עקרונות חשבונאיים מקובלים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ r2.6.4) (בוט מוסיף: kk:Гаап |
Dinamik-bot (שיחה | תרומות) מ r2.6.5) (בוט משנה: en:Generally accepted accounting principles |
||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
[[קטגוריה:חשבונאות]] |
[[קטגוריה:חשבונאות]] |
||
[[en:Generally |
[[en:Generally accepted accounting principles]] |
||
[[af:Algemeen Aanvaarde Rekeningkundige Praktyk]] |
[[af:Algemeen Aanvaarde Rekeningkundige Praktyk]] |
||
[[ar:مبادئ المحاسبة المقبولة على وجه العموم]] |
[[ar:مبادئ المحاسبة المقبولة على وجه العموم]] |
||
גרסה מ־05:13, 22 באוקטובר 2011
עקרונות חשבונאיים מקובלים או כללים חשבונאיים מקובלים (באנגלית: Generally Accepted Accounting Principles, הקיצור המקובל: GAAP - מבוטא "גָאפּ") מייצגים מסגרת תקנית של קווים מנחים לאופן רישום עיסקאות בחשבונאות פיננסית. בחוות דעת על הדוחות הכספיים, קובעים רואי החשבון אם הדוחות נערכו על פי עקרונות חשבונאיים מקובלים.
סקירה כללית
האיסוף והדיווח החשבונאי צריכים להיעשות בצורה אובייקטיבית ונייטרלית על מנת שגורמים זרים הצריכים להסתמך על מידע שכזה, יוכלו להיות בטוחים שהמידע חופשי מכל הטיה וחוסר עקביות, בין אם בכוונה ובין אם לאו. מסיבה זו, הדוחות הכספיים מסתמכים על תקנים ועקרונות מספר הקרויים "עקרונות חשבונאיים מקובלים". מקורם של חלק מהעקרונות הוא מהמסורת ומהמנהג. ישנם מספר רב של עקרונות, אולם ישנם כחמישה עקרונות בסיסיים הקיימים ברוב המדינות:
- עקרון העלות ההיסטורית: על פי עיקרון זה מחויבות הפירמות לרשום את פעולותיהן בהתאם לעלות המקורית, על פי תאריך התרחשות האירוע. העקרון נועד למנוע מניפולציות בערך הספרים ובמאזן. לדוגמה, חלקת אדמה אשר נרכשה לפני 50 שנה בתמורה ל-10,000 ש"ח ושוויה המוערך כיום במיליון ש"ח; אולם, בספרים ובמאזן נרשמת וצריכה להופיע העלות ההיסטורית - 10,000 ש"ח. בשנים בהם האינפלציה גבוה נהוג להוסיף לדוחות הכספיים גם דוחות המותאמים לאינפלציה.
- עקרון ההכרה בהכנסה: עקרון זה מציג קווים מנחים אשר על פיהם ניתן לקבוע מתי יש להכיר בהכנסות, לצורך מדידת הרווח שידווח בדוח רווח והפסד. הואיל וקיימים סוגים שונים של פירמות, שלהן תהליכים שונים להפקת רווחים, אפשרי שכל פירמה תכיר בהכנסות בזמנים שונים. עקרון זה בא לוודא שעיתוי רישום ההכנסות יהיה קבוע, מוגדר ובר השוואה. בחברות יצרניות מנחים העקונות מתי יש להכיר בכנסות - במועד הייצור, מועד המכירה, מועד הגבייה או במועד מתאים אחר. לדוגמה, חברה המוכרת נפט למשל, יכולה להכיר בהכנסות כבר במועד הפקת הנפט, שכן לבטח יהיו לה קונים. לעומת זאת, חנות בגדים שבה לא ברור אם תצליח לגבות את החוב מחברת האשראי או מהלקוחות עצמם, תכיר בהכנסותיה במועד הגבייה.
- עקרון ההקבלה בין הוצאות להכנסות: על פי עקרון זה תרשמנה כל ההוצאות יחד עם ההכנסות שבגינן יצאו, ללא קשר למועד תשלום ההוצאות בפועל. מטרת העקרון היא להציג בדוח רווח והפסד את הרווח ה"אמיתי" שנוצר לפירמה מפעולותיה. לדוגמה, בעת מכירת מוצר נוצרת הכנסה. כדי ליצור - להגיע - לאותה הכנסה, נאלצנו להוציא הוצאות רבות - החל מעלות המוצר ("עלות המכירות"- העלות לייצר או לקנות את המוצר שנמכר), דרך הוצאות השיווק והפרסום, וכלה בהוצאות המימון למימון פעילות הפירמה. המטרה בדוח רווח והפסד היא להציג את כל ההוצאות האלו, כולל אלו שישולמו בעתיד, יחד עם ההכנסה, כך שנוכל לדעת מהו הרווח מאותה מכירה. ואולם, לא תמיד קל לברר אילו הוצאות הניבו אילו הכנסות, ולכן לעתים משתמשים בתחזיות ואומדנים ומקצים את העלויות באופן כזה או אחר על פני מספר שנים. לדוגמה, בעלי משרד הוצאה לאור רכשו מכונת הדפסה תעשייתית, אשר על פי נתוני היצרן תוכל להפיק הכנסות למשך עשר שנים, באופן שווה. במקרה זה תחולק את עלות המכונה שווה בשווה בעשר השנים הבאות, עד שערך המכונה יהיה אפס (אורך חייו התועלתי) בדרך של רישום פחת.
- לעתים לא ניתן לרשום את ההכנסה עם הוצאותיה, אם מפני שזה בלתי אפשרי, אם מפני שישנה אי-ודאות לגבי יכולתם של ההוצאות להפיק הכנסות, ואם מפני שעלות החישוב והייחוס גבוהה מדי. לדוגמה, תשלום הוצאות חשמל: קשה לדעת איזו הכנסה בדיוק נוצרה בעקבות השימוש בחשמל. לכן, במקרה הזה ההוצאות יירשמו בהתאם לתקופה שבה השתמשנו בחשמל (גם אם היא הייתה לפני התשלום - אם השתמשנו בחשמל בדצמבר 2006 ושילמנו בינואר 2007 ההוצאה שייכת ל-2006.)
- עיקרון הגילוי הנאות: עקרון הגילוי הנאות מציג קווים מנחים בנוגע לכמות המידע שיש להציג בדוחות הכספיים. הקריטריון האיכותי לשאלה איזה מידע להציג והיכן הוא חשיבות המידע לקוראי הדוחות הכספיים - עד כמה המידע נדרש לצורך קבלת החלטות כלכליות נכונות. יש להימנע מהצגת מידע לא רלוונטי ולא חשוב מצד אחד, ולכלול מידע חשוב וחיוני, מאידך. על עורך הדוחות הפיננסיים לפרט ולסדר את החלקים העיקריים עד לרמת פירוט גבוהה. לדוגמה, בצד ההתחייבויות ישנם התחייבויות לזמן ארוך והתחייבויות לזמן קצר, וגם עליהם יש לפרט, לדוגמה, בהתחייבויות לזמן קצר: משיכת יתר בבנק, הלוואות קצרות מועד (פק"מ) וכדומה.
- בנוסף, במסגרת עקרון זה יש להוסיף ביאורים מתאימים לפריטים הדורשים הסברים נוספים, כגון מידע לגבי סיכונים מסוימים אליהם חשופה הפירמה, מידע לגבי אירועים שהתרחשו לפני מועד פרסום הדוחות, תביעות משפטיות התלויות בפירמה ופירוט עסקאות, התחייבויות וזיכויונות מהותיים.
- עקרון השמרנות: על פי עקרון זה, בכל מקום שבו יש לרשום פעולה אך אין מידע כמותי לגביו, יש לערוך אומדן ולהעדיף את המידע שייתכן רווח מינימלי ביותר. מטרת העקרון למנוע מצב שבו פירמה "מנפחת" את הרווח על ידי אומדנים נדבניים.
עקרונות נוספים הם עקרון העקביות, עקרון ההמשכיות, עקרון העסק החי, עקרון הישות הנפרדת, עקרון התקופה החשבונאית ועקרון היחידה המוניטרית.