדחות כלליות במוסקבה?, מעריב, 13 ביולי 1965
  5. ^ פיוטר שלסט מראשי הנצים, מעריב, 26 באפריל 1973
  6. ^ אחרי צ'כיה - צפויים שינויים מרחיקי לכת, מעריב, 19 באוגוסט 1968
    פיליפ בן, הניצים בקרמל שנסוגו במלחמת ששת הימים, מעריב, 23 באוגוסט 1968
  7. ^ אנאטול שוב, המטוטלת הסובייטית - להיכן תנוע?, מעריב, 5 בספטמבר 1968
  8. ^ הנצים במוסקבה, מעריב, 6 בספטמבר 1968
  9. ^ המארשאלים של הצבא הסובייטי - כנראה השליטים האמיתיים של ברית־המועצות, מעריב, 24 ביוני 1969
  10. ^ חשש מבדלנות אוקראינית דחף את הרוסים לפלוש, מעריב, 25 באוגוסט 1968
  11. ^ לסינים היו יותר מ-500 הרוגים, מעריב, 26 במרץ 1969
  12. ^ דו"ח כוזב גרם הפלישה לצ'כיה, דבר, 26 בדצמבר 1972
  13. ^ שלסט - סגן ראש ממשלת ברה"מ, דבר, 21 במאי 1972
  14. ^ שלסט סולק מראשות המפלגה באוקראינה, דבר, 26 במאי 1972
  15. ^ צפויה הדחת פיוטר שלסט, דבר, 24 באפריל 1973
  16. ^ החילופים בקרמל חיזקו את ברז'נייב בהתקרבותו למערב, דבר, 29 באפריל 1973