מוריס ארנולד דה פורסט
 | |
| צילום משנת 1904 | |
| לידה |
9 בינואר 1879 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
6 באוקטובר 1968 (בגיל 89) ביאריץ, צרפת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת ליכטנשטיין |
| כינויים נוספים | "טוטי" |
| השכלה | |
| תפקיד |
|
| מפלגה |
המפלגה הליברלית |
| בן או בת זוג |
Ethel Catherine Hannah Gerard (11 בפברואר 1904–?) |
| חתימה |
 |
  | |
מוריס ארנולד דה פורסט-בישופסהיים, רוזן בנדרן (באנגלית: Maurice Arnold De Forest-Bischoffsheim, count of Bendern; 9 בינואר 1879 – 6 באוקטובר 1968) היה איל הון, פוליטיקאי, דיפלומט ונדבן, אזרח של בריטניה ושל הנסיכות ליכטנשטיין, אשר התפרסם גם כספורטאי - בעיקר במרוץ מכוניות; כפציפיסט, וכמגן על זכויות בעלי החיים. הוא היה בנו המאומץ ויורשו של הברון מוריס דה הירש. בליכטנשטיין קיבל את תואר הרוזן בנדרן.
דה פורסט בילה את רוב חייו בביאריץ שבצרפת.
רקע משפחתי ותחילת דרכו בעולם האריסטוקרטיה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ככל הנראה הוריו הביולוגיים היו אדוארד דפורסט (1848–1882) ואיזבל ארנולד (1860–1882), אזרחי ארצות הברית, אמני קרקס במקצועם, שהתגוררו בפריז. מוריס היה בנם הבכור מבין שני בנים. לידתו נרשמה ב-9 בינואר 1879, בעוד אחיו ריימונד נולד שנה לאחר מכן (ב-23 בפברואר 1880). בשנת 1882 מסרו אותם הוריהם לשמירה וטיפול בפריז לפני שיצאו לסיבוב הופעות לאימפריה העות'מאנית. אולם הגורל לא שפר על בני הזוג והם נפלו קורבנות למגפת טיפוס הבטן שהשתוללה אז במזרח הקרוב. בישוף קתולי מהוילאייט חרפוט, כיום מחוז אלאזיג במערב טורקיה, חתם ב-1886 על תעודת פטירתם שאושרה על ידי השלטונות באיסטנבול[1].
מצב היתומים שנשארו ללא מימון טיפולם, הגיע כנראה לידיעת הברון הירש ושל אשתו קלרה לבית בישופהיים, שפרשו את חסותם על בתי יתומים בארצות שונות, מבלגיה ועד לרוסיה. הם בעצמם שכלו את שני ילדיהם - את בתם בינקות, ולא מזמן, בשנת 1887 את בנם לוסיין, בן 31, עקב דלקת ריאות. אחרי אימוצו על ידי הברון הירש ואשתו, גדל מוריס ארנולד בפריז והתחנך במוסדות קתוליים. הוא למד באיטון ובכרייסט צ'רץ', אוקספורד, ובילדותו הקדים לנסוע רבות בעולם. בנעוריו, כבן של הברון הירש, זכה להתקבל בארצות הברית בבית הלבן על ידי הנשיא קליבלנד. במסעותיו ביקר גם בחוף המערבי של ארצות הברית והתרשם מאוד מפיתוחו.
את שרותו הצבאי עשה דה פורסט כקצין ביחידת התותחנים המובחרת מנורפוק של הנסיך מוויילס. הוא נודע בקרב חבריו בכינוי "טוטי" (Tootie). כנער שעשועים מלא שמחת חיים נמנה עם מקורביו של נסיך ויילס שעמד בקשרים טובים עוד עם אביו, הברון הירש. נפוצו שמועות שלפיהן דה פורסט נולד מקשר ללא נישואים של הנסיך אדוארד. הנסיך נהג לא פעם למסור לאומנה או לאימוץ אצל אנשים שונים את ילדיו שנולדו מקשרים חשאיים עם נשים שונות. עם זאת אין הוכחה לאמיתות שמועות אלה[2][3]. תחת השם "דה פורסט - בישופסהיים", זכה מוריס ארנולד בשנת 1899 בתואר ברון מידי קיסר אוסטרו-הונגריה, פרנץ יוזף הראשון. המלכה ויקטוריה חתמה גם היא על רישומו בפנקס האצילים של הממלכה המאוחדת. הצעיר לא נקרא "הירש" כשם אביו המאמץ וגם את שם המשפחה "בישופסהיים" - שירש מאמו המאמצת, קלרה דה הירש-בישופסהיים, העדיף להבליט כמה שפחות, אולי מתוך רצון להעלים את הקשר ה"יהודי" לתאריו ולנכסיו.
מוריס ארנולד דה פורסט התיידד גם עם וינסטון צ'רצ'יל שאביו הברון הירש הכיר היטב. הוא התארח אצל משפחת צ'רצ'יל בלונדון ואירח את צ'רצ'יל ביאכטה שלו, "הונור" (גם בקרוז לקושטא בקיץ 1910) ובארמונותיו בפריז ובאייכהורן שבאוסטריה, ובדירתו ברוזהיל הול שבסאות'פורט בעת מערכת הבחירות לפרלמנט ב-1910[4][5].
פעילותו הציבורית והפוליטית בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דה פורסט השתתף במלחמת העולם הראשונה בצבא הבריטי ובהשפעת הזוועות שהיה עד להן אימץ השקפות פציפיסטיות. זעזועו מההקרבה האכזרית של הסוסים במלחמה עשה אותו גם לוחם להגנת זכויות בעלי חיים. בעיצומה של המלחמה, בשנת 1915, ביקש למלא שליחות לשם השגת השלום בין הצדדים.
הוא הצטרף למפלגה הליברלית, אולם מבחינה פוליטית היה בעל דעות רדיקליות יותר, קרובות למפלגת הלייבור. משום כך, אחרי שבשנת 1920 נאלץ לוותר על תואר הברון האוסטרי, המלך ג'ורג' החמישי לא היה מוכן לאשר לו את תואר האצולה הבריטי. בשנים 1910–1913 נבחר דה פורסט למועצת העיר לונדון ובשנת 1911, בבחירות הביניים, לבית הנבחרים הבריטי מטעם מחוז הבחירה וסט האם נורת' (West Ham North). הוא נשאר חבר בבית הנבחרים עד שנת 1918. לא פעם דעותיו וקשרו ה"יהודי" לכאורה, היו לו לרועץ. למשל כשבשנת 1910 ביקש להיות מועמד מטעם האזור האלקטורלי של סאות'פורט, השתמש יריבו מטעם המפלגה השמרנית בהשמצות גזעניות נגדו וניצח[4].
נהג מכוניות מרוצים ומחלוצי התעופה, מגן על זכויות בעלי החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דה פורסט הצטיין במיוחד במספר ענפי ספורט, חלקם חדשים באותה תקופה: מרוצי מכוניות, מרוצי מזחלות וטיסות. תחת השם המסתורי במקצת, "הברון דה פורסט" (בלי ציון שמותיו הפרטיים), השתתף בכמה מרוצי מכוניות חשובים של תחילת המאה ה-20. עם רכב מסוג מרצדס הוא לקח חלק במרוץ פריז-וינה ביוני 1902 וסיים לבסוף - בשל גמר מלאי הדלק בחלק האחרון של המסלול - במקום השביעי. עם מכונית מורס השתתף במרוץ פריז-מדריד. בשנת 1903 היה לזמן קצר שיאן עולמי במהירות במרוץ בדבלין.
דה פורסט תרם גם לתחום התעופה. בשנת 1910 הנהיג פרס לטייס המהיר ביותר שיעבור במטוס מתוצרת בריטית את תעלת למאנש. הזוכה היה אז הטייס תומאס סופווית' (Sopwith). הוא היה מיודד עם נהגת המרוצים, רוכבת הסוסים, הטייסת ולוחמת הגנת בעלי החיים הצרפתייה קאמיל קרספן דו גאסט (1868–1942). הוא עצמו ייסד את קרן "קורדמה" (CORDAMA) להגנה על בעלי החיים.
פעילותו בליכטנשטיין[עריכת קוד מקור | עריכה]
דה פורסט התיידד עם המשפחה הנסיכותית של ליכטנשטיין והנסיך פרנץ הראשון העניק לו בשנת 1932 את אזרחות מדינתו הזעירה. דה פורסט מונה כיועצו הדיפלומטי של הנסיך ובנוסף סייע לכלכלת הנסיכות, בין השאר על ידי הלוואה שהצילה ממפלה שני בנקים שלה. בשנת 1936 העניק לו הנסיך פרנץ את התואר "הרוזן פון בנדרן" (Graf von Bendern). גם בשנים הבאות בעת מלכותו של הנסיך פרנץ יוזף השני המשיך הרוזן בנדרן לתרום רבות לרווחת הנסיכות. הוא תמך בוועד האולימפי שלה ועד שנת 1948 מימן את השתתפות הספורטאים מליכטנשטיין במשחקים האולימפיים. לפני מותו בשנת 1968, כמתנה לרגל חתונת יורש העצר האנס-אדם, תרם מוריס דה פורסט עשר תמונות מאוספו הפרטי ובכך ייסד בפועל את המוזיאון לאמנות של ליכטנשטיין.
מוריס ארנולד דה פורסט היה נשוי פעמיים: קודם ב-1900 למטילד מדלן רוז מנייה, לבית לטלייה (1869–1952), אלמנתו של יצרן השוקולד אלבר מנייה. אחרי ארבע שנות נישואים התגרשו בני הזוג בשנת 1904 על ידי ביטול הנישואים באישור האפיפיור. אחר כך בשנת 1904 נשא לאשה את הברונית אתל קטרין חנה גרארד (1881 - 1966). בבעלותו היו, בין השאר, הארמון בורגאר (Chateau de Beauregard; שהשתייך פעם לקיסר נפוליון השלישי ביישוב סן קלו במערב פריז וארמון פרומנתו (Chateau Promenthoux) על יד ז'נבה, שם אירח בעלי חיים שונים - חמורים, כבשים, חזירים ומינים רבים של ציפורים. רוב השנים בילה בביאריץ ובקאפ מרטן שבריביירה הצרפתית.
קיימות טענות כי דה פורסט ראה בשנות ה-30 של המאה ה-20 בעין אוהדת את עליית הנאציונל-סוציאליסטים לשלטון בגרמניה, ושכיועץ לנסיכים של ליכטנשטיין תמך בקשרים הכלכליים שיצרו אלו עם גרמניה הנאצית[6].
לפי מקורות אחדים, חזר דה פורסט ליהדות בגיל זקנה ועורר בעקבות זאת התקפות מצד חוגים פאשיסטיים. בעת מלחמת העולם השנייה חי רוב הזמן בציריך, שם מילא תפקידים דיפלומטיים מטעם ליכטנשטיין.
במותו בביאריץ בשנת 1968 השאיר הרוזן פון בנדרן שלושה ילדים: מנישואיו הראשונים - הרוזנת מייבל פון בנדרן (נ' 1902) ומנישואיו השניים - אלאריק (Alaric) פון בנדרן (1905–1973) וג'ון ז'ראר (John Gerard) פון בנדרן (נ' 1907)[7]. אחת מנכדותיו, בת של ג'ון ז'ראר, קרוליין פון בנדרן (נ' 1940), צעירה נון-קונפורמיסטית, שסולקה מכמה פנימיות באנגליה ודגמנה בצרפת ובניו יורק, הפכה לאייקון כשצולמה על ידי הצלם של מגזין "לייף", ז'אן פייר ריי, בדמות "מריאן", מהפכנית מודרנית, רוכבת על כתפי ידידהּ, הצייר המפגין ז'אן-ז'אק לבל, ונושאת את דגל וייטנאם בתמונה מפורסמת מהפגנות אירועי מאי 1968 בפריז. סבה, מוריס ארנולד, הרוזן פון בנדרן, שסלד מהתמונה, נישל אותה מהירושה[8].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרטין פפונדר (Pfundner), Vom Semmering bis zum Grand Prix, הוצאת פישלר, וינה, 2002
- רוברט דיק (Dick), Mercedes and Auto Racing in the Belle Epoque, הוצאת מקפארלנד, ג'פרסון, צפון קרוליינה, 2005
- Count de Bendern of Liechtenstein, 89 - על מותו של הרוזן בנדרן בגיל 89, הניו יורק טיימס, 8.10.1968, עמ' 47
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מייקל ג'ולס (Jolles), יהודים וכלי תחבורה, סקירה קצרה של מעורבות יהודים אינדיבידואלים בתולדות התחבורה, באתר "בעקבות המורשת האנגלו-יהודית", 2004
- מרטין פפונדר (Pfundner), פריז-וינה IV, הגמר בווינה: ניצחונו של מרסל רנו(הקישור אינו פעיל), מתוך "המרוץ פאריס-וינה", חומר-תעודה, 2002
- ארמון פרומנתו, קרן CORDAMA(הקישור אינו פעיל)
- קלרה דה הירש, באנציקלופדיה היהודית
- ד"ר פרידמן מאלש (Friedemann Malsch), מנקודת האפס: מיקומו של מוזיאון חדש לאמנות - המקרה של מוזיאון האמנות של ליכטנשטיין בוואדוץ, בסימפוזיון על "עתיד המוזיאונים" באוניברסיטת אינסברוק, יוני 2008
- פרנסיס קאולי ברנרד (Burnand), מי ומי הקתולי
- דה פורסט בארכיון הלאומי הבריטי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מוריס ארנולד דה פורסט-בישופסהיים באתר "גניאנט - אלברו ברשת", לפי דומיניק פרישר (Frischer), משה של האמריקות: חייו ופעליו של ברון הירש הנדיב, הוצאת גראסה, פריז, 2002, עמ' 247-248
- ^ טום דאפי (Duffy), The story of Baron de Forest who often entertained his friend Sir Winston Churchill at his home in Rosefield Hall, אתר "סאות'פורט ויזיטר", 26.03.2010
- ^ "גניאנט", שם
- ^ 1 2 טום דאפי, "סאות'פורת ויזיטר" 2010, שם
- ^ כריס ריגלי (Wrigley), Winston Churchill: a biographical companion ABC-CLIO Inc. Santa Barbara, California,p.154
- ^ עסקים אפלים, בעיתון יונגה ולט, 13.10.2008
- ^ צאצאיהם של סלומון בנדיקט גולדשמידט ושל רייחלה קאסל, באתר הגניאלוגי של היין ברונס (Hein Bruins), לפי נתונים שנאספו על ידי פרדריק דה גולדשמידט-רוטשילד, בעריכת רונלד אלווארד
- ^ קרולין דה בנדרן באתר "צילומים איקוניים"